עוד טעם. שאם יבדוק ולא ימצא זמן מה יתרשל שוב ויתייאש מן הבדיקה ולא יבדוק עוד היטב.*והאר"י ז"ל כתב מנהג זה ויניח י' פתיתים והוא ע"פ סוד גדול. ועי' מחצית השקל סימן תל"ד ס"ק א' וז"ל והמון עם טועים וסוברים שאין הבודק רשאי לראות אותו חמץ שמשייר לאכילתו כי לפי טעותם כל חמץ שרואה הבודק בשעת הבדיק' צריך לבער ולכן מטמינים אותו לבל ישזפתנו עין הבודק וטח עיניהם מראות. והוא מחסרון ידיעתם ע"ש. ועי' מטה משה אות תקנ"ג דכתב ג"כ דא"צ להצניע החמץ שרוצין לאכול:
וא"ר סי' תל"ב סק"ב כתב דצריך להצניע החמץ שרוצה לאכול ואף אם ימצא אותו הבודק אין קפידה בכך ע"ש. ואין בודקין כ"א בנר של שעוה אבל לא בנר של חלב. לפי שמתיירא שלא יטיף ממנו על הבגדים ויטנפם וגם אינו יכול להכניסו יפה לחורים ולסדקים. טור סימן תל"ג. ובשעת הדחק שאין לו נר של שעוה יבדוק לכתחלה בנר אחרינא דבשעת הדחק כדיעבד דמי ולאור האבוקה אפילו בדיעבד לא מהני. חק יעקב שם סק"ה. וטוב ליזהר שלא יעסוק בשיחה בטילה עד שיגמור כל הבדיק' כדי שישים לבי לבדוק בחדרים ובעליות ובכל מקום שמכניסין בו חמץ. (אבודרהם): חק יעקב סי' תל"ב ס"ק י"ד:
קונטרס אחרון
והוא מחסרון ידיעתם. ובספר דרך פקודיך כתב ג"כ וז"ל רבים מהמון עם שאינם בני תורה טועים וסוברים שהבודק בעת שבודק כל החמץ שמוצא בבדיקתו מחויב לשרוף והוא טעות רק שמחויב לבער החמץ מרשותו. ואם מוצא לחם יפה ראוי לאכילה יבערנו מן העולם ע"י אכילה או ע"י נתינה לעכו"ם ואכילת בהמה וכיוצא ובלבד שיבערנו מרשותו. ואם מוצא חמץ ברשותו אחר זמן איסורו לא סגי בביעור מרשות בלבד רק צריך לבערו מן העולם לגמרי:
ועי' לבוש סי' תל"ד סעי' ג' דמהאי טעמא יאמר בביטול היום כל חמירא דחזיתיה ודלא חזיתיה דבערתי' ודלא בערתיה. שהרי מבטל הכל ואינו משייר לעצמו כלום משא"כ בלילה שאין דעתו לבטל אלא מה שלא ראה אבל מה שראה הוא רוצה לאוכלו ואם יאמר בלילה כן מחזי כשיקרא הלכך בלילה לא יאמר אלא דלא תזיתיה ודלא בערתיה:
שמכניסין בו חמץ. בשו"ת משכנות הרועים סי' ז' כתב וז"ל באתי להזהירכם דבר נחוץ שאין העולם נזהרים בו בדין בדיקת החנויות סומכין על מה שמכבדין אותו יום או יומים קודם פסח והם מבטלין מצות תקנת חכמים שציוו לבדוק אור לי"ד לאור הנר דוקא ע"כ תזהרו במצוה יקרה שהיא אחת בשנה:
ונידון אם חנותו רחוק מביתו אם די בברכה אחת או דנימא דהליכה הוי הפסק כתב שם בשם הרב הה"ג מהרש"ק מבראד זצ"ל שיעשה כך שיכוין בשעת ברכה שאינו יוצא בזה רק להבית ולא לחנות או שיעשה אח"כ איזה הפסק בכוונה כדי שיצטרך אח"כ ברכה אחרת ואין בזה משום גורם ברכה שא"צ המבואר בסי' רט"ו כי כיון שיש בזה דיעות חלוקות מותר לעשות כן: