טעם. שנוהגין להניח י' פתיתים קידם בדיקת חמץ. לפי כמו שיש עשרה עלולים בהקדושה ואלו הן. חיות הקודש. אופנים. אראלים. חשמלים. שרפים. מלאכים. אלים. בני אלהים. כרובים. אישים. כמו כן יש עשרה בהטומאה. כי את זה לעומת זה עשה אלקים והביאם הציוני פ' אחרי. ולכן הזהירה התורה לנו אפי' תערובת חמץ ואפי' משהו כי חמץ הוא היצה"ר כידוע. ע"כ מניחין עשרה פתיתים חמץ נגד העשרה טמאים ולבערם מן העולם. בשם מקובלים*בספר עבודת ישראל לשבת הגדול פי' משארז"ל חורין הגבוהין שאין יד אדם מגעת שם וחורין הנמוכים פחות מג' טפחים אינם צריכין בדיקה. שאל יאמר האדם איך אוכל לבדוק כל החטאים והעונית שאין אני זוכר את כולם. לזה אמר חורין הגבוהין שאין יד אדם מגעת שם. ר"ל שאין זוכר אותם אין צריך בדיקה אלא האדם צריך לבדוק ולשוב בתשוב' על אותן עונות שהיא זוכר. ואותם שאינו זוכר ממילא יהיו בטלים כי הקב"ה אומר אלו הי' זוכר עונות הראשונים בודאי הי' מתחרט עליהם ושב בתשוב' כמו שהיא מתחרט ושב על אותו שהיא זוכר:
ובספר זרע קודש לפ' זכור כתב בשם ספרים שהעונות והמצות נזכרים ונכתבים במצח האדם ושם נחקקים. וכשעושה תשוב' עד ששוכח העונות מזכרונו זה מורה שכבר עשה תשוב' כראוי ועשה חרטה שלמ' לבטל החקיקה של העבירו' ולכן נתעלם ונשכד מזכרונו:
ובספר עבודת ישראל (אבות פ"ה) כתב דיש צדיקים המכירים כל חטאי החוטא בפניו כמעשה האריז"ל שאמר לאדם אחד כל העבירות שעשה והודה לו על כולם רק על אחד לא הודה. והעביר האריז"ל ידו על פניו והציב לפניו העביר' עצמה שעבר עליה. וכמו כן יש בכל דור ודור וכמו מעשה שהי' אצל הרב המגיד מוהר"ר יחיאל מיכל זצ"ל שאמר לא' ג"כ עביר' שעבר עליה בנשג"ז בכל האותות והסימנים שהי' בה. ומכ"ש בב"ד שלמעלה ע"כ:
ובספר דעת משה להרב הקדוש מקאזניץ זצוק"ל (ויגש) כתב שעיניו ראו בהיות אביו הרב הצדיק הקדוש זללה"ה בק"ק בראד ומידי עברו אצל הבתים למחוז חפצו עמד אצל בית אחד כמתמיה. וישאלהו מה נשתנה בית זה משאר בתים אשר כבודו מתמיה עליו. וענה כי לא יוכל לסבול טומאת הבית הזה. ואחר החקירה והדרישה נתוודע כי במקום הזה שרפו זה זמן ספר תולדות יעקב יוסף רח"ל. לזאת עלה צחנתו מטומאתו עוד לפניו ע"כ: