עוד טעם. שאין מברכין שהחיינו על ביעור חמץ. מפני שמכלה החמץ פמ"ג סי' תל"ב סוסק"ב בשם ר"פ ורשב"א:
קונטרס אחרון
ע"פ שחל להיות בשבת צריך למכור את החמץ קודם חצות ולכתוב בהשטר מכירה שתחול המכירה שעה א' קודם ליל שבת. ועד אותה שעה הוא ברשות הישראל ויוכל למכור החמץ לעכו"ם. שו"ת שו"מ מהד"ו סי' נ'.
ובספר ארחות חיים סי' תמ"ד אות ד' בהגהות כתב דהמיקל במקום פסידא למכור אחר חצות אין לערער. ועכ"פ אם יעשה מכירת החמץ קודם חצות ולהתנות עם העכו"ם שכל מה שימכור אח"כ יהי' על חשבון העכו"ם ויניח המעות בפ"ע לכ"ע שרי ע"ש:
שכח למכור חמצו בע"ש שיש לו בחדר מיוחד צריך לתת בשבת במתנה לעכו"ם החדר עם מסירת המפתח ואפשר דאפי' מכירה ג"כ שרי ולא הוי כמקח וממכר דאסור בשבת כיון שאינו עושה רק להינצל מאיסור חמץ אך היכי דאפשר במתנה עבדינן אם יודע שהעכו"ם יחזיר לו אחר פסח. ח"י סי' תמ"ד סק"ח. וכן כתב א"ר ע"ש. ועי' פ"מ שם מ"ז סק"ה שכתב שצ"ע בזה. ובא"א שם סק"ח הוסיף להקל שאם ירא שעכו"ם יחזיק בחמץ וצריך לכתוב שטר על הדמים יכול העכו"ם לכתוב ולחתום:
לאחר שמכר לו את החמץ אם ירא פן יקלקל שם הקונה יכול גם הוא לתלות שם מסגרת לשמירה. או אם הקונה רוצה להפקיד אצל הישראל המפתח שפיר דמי. קיצור ש"ע סי' קי"ד אות ג'. ועי' שע"ת סי' תמ"ח סק"ח דמותר לומר להמשרת שישאל המפתח מהנכרי שצריך לאיזו חפיצים שלו ואח"כ ישמיט עצמו או שיאמר שאיבדו. או יקח המשרת שלו המפתח מכיסו והוא ידמה בנפשו שנאבד ממנו ע"ש. ואם מוכר או משכיר חדר התיכון שאין הנכרי יכול לבוא שמה אלא דרך בית ישראל לית לן בה. שם בשם שו"ת הר הכרמל סי' י"ג. ועי' מ"א שם סק"ד בשם מ"ב דבדיעבד שלא מסר לו המפתח שרי ע"ש. ופ"מ שם כ' שצ"ע בזה:
בדבר אשר נהגו לכתוב בשט"מ בפירוש שאם נשכח איזו מין חמץ שאין הבעה"ב המוכר יודע אם זה המין חמץ נמצא אצלו. נכלל ג"כ בהמכירה ופסיקת דמי המקח יהי' כפי אשר ישומו ג' תגרים כתב בספר מנחת פתים דף ס"ב להתיר דבמוכר עפ"י שומת בקיאים המקח הוא מעכשיו ע"ש. ועי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב בקונ"א סי' י"ב בא' שמכר חמצו כד"ת ובשעת המכירה אמר להקונה כל החמצים ששכחתי למכור אני נותן לך במתנה ונזכר בחוה"מ ששכח למכור מדה של מאלטץ שהי' מונח בחדר שמונח החמץ שמכר לעכו"ם ועבר הפסח העלה להתיר החמץ ע"ש ובשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' מ"ז כתב ג"כ בכה"ג להתיר ע"ש:
וע"ש סי' קמ"ג בב' שותפים מחזיקי אורנדע ומחמת טרדות סמך כ"א על חבירו ולא נמסר השטר מכירה להעכו"ם ולא קבלו ערבון אמנם א' מהשותפים אשר יש לו עוד דברים חמצים אחרים מלבד חלקו באורנדע מכר אותם להעכו"ם כדין ונכתב בשטר מכירה הזה כי אם יש לו עוד איזה דבר חמץ או תערובות חמץ בכל מקום שהוא ושכח למכרו או לבערו הכל יקנה להקונה מעכשיו אגש"ק וקבלת הערבון הנ"ל כפי שער שבשוק והעלה להתיר למכור לעכו"ם כל החמץ שהי' בהאורנדע בימי הפסח ע"ש:
ועי' שע"ת סי' תמ"ח סק"ח בשם דודו הגאון מהר"ם בא' שמכר חמצו בע"פ וקיבל אדרו"ף בזמן המותר והישראל אמר להקונה בשעת קבלת הכסף הרי מעתה הכל שלך. וכן הקונה חיזק דבריו ואמר מעתה הכל שלי וטרם שקיבל השטר לידו עבר חצות היום וקיבלו אז. והעלה דאחר שהגיע השטר ליד הקונה קנה למפרע ולכן בהפסד יש להקל ע"ש.*ועי' בספר ארחות חיים שם אות ו' בשם שו"ת שו"מ מהד"ת סי' ס"ג באחד שהי' לו חמץ למכור ומכר אותו לעכו"ם כדינו וקבל ד"ג וכתב לו שטר מכירה כדינו אך מחמת שלא הי' לו עדים לחתום עליו נתאחר השטר למסור לו עד אחר חצות היום של ע"פ והעלה שם להיתר: המוצא חמץ בביתו תוך הפסח יבערנו מיד ויברך על ביעור חמץ. ואם הוא י"ט יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו. עי' מ"א סי' תמ"ו סק"א:
אם אחד נותן לחבירו חמצו במתנה כדי למכרן אג"ק שלו צריך לקבל קנין לפני ב' על המתנה עי' הגהות רב"פ ז"ל סי' תל"ד ושו"ת הד"ר סי' כ"ה. או יוכל ליתן לו שטר מתנה בעדים או יתן החמץ לתוך רשותו של המוכר:
אותן שיש להם תבואות במקומות של אחרים בשכירות ימכרו אג"ק שלהם בכאן. או ישכירו להא"י השפייחלירס (האמאגעזין) שיש להם בשכירות שעם התבואה ויקנו להא"י אגב שכירות הקרקע שם. ארחות חיים שם אות ט"ו:*וע"ש אות י' בשם שו"ת רע"א מהד"ת סי' ז' בא' שמכר חדר מיוחד עם החמץ שבו לנכרי ואמר לו שכל חמצו שיש לו במקום אחר הכל יהי' קנוי לו אג"ק ואחר פסח מצא שעורים כתושים בחדר אחר והעלה שם דהדבר פשוט דהמכירה הי' כדינו:
וע"ש דף מ"ג ע"א בשם שו"ת שו"מ מהד"ק סי' פ"ו בא' שמכר כל חמצו כדינו רק שמכר והקנה איזה קופעס עם אקוויט אג"ק אחרת ולא אג"ק שהי' מונחים הקופעס שם וכתב שם להתיר ובשם כתב סופר או"ח סי' צ' כתב במי שיש לו קמח בחנותו עם שאר דברים חמוצים המונח בתיבה גדולה מאד שא"'א להזיזה ממקומה ובכל שנה הוא מוציא משם הקמח אל החדר אשר שאר החמץ מונח שם ומוכר שם החמץ והקמח בהחדר ההוא ועכשיו מחמת שיש שם בהחדר ההוא עכברי אם יניח שם הקמח יהי' הפסד גדול אם יש להתיר להניח שם בהחנות בהתיבה במקומה ולעשות שם מחיצה ולמכור התיבה עם הקמח ביחד כתב שם להיתר שימכור או שישכיר מקום עמידת התיבה שבו החמץ ואגב קרקע ימכור גם התיבה והקמח שבה עפ"י שטר וימסור המפתח מהתיבה להקונה או שיחתום העכו"ם בחותם שלו התיבה כדי שלא יהי' באפשרי ליקח קמח מהתיבה וגם יעשה מחיצה מלמעלה למטה ע"י וילון או (טאגין) שלא יהי' נראה ויכתוב בהשטר מכירה שיכול העכו"ם הקונה לילך בחנותו כשירצה ויבקש אחד מב"ב שילכו עמו תיכף ויפתתו לו ואז יצאנו לכל הדיעות ולכל הספיקות ע"ש:
וראוי למכור כדרך העולם במכירה כראוי אבל אם מוכר כל קווארט בסך רב יש לומר דהוה ביטול מקח בעכו"ם. מ"ז סי' תמ"ח סק"ד:
אם שכח לבער בלילות צוקר מחופה שקדים ועניס ושאר מיני גרעינין ונזכר תוך הפסח. כיון דרוב הפוסקים הסכימו דמי פירות עם מים אינו אלא חמץ נוקשה. שו"ת פני יהושע א"ח ח"א סי' ט"ו. וכתב ושאלתי האומנים ואמרו כי מלאכת הצוקר שמבשלין הצוקר במים ומחפין אותן בצוקר וצריך קמח לזה שא"א לחפותן בלאו הכי. וא"כ הוי מי פירות עם מים ואינו אלא חמץ נוקשה ע"ש:
וע"ש אות י"ב בשם שו"ת בגדי ישע כיון דמכירת החמץ הוא מכירה צריך לחזור ולקנות מהנכרי החמץ והמקומות באחד מדיני הקנאה שאל"כ מחזי המכירה כהערמה אך די בזה שיקנה בחזרה מהעכו"ם בקנין כסף לחוד ע"ש:
מי שאינו יכול לחתום שמו על השטר מכירה מותר לומר לאחר לחתום אותו במסה"ק בפני שני עדים ומכירתו מכירה בלי שום פקפוק כלל. א"ח סי' תמ"ח בשם שו"ת שו"מ מהד"ק סי' ר"ז. אחד שמכר כל חמצו כדינו ושכח לחתום שמו בהשטר מכירה אם שאל אחר הפסח מותר ואין צריך לערבו אפי' ברוב הכשר. ואם בא לשאול בתוך הפסח צריך עכ"פ לערבו ברוב יי"ש הכשר. שם בשם שו"ת שו"מ מהד"ת ח"ד סי' פ' וסי' ק"ב. ובשם שו"ת אמרי נועם מהרב הצדיק הקדוש מדזיקוב זצוק"ל ח"א סי' ב' כתב באחד ששכח לחתום עצמו על שט"מ של חמצו ונזכר ב' ימים תוך הפסח והעלה שיש להתיר החמץ מחמת הרבה צדדי היתר בענין שיחתום עצמו תוך הפסח ע"ש:
ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב סי' מ"א באחד שמכר כל חמצו כדינו רק לאחר זמן האיסור נזכר שלא הי' חתום על שטר המכירה וחתם אז את שמו והי' הפ"מ כתב שם שהחמץ מותר ע"ש:
והנה מה שנהגו אם אין לעכו"ם מעות מלוה לו הישראל המוכר והוא חוזר ונותן הכסף לקנות החמץ אי שפיר עבדי כתב בס' ארחות חיים שם בשם הרב הה"ג אב"ד דק"ק בערזאן ז"ל שהיא גמרא מפורשת בע"ז דף ע"א אוזפינהו והדר שקילו מינייהו ע"ש. ונראה דיותר נכון להלוות לו ע"י אחר. ועי' ט"ז שם סק"ה דיכול לומר להעכו"ם בשעת מכירת החמץ דיתן לו ריוח אח"כ דהא מ"מ מכירה גמורה היא ע"ש:
ובענין מה שהרבה אנשים נוהגין למכור קודם פסח לעכו"ם שאור או הייבין כדי שיהי' לו מוכן במוצאי יו"ט כתב בספר ארחות חיים שם בשם שו"ת ברכת יעקב וז"ל גם נ"ל לאסור שישראל ימכור שאור לעכו"ם למען שיהי' מזומן לאפות מיד לאחה"פ זולת מה שהוכחתי בתשובתי הלא כבר מבואר הדין בישועות יעקב סי' תמ"ח סק"ה ומי יבא אחר המלך אשר כבר אסרוהו ע"ש. וטעם האוסרים העיקר הוא משום דהוי כמו שרוצה בקיומו עכ"ל:
ובשו"ת הד"ר סי' כ"ה כתב וז"ל עובדא ידענא דרבינו הק' מראהטין זי"ע הי' מוכר פ"א גלוסקא יפיפי' מלחה"פ של הה"ק מהרי"א מזידיטשוב זי"ע. וכן שמעתי כמה מתחסדים כשיש להם שירי מנחות מי"ב חלות של צדיק א' מוכרין אותו עד אחר פסח. ואע"פ שבודאי רוצה בקיומו. רק כיון דאין דעתו לאכלה ומחזיקין אותה רק לשמירה ולזכירה החמץ שבה בטל מעצמה:
ונהירנא בילדותי בשנת תר"ח שהי' עת צרה בעולם ר"ל ונסע מורי הרב ר"י פאליק אלוף נעורי ז"ל עם פדיון נפש אל הרה"ק מהר"מ מפרימישלאן זי"ע ונתן לו לחם וצפחת מים לתלותו בבית האיש המובחר שבעיר ואמר כתיב וברך את לתמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך וכן עשה ותלוהו בבית דודי הרב זללה"ה וכאשר פתר לנו כן היה והנה מי יערב לבו לגשת לאכול זאת אשר הוה חיים למוצאיהם תמיד ובודאי בטל ומבוטל ממנו כל ענין שאור וחמץ עכ"ל:
לשתות החלב מבהמת עכו"ם האוכלת חמץ בפסח יש אוסרין ויש מתירין שומר נפשו יחמיר. קיצור ש"ע סי' קי"ז אות י"ג. וכן כתב בספר א"ח שם בשם שו"ת רמ"ץ סי' כ"ח ובשם ספר שדי חמד שאין ראוי ונכון לשתות החלב מהבהמה שאכלה חמץ בפסח ע"ש. ועי' נשמת אדם הל' מכירת בהמה שאלה ט' ועי' בספר דעת תורה דף רי"ח ע"ב אות י"ב. ועי' שע"ת שם ס"ק י"ז:
ועי' אשל אברהם שם שכתב דאם העכו"ם שמכר לו החמץ לא בא אחר הפסח והוא צריך אל החמץ וידוע שלא יקפיד העכו"ם אם הצורך גדול לכך יכול ליטול לפני ב' עדים ע"מ לשלם ולהעלות בחשבון. ובדיעבד אם לקח בינו לבינו ג"כ אין עי"ז צד גרעון להמכירה למפרע רק לכתחלה אין נכון לעשות כן ע"ש:
ועי' בספר א"ח סי' תמ"ח דף מ"ה וז"ל עי' בשדי חמד באסיפת דינים מערכת חמומ"צ סי' ח' אות י"ט ובח' דברי חכמים סי' ק"ז בדין חמץ של בני הקראים שעבר עליו הפסח אם מותר לקנות יי"ש מפאדוול שלהם תיכף אחר הפסח באופן שאין שהות לתלות שנעשה אחר הפסח אם הם חשובים כנכרים או כמומרים דעתו שם אחר שיעברו כמה ימים לאחר הפסח שיהי' זמן לתלות שהיי"ש שיקח עתה נעשה אחה"פ יקנו מהם אף בסתם רק שלא ידעו בבירור שהוא אותו שנעשה קודם פסח ע"ש:
כתב בשו"ת מהר"ם שיק ז"ל העושה סחורה בחמץ שמכר לעכומ"ז מכירתו בטילה. וא"כ הרי זה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור עכ"פ לכל בר ישראל. וכן בשו"ת אורי וישעי סי' קכ"א התמרמר מאד על מה שהרב המורשה מוכר חמצו של מומר מכח כתב ההרשאה שכתב לו המומר וחתם שמו שם שיש לו רשות למכור חמצו. והם עצמם לא ישבותו ממסחרם וישאו ויתנו אחר מכירת חמץ ובכל ימי הפסח בחמצם כמעשיהם בכל ימות השנה. א"כ מה הועילו בתקנתם. והרי כשחוזר ונושא ונותן בכל ימי הפסח בהחמץ שמכר הרי הוא מבטל הרשאתו כאלו לא היתה ע"ש. ועי' שדי חמד סי' ט' דף ב' וע"ש דף כ"ה דכתב הי' מעשה בעיר הזאת שאחד מכר חמץ לנכרי בחול המועד ואותו החמץ הוא מכללות החמץ שמכר לעכומ"ז קודם הפסח ואסרתי כל חמצו לאחר הפסח לכל ישראל וכן הוכרז בבתי כנסיות שכל חמצו של פלוני אסור לכל בר ישראל שכיון ששלח ידו במה שמכר לעכומ"ז נתבטלה המכירה שלפני הפסח והוי חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח:
ובספר מעשה רב להגר"א אות קע"ט כתב שאחר הפסח אין ליקח מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל כי המכירה גרוע ע"כ לא יקנה רק שיהא משל נכרי. וי"ש ושכר של ישראל לא יקנה עד שיעשה מחדש:
ובספר משכנות הרועים כ' הטעם שהרבה צדיקים נוהגין שלא לאכול מפסח עד עצרת מחמץ של ישראל שמכרו לנכרי ע"י הערמה רק חמץ של נכרי ממש לפי שימי הספירה הם ימים קדושים ונוראים מאד.