טעם. שאין לשין אלא במים שלנו. כדי לצנן המים. כי כל הבריות הן מד' יסודות אש. מים. רוח. עפר. והמים הם ג"כ מארבע יסודות אלא שיסוד המים רבה על השלשה. ותנן אין מוציאין אש לא מן המים וכו' ושמעתי שממלאין כלי זכוכית מים ומעמידין אותו בשמש בצהרים במוך אחוך והאש יוצא מכלי זכוכית*ובספר אבודרהם למו"ש כ' דמה שאמרו בפ' אין צדין אין מוציאין האור מן המים. הוא שממלאין אשישה זכה מזכוכית מים ומשימן אותה לנוכח השמש וכנגד צמר גפן נקי ויבער בה: לכך לא ישאבן אלא עם שקיעת החמה. שכבר נתקררו בקרקע כל אותו היום ומלינין אותן כל הלילה שהוא י"ב שעות משעה שנשאבו ואח"כ לשין בה.*ועי' לבוש סי' תנ"ה די"א שאין המעינות רותחים ביומי ניסן אלא בלילה כשהחמה הולכת תחת הארץ ומרתיחה המעינות כל הלילה ואח"כ ביום הם חוזרים ומצטננים ולכך צריכים להיות מחוברים בקרקע כל היום כדי שיצטננו שאין מתקררין אלא בקרקע כל היום. לכך לא ישאבן אלא עם שקיעת החמה. וי"א שגם כששאבן בין השמשות צריך להלינן כל הליל' שמיד שמתחלת החמה לשקוע המים מתחממין. הלכך לצאת כל הדיעות נוהגים לשאוב אותן בין השמשות ולא קודם להן ולא אח"כ ומלינין אותן כל הלילה שהוא י"ב שעות ויכניסם לבית קודם שיזרח השמש ואפילו ביום המעונן דיומא דעיבא כולא שמשא הוא:
והנה יש כמה אנשים הגם שהם מדקדקים במצות עם כל זה בזיון ושפלות הוא אצלם שילכו לבדם בית האופה להשגיח על הכשר אפיית המצות. ומכש"כ שאינו לפי כבודם לילך ולשאוב מים לצרכי המצות. וטח עיניהם מראות. דוד אמר בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון. בכל מיני שמחה ובפיזוז ובכרכור. וז"ל הרמב"ם סוף הלכות לולב. כל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך וכל המשפיל עצמו ומקיל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד ואין הגדול' והכבוד אלא לשמוח נפני ד':
ובספר קב הישר כתב ראיתי נוהגין להרבה גדולי מישראל כשהיו שואבים מים היו לוקחים כלי קטן והיו סופרים בכל פעם ששפך המים א' ב' ג' ד' ה' ו' עד שהיו סופרים כל כ"ב אותיות שבתורה כדי להמשיך קדושות אותיות של התור' אל תוך המים. וקודם ביתם היו נושאים על כתפיהם והכניסו לביתם. וכשהוא הולך לשאוב מים למצוה וכן בחזירתו עם המים שאובים לא ידבר עם שום אדם כ"א בלשון הקודש. כי עבודת הקודש עליו בכתף ישאו כו' ויש קבלה בידי כל טורח שאדם מטריח א"ע לכבוד יו"ט של פסח והוא עיף ויגע בהטורח אזי בעסק זה הוא הורג כל המזיקים הנקראים נגעי ב"א. והעוסק בטרדת מצות של ימי הפסח הוא מתקן התיקון של הוצאות ז"ל שכמעט אין א' מאתנו ניצל מחטא זה. ע"כ מוטל על כל או"א מישראל לתקן מאי דאפשר. וד' ברוב רחמיו וחסדיו יקבל מחשבות טובות של ישראל עמו וימהר עלינו לגאלינו. אמן: כל בו סי' מ"ח בשם ה"ר אשר ז"ל:
קונטרס אחרון
כולא שמשא הוא. כששואבים המים יש להקפיד שלא להוליכה מגולים לביתו. והמנהג לסנן המים ולכסותן וצריכין להעמידם במקום קר. וכשמוליכן אל התנור צריך ג"כ לכסותן שלא יבא עליהם השמש. ש"ע הרב סי' תנ"ה סעי' ט' ותה"ד סי' קט"ו: