1
טעם. שאומרים די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כי ויאפו את הבצק לא הי' אלא אחרי יציאת מצרים. ופי' ה"ר יהוסף האיזובי בשם בן עזרא שהי' שבוי בהודי והי' מאכילין אותו לחם מצה ולא נתנו לו לעולם חמץ.
2
והטעם. מפני שהוא קשה ואינו מתעכל כמהרה כחמץ ויספיק ממנו מעט וכן הי' עושין המצריים לישראל. אבודרהם:
3
עוד טעם. אע"פ שגורשו ממצרים העיר (מטרופולון של המדינה) בליל ט"ו מ"מ לא שלחום עד הגבול בלילה ההוא (כי ארץ מצרים ד"מ פרסה) והם היו בצוען מצרים באמצע המדינה בלילה ההוא גם ודאי כבר אכלו מצות בלילה זו בארץ מצרים עם הפסח קודם שיצאו ונתגרשו ככתוב על מצות ומרורים יאכלוהו. יעב"ץ: