טעם. שאין מברכין על קריאת ההגדה כמו שמברכין על קריאת מגילה והלא מצות עשה הוא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר וכו'. מפני כי במה שאומר בתחלה בקידוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב"א כתב טעם אחר שאין לברך על קריאתה. מפני שהוא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפי' בדבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראה הגדה. ע"ש והגדת לבנך ביום ההוא וכו'. ועוד מפני שמגיד בה ענין יציאת מצרים והנסים ונפלאות שעשה עמנו הקב"ה באותו זמן.*טעם שאין מברכין שעשה נסים. דאשר גאלנו הוא במקום שעשה נסים. פמ"ג א"א סי' תפ"ו. ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר פנחס מקאריץ זצוק"ל מה שאומרים בהגדה אלו האכילנו את המן כו' את השבת. הלא שבת ניתן במרה והמן ירד באילים אח"כ וא"כ איפכא מבע"ל. ופי' עפ"י דכתב רש"י ז"ל בחומש לקטו לחם משנה. לחם משונה. אותו היום נשתנה בריחו וטעמו. שמדבר כאן הכל בשבח בחי' המן. אלו האכילנו את המן ולא נתן לנו את השבת. היינו שישתנה טעמו בשבת לשבח דיינו:
ובספר דברי שאול בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר לוי יצחק אבד"ק בארדיטשוב זצוק"ל ביאור המאמר בהגדה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו. לכאורה תמוה מה יועיל מעמד הר סיני אם לא נתן לנו התור'. רק באמת אמרז"ל שאברהם אבינו קיים כל התור' עד שלא ניתנה והיינו שכל כך נזדכך שכלו עד שהבין מעצמו התור' וכוונת המצוה וז"ש כליותיו נובעות חכמה. והנה גם במעמד הר סיני נזדככו כל כך עד שעמידתם לפני הר סיני בעצמותו הי' די לאותו דור דיעה אף שלא יתן להם התורה: אבודרהם. ועי' פ"מ סי' תע"ג ס"ק כ"ט וז"ל אמירת הגדה אין לומר בהסיבה אלא באימה ויראה ע"ש:*וכן כל הסיבה שצריך להסב בלילה הזה הוי דוקא בשעת אכילה ושתי' ולא בשעת ברכה ברכי יוסף שם אות י"ד:
כתב בס' יוש"ה שער ט' מי שהאיר לו השם עיני שכלו ומעיין בכתבי האריז"ל יראה מגודל התיקונים הנוראים של כל הסדר ע"כ יזהר לומר לפני כל דבר ודבר של הסדר לשם יחוד כו' ופסוק ויהי נועם והעיקר שיכוין שבכל דבר הוא עושה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית':
קונטרס אחרון
להם התורה. ובספר ילקוט האורים בליקוטים פי' בשם ס' זכרון יעקב מה דאי' שלהי מכות ע"פ ת'ו'ר'ה' צוה לנו משה. תרי"א מצות קבלנו ע"י משה. ושתים מפי הגבורה שמענו. זש"ה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה. ר"ל אלו לא נתן לנו את התורה. היינו תרי"א מצות. רק אלו השתים דמפי הגבורה שמענו דיינו: