טעם. שנהגו להחמיר שלא לאכול ענבים יבשים שקורין רויזינ"י ושאר פירות יבשים אם לא שידוע שנתייבשו בדרך שאין לחוש לחמץ והמשקה אשר נעשה מהם שותים. משום דחוששין שמא נדבק בהם קצת חמץ לכן אין אוכלין אותם אבל המשקה שותים דאותו המעט בטל בס' ואע"ג ששורה גם בפסח מ"מ לא החמירו מספק ומה שנוהגין איסור לבשלן משום דע"י בישול יהיב טעמא ביותר. והכלי ששואב בהם המשקה נוהגין שלא להשתמש בהם דבר אחר.*ועי' פ"מ שם וז"ל והנוהגין לסנן היין מן הצמוקין משום חשש חימוץ שמא יש בעין נדבק על הצמוקין ונ"ט בפסח רשאים לסנן אף בע"פ עד הלילה דבטל בס'. וכשחל פסח ביום א' ושכח לסנן היין מצמוקים בע"ש טוב להניח לליל יו"ט כי בשבת יש כמה חששות בברירה וכדומה. וחומרא בעלמא מה שאין אוכלין הראזינקי"ס בפסח ומסננין קודם וכאן א"א טוב להניחו לסנן בליל יו"ט. שם סי' תמ"ד סק"ב:
ועי' לבוש סי' תס"ז סעי' ח' דכתב וז"ל נוהגין שלא לאכול תאנים יבשים בפסח מפני שרגילין לערב בהם סולת כשמתקנים אותם במקום שמביאו אותם משם וכן הצמוקין בין האדומים בין השחורים נוהגין שלא לאכול בפסח. מפני שאומרים שהלובן שעליהם הוא קמח ואע"פ שחקרו עליהם ונודע שלא לחוש לזה מ"מ כבר פשט האיסור מיהו לא נתפשט האיסור בפשיטות כ"כ אלא באדומות שקורין ראזינק"א אבל בדקות השחורות יש מתירין דהא עינינו רואות שאין בהם שום לובן. ומה שאוסרין האדומות אע"פ שגם בהן אין רואין לפעמים לובן אומרים מפני שדרך שמטילין אותן במים רותחין כשמייבשין אותם וחששו בהם משום גיעולי חמץ עכו"ם שהרי הרתיחו המים בכליהם אע"ג שגם בזה יש חומרא יתירה שהרי סתם כלי עכו"ם אינן בני יומן וה"ל נ"ט לפגם קודם הפסח. מ"מ כבר נהגו לאוסרו מטעם צירוף תרי חששות הללו ע"ש:
ועי' פמ"ג שם סק"ח דבפירות יבישים. הטעם. לפי שאופין בתנור לחם ומושיבין במקומו פירות. ופלוימי"ן הטעם. לפי שנותנין עליהם שכר או מי שעורים. וע"ש מ"ז סק"ז דראזינק"י אדומות אין אוכלים והשחורים קטנים יש מתירין ע"ש. ובסי' תס"ד סק"א כתב וז"ל יש נוהגין שלא לאכול שום בפסח ואיני יודע טעם למה. ומ"מ עתה אין להקל בפני ע"ה ובצנעה לת"ח אין להחמיר: מ"א סי' תס"ז ס"ק ח':
קונטרס אחרון
אבל המשקה שותים. בספר אשל אברהם סי' תס"ז כתב וז"ל לצורך מצות יין קידוש על יו"ט אחרון דפסח התרתי לעשות בחול המועד יין צמוקים על ידי שרייה כי כנראה שאין חשש ממש בצמוקים דידן ובפרט הקטנים ע"ש.
ובספר כרם שלמה סי' תס"ד כתב וז"ל בימינו אלה מזייפין הקאפפע (וכן הפלפלין) דהיינו שעושין גרעינים מחמץ וצובעים אותו ירוק כמראה הקאפפע והדבר ידוע לרבים אזי צריך לבדוק אחר זה קודם פסח. וכן מה שקורין מושקיטניס יש בו חשש חימוץ גמור כי דרכו להיות נקבים וחלולים וסותמין בבצק והוא דבר ידוע לרבים. וכן מושקיט בליה מוכרין קודם פסח כי שורין אותו במי שעורין ואין לשנות ע"ש:
ונוהגין במדינות אלו שלא לאכול צפורן. שקורין נעגליך וכרכום. שקורין זאפרי"ן. לפי שבוחשין קמח עם מים ומזלפין על הכרכום בשעה שמייבשין אותן. והצפורן שורין אותן במי שעורים קודם שמייבשין אותו. ש"ע התניא סי' תס"ז סעי' כ"א. ועי' יו"ד ס"ס קי"ד שיש לאסור זאפרין כל השנה משום שמטילין בו בשר נבלת סום עשוי חוטין חיטין. ובם' ארחות חיים סי' תכ"ז אות כ' כתב בשם ספר מאורי אור שכתב ראיתי מעשה בבית א"א זצ"ל שבדק היטב כרכום של יהודי רמאי הבא למכרו ובהרשאת פו"מ לקחו והשליכו וגירשוהו. וכן בעשב הטע"ה ירוק ושחור נוהגין איסור כי מערבים בו מבושלים שנתייבשו. וכל ירא שמים יזהר גם בקנמון אשר ראינו בעינינו הסוחרים משימין תוך יי"ש של תבואה הנצרף בבשמים שקורין ליקער ומיד מייבשין אותו ע"ש:
ועי' שע"ת סי' תנ"ג סק"א דיש נוהגין היתר בטיי"א שבאה מן התגרים אשר במדינות גידולם וגם הבקיאים מעידים שהוא כשר לפסח ע"י שמכירים במראה וטעם וריח שיש הבדל ביין טיי"א שנתבשלה ונתיבשה לבין טיי"א הבאה כדרך גדילתם ולא שלט בה אור לבשלה כלל.
ובצנעה לת"ח אין להחמיר. ומדברי המ"א סי' תמ"ז סק"כ מוכח דמותר לאכול שום בפסח אם לא נחתך בסכין חמץ ע"ש. ובספר שדי חמד סי' ו' אות ט' כתב בשם הרב שב יעקב שבהמשך הזמן דיבר עם כמה מורי הוראות ולא אחד בהם שידע טעם למנהג זה רק שמע שיש חשש שהעכומ"ז שורין את השום בשכר ואין רוח חכמתו נוחה בשמועה זו שא"כ לא הוי שתקו הפוסקים מלהודיע זאת דדוחק לומר שבזמננו נתחדש חשש זה. והביא דברי הפ"מ הנ"ל במ"ש להתיר בצנעה. דהאוכל שאסור בפרהסיא אסור גם בצנעה. משום דהכי לא הוי הטעם משום חשדא רק משום שלא יבואו להקל ביותר גם בדבר שאינו מותר לכן כתב הרב פ"מ דבצנעה מותר: