טעם. שאסרו חכמים ביו"ט קצירה וטחינה ובצירה וסחיטה וצידה אע"פ שהם מלאכת אוכל נפש. לפי שהאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כא' ולדרוך כל ענביו ולטחון הרבה ביחד וחשו חכמים שאם היו מתירין בי"ט הי' קוצר כל שדהו ובוצר כל כרמו ודורך כל ענביו וימנע משמחת יו"ט וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה. טור סי' תצ"ה. כתב המ"א שם סק"ב דאין לבשל פירות היבשים בי"ט מפני שהם טובים יותר כשנתבשלו מאתמול ע"כ. ומחצית השקל שם כתב דיוכל לבשלם ע"י שינוי ע"ש:
קונטרס אחרון
מלאכת אוכל נפש*בספר בני יששכר (חדש ניסן מאמר י"ג) כתב שמעתי מפי קדוש מחו' הרב הקדוש מהרצ"ה מזידיטשוב זצוק"ל מלאכת אוכל נפש שהתירה התורה בכל יו"ט. הנה נכתב בתורה אצל שביעי של פסח. כי קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף: . עי' בתשובות כתב סופר סי' ס"ז דאוסר להדליק הצינד העלציל באפר חם שאין בו רק חום אש הגם דהאפר חם וכח תולדות אש בו מ"מ א"ב דבר אש רק בכח האפר חום האש ומולד חדש. וכן לחכך הצינד העלציל בברזל על ענגילישע קעך ג"כ אסור והעולם אין נזהרים בזה ע"ש שהאריך בדברי טעם:
ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קל"ח שכתב לאסור עשיית הציגארעטין בנייר ביום א' וביום ב' הניח בצ"ע ע"ש:
ובספר ארחות חיים סי' תקי"ד אות א' כתב בשם שו"ת שאילת שלום סי' מ"ג שכתב להתיר עשיית ציגארעטין ביו"ט ע"י דיבוק הנייר ברוק ויקרע הנייר מעיו"ט ממקום שהוא מחובר רק לכתחילה יעשה אותם מעיו"ט:
ובהגהות שם כתב וז"ל בדין עשיית ציגארעטין ביו"ט ע"י דיבוק הנייר ברוק שכתב בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קל"ח לאסור. די"ל כיון דכל תיקונו רק לצורך לסתור התיקון בו ביום בשריפתו ליכא משום מתקן וגם הוי תיקון ארעי שאינו דבק המתקיים ואסור להסיר את הקצוות מן ציגארין ביו"ט. קיצור ש"ע סי' צ"ח סעי' ל"ב. ויוכל להדליק אותו בצד השני: