טעם. שנוהגין שלא לאכול בשר גם בר"ח אע"ג דאיתא בסי' תי"ט דסעודת ר"ח מצוה*בספר נחלה לישראל סי' ל"ז כתב וז"ל ראיתי בעבה"ק להגאון חיד"א ז"ל מורה באצבע סי' רל"ג דכתב דמנהגם לאכול בשר בר"ח אב. והנה גם בש"ע אין הכרע דמש"ש בסי' תקנ"א סעי' ט' דנוהגין שלא לאכול בשר מר"ח יש מקום לומר דהיינו אחר ר"ח ומצינו כעין זה בה' ר"ה סי' תקפ"א סעי' א' דנוהגין לקום מר"ח לומר באשמורת סליחות. וכתב המ"א היינו אחר ר"ח דבר"ח אסור לומר תחנונים. איברא דבאגור איתא דנוהגין איסור ברחיצה מר"ח עדה"כ והשבתי חגה וחדשה ע"ש משמע דבר"ח עצמו אסור לאכול בו בשר ע"ש. וגם ממ"ש חז"ל משנכנס אב ממעטין בשמח' קאי גם אר"ח ודאי ומניעת אכילת בשר הוא מניעת השמחה כי אין שמחה אלא בבשר. עי' אשל אברהם סימן תקנ"א:
מי שדרכו לברך ברכת המזון על היין נ"ל שעביר' הוא בידו אם ימנע בין המצרים לברך על היין אף אם נזהר מבשר ויין ואם לא מסתפינא אמינא אפילו עט"ב קודם סעודה המפסקת מותר לברך על היין. יוסף אומץ אות תת"ס. ולשתות יין הבדלה משנכנס אב לא ראיתי רבותי נזהרין. הגהות מנהגים:
ובספר ארחות חיים סי' תקנ"א אות כ"ו כ' בשם שד"ח בענין שבין המצרים שבהיותו בעיר גדולה של חכמים וש"ס ראה שלמים וכן רבים אף בימים שאין אוכלים בשר אין נמנעין משתיית היין. ואמרו שכך קבלו מנהג זה שלא לאסור היין. ומ"מ הדבר פשוט כי מקום שנהגו שלא לשתות יין בימים שאין אוכלים בשר. הרי להם בשר ויין שוה. ומי ששותה הוא פורץ גדר ומשפטו חרוץ יש"ן רח"ל: משום שמת בו אהרן הכהן ויש שמתענים כמ"ש בסי' תק"פ. א"ח סי' תקנ"א בשם ס' נזירות שמשון:
קונטרס אחרון
בשר גם בר"ח. וטעם. המנהג לאכול בשר בער"ח אב לעת ערב ומאמר העולם הוא מיעסט פלייש פאר דער שיהל. כלומר שנוהגין לאכול בשר קודם שילכו להתפלל. הוא כיון דכמה פעמים אוכלין בכל השנה מאכלי חלב ומהם אשר חביב להם יותר חלב מבשר ובמה יודע איפא זכר לחרבן. לזה שמו להם לחק שיאכלו בשר ויין בער"ח אב לעת ערב מה שלא יאכלו להבא:
עוד טעם. להראות דפורשין מעכשיו לשם עינוי לא משום דמאכל חלב חביב עליהם ראיתי בספר א':