טעם. שאם יחיד רוצה להתענות צריך לקבלו מבעוד יום. כי התענית דומה לקרבן שמקריב חלבו ודמו וכמו שהקרבן צריך להקדישו קודם שיקריבנו ואפי' מתעסק בשחיטה פסול דכתיב לרצונכם תזבחו כך המתענה ואינו מקבלו קודם לכן דומה למתעסק בקדשים ופיגול הוא לא ירצה לו ואינו מתפלל עננו.*ואימתי מקבלו בתפלת המנחה באלהי נצור קודם יהיו לרצון אמרי פי יאמר הריני בתענית יחיד למחר. יהי רצון מלפניך י"י או"א שתקבלנו באהבה ותהא תפלתי ביום תעניתי רצויה ומקובלת לפניך. שם סעיף ה'. אבל אם מתענה תענית חלום מתפלל עננו אע"פ שלא קיבלו עליו מאתמול משום דשפיר יכול לומר בו צום תעניתנו אע"פ שלא קיבלו כיון דמשמים הוא דרמו' עליה הוי במקום קבלה מעצמו. ט"ז סי' תקס"ב ס"ק ו' ועי' פ"מ שם ס"ק י'. דאף לא קשה כלל והתענית רק עד אחר חצות יאמר היחיד עננו ע"ש. וטוב לומר במנחה בתענית לאחר אלהי נצור כשיגיע ליהיו לרצון אמרי פי. רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא מקריב קרבן ואין מביאין ממנו אלא חלבו ודמו ואתה ברחמיך הרבים מכפר לו ועתה בעונותינו חרב בית מקדשינו ואין לנו מקדש ולא כהן שיכפר בעדנו לכן יהי רצון מלפניך י"י או"א שיהא חלבי ודמי שנתמעט היום כחלב מונח על גבי המזבח לפניך ותרצני. ברכות דף י"ז ע"א ועי' טור סי' תקס"ה: לבוש סי' תקס"ב סעי' א':
קונטרס אחרון
תענית חלום. כתב בשערי תשובה סי' רפ"ח לענין תענית חלום דאם הי' לו כאב שינים לא יתענה כמו במהרהר ביום ע"ש. ובס' אשל אברהם שם כתב דכשחלם רק חתיכות מהם נפלו או גרר בידיו ולא חלם לו שנחסר גם אחד מהם אינו בגדר חלום של נפילת שינים ח"ו שבש"ע. ואולי ע"י גרירה בידיו איזה שן אינו כסגנון נפילה והוא חלום טוב:
עוד כתב חלום קראוהו לעלות לתורה הק' ולא עלה והקיץ או לא רצה לעלות אין צריך להתענות ומכל שכן כשיודע ודאי שלא הי' החלום כ"א קצת מעין אותם שבש"ע. וכגון קורא בס"ת הק' בלי הברכות ולא שקראוהו ואולי הוא בדרך שהוא המקרא או בדרך לימוד בעלמא שהקדמונים היו רגילים ללמוד מס"ת הק' פשוט שאין חשש לכ"ע. ואין זה בכלל הג' שמתענים עליהם כי הם רק שלשה הראשונים שנזכרו בש"ע שם והם אלו הרואה ס"ת שנשרף או יוה"כ בשעת נעילה או קורות ביתו או שיניו שנפלו. וכשאינו זוכר שקראוהו בשמו ושקרא בפיו הפרשה לכ"ע אין חשש בזה והוא מוכרע רק לטוב*ובמהדורא תנינא שם כתב שמה שכתב בש"ע שהרואה בחלום שהוא קורא בסתוה"ק יתענה שזה רק כשקראוהו בשמו כדרך הקרואים לסתוה"ק אשר עי"ז הוא מוכרח לעלות ועלה וקרא משא"כ הקורא כדרך המקרא להעולים לסתוה"ק וראה בחלום שהוא המקרא להעולים א"צ בזה תענית וכן א"צ בזה הטבת חלום ואם עשה הטבת חלום הרי זה עצהיו"ט: וכשהי' נראה לו מעין יו"כ בנעילה ומכ"מ לא הי' בעיניו כן בהחלט רק בהדמיון הי' לו שכבר סיימו תפלת נעילה בחזרה ואמר עוד פיוטים מהרגילים בנעילה ולא הי' בהדמיון שהוא לפני הקדיש רק שהוא אחר סיום נעילה יש להקל בזה מלהתענות:
ועי' ש"ע הרב שם סעי' ז' די"א שהרואה יו"כ אפי' בשעת נעילה אינו חלום רע כי הוא סימן יפה שמחלו עונותיו. וכן הרואה קורות ביתו שנפלו אמרו במדרש שחלמה אשה אחת כך ופתרו לה שתלד זכר וכן הי' לה. וי"א שנשתנו פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמרא לזמנינו כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם ע"ש. ובס' בני יששכר. חדש תשרי מאמר ו' כתב דאם אירע לו חלום בעיו"כ דא"צ להתענות ת"ח. דאכילה ושתי' נקראים תענית ביום זה מן התורה:
איתא במשנ"ח דחלום טוב יש להזכירו ולכותבו*וראיתי בספר א' שפי' ואביו שמר את הדבר. שמר לשון שמירה ששמר את החלום שלא ישכח אותו כמו שאיתא בזוה"ק בראשית דף קצ"ט ע"ב חלמא טבא דאיהו טבא בעי בר נש לאדכריי' ליה דלא יתנשא וכדין אתקיים וכו':
ובספר ישמח משה על מס' בליקוטים כ' לפי הנתבאר בשער הניקוד מרבינו יוסף גיקטילייא ז"ל נ"ל שטוב לחלומות שיהיו צודקים ואמיתים לשים נגד עיניו שם הוי' בניקוד חולם המבואר בספר שע"צ ולכוון בו היטב: ועי' אשל אברהם סי' ר"כ דכתב וז"ל גבי ג' מטיבין חלום. מצטרפין שפיר גם קטנים מפעוטות ולמעלה*בפ' הנזקין דף נ"ט מוקי לה קטנים כבר שית או כבר שבע או כבר תמני כל חד וחד לפום חורפיה: ומכ"ש אשר מבינים התיבות של ההטבה. וגם כשכל הג' הם קטנים מבינים לשון הקודש ולומדים מקרא היטב. או אפשר דלית בינייהו חד דגמיר להבין התיבות כמו גדול בר מצוה. כי לא רוב שנים לבד יודיעו חכמה. ע"כ במקום שאין לפנינו ג' גדולים י"ל שיש סמיכה גם בקטנים היטב ע"ש:*ובספר שפתי צדיקים (וישב) כתב דבמה שאמז"ל (ברכות) לאיש טוב אין מראין לעולם חלום טוב רק חלום רע ובאיפוך לאיש רע מראין לעולם חלום טוב כדי שינוכה משכרו לעולם המקווה. בזה מפרשים אמרם ז"ל (שם) הרואה חלום ונפשו עגומה לייתי שלשה דרחמי ליה ולימא באנפייהו חלמא טבי חזאי וכו' והא באמת חזא חלמא בישא אלא הכונה שראה חלום שראוי לאיש טוב והוא חלום רע:
ובספר דגל מ"א פ' וישב כתב בשם הרב הקדוש מוהר"ר זאב וואלף זללה"ה על מה שאומרים כהטבת חלום סימן טוב ומזל טוב יהי' לנו וכו' שהי' ראוי לומר יהי' לך שעיקר הדרך הוא להיטיב להחולם. רק שענין החלום שייך ג"כ להמטיבין שאותן שהמטיבין להחולם יש להם צד נגיעה בהחלום ע"כ אומרים המטיבין סימן טוב ומז"ט יהי' לנו. מ"א סימן ר"כ סק"א דיזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה.
ובספר דברים נחמדים (דבש לפי) כתב וז"ל כתב הרב ששמע מגדול אחד שאין להקפיד על חלומות וראה ת"ח שהי' חבירו רגיל להתענות ברוב בשבת על חלומות וא"ל שלא יתענה ושוב לא חלם ע"כ וכן נ"ל הקטן עפ"י השכל ע"ש:
כתב בספר פורת יוסף שמעתי ממורי האדם יכול להפוך חלום או נבואה מרעה לטובה כמו שרואה בחלום מת יכול להפוך לעשות תם. ז"ש סור מרע ועשה טוב. וכן מן נגע עונג. וכן מן צרה רצה:
ובמס' ברכות דף נ"ה שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר וחלומות השוא ידברו (זכריה י'). וכי הוה חזי חלמא טבי אמר וכי החלומות השוא ידברו והכתיב בחלום אדבר בו. ועי' בספר ארחות חיים סי' ר"כ אות ג' בשם ספר יפה ללב שראה כמה גדולים וחסידים שאמרו סדר הטבת חלום בשבת ויו"ט.
יאמר היחיד עננו. ועי' מ"ז שם סק"א דבתענית שעות יאמר עננו בדילוג ב' תיבות צום תעניתנו כיון דלרוב פוסקים לא הוי תענית נמצא שקרן בתפלתו. ויותר טוב לומר אחר התפלה באלקי נצור מלהפסיק בשומע תפלה דלרוב הפוסקים הוי הפסקה שלא לצורך. ע"כ בעשי"ת שמתענין תענית שעות עד אחר מנחה גדולה וכדומה יראה דאסור לאכול עד שיתפלל מנחה תחלה כו' ע"ש: