טעם. שמלין בר"ה אחר שקראו בתורה ואין ממתינין עד יציאתם מבהכ"נ כמו בשאר שבתות וי"ט. מפני שבר"ה מאריכין הרבה בבהכ"נ ויבואו לפעמים להתעכב עד אחר חצות היום וצריכין לימול קודם חצות משום זריזים מקדימים למצות וסדרו אותה קודם תקיעת שופר. שכן הוא סדר הנכון לזכור ברית אברהם שהוא המילה קודם עקידת יצחק שהוא השופר שתוקעין בשל איל זכר לעקידה. לבוש סימן תקפ"ד סעיף ד':
קונטרס אחרון
אחר שקראו בתורה. מוציאין ב' ס"ת ואומרים י"ג מדות ג"פ. ויש להתחיל מן ויעבור ד' על פניו וכו' ואח"כ אומרים רבש"ע מלא משאלתינו ככתוב בסידורים המיוסד ברוח קדשו של האר"י ז"ל. ואם חל בשבת יש מקומות שאין אומרים בשעת הוצאות ס"ת י"ג מדות ורבים נוהגים לאומרם אף כשחל בשבת. מטה אפרים סי' תקפ"ד סעיף ט"ז:
החזן אומר ויעזור ויגן כו' בניגון המיוחד לימים אלו וכן המברכים בה"ת לפניו ולאחריו מברכין בניגון זה. וכן קריאת התורה קורין הטעמים בניגון המיוחד שלא בניגון הטעמים של שבתות וי"ט. וגם הקדיש שאחר הקריאה ואין לשנות המנהג אפי' בניגונים. שם סעי' י"ח:
וכתב בספר חסידים סי' ש"ב וז"ל לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים שתקנו הניגונים, שלא יאמר ניגון של תורה לנביאים וכתובים. ושל נביאים לתורה ולכתובים. ושל כתובים לתורה ונביאים. אלא כמו שהוא מתוקן שהכל הלכה למשה מסיני שנאמר יעננו בקול ע"ש. ובספר מצרף לחכמה פ"ח כתב ראיתי משניות בכ"י עם הנגינות:
זכר לעקידה. וכן אם חל ר"ה בשבת אף שאין תוקעין מלין קודם אשרי (ד"ח). כשהולכין מביהכ"נ למול תינוק או סנדק שצריך לילך למקום שהתינוק שם וצריך לילך דרך רחוב שדרים שם עכו"ם וא"א לילך מעוטף בטלית אזי יסור אותו מעליו ויקח אותו תחת מלבושו העליון ובבואו למקום המילה ילבש אותו ויברך על עטיפת הטלית וכן בחזרה. מטה אפרים סימן תרכ"א סעי' ג':
ובסי' תקפ"ד סעי' ד' כתב דיכוין בבוקר בלבישת הטלית בברכה שלא להוציא רק לבישה ראשונה מפני שמאריכין בתפלה קרוב הדבר שיצטרך לצאת לחוץ לגדולים או לקטנים ויכנס בכלל ספק ברכה כיון שיש עליו טלית קטן לכן יכוין שאינו מוציא רק לבישה ראשונה. וטוב שיאמר בפירוש שאינו רוצה לצאת בברכה זו כשיסירנה מעליו במקום שרשאי להפסיק. ואז כשיצטרך לילך לחוץ חוזר ולובשו ומברך שנית לדברי הכל ע"ש:
וכן כתב התב"ש סי' י"ט ס"ק י"ז בשם הפר"ח דיש להזהיר השוחטים לצאת ידי ספק ברכה שיגמרו בדעתם שלא לצאת בברכה ראשונה כ"א כ"ז שלא ישיחו שיחה בטלה ע"ש:
אם יש ברית מילה ויש שהות ביום מצוה שילכו שמה הסנדק והמוהל ובעלי כיבודין לעשות שמה קידוש ולאכול כזית מפת כסנין כי סעודת מצוה הוא ויאמרו שמה הרחמן הוא וכו' כדי לברך הילד הנימול והמטפלים במצוה. אבל אין עושין סעודה ממש שלא לבוא להקל ראש בקדושת היום וגם כי בשאר יו"ט נהגו שלא לעשות סעודת ברית מילה. שם סי' תקצ"ו סעי' ה'. ועי' באה"ט סי' תקמ"ו בשם א"ז דביו"ט אסור לעשות סעודת ברית מילה:
מותר לכתוב תנאים לשידוך בח"ה כנהוג בינינו. אבל הסעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים אסור לעשות בחה"מ וכ"ש ברגל כשהוא סועד עם הכלה בפעם ראשונה אחר כתיבת התנאים שלנו. ט"ז סי' תקמ"ו סק"ב: