טעם. שתוקעין קודם תפלת מוסף כי מן הדין הי' לנו לתקוע ולסדר ברכות הללו בעת תפלת השחר ולתקוע משום זריזין מקדימין למצות. מפני מעשה שאירע פעם אחת תקעו בראשונה והי' השונאים סוברים שמא עליהם הי' הולכים עמדו עליהם והרגום לכך תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקראו בק"ש ומתפללין וקוראין בתורה וחוזרין ומתפללין ותוקעין אומרים האויבים בחוקותיהם ובתורותיהם הם עוסקים וזה מצותן לתקוע ואין זה תרועת מלחמה. לבוש סימן תקפ"ה סעי' ג'. ועי' אבודרהם. ועי' רש"י ר"ה דף ל"ב ע"ב:
קונטרס אחרון
קודם תפלת מוסף. אם יש חולה שהש"ץ רוצה לעשות לו מי שבירך לחולה אף שנהגו לעשות המי שבירך בעת חזרת הס"ת בשאר ימי קריאת התורה. מ"מ בר"ה לא יעשה כן שיהי' הפסק בין תקיעות דמיושב לתקיעות שעל סדר בדבר שאין מענין התקיעות. אלא יעשה מי שבירך אחר שגמרו ברכת הפטורה. ואם חל ר"ה בשבת אומרים יקום פורקן ומי שבירך לקהל. ואם יש חולה מברכין אחר מי שבירך לקהל. ונוסח מי שבירך לחולה הוא כדרך שאומר בחול וא"צ לומר יו"ט הוא מלזעוק. ואף אם חל בשבת א"צ לומר שבת הוא מלזעוק. כיון שהיום הוא יום דין. מטה אפרים סי' תקפ"ד סעי' כ"ה:
וכן אם חל יו"כ בשבת אצ"ל שבת הוא מלזעוק. שהרי הוא יום דין וזועקים ומתחננים כל היום. שם סי' תרכ"א סעי' א':
כתב מהרי"ל הכל חייבין בשופר בין קטנים בין גדולים. אכן נשים פטורות דמצות עשה דזמן גרמא הוא. אך שמכניסין את עצמו לחיוב והואיל שמחייבין את עצמן צריכין להזדרז לתקן צרכיהן הן בתכשיטין הן בתבשילין להיות פנויות לבא לביהכ"נ ולהיות שם לשמוע קול שופר כו' ויכוונו כולם שיהיו בבהכ"נ הנשים והבתולות לשמוע התפלה והתקיעות מראש ועד סוף ואם היא יולדת ולא תוכל לבוא לביהכ"נ מותר לתקוע לה ואם יודעת האשה לברך תברך היא בעצמה ואם לא יברך התוקע בשבילה ע"ש. אבל אין לו לברך שהחיינו דהא כבר יצא. מהר"י ווייל. וע"ל בהשמטה לסעי' תנ"ו:
ובספר אשל אברהם סי' תקפ"ט כתב וז"ל גם שהנשים שווי' חוב ע"ע לשמוע שופר מ"מ יש להקל להן ע"י חלישות כל דהו לאכול קודם שמיעתן ולאיש ג"כ יש להקל לו אחר תקיעות דמיושב ע"י חלישות כל דהו שיאכל וישתה. הגם שהתקיעות של מעומד הם ג"כ מצוה ותקנת חז"ל בקביעות. מ"מ לא שייך בהם כל כך שכחה כיון שהם טפילות למוסף וכמו שהתירו חז"ל לאכול לפני מוסף. כן לא מנעו מצד תקיעות של מעומד. ולצריך מותר. וע"ל בהשמטה לסעי' תשצ"ח בד"ה ובענין:
ובספר זכרון יהודא בהנהגות הגאון אמרי א"ש כתב דיכול מי שהוא חלש לשתות קאפפע אחר תפלת שחרית בלא קידוש כי מאחר שאסור לאכול קודם תק"ש לא חל עליו חובת קידוש והוי כמו קודם התפלה שלא חל עליו חיוב הקידוש ע"ש.
ובספר מטה אפרים סי' תקפ"ח סעי' ב' כתב דמי שלבו חלש ואין דעתו מיושבת לתקוע ולהתפלל עד שיטעום, יעשה קידוש ויאכל כזית לעקיך בכדי שיהי' במקום סעודה ואח"כ ישתה מעט קאווע או טיי. ומ"מ יש להם לעשות בצנעה מפני המון עם שלא יקילו ביותר.