עוד טעם. כי מעלות התענית הוא לפי שאדם מסגף את גופו ומשבר את תאות נפשו שהוא מתאוה לאכול ולשתות והוא מבטל רצונו מפני רצון המקום ב"ה זה הדבר נחשב מאוד לפני השי"ת אבל בעשרת ימי תשובה הוא להיפך שכל אדם מישראל מפשפש במעשיו ומתחרט מאוד על עונותיו עד אשר לא יערב לו אכול ושתות רק אדרבה חפצו ורצונו להתענות ולסגף את גופו שיהא לו כפרה על עונותיו ובפרט בערב יו"כ שהוא יום שלפני יום הגדול והנורא אז בודאי משתוקק ומתאוה מאוד להתענות לכן הוכיחו חכמים מן המקרא (אמור כ"ג) ועניתם את נפשותיכם וכו' בתשעה לחודש בערב וכו' ומקשה בגמ' ר"ה דף ט' וכי בתשעה מתענין וכו' אלא כל האוכל ושותה בתשיעי וישבר בזה את תאותו שהוא מתאוה להתענות כאלו התענה תשיעי ועשירי כי מי שהוא מבטל רצונו מפני רצון הבורא ית' ואוכל בתשיעי כדי לקיים דברי חז"ל זה נחשב לפניו ית' כאלו התענה תשיעי ועשירי כי בשניהם כוונתו לשמים. שפתי צדיקים פ' אמור:
קונטרס אחרון
כפרה על עונותיו. נוהגין לעשות כפרות בעיו"כ באשמורת הבוקר שאז הרחמים גובר. לוקחין תרנגול שאינו מסורס זכר ותרנגולת לנקבה ובוחרין בלבנים ואם אין לו תרנגולים יקח שאר ב"ח וי"א דגים ולא יקח דבר הראוי להקרבה כגון תורים ובני יונה. עי' מ"א סי' תר"ה וקש"ע סי' קל"א. ועי' רש"י שבת פ"א ע"ב בד"ה האי פרפיסא.
והנה במ"ש המ"א סי' תר"ה סק"ג בשם הב"ח דמכל מקום אין לחזור אחר תרנגולים לבנים דוקא דהוה כעין דרכי האמורי אלא אם יזדמן לו לבן יקח. כתב בספר ארחות חיים שם בשם ס' אדני פז וז"ל כיון דלבנים הם טובים יותר לאכילה מצד הרפואה כמ"ש לו רופא מומחה א"כ לית לן בה דכל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי אמורים א"כ יכוין הוא נמי משום רפואה ותו לל"ב. ועוד כיון שהלבן הוא המשובח שבעופות נעשית המצוה כפולה ע"ש:*בספר צידה לדרך כתב שהשו"ב מסביב בכל הבתים. והשו"ב בעצמו מסביב עם הכפרות על ראשו של כל אחד ואחד:
אם הכפרה נתנבלה בשחיטה צריך כפרה אחרת. (קהלת שלמה בשם ס' כנף רננה) ואם נמצאת טריפה יש להסתפק בזה (שם ובשלחן שלמה) והנכון לפדות בצדקה. שם בשם שדי חמד מערכת יו"כ ס"א אות י"ג:
כוונתו לשמים. בסידור הק' של מהרמ"ק שער עבודת יוה"כ כתב דכמו בשבת ק' הוא מזון הנפש הרוחניות ובע"ש לקטו לחם משנה. כך בעיו"כ יקחו לח"מ למזון הגשמי:
וכן הי' נוהג הרב הצדיק הקדוש מהר"א מסטרעטין זלה"ה לבצוע בסעודת עיו"כ על לחם משנה:
ועי' באה"ט סי' תק"ע סק"ה בשם מט"מ ומהרי"ל דעיו"כ נקרא יו"ט. ומ"א סי' תר"ו סק"ט כתב דלא אקרי יו"ט. נוהגים בסעודת שחרית לטבול פרוסת המוציא בדבש. וכן בסעודה המפסקת. עי' מטה אפרים סי' תר"ה סעי' י"ח וסי' תר"ח סעי' א':.
ונוהגים שאין אוכלים דגים בסעודה המפסקת. מטה אפרים סימן תר"ח סעי' א'. ונהגו שאם יש שלשה בעה"ב מברך ברכת הזימון על הכוס ואחר ברכת המזון ישתה מן הכוס שיעור רביעית ויברך ברכה אחרונה. שם סי' תרי"ט סעי' א'.
נוהגין שכל בעל הבית עושה נר לביתו. מפני שביוהכ"פ ירד משה עם הלוחות השניות והתורה נקראת נר. ועוד נר אחד בשביל נשמות אביו ואמו שמתו לכפרה עליהם (קש"ע) מי שכבה נרו ביוה"כ יחזור וידליקנו במוצאי יוה"כ ואל יכבנו עוד אלא יניחנו לדלוק עד גמירא וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יכבה במוצאי יו"כ נרו לא הוא ולא אחר. רמ"א סי' תר"י סעי' ד':
הנרות של יוה"כ צריכין להיות של שעוה. לפי שהוא אותיות שועה. ישמע שועתינו. ונמסר להנשים בכדי שגם המה יתעסקו במצוה לתקן את שורש אשר פגמו. שער המלך: