טעם. שתיקנו חז"ל להתוודות עי"כ במנחה. לפי שחששו שמא תטרף דעתו עליו שישתכר בסעודה ולא יוכל להתוודות אח"כ ומ"מ כל יחיד יוכל לחוש לעצמו שמא מעת המנחה עד עתה נכשל באיזה עבירה ח"ו ע"כ טרם כניסת יוה"כ יאמר בלחש הוידוי קצרה אשמנו ותועיל לזה הוידוי הזה.*ובמדרש רבה ויקרא פ' ג' כתב בשם הירושלמי שלהי יומא. א"ר ביבי בר אביי כיצד אדם צריך להתוודות ערב יום הכפורים צריך לומר. מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל עונותי. הה"ד יעזוב רשע דרכו ואיש עון מחשבותיו וגו': עי' יומא דף פ"ז ע"ב ועי' מטה אפרים סי' תרי"ט סעי' ח':
קונטרס אחרון
עוד לא אעשה כמוהו. בספר דברי ילחק פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל ועשרתם ערבתם הדליקו את הנר. כי הנה עשרה ימים הם מיוחדים לתשובה*ובספר ברית אברם (איכה) פי' נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים. כי דרך הפיוס אדם לחבירו בעיו"כ נותן כף אל כף לשלום ולבו רחוק ממנו אין זה תשובה כראוי. ואמר ירמי' דרך עצה טובה נשא לבבנו אל כפים ר"ל כמו שאנו מקרבין כפינו זה לזה נשא לבבינו ג"כ שיהיו הלבבות מקורבים ולבל יהיו הידים משולבי ומצומדים והלבבות רחוקים ומפורדים. ואח"ז נפייס אל אל בשמיים. ר"ל מה שחטאנו נגדו ית' ואז ימחול לנו. אבל אם נחנ"ו פשענו ומרינו ר"ל שיש בנו עדיין עבירות שבין אדם לחבירו אתה לא סלחת אפי' עשינו כל תשובות שבעולם:
וקדמונינו ז"ל נתנו רמז ארי"ה שאג מי לא יירא ר"ת אלול. ר"ה. יוה"כ. הו"ר. שמחויב כל א' לפשפש במעשיו שיהי' דרכיו נכונים ומכ"ש לעשות תשובה על עונות:
ובספר מוסר כתב אשרי האדם כי יעזוב דרכו הרעה בעודו איש בכחו וישוב בתשובה שלימה ויאמר אוי לי מה עשיתי איך מרדתי במלך מלכי המלכים הקב"ה איך לא הי' פחד אלהים לנגד עיני ולא זכרתי אשר בראני יש מאין והחסדים אשר גמלני עד העמידני עד כה ונתן לי לב להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות כדי שאזכה לחיי עולם הבא. ואני הפכתי מעשי וחטאתי בכל אברי. וכל אחד מאברי הוא פגום. והנני נעשיתי בעל מום מפני חטאתי. ואנה אוליך חרפתי. וכשיראו בעולם הבא אבי ואמי וכל קרובי את מומי ירחיקוני ממחיצתם ומה אעשה ליום הדין הגדול והנורא. אז ירך לבבו לדבר רכות לעני ה'. ואז ירחם ה' עליו ויתן בלבו לשוב באמת ויהי' נשמר מן החטא:
ובספר מאור עינים (האזינו) כתב על מה דאיתא בש"ס דרבי ס"ל דיה"כ מכפר בין לשבים בין לשאינם שבים. איך אפשר שרבי יהי' סובר שיה"כ מכפר אף לשאינם שבים הלא אמרו רז"ל כל האומר הקב"ה וותרן וכו' אך נראה דוודאי בלא תשובה אינו כלום. אך הפי' הוא ע"פ מה שאמז"ל בזוהר הקדוש על עון הוצאת ז"ל אמרו כלהו חובין תלין בתיובתא לבר מהאי וזהו שאמר אף לשאינם שבים. ר"ל אף לאותן שאינן מקבלים אותם בתשובה כל השנה דהיינו על עון הנ"ל ביה"כ מקבלים אותם: ולפעמים אם יתעכב מלשוב בהם ישוב עכ"פ בעיוה"כ. ואם כבר פנה גם היום הזה אזי יש להתעורר עכ"פ בעת הדלקת הנרות שכבר נטו צללי ערב. וז"ש עשרתם שכבר עברו עשי"ת. ערבתם שכבר עבר ערב יוה"כ ועתה הנה הדליקו את הנר והוא רגע האחרונה ועד מתי לא תתעוררו לשוב בתשובה:
ובספר בני יששכר מאמרי שבתות מאמר ו' סי' י"מ כתב בשם הרב הגדול מו"ה חיד"א זלה"ה שפי' בשם האריז"ל שלשה דברים צריך אדם לומר וכו' בע"ש בעוה"ז. שהוא דומה לערב שבת ע"ד שאמרו מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. עם חשכ"ה. היינו בימי הירידה לעת זקנתו יאמר לנפשו וכוחותיו עשרת"ם. כבר השתדלתם להשיג עשירות. ערבת"ם. כבר השתדלתם להשיג תאוות הערב. הדליקו את הנר. מעתה חובת עליכם להדליק כוחות הנשמ' הנק' נר ה' נשמת אדם. ע"כ לא אמר הדלקתם רק הדליקו בציווי עכ"ד:
בספר ישמח משה (ליוה"כ) כתב שאמר קודם כל נדרי. אחינו בני ישראל שימו נא על לב שבבגדים האלו שאנחנו הולכים כעת באלו הבגדים עצמן נלך לעולם העליון ליתן דין וחשבון לפני ממה"מ הקב"ה ע"כ נדמה דעתינו כאלו אנחנו עומדין באלו הבגדים לפני כסא הכבוד ליתן דין וחשבון. ע"כ נתחרט בחרטה גמורה כי אז בודאי מתחרטים באמת. רק שאז לא יועיל החרטה אבל עכשיו מועיל. ע"כ נתחרט בלב שלם על פשעינו ונקבל עלינו באמת שלא נשיב עוד להן ונבקש מחילה וסליחה מאת מלך מוחל וסולח:
ובספר כולם אהובים בתיקון הנפש פ"ח כ' בשם הרב הצדיק הקדוש מו"ה משולם זוסיא זצוק"ל מה שאמר אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. היינו ברמז על ב' סעיפים שבש"ע היינו בסי' א' שם כ' שויתי ה' לנגדי תמיד ובסימן רל"א כתב בכל דרכיך דעהו. ור"ל שאתם מדלגים אותן הסעיפים שהן הן גופי התורה: