טעם. שיש נוהגין בר"ה ויו"כ להשמיע קולם בתפלתם יותר משאר ימות השנה. עי' ספר מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מנחם מענדיל מרימנאב זצוק"ל פ' נצבים דכתב וז"ל טובה צפרנן של ראשונים הטור והב"י אשר מימיהן אנו שותין ומפיהן אנו חיין שהי' בעלי רוח הקודש*בספר ברכת אברהם כתב בשם הסידור מהגאון יעב"ץ שהש"ע נתחבר ברוה"ק וסימנא מלתא בהם והלכות שופר הוא סי' תקפ"ו גימ' שופר:
ובספר שארית ישראל כתב בשם הבעש"ט שכל החיבורים שהי' עד המהרש"א ועד בכלל הי' ברוה"ק [הערת המדפיס: בספר מעגל טוב להגאון הקדוש חיד"א זללה"ה כתב וז"ל סיפר לי הרב הירש מבאלחוב בשם הגאונים קשט דברי אמת כי הרב הגאון מו"ה העשיל הי' לומד בהלכה וראה דברי מהרש"א וכעס וזרק הספר לארץ והי' מצטער איך אומרים על מהרש"א גדולות ואיך טעה. ונזדמן שם שבא בחור א' ונכנס עמו בדברים עד שהרב א"ל דברי מהרש"א וענה אותו הבחור וא"ל אפשר שכוונת מהרש"א כך הוא ונבהל הרב שראה שכיון מהרש"א לאמת. ונשבע שלא לחבר ספר מאחר שאפילו הוא לא כיון בדברי מהרש"א וזלזל בו וכך יעשו לחיבורו:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר פנחס מקאריץ זי"ע דמה שאומרים על ספר מהרש"א שהוא ר"ת מו"ה שמואל איידליש הוא טעות. כי הוא ר"ת מו"ה שמואל אליעזר כ"כ בהקדמה. וסיפר בשם גדול א' שהי' בעיר ששם קבורת אמו של המהרש"א ונכתב על המצבה שם גיטל. ובספר כלילת יופי כתב דחמותו אשר החזיקה אותו ואת כל בני הישיבה מכספה בק"ק פוזנון הי' שמה איידיל:] גם החבורים שאחר המהרש"א יש מהם שהם ברוה"ק ויש שלא ברוה"ק. מ"מ כיון שנתקבל החיבור אצל בני ישראל הגם שאינו מקובל אצל הכלל כ"א בפרט הנקרא בשם צבור ממשיכין כח רוה"ק בזה החיבור רק שלא יהי' ח"ו נגד רק רצון הבורא יתברך:
עוד כתב בשם הבעש"ט שהט"ז והש"ך הם פוסקים האחרונים וע"כ לראות שלא לעבור על דעתם כ"א להחמיר אבל לא להקל נגדם כ"א בצירוף איזה טעם באופן שגם הם היו מסכימים להקל כגון בהפסד מרובה וכדומה. אבל מ"מ גם החיבורים שאחר הט"ז והש"ך ח"ו להרהר עליהם מאחר שנתקבלו ויש הסכם עליהם נמשך בהם כח רוה"ק. כ"ז שמע מהרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מרדכי מטשארנאביל זצוק"ל:
עוד כתב כי הבעש"ט נבג"מ שיבח את המהרש"א ז"ל למאד בגודל צדקתו עד שאמר שאם היו העולם יודעים מזה היו לוחכים העפר שעל גבי קברו: ואוהבי ישראל מאד וחששו על מנהג בני הכפרים המתאספים בימים נוראים להתפלל בצבור ולא הורגלו בכך כל ימות השנה לכך הם מגביהים קולם בתפלתם ובאמת יש איסור גדול להמגביה קולו בתפלתו ובפרט בספרי המקובלים ובזוה"ק מחמירים ומזהירים מאד ע"ז*וגלל כן נאמר בחנה מדברת על לבה ואחז"ל מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו. וזה הי' בר"ה שבר"ה נפקדו שרה רחל וחנה. ובאמת צריך להבין וכי עלי הכהן לא ידע שאסור להגביה קולו בתפלתו ולמה חשבה לשכורה. אלא שהיתה מתפללה מעומקא דלבא וע"כ דאגו על הדבר שלא יהיה חלילה קטרוג על ישראל. לכך כתבו מותר להגביה קולו בתפלתו מעט בימים הללו. אבל אמת נכון הדבר שההיתר הזה הוא רק לפנים ולא טוב הדבר ואדרבא איסור גמור יש. וע"כ טובה היא השתיקה. וע"ל סעי' ע"ו וסעי' ע"ז וסעי' ע"ח:
Loading...
Siman 754
1
Loading...