טעם. שאין מברכין על הבשמים במוצאי יום הכיפורים. משום שאין ביוה"כ נפש יתרה מפני התענית ואפי' חל להיות בשבת.*ועי' מ"א סימן תרכ"ד סק"א וט"ז שם סק ב דכשחל בשבת יש לברך על הבשמים ואין כאן ברכה לבטלה כיון שנהנה ע"ש:
ואותן שנהגו שלא לברך על הבשמים אפילו כשחל בשבת אין למחות בהם משום דיש פוסקים דס"ל דאין מברכין על הבשמים במוצאי יוה"כ אפילו חל בשבת וא"כ הוי הפסק בין ברכה לשתיית הכוס. ואותן הנוהגים שלא לברך יכולין לברך על הבשמים אחר שתיית הכוס. ד"ח:
ובספר בגדי ישע סי' תרכ"ד כתב וז"ל דכשחל יו"כ בשבת יש לברך על הבשמים במוצאי יוה"כ משום דאדרבא יותר יש לאדם נשמה יתירה ביוה"כ שחל להיות בשבת. כי הנשמ' יתירה לא בשביל אכיל' ושתי' באה אלא על שמקדש אדם עצמי ביום השבת קודש ומכח קדושת שבת באה הנשמ' יתירה ובודאי ביום הקדוש הזה שיש שני קדושות שמקדש אדם ביותר בודאי באה יותר נשמ' יתיר'. וכאשר הארכתי בסי' תקפ"ב לחלוק על הלבוש לומר רצה במנוחתינו כי זה עיקר המנוחה והשמח' א"כ בודאי ראוי לברך על הבשמים ע"ש. וע"ל סעיף תשנ"ו: כל בו:
קונטרס אחרון
ראוי לברך על הבשמים. ובספר מדרש תלפיות אות ה' כתב. הטעם. שמריחין הבשמים במו"ש. מפני שבשבת שובת אש של גיהנם ואינו מסריח ובמו"ש חוזר גיהנם ושורף ומסריח לפיכך מריחין בשמים להפיג ריח רע. אבל ליום הכפורים וביום טוב לא מצינו שביתת גיהנם ע"כ. ועי' טעמי המנהגים ח"א סעי' שצ"ב: