עוד טעם. דזיל בתר טעמא למה לא יתפלל בקול רם. מפני שאז אינו מאמין בהקב"ה שהוא יודע מחשבות אבל אם הוא מודה בזה בהתחלתו יכול להתפלל בקול רם. ואפשר לזה תקנו חז"ל בנוסח התפלה של ר"ה ויו"כ לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות ואתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי. וא"כ אנו מודים שהקב"ה יודע מחשבות לכן אנו מתירין להתפלל בקול רם. שם:*ובזה יובן הפסוק (בהעלותך י"ב) ויצעק משה אל ה' לאמר. וא"ת הלא אסור להתפלל בקול רם. ומתרץ הפסוק אל נא רפא נא לה. ר"ל שלא הזכיר שם מרים רק אמר לה בנסתר ובזה הודה שהקב"ה יודע מחשבות ויודע על מי שהוא מתפלל. וגם יובן בזה פרש"י בפרשת ביכורים וענית ואמרת לשון הרמת קול. וגם ונצעק אל ה' וגו' לטובה. וא"ת הלא אסור להרים קולו. ומתרץ רש"י ארמי אובד אבי וגו' ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאלו עשה. ר"ל שהוא מודה שהקב"ה יודע מחשבות לכן יכול לומר בקול רם. וזו הוא הכוונה בסוף תפלת הקנה שועתנ"ו קבל ושמע צעקתינ"ו. יודע תעלומו"ת. שם:
קונטרס אחרון
רפא נא לה. בספר נחלת יעקב פי' מה שביקש משה אל נא רפא נא לה. ע"ד שאנו מתפללים רפאנו ה' ונרפא. כי ענין הרפואה הוא בשני אופנים אם הקב"ה מרפא בעצמו ולא ע"י שליח אזי רפואה היא לגמרי אבל הרפואה ע"י שליח אז מוכרח החולי ההוא לבוא על איש אחר. וזה שביקש משה אל נא רפא נא לה. שהקב"ה ירפא אותה בעצמו ולא יצטרך צרעתה לבוא אל אדם אחר:
ובס' בני יששכר כ' בשם הזוהר עז"ה הנה מה שאנו אומרים רפאנו י"י וארפ"א (ירמי' י"ז) ל"ל למימר וארפא. כי כשהרפואה באה ע"י רפא"ל וסייעתו הנה הוא מלאך לעשות שליחותו ורצון קונו. הנה רפואתו אינה בטוחה לעולמי עד*בספר צמח דוד להרב הצדיק הקדוש מדינוב זצוק"ל פי' עד"ז. הפסוק כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאך. והנה לכאורה אם לא ישים מאי צורך לרפואה. רק כי ידוע דרכי הרופאים כאשר באו לחולה עשיר אם ירגישו לקבל מעט מעות בעד טרחתם לא יעשו לו תיכף תרופה לחליו. רק אדרבה יתנו סמים כאלה להגביר חליו כדי שירויחו בזה בעד שכר טרחתם הרבה. ויש מלכים ושרים שיש להם רופאים מומחים והם יתנו להרופאים שכירת כל שנה הן אם יצטרך להם והן אם לא יצטרכו אינם מנכים להם דבר:
והנה בודאי הרופאים כאלה באים בכל פעם אליהם לדרוש שלומם ומזהירה אותה את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו כדי שלא יבואו לחולאת ואפילו אם יזדמן לפעמים שפתאום נחלה השר בא אליו תיכף הרופא שלו ועושה כל תחבולות והמצאות לפי שכלו שירפא אותו תיכף כי מה לו אם יהי' מוטל בחליו כי לא יוסף לו על שכרו. וזהו ג"כ כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאך: כי רצונו ומאוייו לעשות עוד רצון קונו בשליחות. משא"כ כשהרפואה הוא ע"י השי"ת בעצמו היא רפואה בטוח לעולמי עד. וז"ש רפאינו י"י. אתה בעצמך. וארפא. רפואה עולמית*ובספר בחיי (משפטים) כ' דמה שאמרו רז"ל ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. לא אמרו אלא במכה שבחוץ שהכתוב מדבר בה. אבל חולי מבפנים איך זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר אשר בידו נפש כל חי. ועי' מטה משה פי"ג בענין רפואות מה שכתב בזה:
ובשם הרב המגיד הגדול ממעזריטש זצוק"ל שאמר דעם הרופא היותר מומחה בא המלאך רפאל בעצמו ובכבודו. והסביר הענין כי הרופא הקטן כשאין אתו יודע עד מה שולח לרופא בעיר הגדולה. ואם גם הוא אינו מבין יסוד הרפואה שולח לעיר גדולה ביותר להתוועד עם כמה רופאים עבורו. וכשרואה גם הוא שאין תרופה למכתו והוא כמשיב השי"ת יעזור לך. ואז כשמוסר הרפואה אליו ית' ישלח דברו וירפאהו: . בני יששכר.
ובסי' בוצינא דנהורא פי' רפאנו ה' ונרפא. כי בזמן החורבן אין השם שלם שנאמר כי יד על כס י"ה. וזה שאנו מבקשים רפאינו ה'. תרפא לנו את ה' ונרפא ממילא.