טעם. שיקח כ"א מישראל לולב אחד ואתרוג אחד וג' בדי הדס ושני בדי ערבה. שכן דרשו (סוכה דף ל"ד) מן הפסוקים מדכתיב כפות תמרים בלא וי"ו משמע כפת תמרים אחד דהיינו לולב אחד. ופרי עץ הדר ג"כ פרי אחד משמע. וענף עץ עבות שלשה תיבות מדלא כתיב וענף עבות או עץ עבות ה"ק ענף אחד עץ אחד עבות אחד הרי שלשה וערבי לשון רבים ומיעוט רבים שנים. עי' לבוש סי' תרנ"א סעי' א':
קונטרס אחרון
לולב אחד ואתרוג אחד.*טעם לקיחת אתרוג. לפי שעץ הדעת שאכל אדה"ר אתרוג הי' לכן בא אתרוג לכפרה ולמאן דאמר חיטה הי' בא מצה לתקן חטא אדם הראשון. ולמאן דאמר סחטה ענבים ונתנה לו באו יין של קידוש והבדלה לכפר עליו. ולמאן דאמר תאנה היה תאנים באים בבכורים לכפר עליו. עי' מדרש תלפיות אות א': בס' ארחות חיים סימן תרס"ב כתב בשס ס' מועד לכל חי שכתב וז"ל ביום ב' יזהר שלא יטול לולב אחר שלא נטל בראשון אלא הב' ימים יקח לולב אחד בשביל שלא יכנס בספק ברכת שהחיינו. ובשם בעהמ"ח ס' אברהם במחזה כתב שהי' אומר משם המקובלים שצריך ליזהר לילך לביהכ"נ שהלך ביום ראשון של סוכות וסבב ההקפה עם הלולב את התיבה בקריאת ההושענות לילך שם כל שבעת הימים להקיף את התיבה ולומר ס' ההושענות ע"ש:
ועי' בזכל"א ח"ג ערך לולב שכתב בשם הרמב"ן דכל הארבע מינים נפסלו אם נכבשו במים מעל"ע. ועי' חת"ס יו"ד סס"י פ"א שהי' נוהג בלולב ומיניו בשבת שבתוך החג להסירו מן המים ע"י עכו"ם בסוף היום כדי שלא יהי' כבושים ויופסלו ע"ש. ובספר ארחות חיים סי' תרמ"ח אות כ"ג כתב בשם שו"ת שאילת שלום מהד"ת סי' רל"ב אחר שהביא דברי הרמב"ן שהובא בב"י סי' תרמ"ה שהדס וערבה שכבשן או שלקן פסולים כתב שם דלהכי לא נזכר בש"ס וגם בש"ע מזה מרוב פשיטתו כי הדס וערבה אם נכבשו נופלים עליו וגם המחוברים אינם חיבור וכנפלו דמי ולהכי נראה דבלולב עליו חזקים ולא יפלו בכבישה ע"ש. וע"ש בהגהות דכתב ג"כ דיש ליזהר בערבות שלא ישהו במים מעל"ע ובשאר ימים יש להקל בכבוש במים מעל"ע ע"ש:
ואם הכבישה לא הי' רצופים כ"ד שעות רק בסירוגין יש להתיר דלא הוי כמבושל. ואפי' רק החליף המים בתוך כ"ד שעות ג"כ לא הוי כבוש. שם בשם ח"א חיו"ד בערך כבוש ובשם פרמ"ג:
ובספר נועם מגדים (מקץ) פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל מה שדרשו רז"ל על פסוק ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות. דהנה בימי התשובה ישראל עושים תשובה מיראה מיראת הדין. וידוע דע"י תשובה מיראה זדונות נעשים כשגגות. ואח"כ בהגיע החג הק' ישראל עושים תשובה מאהבה בעוסקם במצות השי"ת באהבה ושמחה רבה ועי"כ זדונות נעשים כזכיות וא"כ יום א' דחג מיקרי ראשון לחשבון עונות שמביאין לחשבון כל העונות ומחפשין אחריהם כדי שיתוספו זכיותיהם כי נעשה זכיות:
וג' בדי הדס. בספר מקרי דרדקי פ' אמור כתב וז"ל אם אין לו הדסים שיהי' מכוונים תלת על תלת כראוי הגם שאינו מברך נטילת לולב. אבל ברכת שהחיינו מברך. וכן עשיתי כמה פעמים שלא הי' לי הדס כרצוני ולא ברכתי ברכת לולב. וברכת שהחיינו אמרתי ע"ש: