טעם. שבארבע תקופות השנה עושין שמירה בברזל. כי ברז"ל ר"ת "בלהה "רחל "זלפה "לאה. כדי להכניע ד' קליפות שלהן שלא יהי' להם שליטה*ששולטת בעת התקופה והם ר"ת אלמ"ן. "לילת. "מחלת. "נעמה. "אגרת. כדאי' בזוהר הקדוש. ובספר יסוד האמונה פי' המדרש פליאה ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרא אבניה ברזל אלא שברזל אבניה. ע"ד שארז"ל אשר אבניה ברזל אלו האמהות שמהם נבנה העולם. ופי' האריז"ל כי ברז"ל ר"ת "בלהה "רחל "רבקה "זלפה "לאה עכ"ל. וקשה למה אינה רמיזה שרה לז"א אל תקרא אבניה ברז"ל אלא שברז"ל אבניה והש' של שברזל מרומז לשר"ה:
כתב מהרי"ל בשם מהרא"ק דאין להקפיד על התקופה אלא בנהרות ולא בעיר אך דגזרו עיר אטו נהרות: . עי' דעת משה פ' בלק:
קונטרס אחרון
עושין שמירה בברזל. בספר ארחות חיים סי' תכ"ח אות י"ב כתב וז"ל והנה עכשיו המנהג שאין נותנין הברזל לתוך המים. אלא מניחים הברזל ע"ג הכלי שבתוכו המים או המשקין. ושמעתי בשם הגאון מהרש"ק ז"ל מבראד שאמר דלפ"ז אם מונח בתיבה שהדלתות תלוים בצירי ברזל או שסגור במנעל של ברזל או גם בית שהדלתות והחלונות קבועים בברזל או שהגג של ברזל או שתקוע במסמרות של ברזל יש צד להקל נגד התקופה ולא אדע אם השמועה אמת עכ"ל:
ובספר תו יהושע בסופו כתב. הטעם. שנתינת הברזל מהני. לפי שנאמר והיה הדם בארץ מצרים בעצים ובאבנים ולא הוזכר ברזל או שארי מתכות. משמע שלא היתה הגזירה בכלים של ברזל. ולכן אם ישים אדם ברזל במים ינצל מכל אלו:
ובספר קב הישר פמ"ז כתב דלזה יש תקנה בהנחת הברזל ע"ד הכתוב תרועם בשבט ברזל. שע"ז התפלל דוד המלך ע"ה שישבר ויהרס הקב"ה את המצערים שמצירין לישראל בזכות י"ב שבטים הנולדו מן ד' אמהות שראשי תיבות שלהן הן ברז"ל בלה"ה רח"ל זלפ"ה לא"ה. שזכות האמהות יעמוד לנו להנצל מן הדינים קשים. כי כל ענין דם הוא מורה על דינים קשים שהן באים מסטרא דמסאבא שבס"א שהוא לילי"ת הרשעה עם מחנותיה שבה נכללין ה' מראות דם הטמא: