טעם. שעושין שבעה ימי משתה. אנו למדין מיעקב. ומשמשון. כשירד לארץ פלשתים ולקח לו אשה ועשה משתה ושמחה שבעה ימים שנאמר ויהי כראותם אותו וגו' מה היו עושים היו אוכלים ושותים עמו שנאמר ויאמר להם שמשון אחודה לכם חידה אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה וגו'.*כתב בשערי תשובה סי' קפ"ח סק"ח בשם גינת וורדים כלל א' דאף להפוסקים דאזלינן בתר התחלת הסעודה היינו לענין הזכרה אבל בז' ברכות דחתן שנמשכה סעודת יום ז' על ליל ח' ודאי אין לברך ז' ברכות ע"ש. ובספר עבודת הקודש קשר גודל סי' י"ט סעיף כ"א כתב בשם מחב"ר דבחתן אין נופלין ע"פ יום ח' בשחרית דז' ימים שלימים בעינן עכ"ל. ועי' קונ"א וע"ל סעי' ק"ל: ילקוט שופטים פ' ע':
קונטרס אחרון
שבעת ימי המשתה. עי' רש"ל בח"ש (כתובות) ע"ד התוס' דף ה' בד"ה מהו וז"ל מכאן יש לדקדק שהיו עושים סעודה לבעילת מצוה אפי' היכא דכבר היו הנשואין אבל בחיבורי שדיתי ביה נרגא עכ"ל:
והנה מ"ש הרש"ל שבחיבורי שדי נרגא דבריו הם ביש"ש למס' כתובות בפ"ק סי' י' ושם כ' וז"ל מה שיש מדקדקים מדברי התוס' שעושים סעודה לבעילת מצוה דהא הכא איירי שנשאת בד' ואפ"ה איכא חשש דבן עוף היכא דיבעול בליל שבת ונפ"מ דהוי סעודת מצוה וכה"ג וטעות בידם כי לא עלה על דעת התוס' כן רק הגזירה דישחוט בן עוף לצורך הנשואין. אבל היכא שכבר נשאת ליכא חיוב סעודה כלל אלא בעילת מצוה לחוד ע"ש:
דז' ימים שלימים בעינן. עי' שערי תשובה או"ח סי' קל"א ס"ק י"ד דכתב וז"ל ולענין אי חשבינן הנך ז' ימי המשתה מעל"ע עי' באה"ע סי' ס"ב דבתר סעודה ראשונה אזלינן ועי' בכנסת יחזקאל סימן ס"ה שאין מקום לומר דאזלינן בתר מעל"ע ואם נשא ביום ד' אחר חצות וסעודה ראשונה היתה בלילה אור ליום ה' גם ז' ימי משתה נשלמו אור ליום ה'. אבל אם הי' סעודה ראשונה ביום ד' אחר החופה ובירכו ז' ברכות אין לברך ז' ברכות אף בלילה השייך ליום ד' ומכ"ש ביום ד' קודם חצות ע"ש. אך במח"ב כתב דלפי מ"ש בגינת ורדים לענין ז' ברכות דז' ימים שלימים בעינן לפ"ז לפמ"ש בס' כנסת יחזקאל אמרינן דלענין נפ"א שפיר נהגו דאזלינן בתר מעל"ע. ולענין ז' ברכות צריך להתיישב ע"ש. ונראה שטעמו דביש ספק אם נופלין ע"פ לא יפלו מספק דנפ"א רשות עכ"ל ע"ש:
ובספר זכור לאברהם אה"ע אות ב' כתב בשם כללי הרא"ש דז' ימים מתחילין מז' ברכות ולא מסעודה:
מנהג שמתפללין הנערים בליל שבת בבית החתונה אצל הכלה והחתן ואינן נכנסין לביהכ"נ עד בשחרית בשבת. (מהרי"ל). ובחופת חתנים כתב דהמנהג אחר התפלה להתחיל "יום "הששי "ויכולו "השמים דלא כמו בשאר בתי כנסיות שמתחילין מן ויכולו. והטעם. דהוא לרמוז למה שאחז"ל איש ואשה זכו שם י"ה ביניהם: