"אור החיים" על מות שני בני אהרון
ר' חיים בן-עטר גדול התורה מן המגרב, שהגיע לירושלים ממרוקו וחיבר את פירושו "אור החיים" לתורה, אומר בענין קירבת אלוהים: 'הא למדת שלא יועיל היות האדם כל כך קרוב לה' כדי שיפרוץ גדר להיכנס לקודש פנימה'.
כוונת הרב לומר לנו כי ה'גדר' היא, כאשר האדם משעבד עצמו לעבודת ה' בקבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומיצוות, וזהו הניסוח היהודי-המסורתי לעבודת ה', ולא כדעת הפורקים מעליהם את התקן המוכתב, בטיעון כי עבודת ה' האמיתית היא זו המבטאת את הלהט הדתי שבאדם, וכפי שהיטיב לנסח זאת הנצי"ב שראוי שנזכירו שנית - 'מאש התלהבות של אהבת ה".
אדם כזה לדעת בעל "אור החיים" הריהו בגדר 'פורץ גדר'.
בהקשר זה מן הראוי לציין כי הגדרת עבודת-ה' כ"אש זרה", חלה לא רק על זו הנעשית מתוך התלהטות דתית, אלא היא תקפה גם אם אדם מוצא בעבודת-ה' משום מתן סיפוק לצורכי חולין הנראים בעיניו עילאיים, כגון המדינה, האומה, החירות וכדומה, שהרי בכך נעשית עבודת-ה' כלי ומכשיר לסיפוק מאוויים אנושיים, ובכורכנו יחד את קדושת ה' העם והארץ, הופכת אמונת-הייחוד לאמונת השילוש, ולמעשה אין זו כי אם מתכונת מודרנית לאותה "אש זרה" בידי שני בני אהרון הכוהנים הפגועים.