"למען ירבו ימיכם" - "ולמען תאריכו ימים"
פעמיים בסדרת "עקב", בריחוק של אחד-עשר פסוקים זה מזה, קוראים אנו על מה שניראה בעינינו כגמול באריכות ימים בהקשר לקיום המיצוות: תחילה בענין ירושת הארץ: "ולמען תאריכו ימים על-האדמה" (דברים יא:ט), ופעם נוספת בהמשך: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" (דברים יא:כא).
בענין הגישות המנוגדות בהתיחסות אל מעשה המיצוות, ראוי שנקדים את המאוחר הקשור גם בנושא דיוננו, בהבאת סיפור הגמרא על עולמם של שני תנאים מגדולי התורה, האחד אלישע בן-אבויה הנזכר בין אבות "מסכת אבות", וסופו שיצא לתרבות רעה, נתפקר ונעשה ל'אחר'; והשני עמיתו ר' עקיבא שהוצא להורג על-ידי מלכות רומי, ומת על קידוש-השם.
הגמרא מספרת על מה שהביא את אלישע ליהפך ל'אחר'. מסופר על כך שהוא היה עד-ראייה למיקרה, שבו אדם הורה לבנו הקטן לעלות לראש האילן ולקיים מיצות 'שילוח קן-ציפור' (דברים, כב:ו). הילד עשה כהוראת אביו, טיפס לראש העץ כדי לשלח את האם ולקחת את האפרוחים או הביצים, אולם בירידתו נפל ונהרג. ארוע זה גרם לאלישע זעזוע נפשי ואכזבה מן האמונה, שהרי למעשה ילד זה יצא לקיים שתי מיצוות, אשר לגבי כל אחת מהן מבטיחה התורה אריכות ימים לעושיה (דברים, ה:טז; כב:ז). על רקע זה התריס אלישע כלפי מעלה:
היכן טובו של זה והיכן אריכות-ימיו של זה?'; 'טובו' כנגד "למען ייטב לך", ו'אריכות-ימיו' כנגד "והארכת ימים".
אכזבתו של אלישע בן-אבויה נבעה מתוך כך שהוא יישב דעתו, בתופסו את האמונה מבחינת "והיה אם שמוע", ולכן לא עמד בנסיון שבו מועמדים רבים ולעתים קרובות.
אולם כנגד הסיפור על אלישע בן-אבויה, כבר הזכרנו את ר' עקיבא עמיתו, שבשעה שהוצא להורג בעינויים, זמן 'קריאת-שמע' היה, והוא קיבל עליו עול מלכות-שמים באהבה לעיני תלמידיו הנדהמים, שראוהו מוציא נשמתו תוך כדי מלמול הפסוק - "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' (דברים ה:ד).
לכל אדם מזדמנת לא פעם הסיטואציה שבה עליו להגיע להכרעה והחלטה, האם הוא בוחר בדרכו האמונית של אלישע 'אחר', או שמא בזו של ר' עקיבא, אשר שניהם כאחד מסתמכים על אותם פסוקי התורה.