"ושמר ה'... את-הברית"
כנגד התפיסה האווילית הרואה במילים - "ושמר ה' אלהיך לך את-הברית ואת-החסד אשר נשבע לאבתיך" (דברים ז:יב), מעין הבטחת-עולם שכביכול נתן ה' לישראל, עמדו כמה מגדולי המאמינים ופרשני המקרא, שהדגישו כי מה שניתן ללא תנאי הוא רק כיבוש ארץ-ישראל.
באשר לשאלות האם הארץ תתקיים בידי ישראל, והאם עם-ישראל יתקיים בארצו, דבר זה תלוי ועומד בעם עצמו ובהתנהגותו.
הברית קיימת ועומדת במובן זה, שניתנות לעם-ישראל הרשות והזכות הנצחיות לחזור ולהידבק בעבודת-ה', ועל רקע תפיסה זו באה אותה סוגיה בגמרא במסכת "שבת" (דך-נה), המדברת על זכות-אבות ומאימתי תמה זכות אבות.
עמדנו כבר על דברי 'חזקוני' המתיחס אל היות ה' "שומר הברית... לאלף דור" (דברים, ז:ט), עד שיימצא הדור המתאים לקיום ההבטחה, והמקור לכך הוא בדברי הרשב"ם נכדו של רש"י, שקדם ל'חזקוני' בדור אחד, וזו לשון הרשב"ם על פסוק הפתיחה: "והיה עקב תשמעון... ושמר ה' לך", כי לדור כשר הוא שומר הבטחת חסד אבות, ואם לא תשמור המיצוות, לא ישמור לך אלא לדור אחר'.
משמע, זכות-אבות איננה עומדת לכל הדורות, אלא רק היכולת והאפשרות לזכות באותה ברית היא זו העומדת לעם-ישראל בכל הדורות.