הנצי"ב על: "השקיפה ממעון קודשך"
סדרת "כי-תבוא" נקראת כשבועיים לפני ראש-השנה, ובדרך כלל בתחילת השבוע של אמירת 'סליחות'. הנצי"ב משתמש בעובדה זו להאריך בדברים שהם בבחינת דרשה ודברי כיבושין ל'ימים הנוראים', בהסמיכו אותם אל הפסוק המובא ב'וידוי מעשר' המסתיים במילים: "השקיפה ממעון קדשך מן-השמים וברך את-עמך את-ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו, כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו:טו).
תחילה בפירושו לתורה "העמק דבר" אומר הנצי"ב בהקשר לפסוק זה: 'ידוע על פי המדרש (שמות רבה, פרק-מא) דכל 'השקפה' שבתורה לרעה, אלא גדול כוחן של מוציאי מעשרות, שמהפכין לשון רעה לטובה; ותמוה למאי נאמר בלשון רעה ולהופכו, ומה היה חסר אילו נאמר 'הביטה ממעון קודשך'? אבל עוד יש לדקדק לשון "ממעון קדשך מן-השמים" שלפי הפשט הוא לשון כפול; ופירוש "השקיפה" - שהמביא ביכורים מתפאר במעשיו שעשה הכל על צד היותר טוב, על כן בא לבקש רחמי שמים שיברך את ישראל והאדמה, ובאמת אין לאדם להיות בטוח במעשיו שתהיה תפילתו משום זה ראויה להישמע, דבלא ספק עוד יש איזה פגימות, על כן קבע הכתוב נוסח התפילה בלשון "השקיפה ממעון קודשך"; עד כאן דברי הנצי"ב בחלקם הראשון.
בפירושו "הרחב דבר" מוסיף הנציב: 'וכמו כן מתפרש ב"תהילים" ק"ב: "אתה תקום תרחם ציון... וייראו גויים את-שם ה' וכל-מלכי הארץ את כבודך... פנה אל-תפלת הערער ולא בזה את-תפלתם; תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל-יה; כי-השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל-ארץ הביט; לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה; לספר בציון שם ה' ותהלתו בירושלים; בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את-ה"' (יד-כד).