אין אומרים "אל-תירא" אלא למי שהוא ירא
ברית בין הבתרים וברית המילה, הן שתי הבריתות עליהן עומד זרעו של אברהם-אבינו ועומד עם-ישראל לדורות. 'ברית בין הבתרים' פותחת בפסוק: "אחר הדברים האלה היה דבר-ה' אל אברם במחזה לאמר" (בראשית טו:א), ראשיתו של מחזה זה היא הבטה השמימה וספירת הכוכבים, ולפי ההעמקה המדרשית הכוונה היא, התעלות אברהם-אבינו למעלה מן הכוכבים והשקפתו עליהם, וזאת לפי לשון הפסוק: "אל-תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד" (בראשית טו:א), ולאחר מכן נאמר לו: "הבט-נא השמימה וספר הכוכבים אם-תוכל לספר אתם, ויאמר לו כה יהיה זרעך" (בראשית טו:ה), כשלבסוף בא הסיכום: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו:ו).
לפנינו כאן ענין רב משמעותי. תחילה נאמר לו: "אל תירא אברם", ולאחר הבטחת הזרע הניתנת לו נאמר: "והאמין בה"', ואנו רשאים לשאול מה הרבותא בכך שאברם (שעדיין איננו אברהם) מאמין בהבטחה האלוהית. האם אמונתו בה' המודגשת בכתוב מבוססת על כך שהובטח לו דבר זה, או שמא היפוכו של דבר, הבטחון שיש לאברהם-אבינו בה' מתקיים ומבוסס על אמונתו בה'?
"תנא דבי אליהו" שהוא אוסף קדום של מאמרים מדרשיים, אומר בהקשר לכך: 'אין אומרים אל-תירא אלא למי שיש לו יראת-שמים לאמיתה'; כאן ראוי שנשים לבנו לכך שמדובר על 'יראת-שמים לאמיתה', ומכאן משמע שקיימת גם יראת-שמים שאיננה לאמיתה, ולגביה אין ראוי לומר "אל-תירא".
מאמר זה מציג בחינה עמוקה מאוד באמונה, וזאת על-ידי הטעמת אמיתת יראת-שמים, לעומת זו שאיננה אמיתית. הניסוח "אל תירא אברם", אינו אלא ביטוי תאולוגי נשגב של העובדה, כי בתודעת אברהם קיימת הכרת האמונה בה', וכוונת מאמר מדרשי זה היא, לטהר את אברהם-אבינו מן החשד, שמא יעלה על דעתנו כי אמונתו בה' לא היתה אלא פרי הבטחת ההגנה, השכר והזרע, וכדי לשלול גישה זו, מיד לאחר ההודעה - "והאמין בה"', מוסיפה התורה להסביר לנו מה היתה מהות אמונתו זו, כנאמר: "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו:ו). אמונתו בה' היתה שלא על תנאי ושאיננה תלויה בדבר, אמונה שקדמה לכל ההבטחות, ואלמלא יראת-השמים האמיתית שהיתה באברהם המתירא תמיד ומלכתחילה, לא היה הוא זוכה לאותה אמירה של "אל תירא אברם", הנאמרת כלשון המדרש רק למי שיש לו יראת-שמים אמיתית.
לפנינו כאן פרושה פרשת חיי אברהם-אבינו המאמין, שראשיתה ברית בין הבתרים המשופעת בהבטחות, וסיומה נסיון העקידה הגדול אשר רק בעקבותיו נאמר לאברהם-אבינו: "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" (בראשית כב:יב). יראת אלוהים המוזכרת במעמד העקידה, איננה יכולה להיות קשורה כלל בהבטחות שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים, כגון להיות ה' מגן לו מפני הפגעים, האסונות, הצרות והמיקרים שבחיים, אלא אדרבא, דוקא במעמד העקידה, משום ובגלל יראת-אלוהים שלו, מוותר אברהם המאמין על כל ההנאות האנושיות, על הרווחים אותם יכול האדם להפיק בחייו, ועל כל מה שלפי התפיסה הפשטנית הרווחת מהווה לגבי האדם נכסים עליהם רוצה הוא הגנה.