בענין פרשת בנות צלופחד השנייה
בנושא ההתנחלות בארץ קראנו לפני שבועיים בסדרת "פינחס" (במדבר כז:א), על חמש בנות צלופחד שבאו לפני משה ודרשו את חלקן בארץ, והרבה נאמר אצל חז"ל בשיבחן של נשים אלה, שבניגוד להכרזת הגברים במחנה ישראל - "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר, יד:ד), רצו הן את חלקן דוקא בארץ, ודרישתן זו ניתנה להן, וסיפור זה חוזר ומובא שנית גם ב"מסעי" בפרק-לו החותם את חומש "במידבר".
ראשי האבות לשבט מנשה בן-יוסף באים בטענות, ודברים אלה מזכירים לנו ענינים אקטואליים מאוד.
לשבט מסוים יש חזקה על נחלות מסוימות, ואין הוא רוצה להשמיט חזקתו זו מידיו, ולכן באים מנהיגיו אל משה בטענות, בענין פסיקתו כי הבנות יורשות נחלה, וחזקתן שהן תינשאנה לטוב וכטוב בעיניהן, אולם יתכן כי בעליהן יימנו על שבט אחר, ובדרך זו הרי שלאחר נישואיהן תעבור גם הנחלה שירשו אל השבט החדש, והתוצאה תהא שייגרע מחלקו של שבט אחד לטובת השבט האחר, ובפרק הסיום מובאים הפרטים כיצד יש לנהוג במיקרים כאלה.
בעל "משך חוכמה" ר' מאיר-שימחה הכוהן בפירושו לתורה מעיר, כי בהוראה שניתנה בענין בנות צלופחד יש משום סתירה פנימית; מצד אחד אנו קוראים: "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים" (במדבר לו:ו), ואילו בהמשך אותו פסוק עצמו נראה לכאורה, כי זכותן להינשא לטוב בעיניהן מוגבלת, וכי עליהן להינשא לבני שבטן בלבד, כנאמר: "אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים".
הרב מדקדק ומדייק בעיונו ואומר לנו, שכאשר באו בנות צלופחד בעצמן לטעון על זכותן להתנחלות, נאמר שהן באו - "לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל-העדה" (במדבר כז:ב), ואילו כאן, ראשי האבות למשפחת בני-גילעד בן-מכיר בן-מנשה ממשפחות בני יוסף, בבואם להשמיע טענתם לפני משה והנשיאים, לא הוזכרה לגביהם נוכחות "אלעזר הכהן" כפי שנאמר לגבי בנות צלופחד. בהתיחסו להלכה מפורשת שנקבעה לדורות בעולמה של תורה שבעל-פה, אף שאין הדברים אמורים במפורש בתורה שבכתב, מסביר הרב כי הגבלה זו של הבנות היורשות נחלה, שהן לא תינשאנה אלא לבני שבטן בלבד, לא נקבע אלא לאותו דור בלבד, וזאת מתוך המגמה שלא לשבש את חלוקת הארץ בין השבטים, ואילו לדורות - אין כל הגבלות בנישואין בין השבטים השונים, ובנות שבט אחד יכולות להינשא לבני שבט אחר, גם אם דבר זה יהא קשור בהעברת נחלה מתחום שבט אחד אל שבט אחר, וזהו כאמור דבר שנקבע בהלכה; וכך אומר הרב: "וידברו לפני משה ולפני הנשיאים", לא נאמר כאן "לפני אלעזר הכהן" כמו בבנות צלופחד; ניראה דהיו מבינין דדבר כזה לא יתכן להיות לעולם, דנמצא יהיו בני ישראל חלוקין זה מזה, ויתבדלו ויתנכרו זה מזה ולא יהיו קשורים ואגודים זה בזה, ויגרום הריסה גדולה לקיום האומה ולהתפתחותה; רק יהיה זה או לפי רצון גדולי האומה, או רק בדור זה לבד, עד שיאחזו בה ויהיו מוחזקין כל אחד בנחלתם, לכן לא שאלו מאלעזר הכהן, דאצל אורים ותומים כתוב "משפט", שאף על פי שעל נביא - חוזר, גזירת אורים-ותומים - אינה חוזרת, לכן לא שאלו מאלעזר הכהן'.
במסכת "יומא": בהקשר זה אנו מוצאים מאמר במסכת "יומא" (קט:), שהוא ספק הלכתי ספק אגדתי, והמדקדק בעיוני ימצא שהוא אגדתי, ונאמר בו כי אף על פי שגזירת נביא חוזרת, גזירת "אורים ותומים" איננה חוזרת.
כידוע "אורים ותומים" אינם אלא בכוהן-גדול, ולכן ראשי אבות שבט מנשה הבינו, כי הפרדה כזאת מבחינת איסורי נישואין בין השבטים לא תיתכן שתתקיים לדורות, ומכאן שהם לא פנו בשאלתם זו אל אלעזר הכוהן, שהיה נותן להם תשובתו על פי "האורים ותומים", תשובה שהיתה תקפה לדורות, אלא הם ראו לנכון לבוא בדרישתם זו אל משה והנשיאים ללא התערבות הכוהן-הגדול.
הגמרא ב"בבא בתרא": חז"ל התקשו להניח וגם לא רצו להשלים עם הרעיון, כאילו בדור נוחלי הארץ הוגבלה זכות בת-ישראל מלהינשא נישואין חוץ-שבטיים, לאור העובדה שהתורה עצמה מנסחת בהדגישה - "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים", ולכן הם מוציאים את הענין לגמרי מפשוטו, ואנו לומדים מן הגמרא ב"בבא בתרא" דבר מעניין ביותר:
אמר ר' יהודה אמר שמואל: בנות צלופחד הותרו להינשא לכל השבטים, שנאמר: "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים", אלא מה אני מקיים "אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים"? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון שבהם'. כלומר, בנות צלופחד נישאו לבני דודיהן מרצונן, אולם מלכתחילה היו הן רשאיות לינשא לטוב בעיניהן. המדרש משבח אותן על דבר זה שעשו על פי אותה עצה, ומכאן משמע כי אפילו בדור המתנחלים לא חל כל איסור על בת-ישראל מלהינשא לכל בן-ישראל כלבבה וכטוב בעיניה.
ר' מאיר-שימחה מבין יפה מאוד כי מאמר מדרשי זה הוא מאוד משמעותי, שהרי לפי הפשט כאמור קיימת בעיה כיצד לישב בין תחילת הפסוק לבין סופו, ומכאן ההסבר שהיתה זו רק בגדר עצה טובה אך לא איסור, ולכן מוסיף הרב: 'הנה הפשט דלמשפחות בית אביהן מחויבים להיות, אך מי שיבחרו מהם הוא ברשותן'.
הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" מביא דברים שיש להניח התיחסותם לענינים אקטואליים בימיו, וניתן אף לומר גם בימינו שהם בסך הכל שניים או שלושה דורות אחריו. דבריו נשענים אל האמור במדרש, שהיה כאן משום מתן עצה טובה לבנות צלופחד, ומה היתה אותה עצה?
שלא יהיו נראות כחשובות מכל בנות שבטן, על כן יתנהגו כמו כולן, שאסורות להעביר נחלה באותו דור ומזה נלמד עצה בהרבה ענינים, ועצת-ה' תקום לכל אדם'.
כלומר, הנצי"ב מקבל את הפרשנות המדרשית, לפיה למעשה נאסר על אותו דור בלבד להעביר נחלה על-ידי בת יורשת, אלא שהעצה הטובה היתה, שהן לא תתנהגנה באופן שונה ויוצא דופן משאר בנות שבטן.
מדבריו אלה ניתן להפיק לקח לגבי ענינים רבים, מה נתכוון ללמדנו גדול תורה זה בהדגישו 'שלא יהיו נראות כחשובות מכל בנות שבטן', הוי אומר שאדם הירא את דבר-ה' לא ישקיע מאמץ בהשתדלותו להראות חשוב יותר מאחרים, אלא ינהג ביתר צניעות ופשטות, ועצה טובה ביותר היא להתנהג כמו כולם, מבלי להתיהר בעודף יראת-שמים צידקות וצדקנות.