"תנחומא" על: "ביום השמיני עצרת תהיה לכם"
בסיום פרשת מוספי המועדים, הוי אומר פרשת עבודת ה' בקורבנות, אנו קוראים: "ביום השמיני עצרת תהיה לכם" (במדבר כט:לה), שהוא המוסף המיוחד ל'שמיני עצרת' שהוא בארץ-ישראל חג 'שימחת-תורה', השונה מכל שאר מוספי המועדים האחרים.
לגבי סיום זה של קורבנות הציבור במועדים, מובא סיפור מדרשי ב"תנחומא" ובו יותר ממה שנאמר בו במפורש, וזו לשון המדרש:
שאל גוי אחד את ר' עקיבא בציפורי'... ולפי גירסה אחרת נאמר - 'שאל מין אחד', ואין כל ספק שהגירסה המקורית היא 'מין אחד', והיא מתיחסת לאותם הנוצרים הקדמונים, ואילו הניסוח 'גוי' מופיע בגלל הצנזורה; 'אמר לו (אותו מין לר' עקיבא): למה אתם עושים מועדות? לא כך אמר לכם הקדוש ברוך-הוא - "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי?" (ישעיה, א:יד).
משמעות הדברים ברורה, שהרי הנצרות רואה במיצוות המעשיות דברים שאין צורך בהם, ועם בוא גואלם ישו היא גם ביטלה אותן; ואילו אצלנו המועדים הם הסמל והביטוי המובהקים והמוחשיים של המיצוות; והמדרש ממשיך:
אמר לו ר' עקיבא: אילו אמר 'חודשי ומועדי שנאה נפשי' הייתי אומר כך, ולא אמר אלא "חודשיכם ומועדיכם", בשביל אותם מועדות שעשה ירבעם בן-נבט, שנאמר: "ויעש ירבעם חג בחודש השמיני בחמישה-עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה, ויעל על-המזבח כן עשה בבית-אל לזבח לעגלים אשר עשה... אשר עשה בבית-אל בחמישה עשר יום בחודש השמיני, בחודש אשר-בדא מלבו ויעש חג לבני ישראל" (מלכים א, יב:לב,לג).
למותר להסביר כי ר' עקיבא בוודאי לא נתכוון לאותם מועדים של ירבעם בן-נבט שהיה קרוב ל-1000 שנים לפניו, אלא נתכוון למועדים אשר בדו מלבם אותם 'מינים' (נוצרים) עליהם מדובר בסיפור זה; והמדרש מסיים:
אבל המועדות האלו (שבסדרת "פינחס") אינם בטלים לעולם, ולא החודשים; ולמה? שהם להקדוש-ברוך-הוא, שנאמר: "אלה מועדי ה'" (ויקרא, כג:ד), וכן נאמר: "וידבר משה את-מעדי ה' אל בני-ישראל" (ויקרא, כג:מד), ולכן אין עתידין להיבטל, ועליהם נאמר: "סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר" (תהילים, קיא:ח); הוי אומר - מועדי-ה', כשאר כל המיצוות המעשיות, קיימים ועומדים לעולם.