על המליצה: "ויהי בישורון מלך"
פסוק נוסף בברכת משה שהוא לכאורה פשוט ואף על פי כן ענינו סתום, הוא: "ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" (דברים לג:ה).
נשאלת השאלה במי ועל מה מדובר כאן, והאם הכוונה היא על זמן עבר או שמא לפנינו חזון לעתיד?
ניתן לומר כי כל האפשרויות לפענוח והבנת פסוק זה, מוצו על-ידי מפרשי המקרא ומתרגמיו מאז ועד היום. לפי סברה אחת אותו "מלך" האמור כאן, הריהו השם-יתברך שהוא מלך ישראל וגואלו, ולפי סברה אחרת מדובר כאן במשה-רבנו שהיה לו המעמד והפונקציה של מלך-ישראל ללא התואר הפורמלי.
אונקלוס מתרגם פסוק זה תרגום מילולי: "ויהי בישורון מלך" - 'והוה בישראל מלכא'; ובכך מותיר את כל השאלות במקומן.
"תרגום יונתן" הופך פסוק זה כייעוד לעתיד, והוא מתרגם: 'ויקום מלך מבית יעקב; והכוונה היא ללא ספק למלך-המשיח.
רש"י אומר: "ויהי" - הקדוש ברוך-הוא בישורון מלך, תמיד עול מלכותו עליהם'; כלומר, אין מדובר כאן על העבר, ואף לא על ההווה או העתיד, אלא מדובר על אותה מציאות שהיא מעבר להיסטוריה, משום שההיסטוריה כולה כלולה בה והקדוש ברוך-הוא מלך-ישראל.
אבן-עזרא אומר: "מלך" - הוא משה ששמעו ראשי-עם התורה מפורשת מפיו, והטעם כי הוא היה כמלך והתאספו אליו ראשי השבטים'; פירוש זה הנראה כפשט הוא בכל זאת קשה, שהרי ראוי שנזכור כי דברים אלה נאמרו מפי משה, ואין זה מתאים לאישיותו של מי שהוגדר על-ידי ה' כ"ענו מאד מכל האדם", שיהא מדבר על עצמו בסגנון זה. בהמשך מביא אבן-עזרא בשם ידידו הגדול ר' יהודה הלוי, פירוש אחר לגמרי שהוא גם מפתיע ביותר: 'ואמר ר' יהודה הלוי ז"ל כי ה"מלך" - רמז לתורה, וכן היה מפרש "אין מלך בישראל".
גישה זו לפיה בפסוק זה אין מדובר כלל באישיות מסוימת, אלא מדובר בתורה שהיא בבחינת 'מלך ישראל' מעניינת ביותר, ואם כך הוא הדבר יוצא כי דברים אלה נאים ומתאימים להיותם נאמרים על-ידי משה-רבנו לפני מותו, בקובעו כי לא הוא 'מלך ישראל' - אלא התורה.
מעניינת גם ההערה שמוסיף אבן-עזרא בשם ר' יהודה הלוי, כי אותו פסוק מפורסם - "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", החוזר כמה וכמה פעמים בספר "שופטים", ואף חותם אותו בסיומו, אין כוונתו ל'מלך' במשמעות שליט ומנהיג, וגם כאן הכוונה היא לתורה, ופשט הפסוק בא ללמדנו שהתורה לא קוימה בישראל, ובאין תורה שהיא ה"מלך" - "איש הישר בעיניו יעשה". אף על פי כן קשה להניח כי זהו הפשט.
הרמב"ן חוזר לעמדת רש"י ואומר: "ויהי בישורון מלך" - רמז אל השם הנזכר שהיה למלך על ישראל בהיותם ישרים, ונאספו כל ראשי העם וכל שבטי ישראל יחד, וגם זה הכתוב דבוק (לפסוק שלפניו - "תורה צוה לנו משה");
והטעם כי ישראל אמרו תמיד, התורה אשר צוה לנו משה תהיה ירושה לכל קהל-יעקב לעדי-עד, לא נחליף ולא נמיר אותה לעולם; ויאמרו שהיה ה' למלך על ישראל, בהתאסף ראשינו זקנינו ושופטינו וכל שבטי ישראל, שכולנו יחד קיבלנו מלכותו עלינו לדור ודור, ואנחנו חייבין לשמור תורתו ומלכותו לעולמים, וזו המיצוה הוא דיבור "אנכי" (הדיבר הראשון בעשרת-הדיברות), והיא קבלת מלכות-שמים מפי הגבורה, וראו שהוא מלך ישראל וגואלו'.
'ספורנו' אומר גם הוא שהדברים מכוונים אל ה', אלא שהוא מעביר זאת מן העבר אל העתיד: 'ואז מי שהיה מלך בישורון, והוא האל-יתברך מלך בין המעיינים ותופשי התורה, וישראל קיבלו מלכותו כאומרם: "את כל-אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו" (דברים, ה:כד).
בעל "משך חוכמה" ר' מאיר-שימחה הכוהן עומד על סמיכות הפסוק - "ויהי בישרון מלך" אל הפסוק שלפניו - "תורה צוה לנו משה", ואומר על כך דבר גדול מאוד: 'כי התורה אינה ניבדלת בין לקטן בין לגדול, ואף משה-רבנו עליו-השלום היו עליו כל אזהרות ועונשין כעל כל אחד מישראל, ולא יועיל רום זכות הנפש עד כי ישכון בשמים הרוחניים כמשה, לבטל מיצוה פרטית מעשית; וזה שאמר כי "תורה צוה לנו משה מורשה", היא ירושה תמידית בלי תתנסח חלילה קהילת יעקב, פירוש - לכל העדה בלי הבדל ופירוד; ואמר שמעלת משה היה שהיה בישורון מלך, וכמו שמלך בישראל צריך לשמור כל דברי התורה, ולבלי לסור מן המיצוה ימין ושמאל, כן היה משה, ובהתאסף עם יחד שבטי ישראל, וכל גדולת משה והנהגתו האלוקית היה עבור ישראל'.
כלומר, הרב יודע כי "ויהי בישורון מלך" מתפרש על-ידי הפרשנים בשתי דרכים, ומכאן דברי הרב כי משה-רבנו בדבריו אלה קובע, כי אף על פי שמעמדו לגבי ישראל היה כמעמד של מלך, בגין מנהיגותו, פעולתו וסמכותו, השם-יתברך הוא מלך ישראל, ומשה-רבנו ככל שאר הנימנים על "קהילת יעקב" כגדול וכקטן, הריהו כפוף להוראות ואזהרות התורה ללא הבדל מעמד.