1
מהר"ם ז"ל היה עומד בשעת קריאת התורה ומביא ראיה מספר נחמיה וכפתחו עמדו כל העם. לפי הפשט משמע עמדו בעמידה ממש. [מיהו תלמודא מפרש בסוטה (דף לט) עמדו לכוון בשתיקה אבל לישב מותר. וכן משמע בירושלמי (דמגילה דף עד) גבי ההוא דהוה סמיך בשעת קריאה (בשעה שהיה קורא בתורה) ואמר ליה אידך כנתינתה כך קריאתה מה נתינתה באימה ובעמידה אף קריאתה באימה ומעומד. משמע דוקא הקורא בתורה צריך לעמוד אבל האחרים מותרים לישב וכן נהגו. ע"כ]: