מדוע "נאמר לו47 בשבעים: "ונאמר לאברם" καὶ ἐρρέθη πρὸς Αβραμ, ובמסורה: "ויאמר לאברם". ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וישעבדו, ישפילו ויענו48 במסורה: "ועבדום וענום". אותם ארבע מאות שנה"?
היטיב קובע (הכתוב) "נאמר לו", כי דומה שהנביא אומר דבר־מה, אך אין הוא מוסר את שליחותו הוא, אלא שהוא פרשָן ומתורגמן לאחֵר, אשר מחדיר עניינים מסויימים לשִׂכלו. מכל מקום, הדברים אשר באו לידי ביטוי והדהדו במלים אלה, כולם אמיתיים ואלהיים. ראשית, כי הגזע האנושי שוכן בארץ זרה, כי כל אשר מתחת לשמים הוא קניינו של אלהים49 ראה גם לעיל בראשית טו, ט שו"ת בראשית ג, ג., ואלה החיים עליה (=על האדמה) אמורים, אכן, באמת ובתמים, להיות יותר כ"גֵרים", כי אין העולם מקום משכָּנָם הטִבעי. שנית, מאחר שגזע בני התמותה כולו עֶבד, ואיש איננו בן חורין, ולהיפך, (לכל אדם) בעלים רבים, והוא נתון למכות וחבלות מבית ומִחוץ50 מילולי: אלה אשר בביתו, ואלה אשר מחוץ לעצמו. מ.: מחוץ, החורף אשר מקפיא, והקיץ אשר שורף, רעב צמא וצרות רבות נוספות. ומבית, תענוגות בשָׂרים, תאווה יגונות ופחדים. אך עבדוּת זו מוגבלת לארבע מאות שנה, לאחר שבאו התשוקות51 או מחלָה. מ. כפי שהזכרנו. ולפיכך נאמר לפני כן, שאברהם עבר וישב מעליהם52 ראה לעיל בראשית טו, יא שו"ת בראשית ג, ח, שהשבעים תירגמו "ויֵשֵׂב אִתָּם"., ומָנַע הבריח ושילח53 כיון שפילון משלש ואומר: "ומנע (=עָצַר) הבריח ושילח", משמע שפירש גם את גירסת השבעים וגם את נוסח המסורה "וישב אתם". וראה הע' הקודמת. באמרי פיו את עופות־הטרף אשר ריחפו מעל לחיות המבותרות (בראשית טו, יא). אך למעשה, הוא (מָנַע) את אותן החבלות שפוגעות באדם. אכן, מי שמטבעו דואג למוסריות, ומקדיש עצמו לאהבת הבריות, הוא רופא הגזע שלנו, ורוקח אמיתי ונאמן, ומעביר רעה...*שו"ת בראשית ג, י
___________
פילון מדייק לשון הפסוק, ודורש ממנו אלגוריה על מצבו של האדם בעולם הזה. ה' מגַלֶה לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם - האדם הוא זר לעולם הזה, כי אינו שייך לו, אלא שהארץ היא קניינו של הקב"ה. ועבדום וענום - כל אדם בעוה"ז הוא עבד בפנימיותו ובחיצוניותו, פירוש בגשמיות וברוחניות. מבחוץ הוא סובל מקור וחום רעב וצמא ועינויים, ומבפנים הוא סובל מתענוגי החושים, התאוות, היגון והפחד, ואלו הן ארבע ההתרגשויות שהותקפו בני אדם בהן. אברהם הוא שהפריח ועצר את העינויים מלבוא על האדם. כאן מתבלטת שיטתו של פילון בפירוש האלגורי, שלא לדרוש דבר על עם ישראל ולא לדרוש דבר על העתיד לבוא, ואף שהפסוק מדבר במפורש על עתידו של עם ישראל, הופכו פילון לדרוש על האדם.