מדוע גוזר (הכתוב) עונש מוות על התינוק, באמרו: "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ביום השמיני164 הוספה זו ("ביום השמיני") נמצאת גם בשבעים τῇ ἡμέρᾳ τῇ ὀγδόῃ. ובמסורה ליתא. ונשחתה165 בשבעים ἐξολεθρευθήσεται =נכרתה נשחתה אבדה וכו'. הביטוי הארמני הופיע בסיפור המבול, וכן תורגם לעתים: נפסד. מ. הנפש ההיא מעמה166 כך בשבעים, ובמסורה: "מעמיה"."?
אין החוק מחייב את (החוטא) בשגגה, כי הוא סולח אף לזה שהרג בשגגה, ומפָרֵט את הערים אליהן הוא רשאי לנוס ולמצוא מקלט, כי הוא נעשה מקוּדָש ומוּגָן לאחר שמצא שָׂם מפלט, ואיש אינו רשאי להוציאו משם ולהעמידו לפני בית דין167 ראה במדבר לה, יא-יב; דברים ד, מא-מג.. אך אם התינוק אינו נימול ביום השמיני אחר היוולדו, במה חטא שיהא נידון לגזר מוות? אי לזאת, יש אומרים, כי התורה לפי פירושה, שָׂמָה עיניה בהורים, כי היא מניחה שהם מבַזִים את מצוות התורה. ואחרים אומרים, שהוטל עונש המור על התינוקות, ככל הנראה, על מנת שהבוגרים, אשר הפֵרוּ ודחקו את החוק, יחיו חייבים בעונש שאין להתחרט בו או לבטלו. זהו פשוטו של מקרא...*שו"ת בראשית ג, נב
___________
לפי השיטה המובאת בפילון, אין התורה מחייבת את התינוק במיתה, שהרי הוא שוגג, כפי שהדבר נוהג ברוצח בשגגה. וכשם שחז"ל דרשו בכמה מקומות בתורה על "ונכרתה הנפש ההיא" - ההוא ולא אנוס ולא שוגג (תורת כהנים לויקרא ז, כ), כן דורש פילון את "ונכרתה" שלפנינו. וכן במדרש החפץ כאן: "ונכרתה הנפש ההוא, כת' בוא"ו בכל העונשין, וקורין אותה "ההיא", כו', ואם כן למה הוא כתובה, אלא שענינו שאינו חייב כרת אלא איש מזיד, לא שוגג ולא אנוס ולא מוטעה".
פילון גורס את המלים הנוספות "ביום השמיני" הנמצאות בשבעים, שאם אין הבן נימול ביום השמיני, אזי הוא חייב כרת. ועל זה שואל פילון, איך חייבה התורה כרת לילד בן שמונה? ומתרץ שהעונש הוא על האב. וכן בספר היובלים טו, כו: "וכל הילוד אשר לא ימול בשר נפשו עד היום השמיני", אבל במסורה ליתא. חז"ל, שלפניהם לא היו המלים "ביום השמיני", למדו מפסוק זה על החיוב, שאם לא מלו אותו, אזי הוא חייב למול את עצמו: "והיכא דלא מהליה אבוה, מחייבי בי דינא וכו', והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה, דכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה" (קדושין כט, א).
כבר בנוסח השאלה מציג פילון פירוש לפסוק זה, ש"ונכרתה" פירושה מיתה, וכי המדובר במיתת התינוק. בדברי התשובה מביא פילון שתי שיטות של ה"יש אומרים", בנוגע לשאלה מי הוא הנענש? לפי השיטה הראשונה, מוטל עונש כרת על ההורים; ולפי השיטה השנייה, אמנם העונש מוטל על התינוק, אבל למעשה מענישה התורה את ההורים על־ידי כך, מפני שזילזלו במצוות מילה ולא מלו את בנם.
שתי הדיעות, נמצאות כמעט במלואן בחז"ל: "תניא, ר' יהושע בן קרחה אומר, גדולה מילה, שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, שנאמר ויפגשהו ה' ויבקש להמיתו (שמות ד, כד) וכו'. אמר רבי [יוסי], חס ושלום שמשה נתרשל וכו', אלא מפני מה נענש משה? מפני שנתעסק במלון תחלה, שנאמר ויהי בדרך במלון (שם). רשב"ג אומר, לא למשה רבינו ביקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי (שם, כה), צא וראה מי קרוי חתן? הוי אומר זה התינוק" (נדרים לא, ב - לב, א)168 ועי' ירושלמי נדרים ג, יב (לח, ע"ב)..
דעת ר' יהושע בן קרחה, היא דעת ה"יש אומרים" הראשונה שבפילון, ודעתו של רשב"ג יש בה משיטת ה"יש אומרים" השניה, אף על פי שלא נאמר בה במפורש שבזה היתה הכוונה לענוש את ההורים.
פילון כבר יודע כאן על הפירוש "ונכרתה" שהוא מיתה. ובמדרש התנאים למדו זאת מתיבת "והאבדתי", שנאמרה ביום הכיפורים: "והאבדתי מה תלמוד לומר? לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מהו? - כשהוא אומר והאבדתי (ויקרא כג, ל) לימד על הכָּרֵת שאינו אלא אבדן" (ספרא אמור פרק יד, ד).
נראה, שגם שיטת רש"י קרובה לשיטה השנייה, ולפיה כרת פירושו "ערירי בלא בנים, ואם יש לו בנים - מתים"168* ראה רש"י ויקרא יז, ט; כריתות ז, א ד"ה כרת; תוספות יבמות ב, א ד"ה אשת אחי אמו. וראה ברש"י שבת קלג, ב ד"ה תינח גדול.. וכנגד זה מצינו את שיטת הרמב"ן, שאין כאן כרת לזרעם168** לויקרא יח, כט: "וכן נראה שאין כל חייבי כריתות בערירות, [אין] כרת לזרעם אלא באותן שכתוב בהן ערירים".. והרמב"ם כתב, שאם עבר האב ולא מל: "ביטל מצות עשה, ואינו חייב כרת, שאין הכרת תלוי אלא כערל עצמו" (הלכות מילה א, א), וכן שאינו חייכ כרת עד שימות והוא ערל כמזיד (שם הלכה ב, וראה השגת הראב"ד שם, שכל יום הוא עומד באיסור כרת). ובראב"ע כאן: "ויש אומרים, כי כרת המת קודם נ"ב שנה (מועד קטן כח, א), ויש אומרים כי כרת שיכרת שמו במות זרעו".