מדוע אדם, כשהוליד את שת, אומר עליו: "כי אלהים הקים לו צאצא אחר תחת הבל, אותו הרג קין"?
אמת, שֵת צאצא אחֵר והתחלת לידה אחרת של הבל, בהתאם לעיקרון טִבעי מסויים. כי הבל דוֹמֶה לאדם הבָּא מלמעלה כלפי מטה336 אבל בפרקי דרבי אליעזר להיפך, שחוה ראתה שקין הוא מן העליונים: "והאדם ידע את חוה אשתו, מהו ידע? שהיתה מעוברת וראתה דמותו שלא היה מן התחתונים אלא מן העליונים, והביטה ואמרה קניתי איש את ה'" (פדר"א, כא)., ולפיכך גם ניזוק, ואילו שֵת (דומה לאדם הבָּא) מלמטה כלפי מעלה, ולפיכך הוא מתוַוסף. והוכחה לכך; ש"הבל" מתפרש כ"מובא ומוקרב לאלהים למרום"337 לפי מרקוס, ממציא פילון אטימולוגיה זו על סמך מובן ההפעיל של השרש "יבל" (ראה מרקוס עמ' 48 הע' j)., ואין זה מן הראוי להגיש כלפי מעלה כל דבר שהוא, אלא רק את הטובים, כי (האלהים) איננו סיבת הרע338 ראה לעיל הע' 251.. אי לזאת, יש בבלתי־קבוע, בלתי־מוגדר, עמום, מבולבל ונבוך - תערובת הולמת של שבח וגנאי; שבח, כי הוא מוקיר את העילה (הראשונה), וגנאי, כי בשעה שאירע דבַר־מה, והתרחש לגמרי במקרֶה, הוא לא שׂם לבו ואינו נותן תודה. לפיכך גם הטבע הפריד בין הלז (קין) ותאומו. ומצא את הטוב (הבל) ראוי לאלמוות, ופִתַּח אותו לקול הנעתר אל האלהים339 כוונתו, שהבל נהפך למליץ יושר., אך את הרע (קין) הוא מסר לאבדון. אך "שת" מתפרש כ"בַּמַּיִם"340 נראה שכוונתו כאן שהוא "שותה" (ראה מרקוס עמ' 49 הע' e), וכפי שמובא להלן לבראשית ה, ג שו"ת בראשית א, פא. וכן במקום אחר בכתביו: "שֵת פירושו "שותה", וכשם שהזרעים והצמחים שעל האדמה גדילים, מְניצים ומְניבים פירות רבים, אם הם מוּשקִים, אך הם נובלים אם הם יבשים משטף המים. כך גם הנשמה, כפי שמתברר, בשעה שהיא מוּשקִית בנחל רענן של חכמה היא מניצה ומִשתפֶּרת" (על צאצאי קין וגלותו, קכה). וראה בקטע מדרש, הנדפס במבוא ל"אגדת בראשית" סי' יב: "ויקרא את שמו שת, בשביל שנשתל תחת הבל"., בהתאם לשינויים החלים בצמחים הגדֵלים ומשגשגים ונושאים פרי, כשמַשקים אותם. אֵלה הם סִמלי הנשמה. ובכן, לא יאמר עוד איש שהאלהות - סיבת כולם, הטובים והרעים, אלא רק סיבת הטובים בלבד, שרק הם מצמיחים טוב - נֵצֶר חַי.*שו"ת בראשית א, עח
___________
פילון מבאר, ששֵת הוא אביו של דור חדש, והוא לידה אחרת של הבל. ובמדרש: "עד שנולד שת וכו', ומעשיו דומין למעשה הבל" (פדר"א, כב). ובראב"ע: "וטעם תחת הבל, במקומו". "איך אשיתך בבנים וגו' (ירמיה ג, יט), אין הלשון הזה אלא לשון השתופייה, שנאמר כי שת לי אלקים זרע אחר" (ת"ב שלח, טו). "הוה משמש שת באתר דהבל" (תיקוני זהר קיט, א).
שיטתו של פילון כאן היא, שהבל היה סמל הטוב הקיצוני, והיה יכול להיות רק שמיימי, וקין היה סמל הרע הקיצוני, ולא יכלו שניהם להתקיים בעולם, ולכן הובא הבל ונקרב במרום לאלקים, וקין נמסר לאבדון, ואחריהם נולד שת שהוא ממוזג.
בפירושו האלגורי מתאר פילון את סמלי קין והבל כתאומים. ועל הולדתם תאומים מובא במדרש: "ר' יוסי אומר, קין והבל תאומים היו" (פדר"א, כא).
למרות שפילון כאן דורש ששת הוא לידה אחרת של הבל, הרי במקום אחר הוא מציע, שמפני שלא אמר הכתוב "זרע שונֶה", אלא "זרע אחר", יש ללמוד מכך ששת לא היה שווה לא להבל ולא לקין: "כש(הכתוב) אומר ששת צָץ ועָלָה "מזרע אחֵר", לא הבהיר אחֵר ממי, האם מהבל שנרצח על־ידי אחיו, או שמא מקין הרוצח. ושמא היה הרך הנולד שונֶה משניהם, (נבדל) מקין - כעויין, שהרי צימאון למידה הטובה הוא האויב הגדול ביותר לרעה העריקה, (ונבדל) מהבל - כידיד וקרוב. הרי (הכתוב אומר) "אחר" ולא "שונֶה", כך (שונֶה) המתחיל מן המְסַיֵם, והחי עם הנולדים (שונֶה) מן החי עם אלה שאינם נולדים. לכן הבל, אשר עזב את כל אשר בן־תמותה, שינה מקומו ועבר לטבע משופּר יותר, ואילו שת, בהיותו זרע של המוסריות האנושית341 והרמב"ם כותב במורה נבוכים א, ז, שהיה שת "שָלֵם השלימות האנושי"., לעולם לא יעזוב את גזע האנשים342 ראה להלן בראשית ה, ג שו"ת בראשית א, פא., אלא יגיע עד לגידול הראשון - עד למספָּר עשר המושלם, מספָּר אשר בו קם נח הצדיק342* ראה להלן בראשית ה, כט שו"ת בראשית א, פז, בסופה.. (מחזור) שני ומשופר, הוא משֵם בנו (של נח) ועד לסוף מחזור העֶשֶׂר האחר, אשר לו נותן אברהם הנאמן את שמו. השלישי מושלם יותר ממחזור של עשר, הוא מחזור של שבע, ממנו (מאברהם) ועד למשה הנחשב כחכם־בכֹּל. והוא שביעי לאברהם, לא במעגל החיצוני של הקדשים כמבקש להסתופף בצילם, אלא כחבר המבַלֶה את חייו בהיכלות (ה')" (על צאצאי קין וגלותו, קעב-קעג).
לדברי פילון כאן, אין קין והבל נחשבים בשלשלת מניין הדורות, אלא שת. דבר זה נמצא במדרש הנעלם: "א"ל ר' חייא, קין והבל לא היו אלא להתחזאה רמיזא עילאה, אבל שת לא אתא לעלמא אלא לאשתלשלא עלמא מיניה, ובג"כ אמר בדמותו בצלמו" (מדרש הנעלם בזהר חדש, יט ע"ד). "ואוליד שם, מכאן אתייחסו דרי דצדיקייא בעלמא" (זהר אחרי מות עז, א). ונראה, שזה כוונתם בבמדבר רבה יד, יא: "ויקרא את שמו שת, שממנו הושתת העולם, לפי שהבל וקין נטרדו מן העולם".
מניין הדורות שבפילון, הוא מניין הדורות הנמצא במשנה: "עשרה דורות מאדם עד נח וכו', עשרה דורות מנח עד אברהם. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל שכר כולם" (משנה אבות ה, ב). כעין הביטוי על "אברהם הנאמן", נמצא באבות דרבי נתן פרק לב-לג, בקשר לאותה משנה: "עשרה דורות מאדם ועד נח וכו', ולא הביא עליהן מי המבול בשביל צדיקים וחסידים שהיו בהם וכו'. עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו', עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקב"ה וכו'. ולא עוד, אלא שהיה אברהם אבינו עושה צדקה תחלה וכו', עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו לפני הקב"ה, ובכולן נמצא שלם" וכו'.
מניין שבע דורות מאברהם ועד משה לא מצאתי בחז"ל, וסדרם: אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה.