מהו: "לא שאינך מגיש כראוי, אלא שאינך מחַלֵק כראוי"?287 בשבעים:... οὐκ, ἐὰν ὀρθῶς προσενέγκῃς, ὀρθῶς δὲ μὴ διέλῃς, ἥμαρτες; ἡσύχασον כלומר: "האם לא חטאת אם הבאת את קרבנך כראוי אבל לא חילקת אותו כראוי^ -הַשְקֵט". ובמסורה: "הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ". מתרגומם ברור, שהם פירשו את העברית: הלא, אם תיטיב שאת (קרבנך), אבל לא תיטיב לפְתֹחַ (כלומר, לחַלקוֹ), - חָטָאתָ. פילון מסבב ומקצר קצת את לשונם, אבל מחזיק במשמעותו.
ראשית, חלוקה נכונה ושאינה נכונה, אין הן אלא משטר וסֵדר. ובדומה, נעשו גם העולם על כל חלקיו על־פי סֵדר. כי גם בורא העולם, כאשר החל לסדר את החומר המסוכסך, מעורב ופסיבי, השתמש בחיתוך וחלוקה. וכך העמיד במרכז הכל את העצָמים הכבדים, ואת אֵלה הנמשכים מטִבעם כלפי מטה - את הארץ והמים. ואילו את האויר והאש, הרים למעלה, בהיותם קלים. ברם, הוא הבדיל והפריד את הטבע הטהור -השָמַיִם- פרשׂ אותו סביב, וסגר בתוכו את הכל, כדי שיהיו בלתי־נראים288 לפי הארמני כאן: "בלתי נראים", אלא שלפי תיקונו של אוכר צריך לגרוס "נראים". ראה מרקוס הערה s. לכולם, כשהוא מחזיק בקרבו כל דבר בשווה. גם העובדה, שבעלי החיים והצמחים נוצרים מזרעים לַחים ויבשים, האם אין היא (מעידה על) חיתוך חלוקה והפרָדָה? אי לזאת, חובה עלינו לחַקות משטר זה בכל דבר בעולמנו, ובמיוחד בִּתמורות למתנות־חסד, עליהם נדרוש לתת תמורה למעניק האחר. שנית, נכון הוא להודות לאלהים עצמו בפני עצמו, אך גנאי הוא אם לא יקבל ראשון מראשית החָדָש289 ראה לעיל ד, ג-ד שו"ת בראשית א, ס, בראש התשובה., כי אין זה נכון להגיש את הטוב ביותר לנבראים עצמם, ואילו את השֵני ליודע־ הכל. זוהי חלוקה הראויה לנזיפה ותוכחה, המציגה מין חוסר־משטר וסֵדר.*שו"ת בראשית א, סד
___________
פילון משתדל להבהיר, שהקב"ה לא רק שהתקין סדרו של עולם, אלא גם קָצַב והפריש חלקיו במתכונתם הנאותה. ומכיון שעלינו לידבק במידותיו, אנו חייבים גם לנהוג במידה זו בכל מעשי ידינו. זאת אומרת, שלא רק שעלינו להשגיח כיאות על סידור הנהגתנו בחיים, אלא להקפיד גם כראוי על התחלקות חלקיו. אי לזאת, קין אף על פי שהקריב את קרבנו כסדרו וכהלכתו, הרי לא חילקו כראוי, היות ושהקריב מן הגרוע ומן המוֹתָר ממאכלו, והשאיר לעצמו את המובחר, ולפיכך לא נתקבל קרבנו. נמצא, שאף על פי שמה שנחלק מן הסדר הכללי הוא באופן פורמלי שייך לאותו הסדר, חלק זה, אם לא נחלק כהוגן, אינו ראוי כשלעצמו להיקרא סדר, והוא באמת אִי־סדר.
מהו: "אתה חטאתָ, הַשְׁקֵט"?290 ראה לעיל הע' 287.
דבַר האלהים מְבַטֵא דבַר־מה מועיל ביותר. הטוב הגדול ביותר הוא שלא לחטוא כלל, אך אם אדם שחָטָא בוש ונכלם, הרי הוא קרובו של הקטן291 שהקטן לא חטא מעודו., וכפי שמותר לומר, הוא הגדול יותר291* ולפי זה, החוטא הוא הוא הקטן. ראה ירמיה לא, יח: "כי אחרי שובי נחמתי וגו', בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי". וראה להלן בראשית ט, כד שו"ת בראשית ב, עד; ה, כג־כד שו"ת בראשית א, פה. בביאור.. ברם ישנם השמחים בחטאיהם כבמעשים טובים, הם חולים במחלה קשַת־מרפא, או, חי נפשי! במחלה חסרת־מרפא.*שו"ת בראשית א, סה
___________
מדוע נראה שהטוב ניתן בידי הרע, כשהוא אומר: "ואליך תשוּבתוֹ292 כלומר "תשובתו" במקום "תשוקתו" שבמסורה. וכן בשבעים ἡ ἀποστροφὴ αὐτοῦ, וכן בפשיטא הלשון "תתפנאה", ועי' ראב"ע. ובת"א: "ודעתיד לאיתפרעא מינך אם לא תתוב", ועי' בנתינה לגר. וראה גם לעיל ג, טז שו"ת בראשית א, מט והע' 223, שכך תירגמו את "תשוקתך"."?
הוא (ה'), לא מסרוֹ בידיו. אדרבא, משמעות העניין הפוכה; לא מדובר בירא־ האלהים, אלא במעשה שנעשָה. והוא אומר אליו: התשובה ואות הפֶּשע הן אליך, לכן אל תאשים את ההכרח, אלא את התנהגותך. כי להיפך, כאן הוא מעלֶה (לדיון) את בעל הרצון (החפשי)293 כלומר, את האדם.. והמילים "ואתה תמשול בו", שוב מתייחסות294 מילולי: מהוות את המעשה. מ. למעשה (שנעשה). בראשונה החילותָ בפשע, ואחרי הפשע נגרֶרֶת החמורה בעבירות - כל שאר העוולוֹת295 "לפתח חטאת רוֹבץ וכו', בתחילה הוא תש כנקבה ואחר כך הא מתגבר כזכר. אמר ר' עקיבא, בתחילה נעשה כחוט של כוכיא ובסוף נעשה כקלע זו של ספינה וכו'. אמר ר' יצחק, בתחילה הוא נעשה אכסניי ואחר כך אורח ואחר כך בעל הבית" (ב"ר כב, ו).. כך (ה') מעריך ומוכיח, שתחילה וראשית כל עוולה בבחירה (החפשית).*שו"ת בראשית א, סו
___________
בשלוש השאלות (סד, סה, סו) מובא הפסוק על יסוד תרגום השבעים. רובו של פירושם מושתת על טקסט קונסוננטי עברי כמו בתורה, ומיעוטו על טקסט קונסוננטי עברי משובש. ברם, אף על פי שמקורם העברי של השבעים משתווה במקצת עם לשון התורה, הרי כפי שראינו בהערה 287, פירושם שונה לא רק במקצת, אלא זָר הוא לכל פירוש לפסוק זה שדרשו חז"ל, או המפרשים שבאו אחריהם. מובן, שאחת הסיבות לשינוי גמור זה היא, שאף הניקוד של איזה מלים בפסוק שונה בשבעים מן הניקוד המסורתי. נראה, שהמלה "שְׂאֵת" נתפרשה על ידם מלשון "משׂאֵת", כלומר "מנחה", ובמקרה של קין "קרבן". ובמקום "לפֶּתַּח", קראו: "לפַתֵּח" "לפתֹח", ובכך פירשוהו: "לחַלֵק לנתחים". או שנשתבש מ"לַפֶּתַח" אל "לְנַתֵח", ז"א שיבוש האותיות וגם התנועות. "רֹבֵץ", הם ראו כציווי: "רְבַץ". במובן "הֵרָגַע והַשְׁקֵט". ואת סוף הפסוק: "ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו", נראה שפירשו ש"תשוקתו" ו"בו" מוסבים על הבל. אבל מסגנון שאלה ס"ו ניכר, שדעת פילון אינה נוחה מאפשרות פירוש זה, המעורר להרהר אחרי מדותיו של הקב"ה, שהוא כביכול נתן את הבל הצדיק ביד קין הרשע. ולכן הוא מדגיש בכל תוקף, שה' לא מסרו בידו. וראה בתורה שלמה לפסוק זה, אות סח, המביא כל הפירושים לפסוק, וביחוד סימן ה שם. אבל ראה בפי' האבן עזרא: "גם יש מפרשים וכו', ויפרשו וי"ו תשוקתו על הבל, וטעם למה חרה לך שקבלתי מנחת הבל, והוא סר אל משמעתך ואתה מושל בו. ואחרים אמרו על היצר, ואיננו כתוב". וכן באברבנאל: "הלא אם תיטיב שאת, כאלו אמר אם תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך יהיה לך יתר שאת ויתר עוז על הבל אחיך, ובזה הודיעו שגם הבל לא יהיה שלם כראוי, אם לא יהיה נמשך לחיים השכליים העיוניים אלא לחיים המדיניים המפורסמים". וברמב"ן: "ועל דעתי, אם תטיב - יהיה לך יתר שאת על אחיך, כי אתה הבכור, וכו', הלא אם תטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך" וכו'.
לעומת השבעים, מציע פילון פירוש מדרשי לפסוק זה, שיסודו בפירוש המסורתי. לפי פירוש זה, מוסב "רובץ" על "חטאת", וגם "תשוקתו" ו"בו" מוסבים על חטאת, כלומר, על יצר הרע296 עי' בתרגומים, וראה ב"ר כב, ו: "לפתח חטאת רובץ, וחטאת רובץ אין כתיב, אלא חטאת רובץ"..
אכן, כשם ששאלת פילון היא על־פי תרגום השבעים, כן כל תשובתו היא על־פי מסורה ארץ־ישראלית, שנדרשה על פסוק זה. כי בחז"ל איתא: "כך אמר הקב"ה לישראל, בָּנַי, בראתי לכם יצר הרע, בראתי לכם תורה תבלין, כל זמן שאתם עוסקים בה אינו שולט בכם, שנאמר הלא אם תיטיב שאת. ואם אין אתם עוסקים בתורה הרי אתם נמסרים בידו, שנאמר ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא שמשאו ומתנו בך, שנאמר ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה תמשול בו, שנאמר ואתה תמשול בו" (ספרי עקב, מה), וכאן מתבלט ממש הפירוש המדרשי שבפילון. וכן במדרש: "ואם תאמר שאינו (היצה"ר) ברשותך וכו', כבר כתבתי לך בתורה ואליך תשוקתו" (ב"ר כב, ז). וגם בת"י א, ו-ב: "ובידך מסרית רשותיה דיצרא בישא, ולוותך יהי מתויה, ואנת תהא שליט ביה בין למזכי בין למחטי". וכן גם במה"ג: "ואתה תמשול בו, אם תרצה, שרשותו של אדם בידו".
נמצא, שגם פילון וגם חז"ל דורשים פסוק זה על בחירה חפשית. אלא שלפירוש המסורתי יש יסוד בלשון הפסוק, אבל לשון הפסוק שבפילון ובשבעים אינו הולם דרשה זו. לכן נראה, שמעיקרה נוצרה הדרשה לפי הביאור המסורתי. פילון ידע גם את הדרשה הארץ־ישראלית על פסוק זה, והוא משלב אותה לתוך פירושו המדרשי, אף על פי שאֶת הפסוק עצמו הוא מביא לפי תרגום השבעים, ולא לפי המסורה.
והנה, גם מפרשי ימי הביניים דרשו פסוק זה על הבחירה החפשית, כבפילון. כן פירש הרד"ק: "ואתה תמשול בו, הוא ימשול בך ויכשילך אם לא תסירנו מעליך, ואם תרצה אתה תמשול בו ותכניעהו לפניך, ובזה הראה לו היכולת הנתונה בבחירה". וכעי"ז הרמב"ן. ובמדרשי התורה לאשתרוק: "והרצון בזה, בין שיגיעך ההצלחה מצד הגורמים השמימיים או לא, לפתח יהיה רובץ החטאת, רוצה לומר בכניסתך ויציאתך, כל עת אליך תהיה תשוקתו, הודה שהבחירה בידך וכו', ואמר אם תיטיב בחירתך שאת וכו', ואמר ואתה תמשול בו, להודיע שבידך הבחירה לטוב או לרע". וברשב"ם: "אם תיטיב, כלומר אם תיטיב שלא תעשה עוונות כי אם מעט, שאת, תוכל לסבול עונותיך ולא יכבידו עונותיך עליך, ואם לא תיטיב, לפתח תהיה רובץ, כלומר, ואם תעשה עונות הרבה, תהיה תחת החטאת והעון, שלא תוכל לשאת ולסבול אותם".