מודע מונה (הכתוב) בתולדות נֹח, לא את אבותיו, אלא את מעשיו הטובים?
ראשית, מפני שהאנשים בני־זמנו רשעים היו. שנית, (הכתוב) נותן את כלל הרצון1 "כלל הרצון" מקביל לאנגלי, לפי הארמיני: "the laws of the will" ומרקוס (הע' k, עמ' 64) מעיר, שאין ניב זה נהיר לפי המשך העניין. אבל נראה, שפילון נתכוון לומר, שאין ביכולתו של איש לבחור את תולדותיו הגשמיות, אבל מכיוון שהוא בעל בחירה חפשית, יש בכוחו לבחור בתולדותיו הרוחניות, כלומר, במידותיו הטובות., כי לאיש הצדיק מידותיו הטובות הן באמת תולדותיו. כי תולדות אנושיוּת הם בני אדם, אבל תולדות הנשמות הן מידות טובות. לפיכך אמר (הכתוב): "נח איש צדיק תמים היה2 כאן הושמטה המלה "בדורותיו", שמקבילתה ("בדורו") נמצאת גם בשבעים: ὢν ἐν τῇ γενεᾷ αὐτοῦ. ונמצא להלן בפסוק ח, יג שו"ת בראשית ב, מה, וב"על אברהם", לא; לו (מובא להלן). ורצוי (לאלקים)"3 כך לפי השבעים: τῷ θεῷ εὐηρέστησεν Νωε. ובמסורה: "את האלהים התהלך נח". משמע שהשבעים תירגמו כך, כדי להרחיק את הגשמיות. וכן בפשיטא: ושפר נוח לאלהא. וכמו כן באונקלוס ויב"ע: בדחלתא דה' הליך נח.. אכן, להיות צדיק ותמים ורצוי לפני הבורא - הן הגדולות שבמידות הטובות.*שו"ת בראשית א, צז
___________
שאלת פילון היא: למה לא הזכירה התורה את תולדותיו בעבר, את אבותיו ואבות אבותיו4 ראה בראשית כה, יב: "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם": שם, יט: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם".. חז"ל שאלו את השאלה באופן אחר, והיא, למה לא הזכירה התורה את תולדותיו בעתיד, בניו ובני בניו: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק וכו'. אתמהא, לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות נח שֵׁם" וכו' (ב"ר ל, ה; ת"ב נח, ב). תשובתו הראשונה של פילון, שהתורה באה להדגיש את מעשיו הטובים של נח, מפני שהאנשים בני־זמנו היו רשעים, אינה מפורשת בחז"ל, אבל עצם השיטה נמצאת שָם: "אלה תולדות נח, א"ר אבהו, בכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים וכו', כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים, מה פסל? דור המבול" (ב"ר ל, ג; שמו"ר ל, ג).
תשובתו השנייה, שמעשיו הטובים של הצדיק הן הן תולדותיו, נמצאת מפורש בחז"ל: "אלה תולדות נח, הה"ד (משלי יא, ל) פרי צדיק עץ חיים. מה הן פירותיו של צדיק? - חיים, מצוות ומעשים טובים" (ב"ר ל, ו).
ועוד: "אמר ר' יהודה הלוי בר שלום, בשעה שאדם צדיק מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה. אומר לו הקב"ה, מפני מה אתה מיצר ובוכה, מפני שלא העמדת פרי בנים בעולם הזה? - יש לך פרי יפה מהבנים. והוא אומר לפניו, רבונו של עולם, מה הפרי ההוא? אומר לו הקב"ה, זו תורה שעסקת בה, שכך כתיב, פרי עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. מי הוא זה? זה נח וכו', שנאמר אלה תולדות נח [נח איש צדיק תמים], שֵם חם ויפת אין כתיב כאן, אלא צדקו, שנ' נח איש צדיק" (תנחומא נח, ב). וב"לקח טוב": "תולדות נח, תולדות מעשיו הטובים, שלא אמר הכתוב אלה תולדות נח שֵם חם ויפת, אלא אלה תולדות נח, נח איש צדיק, ללמדך שצדקו היה תולדותיו, ולא בניו, שצדקותיו טוב לו מבנים ומבנות".
במקום אחר, מרחיב פילון את מה שכתב לעיל בקיצור לשון: "וכל כך מספֵּר (הכתוב) בשבחו של אוהב הטוב5Φιλάρετον., עד שבאילן היוחסין, אין הוא נותן, כפי מנהגו במקומות אחרים, את רשימת האבות ואבות האבות והאבות הראשונים, גם זכרים וגם נקבות, אלא (רשימה) של מספר מעשים טובים שלו. וכמעט שהוא מודיע באופן גלוי, שלחכם אין בית, קרובים ומולדת, אלא - מידות ומעשים טובים. (הכתוב) אומר: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורו, רצוי לה' היה"6 ראה לעיל הע' 2 ־ 3.. אבל חובה שלא להתעלם מכך, שה"איש" (כאן) איננו מציין את החֵי, שהוא בן־תמותה ובעל־שֵׂכל בדרך המקובֶּלֶת, אלא את האדם המבוֹרך, שמאַמֵת שֵם זה, כשדחה מנפשו תאוות פרועות ומטורפות ועוולות בהמיות. וראיה לכך, כי אחרי "איש" הוא מוסיף "צדיק", ואומר "איש צדיק", כביכול הרָשע שוב איננו אדם כלל, ועדיף לומר (שהוא) חיה בדמות אדם, וכאילו רק רודף צדקה בלבד הוא אדם. וגם הוא אומר (שהיה) "תמים", ובכך מראֶה (הכתוב), שהוא רָכַש לא (רק) מידה טובה אחת, אלא גם כולן. ומשרָכַש אותן, הוא השתמש בכל אחת במידת האפשר והשלים אותן7 διατελέω שהוא תרגום ל"תמים" τέλεος. מ.... וקולע הוא ביותר, שלאחר ששיבח את האיש כבעל כל המידות הטובות הללו, הוא מוסיף ש"תמים היה בדורו"8 ראה לעיל הע' 2.. אמנם הוא מראֶה, שנח לא היה טוב במוחלט, אלא ביחס לבני דורו. אכן, בסמוך יזכיר (הכתוב) חכמים אחרים, טובים ללא עוררין, ואֵלו אינם מוצגים (אך ורק) בניגוד לרעים - כטובים מבני דורם וכראויים למקום כבוד ולזכות־יָתֶר, אלא מאחַר שרכשו לעצמם טבע מעולֶה ושמרו עליו ללא־רבב, - כלומר, לא שהם השתמטו ממנהגים רעים, אלא אף לא נלכדו בשליטתם - הקדישו עצמם בראש ובראשונה למעשים ולדיבורים טובים, (ובהם) עיטרו את חייהם" (על אברהם, לא-לד; לו-לז).
מתוך שהכתוב הכפיל בתואריו של נח: "איש צדיק תמים", לומד פילון על אישיותו ועל אישיות הצדיק בכלל. שיטתו היא, שלביטוי "איש" במקרא יש גם הוראה מיוחדת של "צדיק", והצדיק בלבד נחשב בכלל "איש", אבל הרשע הוא חיה בלבד ואינו כלל בגדר אדם. וזו היא מסורת חז"ל, ההולכת ונשנית בכמה מקומות. לדוגמא: "[נח] איש [צדיק], כל מקום שנאמר איש - צדיק ומומחה" (ב"ר ל, ו). "שלח לך אנשים (במדבר יג, ב) וכו', וכל מקום שנאמר בו אנשים - בני אדם צדיקים הן" (תנחומא שלח, ד)9 השווה מאמרו של רבי שמעון בן־יוחאי: "אתם קרויין אדם, ואין עובדי כוכבים קרויין אדם" (יבמות סא, א; בבא מציעא קיד, ב). וראה זֹהר בראשית כ ע"ב, בענין עכו"ם ומַלבושי הבשר שלהם..
על "תמים היה בדורותיו" הוא דורש, שנח לא היה טוב במוחלט, אלא שהיה צדיק ביחס אל בני דורו הרשעים, ומוסיף, שבתורה נזכרים חכמים אחרים, שלא היו צדיקים ביחס לרשעים, אלא שהיו צדיקים מטבעם על־ידי התרַגלם במעשים טובים. לפי זה, לא היה נח צדיק מושלם, אלא צדיק ביחס לרשעי דורו. ועל דמותו זו של נח הוא כותב גם לעיל (ו, ח שו"ת בראשית א, צו), שהוא לבדו היה מכיר טובה, והוא מצא חן בעיני ה'. עיי"ש מה שהבאתי מחז"ל, שאף נח לא היה כדאי להנצל, אלא שמצא חן בעיני ה'. כן להלן ז, א שו"ת בראשית ב, יא, על הפסוק כי אותך ראיתי צדיק בדור הזה: "כוונתו, "בדור הזה אותך ראיתי צדיק", פן ייראה כאילו הוא מרשיע את (הדורות) הקודמים, ומכרית תקווה מאֵלה שיבואו אחריו". וראה מאמרי חז"ל, שהבאתי לפסוק ח, יג: "בדורותיו ולא בדורות אחרים". וכן שם שו"ת בראשית ב, מה: "ו"צדיק בדורו", לא (דור) כל שהוא, אף לא צדיק בזמן ההשחָתָה, אלא בזמן (דור) מסויים, כי ההשוואה היא עם דורו הוא", וזה לפי הגירסא "בדורו", ביחס לדור שלו, ולא "בדורותיו", בהשוואה לכל הדורות שהיו בימי חייו.
ב"על אברהם", מדגיש פילון את תכונותיהם של הצדיקים שלאחר דורו של נח, שהם רכשו לעצמם טבע מעוּלֶה, שהיו בבחינת "ועשה טוב", ולא היה להם הצורך לסור מהרע, מאחר שלא נפגשו ברע מלכתחילה10 באברבנאל: "והנה לא אמר הכתוב שהתהלך נח "לפני" האלקים, כמו שכתוב באברהם, ואמר אשר התהלכו אבותי לפניו. לפי שאילו אמר לפני האלקים, היה מורה שהיה עובד את השם מאהבה, ולא בא הכתוב לשבחו בזה, אלא להגיד איך לא נמשך לבני דורו ולמדותיו המגונות".. לעומת זאת, היתה תכונת נֹח שונָה, כפי שמתבהר מדבריו במקום אחר, שהיה נֹח בבחינת "סור מרע" בלבד, ואלה דבריו: "אם ישאל אדם, מפני מה הוא אומר ש"נח מצא חן בעיני ה' אלהים"11 כך בשבעים κυρίου τοῦ θεοῦ. ובמסורה רק: "ה'"., מבלי שעשה, לפי מיטב ידיעתנו, קודם לכן מעשה מהוּגָן כל שהוא? נשיב כהלכתו: "מסתבר, שהוא בעל תכונה ראויה לשבח מלידתו", כי "נח" פירושו "מנוחה" או "צדיק". ומי שנָח מעוולות ומחטאים, וחי במנוחתו ביופי ובצדקה, על כרחך ימצא חן בעיני אלהים" (דרשות אלגוריות ג, עז)12 ראה לעיל ו, ח שו"ת בראשית א, צו..
גם במקום אחר כותב פילון, שאין הכוונה לתולדות ממש. ומציין שבסיום פסוק זה מוצגת מדריגתו הגבוהה ביותר של נח, ואחרון אחרון חביב: "כי הוא (הכתוב) אומר: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו ורצוי לאלהים" (בראשית ו, ט). אמנם, צאצאי יישות מורכבת (מגוף ונפש) הם, כמובן, בעצמם מורכבים. כי כמו שהסוסים מולידים סוסים, האריות אריות והשוורים שוורים, על כרחך שהוא הדין בבני אדם. אבל לא כמו אלה הם הצאצאים הראויים לשֵׂכל מעוּלֶה, ואלה הן המידות הטובות שהזכרתין לעיל: להיות איש (הגון), להיות צדיק, להיות מושלם, ולהיות רצוי לאלהים. וזו האחרונה, הואיל והיא שיא (כל המידות) והקצה האחרון של תכלית האושר, משום זה היא נזכרת אחרונה" (על האלקים שאינו משתנֶה, קיז-קיח).
דרשה זו נמצאת במדרש הנעלם: "א"ר שמעון, מדת הצדיק קשה לכעוס ונוח לרצות, זו המדה גדולה מכולם. ובא הכתוב להורות, אלה תולדות נח, נח בדעתו, נח בדיבורו, נח במהלכו. ומי עושה זה, איש צדיק. וכשמת אומרים עליו אי עניו אי חסיד תמים היה בדורותיו. ולמאי יזכה? - את האלהים התהלך נח, למעלה על כל המעלות" (מדרש הנעלם בזֹהר חדש, כא ע"א).