ברוך ה' כי הפליא חסדו בפליאת חכמתו הנשגבה. בבריאת שמים לרום גובה. וארץ לעמק בצקת עפר למוצק רגבה, וכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בימים וכל אשר בה, והאחרון חביבה, כי הוא זה האדם סוף מעשה תחלה במחשבה, והוא תכלית כל הבריאה רבה, ומכל אום ולשון לחלקו ולגורלו הקדוש לקרבה, לעשות נחת רוח לפניו לשמור את כל מצותיו בחר באבותינו הקדושים באהבה, כמבואר בתורתו הקדושה אמירה כתיבה יהיבה, בפרשת כי תבא בפסוק את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו ולשמור חקיו ומצותיו וגו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור כל מצותיו:
הנה בשום שכל והבן במקראי קדש אלו יראה ויראה תוכן ענינים עד"ז כי את זה לעומת זה עשה אלקים לנו חטיבה מול חטיבה לעומת שבא ישראל וקבל עליו אלקותו ועול מלכותו באהבה ויט שכמו לסבול עול מצותיו כמבואר בפסוק הנ"ל את ה' האמרת וגו' תחת כן הבדיל אותך להיות לו לעם סגולה מגודל אהבתו וא"כ מאי שייכות אומרו ולשמור כל מצותיו שהיא נתינת עולו עליהם בפסוק וה' האמירך וגו' המדבר בענין חבתו אותם, אך האמת יורה דרכו הוא הדבר אשר דברנו למעלה כי מאהבת ה' אותנו בחר באבותינו לחלקו ולגורלו הקדוש והוא תמך גורלינו בשמירת מצותיו הקדושים וז"ש משרע"ה וה' האמירך וגו' להיות לו לעם סגולה וגו' הרצון בזה כי לא מחשבותיו ית"ש מחשבותיכם והעולה על רוחכם כי שמירת חקיו ומצותיו ית"ש הוא כהעמסת גזירת אדון על עבדיו כמ"ש בפסוק את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וגו' ולשמור חקיו וגו' ולא כן הוא כי נהפוך הוא בעבור זה עשה ה' לנו ונתן לנו מתנה גדולה לאין ערך ותכלית והוא שמירת מצותיו הקדושים הוא למען גודל אהבתו אותנו, וזהו כוונת אומרו, וה' האמירך וגו' להיות לו לעם סגולה ולשמור כל מצותיו:
ועתה קורא משכיל שיר ידידות איך ומה ראוי לאדם ליתן הודאה עצומה בשמחה רבה ולשמוח מאד באלקותו ית"ש ויתעלה בכל עת ובכל שעה שמקיים איזה מצוה מן המצות שצוה לו הבורא ית"ש כי אות הוא בינו ובין בני ישראל. וראו על ככה אנשי כנה"ג לתקן שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ברכה ותהלה לבוראינו ית"ש ע"ז שקידש אותנו בקיום מצותיו ובחר בנו להיות לו לעם סגולה:
והן זאת ראתה עיני ואמרתי מתי אעשה גם אנכי לביתי ונחלת ה' בנים אשר חנן אלקים את עבדו להותיר ברכה אחרי לבניי את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון להעלות במכתב אשר חנני אלקים אופן התנהגות ואיכות העשיה מראשית השנה ועד אחרית שנה, למען אשר אצוה את בני ואת ביתי אחרי ושמרו דרך ה'. וה' הצליח דרכי להוציא מכח אל הפועל ומחשבה טובה לצרפה לידי מעשה לבוא ובשביל בני שיחיו עשיתי לי מחב"ר ויאריכו בדיו ושלחו פארותיו בביאור היותר פרטי בעז"ה.
והנה שמעתי דבת רבים אומרים מי יור"נו טוב המעשה אשר נעשה ואת הדרך אשר נלך בה בתורה ותפלה, באר היטב בקנה אחד עולה.
ואף כי עיני"ם להם ול"ו יראו קדמונים אחזו שער לה' צדיקים יבואו בו מאד נעלה. אך הוא דבר שאין יד כל אדם בו משגת להבינה ולהשכילה. שהמורי"ם מהם כיוצא בהם רב תבונה והשכלה, ואם הראשונים כו' אנן בדורות האחרונים יתמי דיתמי זולת יחידי סגולה בעולם אין אתנו יודע עד מה. כי אין זכרון לראשונים בכל ספריהם, דרך פרטי בדרכי היראה והאהבה, גם בתורה ותפלה להורות דרכיהם, ואבאר בעבודת התפלה ענין אחד בהם, ומזה תקיש לכל השאר בכללותיהם ופרטותיהם, כי הנה הוא מלא על כל גדותיהם, בכל ספרי יראים מוסר ותוכחה כגחלי אש דבריהם, בגודל החיוב להתפלל בכוונה תפלותיהם. אך לא כל אדם יודע כוונת התפלה מה הם ואיכות כוונותיהם, וכל הדברים האלה לא על כוונת האר"י ז"ל סובב אמרותיהם, כי לאו כל מוחא סובליהם, ובודאי אין הקב"ה בא בטרוניא עמהם, ורחמנא לבא בעי לפי כח שכליהם. אך תען לשוני אמרותיו בצדק המכוין בהם הוא על כוונות פשטיות לפי פירוש מלותיהן של כל התפלות הן של חול הן של שבת ורגלים וימים נוראים. וגם כל ברכת הנהנין וברכות המצות וההוראות. ובודאי כל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה על האמת שמי שאינו מכוין בפי' המלות של כל התפלות והברכות וההודאות והכוונות שיבוא ביאורו בפנים הספר בעז"ה, קרוב הדבר להאמר עליו דובר שקרים לא יכון לנגד עיני גם הכתוב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני.
אחיי ורעי אהובי נפשי ברוכי ה' זרע קדש מצבתה. אביעה לכם רוחי ואציגה נא לפניכם פה כמה מלות בפסוקי דזמרה, ומהם תדין על השאר, כגון פסוק אהללה ד' בחיי אזמרה לאלקי בעודי. בודאי פי' המלות האלו הם לשון קבלה שמקבל האדם על עצמו שיהלל ויזמר להבורא ית"ש כל ימי חייו כידוע שדהע"ה אמר כל המזמורים ברוח קדשו בשביל כל ישראל, והן עתה אחיי ורעי אדברה נא שלום בך שימו לבבכם לכל הדברים ויבחנו דבריכם האמת והצדק אהובי בדעתכם אם אומר אדם תיבות אלו ולא יכוין כוונה זו שמקבל ע"ע בלבו ובמחשבתו שיהלל ויזמר לאלקיו כל ימי חייו הוא דובר שקרים לבטא בשפתים שמקבל זאת ע"ע ולבו רחק ממנו שלא קיבל בלבו כלל קבלה זו. וכן בפ' ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם אם האדם לא שמח ביוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה שמחה רבה ועצומה בגודל אלקותו ורוממותו ית"ש ויתעלה שזיכה אותו להיות בחלקו וגורלו הקדוש הנה הוא דבר שקרים שאמר בפיו ישמח ישראל בעושיו ולא הראה בנפשו ובלבו שום שמחה שיש לו יוצר ובורא מלך גדול בזה, כי בודאי מהראוי לכל איש הישראלי לשמוח בלבו שמחה עצומה בגודל אלקותו בכל רגע ועכ"פ שמחה לאיש במענה פיו ענין שמחה זו בפסוק הנ"ל ואיך לא יבין לבו ומחשבתו לשמוח בזה עד מאד כי השמחה אינה אלא בלב כמ"ש ושמח בלבו (שמות ד') גם הוא דובר שקרים כנ"ל וכאלה רבות למאות ולאלפים. גם בענין כוונת לימוד תורתינו הקדושה שיהא נחשב הלימוד לשמה ובקיום המצוה כתיקונה הן מצוה שתלוי במעשה ובדבור הן מצוה שתלוי במחשבה ובאיזהו מקומן של שבחי"ם והודאות רוב בני תמותה נבוכו בזהירתן ובשמירתן כאשר יבוא לפנינו בעז"ה בפנים החבור ועושים במצות אנשים מלומדה רחמנא לצלן. וע"כ יראה וגם רעד יבא בי ותכסני פלצות ואומר בלבי אוי לי מיוצרי לבל אמנע ח"ו מית"ש הנחת רוח שיכול לבא לו מעבודת בני אדם הפחותים כערכי בעבודת הלב והמחשבה בתמידות בכל עניני העבודה נמרצות. וחשבתי דרכי מניעה זו למרד ומעל ונאצות, ואוי לי מיצרי מעללי איש ופקדותי, מי אנכי כי באתי, לאמר קבלו דעתי, במיעוט ערך ידיעתי, ונשארתי במבוכתי, אוי לי אם אומר באמרתי. ואוי לי אם לא אומר במניעתי, אך ה' לנגדי שויתי, ישלח עזרו מקדש בטחתי ואף לילות יסרוני כליותי, מה לך נרדם קום לך כתוב זאת זכרון בספר ושים למשמרת, לבל תהי' האמת נעדרת, ולקרבה אל המלאכה הזאת, אמנם כל אלה בהיות כי לא על הכלל כולו יצאתי בדעתי העני, ולא אמרתי אלך לי אל הגדולים אשר בארץ המה, אך למי שיח ולמי שיג עריבות, לבני אדם הן בעריכון פחות ערכי עלי ובדדמי לי ילפינן להקיצו משינת תרדמת הזמן בוגד לעורר הלבבות הפעם אודה את ה' בסוד ישרים ועדה הנבחרת. ואתן הודאה על העברות, שהחייני וקיימני להוציא חיבור הלז לאור עולם בדרך קצרה בצע"ד ארוכה הנארכה בחבור אשר הכינותי לבני שי' להדריכם ולהועילם, בכדי להקל על הקורא עולם. ובו יבואר איך יכוין האדם כוונה הראוי בכל תפלות וברכות ובכל העבודות יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה שאנחנו עושים בכל השנה מראשו ועד סופו כפי שנצטוינו ואיך להתנהג ביראה ואהבה לבוראנו ית"ש ויתעלה בכל פרטי עבודתינו עבודת הקדש להיות לית"ש נ"ר גדול מעבודתינו כי זה כל האדם, גם איך יכוין בלימוד תורתינו הקדושה בכל למוד ולמוד כפי הערתה, וגם ערכנו את ערכה וסדרנו את סדרה בסדר הלימוד. וכל ענין הנמצא הערתו בקדושה בגמרא הקדושה ובפוסקים על מקומו יבא בשלום לשון חכמים מרפא כפי ענינו הנאות המצטרך לחבור הזה. ויותר מהמה בעיני ראיתי ונתון אל לבי אלקטה נא באמרים מאמרי הזהר הקדוש זהר ישן וזהר חדש והתיקונים המצטרכים לכל ענין וענין באופן שלא נעדר שום תפלה והודאה. גם בגודל חיוב למוד תורתינו הקדושה ומעלת הלמוד וכוונת הלמוד וכל עבודות הקודש המבוארים בחבור הזה שנמצא ענין מאמרו בזה"ק ובתיקונים אין נגרע מעבודתינו דבר דבור על אופניו העתקת מאמרו לכל ענין בפ"ע על מקומו יבא במלות לשונו הקדוש מלות המעי"ר לאדם אל המעשה ההוא. ומכל המאמרים שהעתקתי יבין כל יודע ספר בהשקפה ראשונה כי כבוד אלקים הסתר דבר ע"ד הסוד במדות וספירות העולמות העליונים הקדושים, ואף אם נמצא באמצע איזה מאמר ע"ד הסוד במדות וספירות העולמות העליונים הקדושים דלגתי ענינו ותס"ב בצע"ד הקוצרים על צד היותר אפשרי למען ירוץ כל קורא בו, וגודל התועלת בזה יבין לאשורו כל המעיין בעצמו בעז"ה:
והנה ראה ראיתי כי טוב הוא לבאר זאת נחלת עבדי ה'. בגבולי יהושע וגבולי יחזקאל של עתיד ובנין שלמה ובנין יחזקאל העתיד ב"ב הכל בסדר נכון ממה שלקטתי ואספתי באמרים ביאוריהם הכל אל מקום אחד והוספתי בעז"ה משלי. וגם תקעתי יתד במקום נאמן לתקן המעוות והטעות שנפל בספרי נביאים וכתובים בפרש"י ז"ל בשני דפוסים אשר היו לפני ה"ה ספרי העשרים וארבע בכרך קטן שנדפס באמשטרדם שנת תקי"ד לפ"ק ודפוס זולצבאך הנדפס שנת תקכ"ג לפ"ק, והצגתיו לבדנה בסוף החבור. לפי שעיקר החבור הזה לבאר פרטי כללי העבודה שאנחנו חייבים לעבוד את בוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד וכלל העבודה הוא היראה והאהבה דבר המסור ללב ומחשבה. המרומזים בפסוק הנסתרות לה' אלקינו כמבואר בזה"ק לכן אל מול פני להביא פניהם קדמה עיקר החבור לקנות ההתלהבה, להקדים שער אחד מענין עבודת הלב ומחשבה לבד כי היא רבה. והשער הפונה קדימה יאמר עליו כי הוא זה, השער לה' צדיקים יבאו בו. כי הוא שער הגדול ומבוא רחב להרגיל האדם א"ע לעשות נחת רוח ליוצרו ובוראו ברוך הוא וברוך שמו הן במעשה הן בדיבור ובמחשבה יותר ויותר ובעבודה העיקרי' הזו של נ"ר יכול האדם לעבוד את בוראו ית"ש בכל רגע במחשבתו וכ"ש בעת לעשות ה' בלמוד התורה והתפלה ועשיית המצות.
ומשער הגדול הזה יתבונן האדם גודל מעל' כוונת הפשטיות שהצגתי בכל החבור הזה בכל התפלות וההודאה ובכל עשיית המצות שהם עיקר ושורש עבודת האדם על הארץ בעוה"ז השפל והבזוי שכל עיקר קוטב בריאת האדם יסד אר"ש על מכוניה בל תמוט מלתת נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש.
ויוצרי ובודאי בוחן עשתונות וכליות חוקר, הוא היודע ועד סוקר, אמת יהגה חכי וארחק מדבר שקר, שאין כוונתי בחבור זה להתגדר ולקנות שם טוב על גביהן ח"ו כי מי האדם שיבא אחרי המלך מלכו של עולם אשר כבר עשהו ניצוץ שכלו ונתן השכ"ל ממרומים, ואיך יתהלל חכם בחכמתו הנשגבה, במה שאינו שלו ומן השמים לו יהיבה, כמאמר דהמע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך ואומר כי ה' יתן חכמה וגו' כי אם בזאת יתהלל ליתן הודאה עצומה, לשת בטוחות חכמה, איש כי יפליא לחדש בתורה בקדושה דבר נפלא, או בעבודת הבורא ית"ש ויתעלה, לתת התפארות, להמתקן רום בזרת. ולו תהי' תפארתך על דרך זה לחשוב במחשבתו בגדולות ורוממו' יוצרו ובוראו ית"ש, אם הניצוץ אור שכלו הקטן שניתן לו מאתו ית"ש מעולמו' העליונים בטובו הגדול מחדש חדושים כאלה ומגלה הצפונה והגנוזה, ואיך הם העולמות העליונים בעצמם שמהם ניתן אור ניצוץ השכלי במושכלות וק"ו ב"ב שק"ו כביכול הבורא בעצמו ית"ש ויתעלה זכרו לעד אשר במאמרו ברא כל העולמות העליונים ותחתונים והוא מקור כל השכליות, וכאשר זאת ישיב אל לבו נחת רוח להבורא ית"ש ממחשבתו זו עולות, וזהו פי' הפסוק והדרת פני זקן. לכאורה תיבת פני שפת יתר הוא כי הלא די אמרו והדרת זקן. והנה במ"ש למעלה מובן מאד כי לשון פני לפעמים נאמר על ענין הפנימי כמו אל מול פני המנורה שפירושו קנה האמצעית והפנימית, כמו והדרת פני זקן פנימיות של זקן זה שקנה חכמה והוא ניצוץ השכלי הקדוש והזך שניתן בו מהבורא ית"ש ונחת מזה להבורא ית"ש במה שמכבדים ומהדרים אותו ית"ש, ות"ח צריך נטירותא יתירתא, או כשמהדרין וקמים לפניו שלא ילבש גאות והתפארות ח"ו כי לא בשבילו קימו וקיבל' ההידור רק בשביל ניצוץ אור השכלי הקדוש שניתן בו מהבורא ית"ש ולו נאה ההידור וצריך להעלות במחשבתו בעת הזאת גדלות והתפארת הבורא ית"ש כנ"ל ומכוונה הזאת יבא ג"כ נחת רוח גדול להבורא יתברך שמו.
מכל הלין נשמע קולי בבאי אל הקדש שלאו למגדר מלתי אמורה, אך מחשבת כוונתי זכה וברה, בחבור זה לזכות אנשים כערכי מאום משבעים בחורה, ולעשות נחת רוח לשמו הגדול אשר ברוחו שמים שפרה, והא גליא קמי' שעל קוטב עבודה זו חברתי החבור הזה לתת לו ית"ש בזה נחת רוח, בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין ומי שיקיים מ"ע של בצדק תשפוט את עמיתך וידינני לכף זכות ידון אותו המקום ג"כ לכף זכות.
וחלקתי החבור הזה לשערים. וכל שער חלקתיו לפרקים, וקראתי שם החבור הזה יסוד ושורש העבודה כי יסוד נופל על הדבר אשר עליו תסוב כל הבנין והגזרה. ומבלעדיו שוא עמלו בוניו בו ביפיה ותוארה. ושורש הוא כי ישרוש בארץ גזעו ממנו ילכו יונקותיו וענפיו ענף עץ פרי עושה פרי למינו. וכן ימצא להם דמיון בענין כוונות פשטיות שנבאר בעז"ה בכל החבור. כי דבר הלמד מענינו הוא דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו ית"ש כאשר הארכנו מזה למעלה באר היטב, ואף מי שמכוון כוונת האריז"ל במדות וספירות העולמות העליונים הקדושים, אין יוצא מידי פשוטו בתחלה ואח"כ נעתק מכוונה אל כוונה פנימית, נמצאת אתה אומר שכוונת הפשטיות הם יסוד לכל עבודת הלב.
ומכלל לה"ב כוונת הפשטיות שיבואר בחבור זה ישמע חכם ויוסף לקח טוב פרטיי כוונות חדשים קדושים נצר משרשיו יפרה לפי שכלו הזך מגודל התלהבות לבבו לגשת אל הקדש, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, נמצאת רואה שכוונות הפשטיות שיבואו לפנינו בעז"ה בפנים החבור הם שורש מסתעף ממנו ענפים הרבה פרטי פרטים כוונות חדשים מקר"ב זכות שכלו. וע"כ זה שמו אשר יקראו לו יסוד ושורש העבודה כי כשמו כן הוא כאשר בארנו.
אחיי ורעי זרע קודש ברוכי ה' אנשים כערכי אני פתחתי לכם פתח קטן כמחט סדקית לבוא לגשת אל הקדש. ואל נאדר בקודש יפתח לכם פתח כפתחו של אולם. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. ויתן לנו לב רחב ונפש טהורה. ללמוד וללמד ולשמור ולעשות את כל התורה וכמחשבותינו הטובה והישרה. לאל אשר ברוחו שמים שפרה. ימהר ויחיש משיח צדקנו במהרה. ואז יקוים בנו הפסוק ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה כתרגומי' דהאי קרא כי"ר אמן ואמן.