טקסטים למליאה
קנה לך חבר
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: ... קְנֵה לְךָ חָבֵר. (משנה, מסכת אבות פרק א משנה ו)
"וקנה לך חבר". כיצד? מלמד שיקנה האדם חבר לעצמו שיאכל עמו וישתה עמו ויקרא עמו וישנה עמו ויישן עמו ויגלה לו כל סתריו - סתרי תורה וסתרי דרך ארץ. שכשיושבין ועוסקין בתורה, וטעה אחד מהם הלכה או ראש הפרק, או שיאמר על טמא טהור או על טהור טמא ועל אסור מותר ועל מותר אסור - חברו מחזירו.
ומניין שכשחברו מחזירו וקורא עמו, שיש להם שכר טוב בעמלן? שנאמר: (קהלת ד) "טובים השנים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם": (אבות דרבי נתן)
אבות דרבי נתן פרק שמיני על אבות דרבי נתן - אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן היא תוספת למסכת אבות, שזמן יצירתה ועריכתה משוער לתקופת הגאונים (700-900 לספירה).
הפגישה שרוב הישראלים פוגשים את היהדות היא דרך המקרא, ועם כל היופי והשגב שבו לפעמים הוא גורם לאנשים לחשוב את עצמם כנביאים – לדבר במליצות גדולות ולא להתייחס לדעתו של אדם אחר. במובן הזה התלמוד הוא, לא רק בכוליותו אלא בכל קטע וקטע שבו, ספר של דיאלקטיקה דברי שיחה ודברי ויכוח. הלומד בספר הזה ומפנים אותו זוכה להבין מה נקראת שיחה הגונה, זו שאיננה אוסף של צעקות מצד לצד אלא ניסיון לשמוע את האחר ולהבין את דבריו, גם כאשר אין מסכימים להם. הדיון הדיאלקטי הזה, שהולך כהמשך מתחדש של גישות ושיטות שונות, הוא משמעותי גם לגבי הלומדים בו. הלומד את הספר ונעשה, בשל כך, ולו גם במידה מזערית, "תלמודי" זכה להגיע להישג חשוב של התפתחות נפשית.
הרב עדין שטיינזלץ הקדמה לנתיב לתלמוד 2017.
סיפורו של חוני המעגל מופיע במשנה, בתלמוד הבבלי בתלמוד הירושלמי וגם במקורות חיצוניים כגון סיפרו של יוסף בן מתתיהו – מלחמות היהודים כלומר ניתן לקבוע שלסיפור חשיבות רבה. ננסה לעמוד על חלק מהחשיבות של הסיפור.
אמר ר' יוחנן, כל ימיו של אותו צדיק חוני, היה מצטער על הבנתו של מקרא זה, שנאמר: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהלים קכו, א), אמר: מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא
האם יש מי שישן שבעים שנים בחלום?
יומא חד הוה אזל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה: האי, עד כמה שנין טעין? אמר ליה: עד שבעין שנין. אמר ליה : פשיטא לך דחיית שבעין שנין, שאתה נוטע את העץ ודעתך ליהנות ממנו? אמר ליה האי גברא: עלמא בחרובא אשכחתיה, כי היכי דשתלי לי אבהתי, שתלי נמי לבראי. יתיב, קא כריך ריפתא, אתא ליה שינתא, נים. אהדרא ליה משוניתא, איכסי מעינא, ונים שבעין שנין.
תרגום יום אחד היה חוני הולך בדרך. ראה איש נוטע חרובים . שאל חוני את האיש הנוטע- כמה שנים יעברו בטרם ייתן עץ זה מפירותיו? ענה האיש : שבעים שנה.
שאל אותו חוני: נראה לך שתחיה להינות מהפירות האלה? ענה האיש : אני באתי לעולם מלא בחרובים כשם ששתלו אבותי בשבילי כך אשתול אני בשביל בני. ישב חוני, אכל את פיתו ונרדם. התכסה מקום שנתו בשונית מקיפה וכך נסתר מעין כל וישן שבעים שנה.
כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מיניהו אמר ליה: את הוא דשתלתיה ? אמר ליה : בר בריה אנא. אמר ליה: שמע מינה דניימי שבעין שנין. חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי. אזל לביתיה אמר להו לבני הבית: בריה של חוני המעגל מי קיים? אמרו ליה : בריה ליתא, בר בריה איתא. אמר להו: אנא חוני המעגל. לא הימנוהו
תרגום כשהתעורר, ראה את אותו האיש מלקט חרובים. שאל אותו: אתה הוא זה שנטע את העץ? ענה לו האיש : אני נכדו. הבין חוני שישן שבעים שנה. ראה את אתונו שילדה עדר של חמורים. הלך לביתו ושאל: האם בנו של חוני קיים? ענו לו: בנו נפטר אך נכדו נמצא. אמר להם אני חוני. לא האמינו לו.
אזל לבית המדרש, שמעינהו לרבנן דקאמרי : נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל, דכי הוי עייל לבית מדרשא — כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו . מששמע זאת אמר להו : אנא ניהו ולא הימנוהו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה. חלש דעתיה, בעי רחמי, ומית .
תרגום הלך לבית המדרש ושמע חכמים אומרים: "הדבר ברור לנו כפי שהיה ברור בימיו של חוני שכשחוני היה בבית המדרש הוא היה פותר את כל השאלות והקשיים שעלו בבית המדרש". אמר ליושבי בית המדרש: אני הוא חוני. לא האמינו לו ולא כיבדו אותו כראוי. חלשה דעתו כלומר נכנס לדכאון ביקש רחמים ומת.
אמר רבא: היינו דאמרי אינשי : או חברותא או מיתותא,
אמר רבא- זה ממה שאומרים או חברות או מוות. או בארמית "או חברותא או מיתותא"
טקסטים לחברותות
על כן מי שעיניו בראשו יותר יזהר ויעיין במעשי מי שרוצה לקנותו לו לחבר או ליועץ או לפקיד על ביתו, יותר ממה שיזהר ויעיין במאכלו ובמשתיו, כי המאכל והמשתה יוכל להזיק לגופו בלבד והחברים או הפקידם יוכלו להשחית נפשו ומאודו וכל כבודו. ודוד המלך עליו השלום אומר (תהילים ק"א): "הולך בדרך תמים הוא ישרתני, לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה".
ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו חברים תמימים, שיאירו עיניו במה שהוא עיוור בו ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים אותו מכל רע, כי מה שאין האדם יכול לראות, לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר.
ועל זה נאמר (משלי כ"ד): "ותשועה ברוב יועץ".
מסילת ישרים, רבי משה חיים לוצאטו
על רבי משה חיים לוצאטו ועל הספר מסילת ישרים רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (ה'תס"ז, 1707 – כ"ו באייר ה'תק"ו, 16 במאי 1746) היה מקובל, סופר, חוקר רטוריקה ומשורר איטלקי במאה השמונה עשרה. מסילת ישרים הוא ספר שכתב רבי משה חיים לוצאטו - הרמח"ל, וכולל ענייני מוסר, תיקון מידות הנפש, והדרכה להתקרבות לאל. הוא נדפס לראשונה באמסטרדם בשנת ה'ת"ק (1740), ובהמשך במהדורות רבות נוספות, והתקבל כספר יסוד בתורת המוסר היהודית בקהילות ישראל.
• שימו לב שחברות היא מתוך אהבה אם אין אהבה אז זה משהו אחר לא חברות.
• שימו לב למילים העדינות ומרחיבות הלב שהרמח"ל משתמש בהן: "יאירו את עיניו", "יוכיחוהו באהבתם", "יבינו ויזהירוהו". איזו מן מערכת יחסים בין חברים מצטיירת כאן? מדוע היא חשובה כל כך?
• מה ההבדל בין להוכיח באהבה ללהוכיח בלי אהבה?
• האם חוויתם פעם מקרה שבו הרגשתם שחבר פקח את עינכם ועזר לכם לראות דבר שלא ראיתם בעצמכם? ספרו אחד לשני על זה...
• שאלו את עצמכם ושתפו זה את זה: האם יש לי חברויות שכאלה, האם יש בי מספיק פתיחות בשביל חברות כזו?. מה דורשת ממני פתיחות שכזו?
ישבתי על חוף הים ביום קיץ חם והתבוננתי בילד וילדה שבנו ארמון בחול. כל תשומת ליבם נתונה היתה לבניית הארמון המפואר, שכלל חפיר, שערים, מגדלים וצריחים.
והנה, כשכמעט סיימו לבנות את הארמון - בא גל גדול ושטף הכל.
סבור הייתי שהילדים יפרצו בבכי מר למראה ההרס והחורבן, אולם להפתעתי הם שלבו ידיים, רצו צוחקים למקום יבש יותר, והחלו לבנות ארמון חדש.
הילדים לימדו אותי שיעור חשוב מאוד: כל אותם מבנים מסובכים שאנו בונים בחיינו, ובהם אנו משקיעים זמן ואנרגיה מרובים, הם כארמונות בחול. רק יחסי האנוש שבנינו יש להם קיום יציב. במוקדם או במאוחר יבוא גל וישטוף את כל מה שעמלנו עליו. ואז - מי שיש לו אדם קרוב לאחוז בידו, יהיה מסוגל לצחוק ולהתחיל מחדש.
הרב הרולד קושנר מתוך: When All You've Ever Wanted Isn't Enough
שאלות לחברותא
האם ליחסי האנוש יש קיום יציב?
מה אפשר לקבל מחבר ומה אי אפשר?
האם תמיכה של חברים יעילה גם בזמן משבר אמיתי ולא רק בזמן פירוק של ארמון בחול?
האם החברים הם התומכים העיקריים או שמא הורים? בני זוג? מטפלים?