יש גמרא מפורשת שעוסקת בדרך להביא את הגאולה:
...ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב
במשך הגמרא מובאת תניא נוספת של מחלוקת זו של ר' אליעזר ור' יהושע, שנגמרת בכך ש:
ושתק רבי אליעזר
כלומר שקיבל את דברי ר' יהושע.
אבל אנו רואים שלפי שניהם, כדי שתבוא הגאולה חייבת להיות תשובה, והמחלוקת היא רק האם זו חייבת להיות תשובה מרצון, או שהיא יכולה להיות גם ע"י כפייה משמים. מסביר דאת המהרש"א:
מהרש"א סנהדרין צ"ז ב
...וזה שכתוב רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה דהיינו תשובה רצונית מצד עצמן, שנאמר שובו בנים שובבים ואז ארפא משובותם, והשיב לו רבי יהושע דההוא קרא בתשובה הכרחית קאמר....
אבל חייבת להיות איזושהי תשובה!
וכך גם פוסק הרמב"ם:
(ה) ...וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה. וּכְבָר הִבְטִיחָה תּוֹרָה שֶׁסּוֹף יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּסוֹף גָּלוּתָן וּמִיָּד הֵן נִגְאָלִין....
(1) Because every man was endowed with self-will, as we have elucidated, it is meet that man shall strive to repent, to confess his sins by word of his mouth, and to dust off his hands from his sins, as a preparation for death after repentance, so that he may acquire life in the World to Come.
(2) Ever should man look upon himself as if he is nigh to death, lest he die during the interval, as a consequence whereof he will be outstanding in his sin; he should, therefore not tarry but repent presently. He should not say: "In old age I will repent", perhaps he will die before old age overtakes him. To this Solomon in his wisdom pointed, saying: "Let thy garments always be white". (Ecc. 9.8).1Pirke Abot, 2.15; Shabbat, 153a. C.
(3) Do not say that no repentance is needed save on sins to which action is attached, for example: prostitution, robbery, or theft. For even as it is necessary for man to repent from such, so it is necessary for him to search his bad tendencies, to turn in repentance from anger, from hatred, from jealousy, from deceit, from pursuing after wealth, honor, feasting and such like these; yea, from all of these it is necessary for him to turn in repentance. Indeed these iniquities are more grievous and more difficult for a man to be separated from than those which require action, for on such the prophet Isaiah said: "Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts" (Is. 55.7).
(4) Let not a penitent man imagine that he is removed at a distance from the degree of the righteous on account of the iniquities and sins which he had committed. It is not so, forsooth, but the Creator considers him beloved and desirable, as if he had ever known of no sin. Moreover, his reward is great; for, after having partaken of the taste of sin, he separated himself therefrom and conquered his passion. The sages said: "The place whereon the penitent stand the wholly righteous could not stand;" as if saying: "their degree is above the degree of those who ever did not sin, because it is more difficult for them to subdue their passion than for the others.2Berakot, 34b. C. G.
(5) All of the prophets commanded concerning repentance; Israel will not be redeemed save by repentance. Indeed, the Torah long since assured us that in the end, at the close of the period of exile Israel will turn to repentance and be momentarily redeemed, even as it is said: "And it shall come to pass, when all these things are come upon thee, the blessings and the curse, which I have set before thee, and thou shalt bethink thyself among all the nations, whither the Lord thy God had driven thee, and shalt return unto the Lord thy God, and hearken to His voice according to all that I commanded thee this day, thou and thy children, with all thy heart, and with all thy soul; that then the Lord thy God will turn thy captivity, and have compassion upon thee, and will return and gather thee from all the peoples whither the Lord thy God hath scattered thee" (Deut. 30.14).3Yoma, 87b. C. G.
(6) Great, indeed, is repentance for it brings man nigh to the Shekinah, even as it is said: "Return, O Israel, unto the Lord thy God" (Hosea, 14. 2); and it is further said: "Yet have ye not returned unto Me, saith the Lord" (Amos, 4.6); and it is yet again said: "If thou wilt return, O Israel, saith the Lord, yea, return unto Me" (Jer. 4.1), as if saying: "If thou wilt turn in repentance ye will cleave unto Me". Repentance brings near the far apart. But yesterday this sinner was hateful to the presence of God, scorned, ostracized and abominate, and to-day he is beloved, desirable, companionable and a friend. Thou findest, moreover, that in the very language God employs to distance the sinners He employs to bring nigh unto Him the penitent whether the individual or the many, even as it is said: "And it shall come to pass that, instead of that which was said unto them, 'Ye are not My people', it shall be said unto them: 'Ye are the children of the living God'. And, again it is said of Jeconiah: "Write ye this man childless, a man that shall not prosper in his days, (Jer. 22.30) though Coniah the son of Jehoiakim king of Judah were the signet upon My right hand yet would I pluck thee thence" (Ibid. – 24); but when he repented, being in exile, it is said of his son Zerubbabel: "In that day, saith the lord of hosts, will I take thee, O Zerubbabel, My servant, the son of Shealtiel, saith the Lord, and will make thee as a signet" (Haggai, 2.23).4Coniah, Jehoiachin, Joiachin, Jeconiah and Jeconiahi are all one and the same king, who in 11. Chr. 36.9 is said to have been eight years old when he ascended the throne of David, and reigned three years and ten days, and in Second Kings, 24.8, is said to have been eighteen years old, and reigned three years. He was the grandfather of Zerubbabel, and was a prisoner thirty-seven years. However, in First Chr. 3.19, it is said that Zerubbabel was the son of Pedaiah, brother of Shealtiel. Maimonides, evidently did not accept this version. G.
(7) How superior is the degree of repentance! But yesterday was this sinner separated from the Lord God of Israel, even as it is said:" But your iniquities have separated between you and your God" (Is. 59.2); cries, but received no answer, even as it is said:" "Yea, when ye make many prayers, I will not hear" (Ibid. 1.15); does obey commandments, but they are thrown back in his face, even as it is said: "Who hath required this at your hand, to trample My courts"? (Ibid.–12), and, "Oh that there were even among you that would shut the doors, that ye might not kindle fire on Mine altar in vain!" (Mal. 1.10). But to-day he is connected with the Shekinah, even as it is said: "But ye that did cleave unto the Lord your God are alive every one of you this day" (Deut. 4.4); he cries and receives answer momentarily, even as it is said: "And it shall come to pass that before they call, I will answer" (Is. 65.24); he observes commandments, and they are received with pleasure and joy, even as it is said: "For God hath already accepted thy works" (Ecc. 9.7); moreover, his works are pleasurably anticipated, even as it is said: "Then shall the offering of Judah and Jerusalem be pleasant unto the Lord, as in the days of old, and as in ancient years" (Mal. 3.4).
(8) It is the custom of the penitent to be exceedingly lowly and humble. If fools insult them by reminding them of their former conduct, saying: "But yesterday you did thus and such; yesterday you said thus and such", it is best to have no feelings against them, for this very insult is meritorious for the penitent. Indeed, as long as they feel the shame of their past conduct, and the reproach thereof, their virtue increases and their degree grows. But it is, nevertheless, a grievous sin to say to the penitent: "Remember your erstwhile conduct", or to remind them in his presence so as to put him to shame, or to mention things and subjects similar to them so as to remind him of what he did. All such is forbidden, and comes under the general law of deceiving one with words, concerning which the Torah did give warning, even as it is said: "And ye shall not deceive one another" (Lev. 25.17).
לפי זה, אם בתקופתנו לא היה תהליך של תשובה לפני השיבה לארץ (ואף הפוך מכך) - יוצא שאין זו גאולה.
אבל ממה שאמרנו לפני-כן, הדברים יוצאים ברורים ומתבקשים: אמנם חייבת להיות תשובה לפני בא הגאולה, אבל אין הכרח לומר שזו תשובה דווקא בתפילין ושבת, או אפילו בשמירת מצוות כללית. אלא, התשובה המדוברת היא דווקא בעניין אחד - עניין שהחטא בו הביא את החורבן ותשובה בו תתקן ותביא את הגאולה - ארץ ישראל. וכך יש להבין גם את הרמב"ם.
העקרון הזה מובא בדברי רבי יהונתן אייבשיץ, כחלק מאמירתו שהגאולה מגיעה ע"י ארץ ישראל:
אהבת יהונתן, הפטרת בלק
...דידוע שהקב"ה יציל את ישראל ממלחמת גוג ומגוג כאשר יעברו עליהם כמה וכמה צרות ואפילו הכי לא יעזבו את ה' ואת נחלתם ארץ הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו. וזהו יהיה עיקר תשובתם... ולכך תהיה תשובתם לעתיד שלא ינטשו את נחלתם....
גם הרב יהודה אלקלעי סובר שהגאולה מגיעה ע"י ארץ ישראל, ושהיא התשובה המדוברת:
מעודד ענוים, י"ח
אמרו רבותינו ז"ל: כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא תתשובה, רצה לומר תשובה כללית, דהיינו תשובה לארץ, כמו שכתוב בתיקונים... וכשישובו ישראל לארץ הקב"ה יחזיר שכינתו לציון... אם אין ישראל עושין תשובה לארץ אין נגאלין...
וכן מזכיר במקום אחר:
גורל לה', כ"א
...מפני שאין הדבר תלוי אלא בתשובה לארץ....
הרב קאלישר מביא לגבי התשובה:
דרישת ציון, ראשון לציון למאמר ראשון חלק ראשון, אות י'
ואין עושין תשובה עד שיבוא אליהו, שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, מה כתיב אחריו: והשיב לב אבות על בנים....
גם הרב קאלישר סובר שהגאולה מגיעה ע"י ארץ ישראל דווקא, ואומר שם:
דרישת ציון, ראשון לציון למאמר ראשון חלק ראשון, אות י'
...הרי דעיקר התשובה בימי אליהו טרם גאולה האחרונה, קודם ביאת בן דוד, אבל באתחלתא דגאולה לא תליא בתשובה אלא רק בשובה אל הארץ....
הדברים מתחברים עם מה שאמרנו, שהגאולה היא בתשובה שבשיבה לארץ. גם הרב אלקלעי מזכיר במקום שהבאנו ממנו ש:
מעודד ענוים, י"ח
...אין עושין תשובה גדולה עד שיבא אליהו לבשר הגאולה. ואז יתעוררו רבים ואחרי ה' ילכו כאריה ישאג....
יעויין שם בדבריו.
משמעות דבריהם, שבבוא אליהו הנביא תהיה חזרה-בתשובה מלאה של ישראל לה', וילכו אחריו ויקיימו כל דבריו. אבל זה יהיה אז, בבוא אליהו הנביא ז"ל.
כלומר, שכדי להביא את הגאולה יש לגרום לתשובה, אבל החזרה-בתשובה שמביאה את הגאולה, ואת בואו של אליהו הנביא, היא לא בהליכה כללית אחרי ה' ותשובה בכל המצוות, אלא דווקא בחזרה-בתשובה בעניין ארץ ישראל. ושלב התשובה הכללית יבוא אחרי השלמת התשובה לארץ.
בלנתיבות ישראל מדבר הרב צבי-יהודה קוק על שני שלבי-תשובה אלו באריכות רבה. והרב חרל"פ במי-מרום ו', מלבד זה שהגאולה מגיעה ע"י ארץ ישראל, כותב במפורש גם את זה שהחזרה-בתשובה המלאה המדוברת תגיע דווקא בעקבות החזרה-בתשובה בעניין ארץ ישראל ותיקון חטא המרגלים:
מי-מרום ו'
...שיבת ישראל לארץ קדושתו, כשם שהיא ראשית צמיחת ישועתן כן היא גם ראשית תשובתן, כלפי החטא של וימאסו בארץ חמדה נעשית ארץ ישראל חמדת וכסיפת כל הלבבות... וסוף סוף ממנה ועל ידה יגיעו גם לתשובה המלאה לשוב באמת ובתמים לכל קדשי ישראל....
ובחזרה לדברי הגמרא שהבאנו. רבי יהונתן אייבשיץ כבר צפה בצורה מדוייקת ש:
אהבת יונתן, הפטרת עקב
...דלעתיד כשיגיע עת דודים, יגזור מלכות גזירות על ישראל ויתנדבו לבם לילך ולדור בארץ ישראל. ובעת ההיא נהיתה עת צרה ליעקב וישמע ה' את צעקתם וירחם עליהם וישלח לפניהם משיחו....
ואכן, אנטישמים רבים פגעו בישראל לאורך הגלות, אבל לא בכל דור קם מישהו ששגזרותיו קשות כהמן, שממש ביקש באופן שיטתי וברור ...להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים..., כפי שהיה בגרמניה בזמננו אנו. ובעקבות כך אכן יהודים רבים חזרו בתשבה בעל כרחם - ושבו לארץ ישראל, כתיאורו של רבי יהונתן אייבשיץ.
חזרה בתשובה כללית לא היתה בעקבות השואה, אבל שיבה לארץ - והתקדמות הגאולה בעקבות כך - כן.