מהו לימוד תורה? כל לימוד באשר הוא מורכב מכמה רכיבים. התוכן - הטקסט הנלמד, הוא אחד מן הרכיבים המרכזיים. אך פרט משמעותי אשר מעצב את הלימוד, את החוויה שלו ואף את המחוזות שאליהם הלימוד יפליג הוא מרחב הלמידה. האם אני לומד לבדי או עם חבר? עם רב או עם מורה? כל מרחב מעצב אחרת את הלימוד, וצובע אותו בגוונים שונים.
בדף לימוד זה, נלך בעקבות דרשה של הבן איש חי ונבחן כמה מרחבים שונים של לימוד.
איור: רז בן ארי, מתוך אתר "חכימא - סיפורים מחכמי המזרח"
-
בדרשה הבאה, מסביר הבן איש חי כי בקבלה, כל מצווה מזוהה עם אות מסוימת מן האלף בית של השפה העברית. לפי רעיון זה, מצוות תלמוד תורה שייכת לַאות ל', מפני שהיא מסמלת את המילה לימוד. לאחר מכן, מסביר הבן איש חי כי במראֶה שלה, האות ל' בעצם בנויה משלושה קווים. שלוש פעמים האות ו'. שלוש ו"וים אלו מסמלים בעצם את שלושת המרחבים מהם מורכב לימוד תורה. כשם שהאות ל' לא תהיה שלמה בלי שלוש הו"וים, כך כדי שלימוד תורה של אדם יהיה 'שלם', עליו להיות בנוי משלושת המרחבים הללו:
עוד יוסף חי, פרשת יתרו, עמ' קנט
ונראה הרמז בזה, כי הלימוד של האדם בתורה שבע"פ [...] הוא נשלם בשלשה שהם: האחד רבו של האדם, והב' חבירו, והג' תלמידו, וכמ"ש התנא רבי בגמרא, הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם (מכות י ע"א).
- מהם שלושת המרחבים בלימוד תורה עליהם מדבר הבן איש חי?
- ביחס לכל מרחב לימוד נסו להציע - האם היחסים בין השניים שווים? או שמא אחד לומד מן השני?
-
לימוד עם רב
הבן איש חי ממשיך בדרשה ומפרט ביחס לכל מרחב:
[...] לאות ו' הראשון הוא זקוף וגבוה למעלה, והוא כנגד לימודו מהרב שהוא גבוה ועליון מן אדם הלומד ממנו
- במקרה של לימוד עם רב - מה התשובה לשאלת היחסים בלימוד? מי לומד ממי?
- הדגש של הבן איש חי במרחב כאן הוא בעמדה של להיות תלמיד. מה הערך בסוג כזה של לימוד?
בספר אחר, מרחיב הבן איש חי אודות אופיה של למידה מאחר:
כי הנה ידוע שאם האדם לא ילמוד מאחרים לא יוכל להבין דברי תורה על בוריין, ולא אפשר לו להתחכם בהם. וכמו שאמרו חז"ל 'איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר "מכל מלמד השכלתי" (תהלים קיט)'. וכן אמר החכם האזובי ז"ל 'עשה לך רב ואל תבטח בספרא'. [...] כי העיקר שצריך לישראל הוא הלימוד שיהיו לומדים תמיד זה מזה ולכן החכם כל ימיו נקרא ת"ח ר"ל כי צריך להיות כל ימיו תלמיד.
- לפי דברים אלו של הבן איש חי, מדוע חשוב ללמוד מאחרים? מה דעתך על נימוק זה?
הצעה נוספת לעניין של למידה מרב אנו מוצאים במדרש הבא:
ומה תעשה? עסוק בתורה. [...] לך התרפס, עשה לך רב מדייש עליך כעפר והתרפס תחת רגליו, והמליכהו עליך, שנאמר "ורהב רעך" (משלי ו). ואין רהב אלא מלכות.
(2) "The LORD is our Master, how mighty is Your Name in all the earth." Rav said: "We find three places where the angels prosecuted God; the creation of man, the tabernacle, and the giving of the Torah." Where do we find [this phenomenon] regarding man? When God wished to create man he consulted the angels as it says (Genesis 1:26) "Let Us make man." They began to say "What is man that you recall him?!" [God] replied " Tomorrow you'll see how smart he is." When He created man what did God do? He brought all animals before the angels and asked them the names of all the animals and they did not know. God said to them "Do you want to know the wisdom of Man? I will ask him and he will tell me what all their names." What did God do? He brought all the animals and birds before Adam as it says (ibid. 2:19) "And the LORD formed from the earth." Rabbi Acha said, Did it not already say (ibid. 1:25) "And God made the beasts of the land?" What does the word "and He formed" come to teach us? Rather there it says "and He made" i.e. created them and here it says יצר from the root that connotes convergence as in (Deuteronomy 20:19) "when you besiege a city. (Genesis 2:19) "And He came to Adam to see what to call them" Isn't God omniscient? Rather "to see" means "to show the angels Adam's wisdom [by showing what Adam would call them]," and Adam independently came up with the same name as God for each and every animal. Then God asked him, "And you, what is your name?" He replied, "it is appropriate to call me Adam because I was created from the earth (Adamah)." God asked, "And what's My name?" Adam replied "It is appropriate to call you the LORD because you are the Lord of the entire world." That is why He says (Isaiah 42:8) "I am the LORD, this is My name."
לפי המדרש, לימוד תורה מרב פירושו ללמוד ממישהו גדול ממך בהרבה. אולי אפילו ממישהו שמעריצים.
- מה דעתך על סוג לימוד זה? מה היתרונות שלו ומה החסרונות שלו?
- האם יצא לך ללמוד ממישהו שיש לך הערצה או הערכה רבה כלפיו? איך זה הרגיש לך?
-
לימוד עם חבר
בחזרה לדרשה של הבן איש חי, בה הוא ממשיך למרחב הלמידה השני - למידה עם חבר:
ואות ו' השני כנגד לימודו מן חבירו שהוא שוה עמו ואינו גבוה עליו
- במרחב הזה, מה היחסים בין הלומדים? מי לומד ממי?
- איך נראה לימוד כזה? מה לדעתך מאפיין אותו?
עיינו בדברי רבי מנחם המאירי (1316-1249):
בית הבחירה, מסכת אבות, א
...עשה לך רב, אבל אחר עצת הרב צריך בעשית הדברים לחבר יסדר עמו ענייניו שאי אפשר לאדם בלא חבר יגלה עמו סתריו וסודותיו וצריך לחבר נאמן רוח מאד יהיה לו כעצמו כמאמר האוהב אחר הוא אתה.
- מה לדעתו של המאירי הערך בלימוד משותף עם מי ששווה לך? האם ערך זה קשור לתוכן הלימוד?
- מה דעתך על דבריו של המאירי?
- נסו להציע: מה עוד מאפיין לימוד בחברותא?
הלימוד המשותף, החברותא, הוא מערכת יחסים של ממש. האמוראים ר' יוחנן וריש לקיש היו חברותא כזו. במשך שנים למדו השניים יחד, עד שיום אחד, וויכוח שעלה במהלך הלימוד החריף והפך למריבה של ממש:
חלש דעתיה דרבי יוחנן חלש ריש לקיש אתאי אחתיה קא בכיא אמרה ליה עשה בשביל בני אמר לה (ירמיהו מט, יא) עזבה יתומיך אני אחיה עשה בשביל אלמנותי אמר לה (ירמיהו מט, יא) ואלמנותיך עלי תבטחו נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.
בתוך כדי ויכוח זה חלש דעתיה [חלשה דעתו, נפגע ונעלב] ר' יוחנן, וכיון שהקפיד השפיעה הקפדתו ומיד חלש [חלה] ריש לקיש. אתאי אחתיה קא בכיא [באה אחותו של ר' יוחנן אשת ריש לקיש ובכתה] לפניו שיתפלל על בעלה. אמרה ליה [לו]: עשה בשביל בני שיהא להם אב! אמר לה בלשון הכתוב: "עזבה יתמיך אני אחיה" (ירמיה מט, יא), שאני אדאג להם. אמרה לו: עשה בשביל אלמנותי, שלא אשאר בודדה! אמר לה את המשך הכתוב: "ואלמנותיך עלי תבטחו" (שם). ובסופו של דבר נח נפשיה [נחה נפשו, מת] ר' שמעון בן לקיש (ריש לקיש), והוה קא [והיה] מצטער ר' יוחנן בתריה טובא [אחריו, עליו, ביותר], על חסרונו ועל מה שגרם לו. אמרו רבנן [חכמים]: מאן ליזיל ליתביה לדעתיה [מי ילך ויישב את דעתו] שלא יצטער כל כך? אמרו: ניזיל [ילך] ר' אלעזר בן פדת, דמחדדין שמעתתיה [שמחודדות הלכותיו] ויוכל להיות כעין תחליף לריש לקיש. אזל יתיב קמיה [הלך וישב לפניו]. כל מילתא דהוה אמר [כל דבר שהיה אומר] ר' יוחנן אמר ליה [היה אומר לו] ר' אלעזר: הרי תניא דמסייעא [שנוייה ברייתא שמסייעת] לך, לדבריך. אמר לו ר' יוחנן: וכי את כבר לקישא [אתה כבן לקיש], וכי ביכולתך למלא את מקומו?! בר לקישא, כי הוה אמינא מילתא [בן לקיש, כאשר הייתי אומר דבר], הוה מקשי [היה הוא מקשה] לי עשרין וארבע קושייתא [קושיות], ומפרקינא ליה [והייתי מתרץ לו] עשרין וארבעה פרוקי [תירוצים], וממילא רווחא שמעתא [ומתוך כך היתה ההלכה מתרווחת] — שבתוך המשא והמתן, הקושיות והתירוצים, היו הדברים מתבררים ומתבהרים. ואת אמרת [ואתה אומר] לי: "תניא דמסייע לך" ["שנויה ברייתא המסייעת לך"], אטו לא ידענא דשפיר קאמינא [וכי אינני יודע שיפה אמרתי]? לא סיוע אני חסר, אלא להיפך: חסרה לי הבקורת המועילה של ריש לקיש. הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר [היה הולך וקורע את בגדיו ובוכה ואומר]: "היכא את בר לקישא, היכא את בר לקישא"! ["היכן אתה בן לקיש, היכן אתה בן לקיש"]. והוה קא צוח [והיה צועק] כך עד דשף דעתיה מיניה [שניטלה דעתו ממנו]. בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה [בקשו חכמים רחמים עליו ונחה נפשו, נפטר], שלא ישאר במצב קשה זה.
- ר' יוחנן נעלב מריש לקיש כל כך, עד שלא הסכים להתפלל עליו כשהיה בסכנת חיים. איך ייתכן שריש לקיש פגע בו כל כך? מה זה מלמד על מערכת היחסים של חברותא?
- מה אפיין את הלימוד המשותף של ר' יוחנן וריש לקיש? האם תמיד הסכימו?
- האם ר' יוחנן שמח בחברותא המחליפה שהביאו לו? מדוע?
-
לימוד עם תלמיד
הגענו למרחב השלישי, בו הבן איש חי חותם את הדרשה:
ואות ו' השלישי הוא כנגד למודו מן התלמיד שהוא עומד תחתיו למטה ממנו.
- מה היחסים בין הלומדים במרחב זה?
- מה אתם מרגישים כאשר אתם מלמדים מישהו אחר? האם יש השפעה על הבנתם את הנושא הנלמד?
בחידושיו על הגמרא, מרחיב הבן איש חי אודות הערך של לימוד תלמיד:
כתיב "שתה מים מבורך" (משלי ה, טו), וכתיב "ונוזלים מתוך בארך" (שם). בתחלה שתה מבורך, ולבסוף מתוך בארך (עבודה זרה יט ע"א).
נראה לי בס"ד כי 'בור' אין בו אות אל"ף אך 'באר' יש בו אות אל"ף וכתבתי בס"ד במקום אחר כי התורה נרמזה באות אל"ף ובאות למ"ד והיינו מה שילמד האדם לעצמו נרמז באות למ"ד שהוא רצונו לומר למד אתה לעצמך ומה שחייב ללמד לאחרים נרמז באות אל"ף [...] ולזה אמר 'בתחלה מתוך בורך' - בור, שאין אתה יכול ללמד לאחרים. 'ולבסוף מתוך בארך' - באר בתוספת אל"ף שתלמד לאחרים, ואז אתה גם כן תשכיל ותשלים השגתך להיות באר מים חיים כמו שאמרו (מכות י.) ומתלמידי יותר מכולם.
- מה ההבדל בין שני חלקי הפסוק במשלי?
- לפי הבן איש חי, מה משמעותו של הבדל זה?
- האם דרגת הבאר, דרגת הלימוד לאחרים, היא דרגה שבה המלמד רק נותן מעצמו, או שהוא גם מתפתח? נסו להציע - מדוע?
אספנו את שלושת מרחבי הלימוד עליהם מדבר הבן איש חי. נראה כי ישנם שני הבדלים מרכזיים בין המרחבים.
האחד - עם מי נעשה הלימוד? רב, חבר או תלמיד
השני - מה היחס ביני לבין השותף ללימוד? האם אני לומד ממנו, שווה לו, או שאני זה שמלמד?
בדרשה, הבן איש חי מסביר כי חשוב שלאדם יהיה את כל מרחבי הלימוד. נסו לחשוב: מדוע?
את תשובתו נותן הבן איש חי בהמשך הדרשה:
עוד יוסף חי, פרשת יתרו, עמ' קנט
נמצא כל אדם נשלם בהשגת תלמודו מן שלשה שהם רב חבר תלמיד, וראשי תיבות שלהם: חר"ת. ולכן כתוב בפרשת 'כי תשא' "חרת על הלוחות", דאות וא"ו אינה יוצאה במבטא, דאותיות מבטא הם חר"ת, שהוא ראשי תיבות חבר רב תלמיד, ונרמז הרב באמצע כי הגדול באמצע. ובזה יובן הטעם שכל חכם נקרא בשם תלמיד חכם, והיינו לרמוז דאם יהיה לו תלמיד שהוא האחרון שבשלשה הנז', אז נחשב חכם שבזה נשלם לימוד שלו.
- לפי הבן איש חי, מי נחשב חכם?
- מה התמונה האידיאלית שמציג הבן איש חי? החזקה של שלשת המרחבים במקביל כל החיים? או מעבר ממרחב למרחב עם השנים? מדוע?
מה התמונה האידיאלית לפי דעתכם? - האם הייתם מוסיפים מרחבים נוספים?
-
המרחב הרביעי
אמנם בדרשה ב"עוד יוסף חי" דיבר הבן איש חי על שלושה מרחבים, אך בהגדת פסח שכתב, מציין הבן איש חי מרחב נוסף:
אורח חיים, הגדה של פסח, הלכות חג השבועות
...כי האדם יונק בינה בתורה מן הלב שלו ועוד יונק בינה בתורה מן לב של רבו ועוד יונק מן לב של תבירו ועוד יונק מן לב של תלמידו... הרי ארבעה: לב.
- מה המרחב הרביעי שמזכיר הבן איש חי?
- נסו להציע - מה מייחד את המרחב הזה? מה הערך בלימוד עצמי?
על כמה מהאיכויות של הלימוד העצמי ניתן ללמוד מן הסיפור הבא:
ללמוד מתוך שאלה | מתוך אתר "חכימא - סיפורים מחכמי המזרח"
מגיל צעיר עסק רבי מסעוד אבוחצירא בלימוד תורה, ועתה כשהתבגר, רצה מאוד ללמוד גם את תורת הסוד. ניגש רבי מסעוד אל אביו, הרב יעקב אבוחצירא (“אביר יעקב”) וביקש ממנו שילמד אותו. אך האב סירב, ולא נענה להפצרות בנו.
“אתה מגדולי המקובלים,” אמר לו בנו, “אצל מי אלמד אם לא אצלך?”
השיב לו אביו: “עליך להתחיל ללמוד לבד, וכאשר תהיה מוכן, אני אלמד אותך.” שאל רבי מסעוד באכזבה: “איך תדע שאני בשל ללמוד את תורת הסוד?”
השיב לו רבי יעקב: "אני אדע".
החל רבי מסעוד ללמוד לבדו את תורת הקבלה עקב בצד אגודל; אט אט למד את המושגים, סיגל את השפה, וכעבור זמן הצליח להבין גם דברים לעומקם.
והנה, פעם אחת תוך כדי לימוד עלתה שאלה שלא מצא לה מענה. לאחר שהפך בסוגיה וחיפש בספרים ובמפרשים ולא הצליח למצוא תשובה, אזר אומץ וניגש אל אביו, שמא ממנו תבוא הישועה. שמע רבי יעקב אבוחצירא את השאלה ושמח שמחה גדולה: "עכשיו כשלמדת לשאול, אתה ראוי ללמוד איתי. מעתה נוכל ללמוד יחד את תורת הסוד".
- מה התהליך שעבר רבי מסעוד כשניסה ללמוד לבד? מדוע היה חשוב שילמד דווקא באופן הזה? הרי לשאלותיו לא מצא תשובה בעצמו
- נסו להיזכר בנושא מסוים שלמדתם אודותיו. האם אתם זוכרים את התוכן הנלמד? האם זהו נושא שהתמודדתם איתו לבד? או שמא היה שם מורה שליווה אותך בתהליך?
הדפים נכתבו ונערכו על ידי שי כהן מטעם ספריא, בשיתוף עם צוות חכימא