אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם. יובן בס"ד שאם האדם יקשר מחשבתו בתורה שאפי' בעת שהוא מהלך בדרך תהיה מחשבתו בתורה אזי יתקדש ויזדכך החומר שלו ולא יתגבר החומר שלו עליו בצרכי עו"הז ורק לעת הצורך והיינו בענין אכילה ושתיה לא תתגבר תאותו עליו כ"א בשבת ויו"ט שמצוה לאכול בהם אבל בחול לא תתגבר תאותו לאכול מעדנים כי החומר שלו יתקדש ויזדכך ולא יתגבר כי אם בדבר מצוה וכן בענין תאות המשגל לא יתגבר כ"א בזמן הצורך מליל שבת לליל שבת שהוא זמן עונה וגם לא יתאוה כי אם לאשתו ולא יתגבר להתאוות לאשה אחרת וכן הוא בכל דבר שיש בו תגבורת החומר והגשמיות לא יתגברו כ"א בשעת הצורך דווקא וכל זה יבא על ידי שהאדם יקשר מחשבתו בתורה ממילא יזדכך החומר שלו ויתקדש. גם ידוע שאם האדם יבא לחשב ולומר תמיד מתי תבא מצוה פ' בידי ואקיימנה אז אפי' אם לא זכה לקיים אותה המצוה בפועל מ"מ מאחר שנתאוה לאותה מצוה ונשתוקק וקוה שתבא לידו ויקיימנה אז הקב"ה מצרפה למעשה ומעלה עליו כאלו קיימה בפועל ובזה יוכל האדם לקיים כל תרי"ג מצות בשלימות והגם שיש בהם מצות שא"א לבא לידו לקיים אותם הנה הוא משלים אותם בזה וז"ש אם בחקתי תלכו ר"ל לא מבעייא שבעת שאתם יושבים שקטים ונחים בביתכם שתקשרו מחשבתכם בתורה אלא אפי' בעת שתלכו בדרך ג"כ אתם מקשרים מחשבתכם בתורה שמהרהרים בדברי תורה וכמ"ש הרב או"הח ז"ל ע"ש וגם עוד אם יש בכם מדה זו והוא כי את מצותי תשמרו מלשון ואביו שמר את הדבר שהוא לשון ציפוי שכל אחד יהיה מצפה ואומר מתי תבא לידי מצוה פ' ופ' ואקיימנה אז הנה אם יש בכם ב' מדות אלו תרויחו בזה ריוח גדול ופתח במאי דסליק מניח והוא בשכר שאתם מצפים למצות אזי מעלה אני עליכם כאלו ועשיתם אותם בפועל שמחשבה טובה אנכי מצרפה למעשה ובשכר אשר בחקתי תלכו שתקשרו מחשבתכם בתורה תמיד אפי' בהליכה הנה בשביל זה אז ונתתי גשמיכם ר"ל הגשמיות שלכם הוא החומר הנקרא גשמיות בעתם כלומר בזמן הצורך דוקא כאמור בס"ד ולא יתגבר החומר שלכם תמיד להחטיא אתכם אלא יהיה דווקא בזמן הצורך ודבר בעתו מה טוב ואחר שתהיו קדושים כ"כ וראויים אז יתרבה השפע לכם מן השמים והוא ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש וכו' שתתברכו בברכות רבות ונשגבות:
או יובן בס"ד לרמוז אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם והוא בחקתי אותיות ח"י ת"ק רמז ליסוד הנקרא חי וגם מילוי שם שדי שהוא בחי' היסוד הוא גי' ת"ק וזהו ח"י ת"ק תלכו אותיות ת"ל כ"ו כי חמשה גבורות שהם ה' פעמים אלהים הוא גי' ת"ל ושם הוי"ה ב"ה שהוא חסדים הוא גי' כ"ו וזהו תלכו אותיות ת"ל כ"ו רמז לחסדים וגבורות ולז"א אם בחקתי תלכו כלומר בח"י ת"ק רמז ליסוד תמשיכו חסדים וגבורות וזהו ת"ל כ"ו רמז לחסדים וגבורות ואת מצותי תשמרו מצותי גי' תקמ"ו רמז לעשר ספירות שעולה ר"ת שלהם גי' תקמ"ו כי בח"ב חג"ת נהי"ם גי' תקמ"ו ולז"א ואת מצותי רמז לעשר ספירות תשמרו לבלתי תפגמו בהם ח"ו אז בזה ועשיתם אתם ועשיתם לשון תקון כמו ובן הבקר אשר עשה את"ם ר"ת 'את 'תפארת 'מלכות בזה יכולים לתקן וליחד בחי' תפארת ובחי' מלכות יחד ביחודא שלים ובתקונא שלים:
ויובן בס"ד לרמוז עוד בזה והוא כי מלכות עם האותיות גי' תק"א ואם תצרף עמה מספר שם הוי"ה ב"ה במילוי אלפין שעולה גי' מ"ה שהוא בחי' תפארת יהיה סך הכל גי' תק"מו כמנין עשר ספירות שעולה ר"ת שלהם גי' תקמ"ו לרמוז שבחי' תפארת ובחי' מלכות הם שלמים ביו"ד ספירות. גם יובן בס"ד לרמוז עוד כי ישראל עולה מספרם תקמ"א כמנין מילוי מ"ה שהוא בחי' תפארת וכמנין מלכות כי מ"ה ומלכות עולים מספרם תקמ"א כמספר ישראל בדקדוק והוא לרמוז כי עיקר מעשה ישראל הוא ליחד בחי' שם מ"ה שהוא תפארת עם בחי' המלכות וכבר נודע מ"ש רבינו האר"י זיע"א ע"פ בנים אתם לה' אלהיכם ולפ"ז אתי שפיר הרמז שרמזנו בס"ד במספר ישראל:
ואפשר לרמוז עוד בזה כי הנה שם ישראל כמילואו כזה יו"ד שי"ן רי"ש אל"ף למ"ד גי' אלף וע"ה ועם הכולל חמשה אותיות העיקרים וכולל המלה הרי גי' אלף פ"א כמנין תפארת בדקדוק שעולה אלף פ"א לרמוז כאמור ובאמת שמדת תפארת נקרא ישראל וזהו תפארת ישראל ואתי שפיר:
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. יובן בס"ד כי עובדי ע"ז טוענים מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ולכן הם משתחוים לשמש ולירח ולכל צבא השמים ואמנם הבל יפצה פיהם דהשכינה שורה בארץ ג"כ גם ידוע שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו וא"כ איך חולקים כבוד לעבד בפני רבו והנה מה שהקב"ה השרה שכינתו בישראל בפומבי הנה מזה לא יוכלו להכחיש או"הע בהשראת שכינה למטה וממילא לא יוכלו להכריח את ישראל לעבוד כמותם וז"ש והתהלכתי בתוככם בפומבי ובזה אז והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם ולא תבואו לעבוד ע"ז ולהתערב עם הגוים מכח טענת מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו כי נסתרה טענה זו משום דאין חולקין כבוד לעבד לפני רבו:
או יובן בס"ד והתהלכתי בתוככם כי שם ישראל אותיות אל הוא שם משמותיו של הקב"ה ונשאר ישר הנה אותיות אמצעיות כזה יו"ד שי"ן רי"ש הם גי' כ"ו כמנין שם הוי"ה ב"ה ולז"א והתהלכתי בתוככם דייקא:
אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים. יובן בס"ד כי ידוע שגזרת הגלות אשר בבין הבתרים היה ת' שנה והם עבדו רד"ו שנים דווקא והשאר צריכים להשלים בשעבוד מלכיות וא"כ השתא יציאת מצרים לא היתה חירות לגמרי כי צריכים להשלים השעבוד בשאר מלכיות ורק היתה חירות לגמרי ממצרים דווקא שלא יוכלו לשעבד בהם וז"ש אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ולא היתה הוצאה לחירות גמורה כי אם דווקא מהיות להם עבדים להם דייקא לאפוקי שאר מלכיות שצריכים אתם לעבוד שם להשלים הזמן וזכר דבר זה להודיעם כמה נפלאו חסדיו ית' עמהם שאם בא הזמן ויצאו אין כ"כ רבותא אבל לא נשלם הזמן עדיין והראיה שצריכים להשלים הזמן בשאר מלכיות ואפ"ה הוציאם מתחת ידם כדי שלא יאבדו לגמרי וזה דבר גדול וחסד גדול לפנים משורת הדין:
אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. ויובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש רז"ל הטעם שבחר הקב"ה בישראל ונתן להם התורה וכפה עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלו אותה ולא עשה כן לכל גוי היינו משום שהם ענוים ושפלים בעצמם מכל האומות והקב"ה אוהב הענוה הרבה לכן בחר בישראל ומאס באומות עכ"ד ז"ל. והנה מלבד טעם זה יש לומר נמי טעם פשוט להפך והוא דהתורה היא שרביטו של מלך והיא חמדה גנוזה ויקרה רבת המעלות ואין ראוי להשתמש בה כי אם אנשים גדולי הארץ מן המובחרים שבתחתונים ולא אנשים פחותים והנה באותו זמן שנתן הקדוש ב"ה התורה לא היה שום אומה ולשון במעלה הרמה אפי' א' מאלף ממעלת ישראל כי יצאו ממלך קשה וערות הארץ ביד רמה ונקרע הים לפניהם והענן הולך לפניהם יומם ולילה בעמוד אש להאיר להם יומם ולילה ואכילתם לחם מן השמים והיו עשירים טעונים כסף וזהב ממצרים לרוב משתי הביזות ביזת מצרים וביזת הים ונפל פחדם על כל העמים באופן שלא היה נמצא בעולם שום אומה ולשון באחד מאלף ממעלתם והתנשאותם וגם היו מן המובחר שבשוכני ארץ וע"כ כשהגיע זמן נתינת התורה וירידתה לארץ באותו זמן שהם במעלה רמה ראה הש"ית שהם דווקא ראויים להשתמש בכלי חמדה כזו ולכן ניתנה להם. והנה הנפקא מנה בין ב' הטעמים אלו הוא כי לפי טעם זה השני הנה כשישראל בגלות והאו"הע מושלים בהם וסורו טמא קראו למו וחרפה לוקח כל הנקרא בשם עברי אז יאמרו בגוים שמעתה אין להם רשות לישראל לעסוק בתורה ולהשתמש בכלי חמדה יקרה כזו יען כי מה שזכו לקבל אותה הם ולא אחר היינו משום שבאותו זמן היתה המעלה להם דווקא ואמנם אח"ך כשחזרה השררה והממשלה לאו"הע וניטלה המלכות מישראל והם כבושים תחת ידי האו"הע אז אדרבה אין ראויים הם להשתמש בה והאו"הע הם ראויים ח"ו לעסוק בה חלילה דזיל בתר טעמא משא"כ לטעם הא' שכתבנו באמת משם רז"ל דמה שבחר הקב"ה בישראל בשביל שהם ענוים ושפלים א"כ אדרבה יותר ראויים להשתמש בכתר תורה בגלות יען כי מאחר שהם בגלות מוכרח שיהיו ענוים ושפלים יותר מבראשונה וא"כ לפי טעם זה דרז"ל לא אפשר שימצא בשום אופן שיוכלו האו"הע ליקח התורה מישראל שתהיה להם:
והנה הש"ית ברוב חסדו וטובו רצה לעשות הוכחה שהטעם שבחר בישראל ונתן להם התורה הוא כטעם הא' שכתבנו באמת בשם רז"ל דהוא בשביל שהם ענוים ושפלים ולא בשביל הטעם הב' כדי שאז לא יהיה פתחון פה לאו"הע לטעון כנגד ישראל ולומר הטעם כטעם הב' כדי שיבטלו אותם מן התורה ויקחו אותה מהם בגלותם והיינו שהש"ית עזב את כל ההרים הגבוהים ולא נתן התורה כ"א על הר סיני שהוא שפל מכולם וגם בחר דווקא במשה רבע"ה שתנתן התורה על ידו דוקא ולא יצטרפו עוד עמו אנשים גדולים מישראל והקפיד הש"ית הרבה על זה וצוהו בפירוש וא"ל ואיש לא ועלה עמך ומבואר הטעם דמה שהקפיד הש"ית שתנתן דווקא על יד מרע"ה הוא בשביל שהיה עניו מכל האדם והקב"ה אוהב הענוה והשפלות. וא"כ השתא מכח שתים אלה מוכח הוכחה גמורה ברורה ושלימה שהטעם שנתן הקכ"ה התורה לישראל דווקא הוא כטעם הא' שכתבנו בשם רז"ל בשביל שהם ענוים ושפלים מכל האומות והקב"ה אוהב הענו' והשפלות דהראיה שעזב את כל ההרים הגבוהים והרמים ובחד בסיני שהוא שפל מכולם וכן בחד במרע"ה דווקא בשביל שהוא עניו וממילא אותו הטעם הב' שכתבנו נסתר מזה דאדרבא מצינו להפך וא"כ נתחזקה התורה ביד ישראל עד עולם ואפי' כשיהיו בגלות לא יוכלו האומות לטעון כנגדם וליטול אותה מהם וז"ש אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' לתחתונים הנה היא דווקא בינו ובין בני ישראל ואין לשום אומה ולשון שייכות ועסק בה כלל יען כי ניתנה בהר סיני דוקא וגם ביד משה דווקא והטעם בשביל שהם ענוים ושפלים והקב"ה אוהב הענוה והשפלות וא"כ ממילא נמצינו למדין מזה שגם הטעם שניתנה התורה תחלה לישראל דווקא הוא משום שהם ענוים יותר מן האומות ולא כאותו הטעם הכ' שכתבנו וא"כ איך שייך שיהיה פתחון פה לאומות לקחת התור' מישראל אח"ך דאם גלו אדרבא ישראל הם ראויים לה יותר מבראשונה לפי טעם ראשון ובזה יובן הפ' בסוף הפרשה אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני והכוונה אלה המצות אשר צוה ה' את משה הם דווקא אל בני ישראל ולא לאו"הע יען כי הם ניתנו בהר סני דוקא וכאמור:
או יובן בס"ד לפרש והוא דהנה יש לחקור למה נתן הקב"ה התורה לישראל באופן שיהיה הוא ית' נגלה עליהם בקולות וברקים וענן כבד והרעיש כל העולם בזה ודבר הוא ית' עם ישראל פנים בפנים ועוד עשה דברים המבהלים את הרעיון דבר אשר לא ישוער ולא יסופר והיה די שיעלה מרע"ה לבדו לשמים ויקבל התורה מהקב"ה ויצוהו השי"ת את עשרת הדברות עם שאר המצות והוא יבא ויצוה את בני ישראל מפי הקב"ה כל הדברים אשר צוהו ה' ולמה צריך להתגלות הוא ית' עליהם שהוא דבר פלאי פלאות הפך הטבע. ואמנם נתנו טעם לזה והוא כי הש"ית ידע שעתידים לצאת אחר זמן אנשים טמאים ובטומאתם ובכישופם עושים עצמם נביאי השקר ובודים תורה חדשה מלבם הפך תורת מרע"ה והנה אם לא היה הקב"ה נגלה לישראל בכבודו בנתינת התורה ודבר עמהם פנים בפנים אלא היה שולח להם דברים ע"י מרע"ה דווקא מתחלה וע"ס הנה אז היו נביאי השקר וסיעתם מכריחים את ישראל לתעות אחריהם ולבטל תורת מרע"ה ח"ו באומרם מאי חזיתו דסמכיתו על מרע"ה ולא סמכיתו אדידן הלא גם בנו דבר ונתן לנו תורה חדשה זאת הפך אותה התורה וצונו לצוות לכם בה והנה הטמאים הללו גם הם היו מראים לעיני העולם קצת פעולות שקריות ע"י כישוף ושמות הטומאה שיודעים וממילא היו מכריחים את ישראל לתעות אחריהם ולבטל תורת מרע"ה ח"ו כי לא היה להם פתחון פה להשיב להם ואמנם עתה שנתן לנו את התורה ע"י מרע"ה ונגלה עלינו תחלה בקבלתה פנים בפנים ודברו שמענו מתוך האש בלתי אמצעי כלל עד שבכל דבור ודבור מהקב"ה ששמעו ישראל פרחה נשמתם והמה אמרו למרע"ה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות א"כ השתא אם יבאו הטמאים נביאי השקר וסיעתם ויבדו מלבם תורה חדשה בשקר וכזב ויאמרו שכן צוה הש"ית ח"ו הנה לא יוכלו להכריח את ישראל לבטל תורת מרע"ה ולילך אחר תורתם השקרית באמרם מאי חזית וכו' יען כי יאמר נא ישראל טענה אלימתא וחזקה והוא כי אנחנו בית ישראל כשנתן לנו הקב"ה את תורתינו הקדושה הוא ית' נגלה עלינו בכבודו ודבר עמנו פנים בפנים וקולו שמענו מתוך האש הגדולה עד שאנחנו רצינו שידבר עמנו מרע"ה מרוב הפחד שהיה לנו וא"כ אם הוא ח"ו כדברכם שהש"ית חזר ליתן תורה חדשה ח"ו הפך תורת מרע"ה א"כ היה צריך ג"כ שיתגלה עלינו לעיני כל העמים כאשר נתגלה כבר בהר סיני והוא ידבר עמנו וכל הפלאות ופלאי פלאות שעשה מקודם בהר סיני בשעת נתינת התורה היה צריך לעשות גם עתה מחדש ומאחר שאין בידכם לעשות כל זאת אין אנחנו עוזבים התורה שלנו שניתנה לנו ע"י מרע"ה אשר הוחזק אצלינו לנביא אמת ושלוחו של מקום באותו מעמד הגדול והנורא הוא מעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר את כל מעשה ה' אשר עשה הפלא ופלא ועיין להרב יערת דבש ז"ל מ"ש בזה ע"ש והנה כטענה זו יבושו הבוגדים ריקם ויתמלא פניהם קלון ויחפרו ויכלמו ויפלו ממועצותיהם כי אין להם פה להשיב ולא מצח להרים ראש יהיו כמוץ לפני רוח וסערה תפיץ איתם ואם כן השתא בזאת הטענה אפילו אם יבואו כל הרוחות שבעולם אינם מזיזות את ישראל מאמונתם ומתורתם ותמיד יהיו אחוזים ודבוקים בתורת אמת. וז"ש אלא החוקים והמשפטים והתורות אלה דייקא כלומר אלה הם דווקא ולא יתחדש עוד זולתם כאשר ירצו לבדות מלבם נביאי השקר יען אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בינו ובין דייקא כלומר שלא דבר ה' עמהם ע"י אמצעי אלא בינו וביניהם היו הדברים בהר סיני ואח"כ היה ביד משה שהם מרוב פחדם רצו אח"כ שידבר עמהם מרע"ה אבל בתחלה נתגלה עליהם השי"ת בכבודו ואמד הדברים בינו לבינם ממש בלתי אמצעי וא"כ השתא מוכרח שיתמידו החוקים והתורות האלו ולא ישתנו יען שאם בא איזה נביא שקר לשנותם ישיבו כנגדו טענה אלימתא כאמור:
איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה וכו'. הנה בפרשה זו פרשת ערכין מצינו ראינו ארבעה מדרגות בערכי האדם הא' מבן חדש ועד בן חמש שנים ערך הזכר הוא חמשה שקלים הב' מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה ערכו הוא עשרים שקלים הג' מבן עשרים שנה וער בן ששים שנה ערכו הוא חמשים שקלים הד' מבן ששים שנה ומעלה ערכו הוא חמשה עשר שקלים הרי ד' מדרגות יש בערכי האדם כמפורש בתורה והנה מה שנחלק ערך האדם לד' מדרגות דווקא לא פחות ולא יותר הוא כדי שהאדם יביט ויקח מוסר לעצמו בימי חלדו והנה נקדים תחלה מ"ש הרב עוללות אפרים ז"ל במאמר י"ח וי"ט וך' וכ"א שבארבעה תוארים תארו את האדם וביאתו לארץ האפילה זו ומכולם משכיל לברך את ה' בעו"הז על הרעה בשמחה ובטוב לבב כמו שמברך על הטובה בהיות שהרעה היא לטובתו בלי ספק כי טוב ה' לכל והתואר הראשון הוא שבעו"הז הוא דומה לכניסתו לחצר שלפני הטרקלין וכמ"ש חז"ל שעו"הז דומה בפני עו"הב כפרוזדור שלפני הטרקלין ומזה יקח המשכיל לימוד והערה שלא יבקש לעצמו בעו"הז גדולות והצלחות המדומות כי אין מדרך המלך לכבד את הראוי לכבוד בחצר שלפני הטרקלין שיד כל אדם שוה בו כי אם בבואו לפני המלך בחצר גינת ביתן המלך שם הוא חולק מכבודו לאשר יחפוץ כי החצר שלפני הטרקלין שהוא עשוי לרכיבה אין בנוהג שבעולם לכבד שמה הבאים במקום הבלבול והמבוכה והמבקש שם שישימו לפניו מטה ומנודה וכסא ושולחן וצועק ומתרעם על שלא ניתן לו שם ככל אוות נפשו אין לו מקום ללון כ"א על סכלותו שגרמ' זאת לבקש המנורה במקום הבלבול והמבוכה וכמבואר בעקרה פרשת מקץ ביאר היטב כי העו"הז דומה לפרוזדור שאינו עשוי כי אם לצורך הרכיבה לרכוב שמה במרכבת המשנה והתורה והוא עשוי לצורך הכניסה אל עולם המנוחה אשר ינוחו יגיעי כח. והתואר השני הוא מצינו שדימו את עו"הז לקיץ שהוא זמן ההכנה והפעולה בזריעה וחרישה וכמבואר במשלי שלמה לך אל נמלה עצל וכו' תכין בקיץ לחמה וכו' וכל זה הוא הערה למשכילים שהעו"הז אינו כי אם הכנה לעו"הב והחי יתן אל לבו שחמדות עו"הז הווים ונפסדים ויבא למעט בהם בכל היכולת וכו' וגם עוד ילמוד הערה זו מצד היותו בעו"הז שנמשל לקיץ כפועל הזה אשר מסר לו רבו שדה וכרם לעבדו ולשמרו כמ"ש ויניחהו ה' בגן עדן לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות לא תעשה הנך רואה בעיניך ומשם תוכל להבין שמצד שמירות התורה והמצוה האדם בעו"הז כפועל אשר מסר לו רבו שדה וכרם לחרוש ולזרוע בימות הקיץ וראוי שלא לחוש בימי הקיץ על עמלו והיותו יגיע ובלתי נח כ"א בימי החורף נאספו כל מעשיו מן השדה וכך שנו חכמים היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וכן שלמה הע"ה אמר לך אל נמלה עצל אוגר בקיץ לחמו הרי שהמשיל עו"הז המכין לעו"הב כמו הקיץ המכין לחורף וכו' ולהנחה זו מי הוא זה אשר מלאו לבו לאמר יש לו מקום ללון על שאין בידו בעו"הז כפי רצונו בחמדת עו"הז אחרי אשר עדין לא נשלם זמן השכירות. התואר השלישי דימו את עו"הז לשוק כדעת המליץ הגדול שהמשיל עו"הז לשוק ושלמה הע"ה חתם הענין בפסוק וסבבו בשוק הסופדים וסגרו דלתים בשוק וכל זה בינוי אל עו"הז שנמשל כשוק זה וליומא דשוקא שאליו נאספים כל העדרים הרועים רוח והכל לקנות בו חיי שעה וכל באיה לא ישיגו ארחות חיים בפרידתו ומחייתו כי אם להביא לביתם ויטו שכמם לסבול משא וטלטול הדרך ולא יעצור אותו הגשם והשלג וקור וחום יום ולילה לא ישבותו את העם ממעשיהם רק ילכו לסבלותם במקומות הסכנה נתיב לא ירעו ואליו הוא נושא את נפשו וסביר וקביל עליו שלא לחוש גם על אכילתו אם מעט ואם הרבה יאכל לחם צר ומים לחץ ולא יחוש על משכבו בלילות ויקח מאבני השדה וישם מראשותיו מלבד שאר הטרדות והבהלות הנוראות והעצומות שהוא מקבל עליו בעבור חיי שעה ובבואו ליומא דשוקא הוא ממהר לקנות שם עובר לסוחר אצל כל פנה שלא יעבור זמן הקצר ההוא שבהעלותו יסעו גם הסוחרים ולא ימצא לקנות וכו' כך הוא הענין בכל יושבי חלד אשר למחיה באו בעבור חיי שעה שאין האדם מקפיד על אכילתו הטובה היא אם רעה ויתר תענוגיו המעט הם אם רב כי כן גרר האורח הנוטה ללון וכל היום לא ינוח ולא ישקוט כדי למצוא הסחורה אשר בקשה נפשו וא"כ על אחת כמה וכמה וק"ו בן בנו של ק"ו שצריך האדם לסבול בעו"הז כל התלאות הנזכרים בעבור חיי עולם וימהר לחטוף ולקנות עד אשר לא יעברו משך ימי חלדו כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. התואר הרביעי הוא מה שדימו את האדם בעו"הז כשליח אשר למחיה שלחו הש"ית הנה לקנות בעו"הז סמא דחיי לחיות את נפשו ולהשיבה אל מקום חוצבה והפתאים מועלים בשליחותם ועוסקים בדברי' בטלים לאסוף ולכנוס ושוכחי' עיקר השליחות וכמבואר בעקידה ז"ל שהביא משל על זה לבני המדינה ששלחו שליח לארץ רחוקה ונתנו לו צרור כספו בידו צדה לדרך די מחסורו כל ימי עיכובו בארץ ההיא והשליח הסכל ההוא בבואו שמה ראה את הארץ והנה רחבת ידים ומקום סחורה מה עשה הלך וקנה סחורה בזה הממון אשר נתנו לו צדה לדרך והרויח וחזר לקנות והרויח עד אשר היה טרוד בקניית הסחורה ושכח עיקר השליחות אשר בעבורה נשתלח שמה לסוף אסף ממון לרוב ופירש בספינה לימים נטבעה ספינתו בים ושב בבושת פנים לארצו והעלה חרס בידו וזה וזה לא נתקיימה בידו כי עיקר השליחות שכח והממון שקבץ אבד בענין רע ולא היה בידו דבר להשיב אמרים אמת לשולחיו בכן דברו אתו משפטים וישימוהו בשאול תחתית מקום אשר אסירי המלך אסורים שמה. והנמשל מבואר מעצמו שזה האדם אשר שלחו ה' לעו"הז למחיה שלחו ה' הנה לעשות חיל בתורה ומצוה כי זה כל האדם ר"ל כי לבעבור זה לבד שלחו ה' לארץ מאפליה זו ועסק זה יהיה בידו עיקר ואז ידע להשיב לשולחיו דבר כמ"ש שלמה הע"ה להודיעך קשט דברי אמת להשיב אמרים אמת לשולחיך הורה בבירור שאמרי אמת התוריים הם לכדי שתוכל להשיב דבר והשליח צריך גם הוא לפנות דעתו מכל עסק או תענוג גופני כדי שתהיה דעתו פנויה לקיים דבר שולחיו ושלא יעשה כמו שעשה השליח שוגה ופתי הנזכר במשל הנז"ל. וגם עוד צריך האדם לנהוג בעצמו כמנהג הגר הבא לארץ רחוקה שאינו חושש על עלבונו הגם שיבזוהו שמה כמבואר בעקידה בפ' מקץ בתנאי הגרות ע"כ תורף דברי הרב ז"ל שם בשינוי קצת ע"ש באורך וברוחב מה שהרחיב שם לפי דרכו ע"ש:
הנה נמצינו למדין שבארבע תוארים תארו את האדם וביאתו לעו"הז והתואר הא' הוא שיחשוב עצמו שבעו"הז דומה הוא כנכנס לחצר שלפני הטרקלין התואר הב' הוא שיחשוב עצמו כפועל בעו"הז שנמשל לקיץ שהוא זמן ההכנה והפעולה כאמור. התואר הג' הוא שיחשוב עצמו כסוחר הבא ליריד שהוא יום השוק כאמור. התואר הד' הוא שיחשוב עצמו כשליח בעו"הז אשר שלחו רבו לרגל את הארץ ואחר שיעריך את עצמו בשכלו ויחשוב להיות הוא בע"הז בתואר הארבעה תוארים הנז"ל אז יבא לקחת מוסר השכל ולהעיר הערות גדולות להשכיל ולהטיב דרכיו בעו"הז כדי להשיג ארחות חיים ולכן לזה עשתה התורה ד' מדרגות ערכין לאדם כדי שמזה החי יתן אל לבו להעריך עצמו בארבעה תוארים הנז' שיחשוב עצמו כנז"ל:
או יובן בס"ד לפרש מה שחילקה התורה ערך שנות האדם לד' מדרגות הוא כדי שהאדם ישים לב לצפות לארבעה דברים שבהם תלויים החיים של האדם וכמ"ש בילקוט תהלים ע"פ תודיעני ארח חיים אמר הקב"ה לדוד אם חיים אתה מבקש צפה לחכמה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. ד"א צפה ליסורין שנא' ודרך חיים תוכחות מוסר. ד"א צפה ליראה שנא' יראת ה' תוסיף ימים. ד"א צפה למצות שנא' שמור מצותי וחיה עכ"ל ע"ש. וכולהו אתנהו ומוכחו מקראי ונמצא שהם ארבעה דברים המסוגלים לחיים ולכן העריכה שני האדם וחייו לד' מדרגות לרמוז לאמור:
או יובן בס"ד שחילקה תורה לד' מדרגות כנגד ארבעה יסודות שהם בנין האדם וקיומו והם אש רוח מים עפר ומכל יסוד נמשך לאדם טבע רע ומדות רעות וכמו שהאריך בזה מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשער קדושה וחילק לכל יסוד מדות רעות הנמשכות ממנו והנה אם האדם יטה לדרך החיים והטוב אדרבה יהיה קונה מדות טובות ויקרות מד' יסודות הנז"ל כנודע וא"כ השתא לזה חולקה התורה ערכו לד' מדרגות כדי שישים לב להעריך בדעתו מה שיוצא ונולד מארבעה יסודות הנז"ל הן לטוב הן להפך ואז בזה ידע את הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה ובזה יבין כי מעשה הטוב וההפך הכל תלוי ביד האדם על כל אשר יחפוץ ילך כי הקב"ה ברא טבע האדם וחומרו שקול ואמצעי ותלה הדבר בבחירת האדם על כל אשר יחפוץ יטנו:
והנה עדיין צריכין אנחנו לבאר בס"ד מה שיש לכאורה לתמוה בפרשת ערכין זו והוא שבתחלה נקט מבן עשרים ועד בן ששים ואח"ך מבן חמש ועד בן עשרים ואחד כך מבן חדש עד בן חמש ואחד כך מבן ששים ומעלה והנה ממ"נ אם הפסוק רצה להתחיל מן הגדולים בשנים תחלה ואחר כך על הקטן ממנו בהדרגות אם כן הו"ל למנקט תחלת הכל ערך בן ששים ומעלה ואם הפסוק רצה למנקט הערך הגדול בממון תחלה ולא אזיל בתר סדר השנים א"כ הו"ל למנקט ערך בן ששים שנה ומעלה קודם ערך מבן חודש ועד חמש יען כי בן ששים ומעלה ערכו ט"ו שקלים ומבן חדש ומעלה ערכו חמשה שקלים. ויובן בס"ד לפרש שהפסוק נקט תחלה ערכים שנופל בהם השינוי שאינם מתמידים והם השלושה הראשונים ואח"ך נקט ערך התמידי אשר לא ישתנה לעולם כל זמן שהאדם חי על פני האדמה שערך בן ששים ומעלה אינו משתנה עוד ואפי' אם יחיה אלף שנים ג"כ זה ערכו ולא ישתנה ולכן לא כלל ערך זה עם שאר ערכין. ומה שזכר ערכין המשתנים תחלה וערך שאינו משתנה לבסוף הכל כדי לעורר את האדם שיקח מוסר לעצמו והוא כי חמדות עו"הז שישיג אותם תחלה בעו"הז כולם נופל בהם השינוי שאם האדם נתהוה למאכל חשוב ותבשיל חשוב הנה אם יבא לאכול ממנו תמיד בלתי הפסק ערב ובקר וצהרים יהיה קץ ומואס בו בתכלית ואם לא ישנה סעודותיו ממין זה למין זה לא ימצא נחת רוח וכן אם האדם אוהב קול שירים ושרות אם יתמיד בדבר אחד יהיה קץ בו ונמאס בעוניו ומוכרח הוא לשנות ולהחליף מדבר לדבר וכן הוא במלבושי האדם וכן הוא בכל דבר גופני מתאוות עו"הז שאין האדם הולך בהם בלתי שיעשה בהם שינוי והתחלפות משא"כ חמדות עו"הב הם תמידות ואין בהם שינוי כלל ואדרבא כל מה שהאדם יתמיד בהם יותר יהיה אוהב אותם וכאשר עיניך תחזינה בתורה ומצות ואם האדם יביט בכל זה יראה בעיניו איך ענייני עו"הז כולם הבל וריק ואיך ענייני עו"הב כולם ישרים ונכונים ואז יקח מוסר לעצמו ויבחור להדבק בארחות חיים. ולכן לזה אמרה התורה ערכין שנופל בהם שינוי תחלה שבזה יש רמז לעו"הז שהיא תחלה שנופל בה שינוי והתחלפות אבל ערך מבן ששים ומעלה שאין בו שינוי והתחלפות כתוב לבסוף שבו יש רמז לעו"הב שהיא לבסוף שאין נופל בה שינוי והתחלפות אלא הכל תמידות וקביעות גמורה וצריך האדם להביט בכל זה וליקח מוסר לעצמו ללכת בדרכי ה' ולשמור מצותיו וחוקותיו תמיד כל הימים כדי להשיג אורחות חיים:
והנה אפשר לרמוז עוד בס"ד בזה והוא דהנה ערכין אלו שנופל בהם שינוי והתחלפות שהם רמז לעו"הז הם שלשה הקטן שבהם הוא ערך חמשה שקלים והגדול ממנו הוא ערך עשרים שקלים והגדול ממנו הוא ערך חמשים שקלים והם רמוזים באותיות הכ"ן שהם חמשה ועשרים וחמשים ובא הרמז בזה לרמוז כי כל ענייני עו"הז הם הכנה לעו"הב וכמ"ש למעלה שעולם הזה הוא הכנה לצורך עו"הב ולכן נרמזו אלו השלשה שנופל בהם השינוי בתיבת הכ"ן והנה כפי העדר הכתובים בפסוקים בתחלה ערך החמשים ואח"ך העשרים ואח"ך החמשה הרי יבא בהם הרמז באותיות נכ"ה מלשון נכוי וחסרון לרמוז שכל מה שהאדם יכול לנכות ולחסר מחמדות עו"הז הוא טוב לו בעו"הז ובעו"הב השי"ת יזכנו לעבדו בלב שלם ובנפש חפיצה לאור באור פני מלך חיים אכ"יר:
ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן. יובן בס"ד לרמוז ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל כשישראל חוטאין גורמין שיסתלק אותיות אל"י ממיכאל וישאר מ"ך וכמ"ש לעיל בס"ד בהפטרת כי תשא ע"ש וז"ש ואם מך הוא אם נעשה שם מיכאל מך שנשאר בו אותיות מך דווקא הנה הוא מערכך כלומר משום שאין ערכך חשוב בעיניו ית' ע"י העונות שעשית שערך האדם וחשיבותיו הוא תלוי בקיום המצות והעבודה ולז"א מערכך. או יובן בס"ד לרמוז על הויו של השם ואל"ף של הכסא וז"ש ואם מך הוא רמז לאותיות הו"א של השם והכסא אם כביכול הם מך שאינם עולים ומחוברים עם השם והכסא כראוי להם ה"ז מערכך כי השי"ת תלה הדבר במעשה ישראל אשר יעשו וכפי עילוי חשיבותם ומדרגתם בתורה ומצות ועבודת ה' כן יהיה עילוי בדברים שבקדושה למעלה ולז"א מערכך ולכן צריך והעמידו לפני הכהן כלומר והעמיד וא"ו לפני הכהן הוא הקב"ה כביכול והוא"ו רמז לששה דברים שעליהם העולם עומד וכמ"ש רז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ועוד אמרו על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום הרי זכרו ששה דברים שהעולם עומד עליהם ולז"א והעמיד וא"ו רמז לששה דברים לפני הכהן הוא הקב"ה כביכול שהמצות שיעשו ישראל הם עומדים כתריס בפני הפורענות והם העומדים לפני הש"ית ומליצים יושר וזכות על ישראל ואז והעריך אותו הכהן שערכם וחשיבותם יהיה על ידו ית' כי חפץ חסד הוא ולא ע"י ב"ד של מעלה:
לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל. יובן בס"ד לרמוז כי הנה הש"ית ברא את האדם ושלח לו בעו"הז ב' אדונים אחד טוב וא' רע והם יצ"הט ויצ"הר ואמנם נתן הבחירה ביד האדם שהוא עצמו יבחור אדון אחד משני אדונים אלו להשתעבד תחת ידו שאם ירצה להשתעבד לאדון טוב הוא היצ"הט הרשות בידו ואם ירצה להשתעבד תחת אדון הרע הוא היצ"הר הרשות בידו והנה בודאי מי שיש לו מוח בקדקודו ודאי יבחור להשתעבד תחת יד אדון הטוב ולמה ירצה להשתעבד תחת יד אדון רע להביא רעה לעצמו ואיך יתכן שיחליף אדון הטוב באדון הרע וישתעבד תחת הרע וכמו שאמר הפסוק ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וכו' החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. והכוונה שנתתי לפניך את שתיהם ואמנם אנכי אייעץ אותך שתבחור בחיים שהוא הטוב המוחלט דוקא ולא תחליף הטוב ברע. והנה כללות הבני אדם הם שלשה מדרגות הראשונה הם צדיקים גמורים שבחרו בחיים ושעבדו עצמם ליצ"הט דווקא ולא ליצ"הר. והב' הם הבינונים שהם פוסחים על שתי הסעפים ששעבדו עצמם ליצ"הט וליצ"הר שיש בידם מצות ויש בידם עונות וא"כ הם ממוצעים בין הטוב ובין הרע שאינם טוב גמור ואינם רע גמור. והג' הם רשעים גמורים ששעבדו עצמם ליצה"ר דווקא שהחליפו הטוב ברע ובחרו הרע והנה הבינונים וכ"ש הרשעים גמורים שניהם לא יוכשרו לפניו ית' כי העיקר צריך להיות האדם משועבד תחת הטוב לגמרי ולא ישליט הרע עליו כלל ולזה באה התורה לרמוז לא יבקר בין טוב לרע יבקר מלשון נטישה ועזיבה וכמו שמצינו בתרגום ירושלמי שתרגם תשמטנה ונטשתה תשמטון יתה ותבקרון יתה וכיוצא בזה פי' ז"ל בקורת תהיה פי' הפקר וכן בלשון המשנה הבקר לעניים פי' הפקר וכמ"ש השר"ש ז"ל וז"ש לא יבקר בין טוב לרע כלומר לא יטוש ויעזוב עצמו ונפשו שתהיה בין טוב לרע ר"ל שיהיה ממוצע בין הטוב ובין הרע והיא כמדרגת הבינונים שיהיה דבוק בזה ובזה שאינו נקרא טוב גמור ואינו רע גמור אלא פוסח על שתי הסעפים וזהו בין טוב לרע שיהיה בין יצ"הט ליצ"הר וגם עוד ולא ימירנו ליצה"ט ביצה"ר והוא מדת הרשעים גמורי' שהם משעבדים עצמם ליצה"ר לגמרי ומחליפים הטוב ברע וזהו ולא ימירנו ובא הכתוב ללמד לאדם להתרחק משני מדות אלו של הבינונים ושל הרשעים גמורים ולא זו אף זו קתני והנה אחר שהזהירו בזה אז בא הכתוב ללמדו דעת ויראת ה' שאם ח"ו נכשל ולא די לו שהיה במדרגת הבינונים שהם ממוצעים ומשועבדים תחת יד שניהם אלא הרשיע יותר והיה רשע גמור שהחליף הטוב ברע לגמרי ולז"א ואם המר ר"ל שהרשיע יותר להיות רשע גמור וכבר המיר החליף הטוב ברע הנה העצה היא שישתדל לחזור ולהחליף החליפין זו שעשה שאחר שהמיר הטוב ברע הנה בעתה ישתדל לחזור ולהחליף הרע בטוב וידבק בטוב וז"ש ואם המר אז ימירנו עוד מחדש לאותו החליפין שעשה שאין לך דבר שעומד בפני התשובה ואפי' שהיה רשע גמור יש לו תקנה לחזור ולתקן מחדש והנה אם ישוב בתשובה כראוי שיחליף הרע בטוב לגמרי ויצא מתחת יד היצ"הר לגמרי וישתעבד תחת יד היצ"הט אזי אני מבטיחו שוהיה הוא ותמורתו יהיה קדש כלומר היצ"הט והיצ"הר יהיו בדרגא חדא שידוע שאם האדם יצא מתחת יד היצ"הר לגמרי ויכניעו בתשובה גמורה שעושה אזי יזכה שגם היצ"הר יהיה כיצ"הט וכמ"ש גבי אברהם אע"ה כי מצאת את את לבבו נאמן לפניך לבו לא נאמר אלא לבבו כלומר ביצ"הט וביצ"הר שהיצ"הר שלו יתהפך להיות הוא עצמו יצר טוב וזהו שאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש שהיצה"ט והיצה"ר יהיו בדרגא חדא שיתוקן הרע ויהיה טוב. ואחר שזכה לכל זאת הנה מעתה צריך עוד שמירה וזהירות גדולה וסיג ופרישות שלא יחזור ויקלקל מעשיו ויתלכלך בעונות כאשר היה מקודם בחטאו וזהו ולא יגאל מלשון נגואלו בדם שהוא לשון טנוף ולכלוך והכוונה לומר שאחר שנטהר ותיקן מעשיו צריך אז ליזהר שלא יגאל ויתלכלך בעונות עוד מחדש:
או יובן בס"ד לרמוז ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש והוא בהקדים הקדמה נפלאה שכתב בספר וילקט יוסף דף קל"ג משם הרב אספקלריא המאירה ז"ל וז"ל אדם נחלק לג"פ י"ה וחוה כשאכלה מעץ הדעת פגמה פיה ונתוספו לכל שלשה פעמים י"ה פ' ונעשה שלשה פעמים פי"ה וזה היה עיקר פגימתה שהביאה שלשה פיפי"ן וצריכה כל פ' ליה ואלו הג' פיפי"ן שקלקלה חוה היינו נגד ג' עונות שעשו כמ"ש רז"ל אד"הר עבר על ע"ז ג"ע ש"ד וכל אחד נתן כח לפ' אחת להגביר בחיצונים ולפיכך נתעוררו ג' פיפי"ן והנה ישראל במצרים תקנו ב' פי"פין ומשה רבינו ע"ה תיקן אחת ונראה שמשה רבינו ע"ה תיקן אותה פ' של ג"ע והיינו דא"ל הקב"ה מיד בגילוי הסנה של נעליך ודרשו בזו"הק שצווי זה קאי על פרישת האשה ולא היה יכול משה להוציא את ישראל ממצרים עד שיתחיל לתקן תחלה פ' של ג"ע כי הב' פיפ"ין אחרים שהם ע"ז וש"ד כבר תקנו ישראל בעבודת פרך דכתיב בפי' בקרא בפרך ושניהם סוף פסוק ולא נזכר עוד תיבה זו בכל המקרא ודרשו חז"ל אל תקרי בפרך אלא בפה רך רמזו לנו הסוד הזה שעשו הפ"ה רך והמתיקו הפי"פין כי לעומת ע"ז עבדו בהם בעבודה קשה וכו' ולעומת ש"ד השליכו כל זכוריהם ליאור ושחטו הילדים אך הפ' הג' שהיא לעומת ג"ע לא הותקנה לפיכך הוצרך משה לתקן בפרישתו מן האשה כנ"ל ולעומת אלו הג' פי"פין שקלקלה חוה הם ג' פיות לגיהנם וכל פתח נתקן לעומת אותו המיועד לו דהיינו לנגד ע"ז הרי אותו הפ"ה גיא בן הנום אשר הוא סמוך לירושלים כמו שדרשו רז"ל ע"פ ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש ודרשו חז"ל באש שרפו בניהם באש והיינו ע"ז ואותו הפה אשר במדבר מקום הפקד הוא כנגד ג"ע שכל הנואף ומנאפת עושים עצמם הפקר כמש"ה ותפשקי את רגליך לכל עובר ואותו הפה אשר בים הוא כנגד ש"ד מאותן ששופכין דמם כמים עכ"ל ע"ש:
ועוד מצאתי בספר הנז"ל בדף קל"ד שכתב ג"כ משם הרב אספקלריא המאירה ז"ל הנז' וז"ל עיין מה שכתבתי באות י"ב שחוה אכלה מעץ הדעת צירפה ג' פיפין לג' י"ה ולזה הסוד היתה פרה אדומה כי בהצטרף ג"פ פ' לג"פ י"ה ג"פ צ"ה והם בגי' פרה ממש ולסוד זה היתה פרה לטהר זוהמת טומאה ראשונה הנז"ל והרי גם צריך ליתן בה ג' מינים עץ ארז ואזוב ושני תולעת עם פרה הרי רפ"ח לתת כח להוציא רפ"ח ניצוצות הקדושה שהטביע אד"הר בחטאו יותר מכל הקליפות שכל עיקר בריאת מעשה בראשית היה כדי לתקן רפ"ח ניצוצין הנז"ל בסוד ורוח אלהים מרחפת כנודע לחכמי האמת וענין הפה שצרפו בחטא' זה היה עיקר הפגם שהפרידו יסוד מן מלכות כנודע והרי יסוד גי' פ' על כן פגמו בפ"ה וגרמו להעלות אותן פיפי"ן א"ף קצ"ף שצ"ף וע"י כן גרמה מיתה לעולם וזש"ה ומוצא אני מר ממות את האשה די"ל אמאי אמר לשון מר הרי בכל מקום שמזכיר בקרא טובה והפכה הרי רעה בא כנגד' שבמלת רע כלול כל צרה שבעולם אבל מר אין מקום לומר כלל אבל סוד הענין הוא שחוה בחטאה הוציאה ג' פיפי"ן מהחיצונים שהם עיקרם מות וזהו קדושת הלשון שאמר ומוצא אני מר ממות ר"ל ג' פיפי"ן אלו שהם בגי' מ"ר הן המוצאת ממות את האשה דהיינו שבאו ע"י אשה היא חוה שהביאתן לעולם עכ"ל ז"ל ע"ש:
והנה הקדמה זו עוד מצאתיה ראיתיה בס"ד בליקוטי שושנים להרב הקדוש מהר"ש מאסטרופולי זיע"א זלה"ה וז"ל אדם נחלק לג' חלקים ר"ל ג' פעמים י"ה גי' אדם ואדם במספר ט' ר"ל אב"גד הוז"חט בכללו גי' אדם והנה נחלק לג"פ י"ה וחוה כאשר אכלה מעץ הדעת הוסיפה על כל י"ה פ' ונעשה פי"ה פי"ה פי"ה בסוד גדול שאמרו רז"ל חוה הביאה מר לעולם כי הוסיפה על כל י"ה פ' גי' מ"ר וה"ס גדול ונורא כאשר הוסיפה על כל י"ה פ' ונעשית א' פעמים א' ב' פעמים ב' ג' פעמים ג' ד' פעמים ד' עד ט' פעמים ט' גי' מ"ר ממש התאנה חנטה פגיה תאנה ר"ת תרח אברהם נחור הרן פגיה סוד ג' פי"ה פיה פתחה בחכמה. ונודע כי רבקה תקונה של חוה בסוד ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו ס"ת חו"ה לפיכך כתיב בה נקרא לנערה ונשאלה את פיה ואד"הר בא בתיקון יעקב אע"ה והנה אדם נחלק לג' חלקים י"ה מספרם מ"ה וחוה הוסיפה מ"ר על מ"ה וז"ס נפלא בא אחיך במרמה מ"ר מ"ה והנה אדם וחוה גרמו ט"ל קללות בעולם וזה אחיך גי' ט"ל וזהו ויתן לך מט"ל וכו' עכ"ל לשון הטהור ע"ש:
והנה קודם שנבא לרמוז בס"ד הקדמה הנז' בפסוק פרשתינו זאת אשר דברנו בו הנה נבא לרמוז תחלה בס"ד כמה מקראי קדש בהקדמה זו וה' יהיה בעזרתנו תמיד אכי"ר. והוא כי אפשר שלזה הטעם דרשו רז"ל ע"פ כי חיים הם למוצאיהם למוציאיהם בפה שהקפידו על מוצא הפה והיינו כי התורה היא סמא דכולא ומביאה חיים לעולם ולכן כדי לתקן הפ"ה הנז"ל שהביאה מות לעולם צריך להוציא התורה בפה שמביא אז חיים לעולם כי יבא דבר שבפה ויתקן את הפ"ה הנז"ל והשתא בזה אתי שפיר פסוק פיה פתחה בחכמה שרמזו הרב מהר"ש ז"ל כנז"ל והוא דהכי קאמר פיה רמז לאותיות פי"ה שעשתה חוה פתחה מלשון פתח הסמדר שהוא לתיקון בחכמה ע"ד מ"ש כי כולם בחכמה עשית וכל זה יהיה ע"י שתורת חסד על לשונה שיבא דבר שבפה ויתקן הפ"ה:
ובזה יובן בס"ד לרמוז רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם כלומר ע"י שרוממות אל היא התורה שהיא רוממותו של הקב"ה בגרונם ר"ל שעוסקים בתורה אזי וחרב פיפיות בידם כלומר אותו החרב והכח של החיצונים שיש להם מן הפי"פין הנז' שבא מכחם מות לעולם אזי יהיה בידם ר"ל ביד ישראל שע"י התורה יכנעו החיצונים וכחם יהיה מסור ביד ישראל שהם נכנעים תחת יד ישראל:
ובזה יובן עוד בס"ד מה שדרשו רז"ל על בית קדשי הקדשים פסוק בנוי לתלפיות ואמרו תל שכל פיות פונים בו ובזה אתי שפיר שכוון דבריהם בא לרמוז להפי"פין הנז' וזהו שכל פיות הם הג' פיפי"ן הנז' פונים בו שלא יהיה מהם תגבורת לחיצונים אלא פונים בו כי קדושת בית קדשי הקדשים אשר שם הוא השראת השכינה הוא מסיר הכח מן החיצונים שיש להם מן הפי"פין הנז':
ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד מ"ש אגג מלך עמלק כשהביאוהו לפני שמואל הנביא להרגו אמר אכן סר מר המות ר"ל אותו הכח שהיה לו מן הג' פי"פין שהם גי' מ"ר שהביאו מות לעולם וע"ר שכתב הרב ז"ל ע"פ מר ממות את האשה כנז"ל הנה אותו הכח סר ממנו כעת כי עתה נתגבר עליו שמואל להרגו ולשפוך דמו ומזליה חזי להוציא דברים אלו מפיו:
ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד בזה הנה לשלום מר לי מר כלומר מה שתראה עתה בעולם הזה שיש לשלום מר הוא משום כי לי מ"ר רמז לג' פיפ"ין הנז' שעולים מ"ר שגרמה בזה חוה להביא מות לעולם. ובזה יובן בס"ד עוד לרמוז בזה הפ' כנען בידו מאזני מרמה כלומר כנען הוא השטן הוא היצ"הר בידו מאזני מרמה שהם אותיות מ"ר מ"ה שצירפה חוה הג' פיפי"ן שהם גי' מ"ר עם ג"פ י"ה שהם גי' מ"ה וזהו מ"ר מ"ה ולכן הוא שולט בעולם:
והנה ידוע שבכל תיקון שיעשו ישראל גורמים לעשות את הקטיגור סגיגור והרע יהיה טוב ואם כן השתא ודאי כשיתקנו ישראל מעשיהם בשלימות והאלילים כרות יכרתון אז אלו הג' פיפי"ן שהם גי' מ"ר שבא מהם נזק לעולם אדרבה יתוקנו ויהיה מהם טובה לעולם ואזי מאותיות מ"ר יהיה אותיות ר"ם שהמ"ר יהיה ר"ם ר"ל יצא מהם התרוממות וגדולה לישראל. ובזה יובן בס"ד לרמוז ומתן בסתר יכפה אף מלשון כופה עליו כלי וידוע שהצדקה היא מכרתת הקליפות ופועלת תקון גדול למעלה ולז"א רז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה וז"ש ומתן בסתר היא הצדקה שצריכה להיות בסתר אזי יכפה אף מלשון כופה עליו כלי שזה המ"ר שהוא אף יהפוך אותו ויהיה מן מר ר"ם שהוא אתוואן להפך שאז הקטיגור יהיה סגיגור והרע יהיה טוב ובזה אפשר לרמוז בשם רשעים שהוא אותיות ר"ם יש"ע כלומר שיהיה מן ר"ם הנז' ישע לישראל ודבר זה נרמז בהם עצמם להקהות את שניהם. ובזה יובן בס"ד לרמוז וקול התור נשמע בארצנו התר כתיב כי ההפרש בין אותיות מ"ר לאותיות ר"ם הוא במ"ם זו פתוחה וזו סתומה וידוע כי מ"ם סתומה מספרה ת"ר וז"ש וקול הת"ר רמז למ"ם סתומה נשמע בארצנו שלא נאמר עוד מ"ר במ"ם פתוחה אלא נהפוך לר"ם במ"ם סתומה שהוא רמז להתרוממות וגדולת ישראל. ובזה יובן בס"ד הטעם שהמ"ם של למרבה המשרה סתומה לרמוז לזה ולכן מסיים קרא על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה והנה ההפרש בין מ"ם סתומה למ"ם פתוחה הוא מספר תק"ס והוא כמנין ב"פ מנצפ"ך שהם ב"פ פ"ר דינים שהם אותיות כפולות והם דינים וצריכים תקון למתקם ולתקנם וכשיתמתקו ויתתקנו היטב היטב בשלימות אזי יתוסף כח בישראל שיהפכו אותיות מ"ר לאותיות ר"ם שההפרש שביניהם הוא ג"כ מספר תק"ס כמנין ב"פ פ"ר שעולים תק"ס:
והשתא נשוב לרמוז בס"ד פסוק פרשתינו בזה שאמר ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש והכוונה לרמוז שאם זכה להיות צדיק וגרם במעשיו שהמ"ר הנז' ימירנו יחליף אותו והכוונה שיעשה מן המ"ר הנז' ר"ם שיתקן הפגם למעלה בשלימות ואז ממילא יתחלף המ"ר ויהיה ר"ם שהרע יהיה טוב ואז והיה הוא העושה ותמורתו הנז"ל שהחליף יהיה קדש יתעלו ויהיו בקדושה העליונה למעלה ואז ע"י תקון זה בטוח הוא שלא יגאל לשין לכלוך וטינוף כלומר שלא יחזור הקלקול עוד יען כי זה הוא שלימות התיקון ואם נתקן זה עוד לא יהיה קלקול כלל:
והנה לפי דברי הרב ז"ל הנז"ל שמרע"ה תיקון פ' אחת מן הג' פי"פין הנז' הנה בזה אפשר לרמוז בס"ד מה שרצה הפסוק להודיענו שניו של מרע"ה בהיותו בן שמונים שנה וכמ"ש הפסוק ומשה בן שמונים שנה בעומדו לפני פרעה ולפי האמור אתי שפיר כי רצה לפי דרכו להודיענו מה שתיקן מרע"ה פ' אחת שמספרה שמונים. ובזה יובן בס"ד לרמוז עוד מה שהיה מרע"ה כבד פה לרמוז כי הוא תיקן הפ"ה הנז' ובזה יובן בס"ד הטעם נמי שזכה שיאמר עליו הקב"ה בלשון הזה פה אל פה אדבר בו כי הוא תיקן הפ"ה וספר אספקלריא המאירה אינו מצוי אצלינו לראות אם הרב ז"ל פירש הרמז הזה שרמזתי בס"ד על מרע"ה יען כי ספר וילקט יוסף העתיק הקדמה הנז"ל משם הרב אספקלריא המאירה בפ' שמות ובפ' קרח ועל כן אפשר שגם הרב ז"ל רמז בדבריו מה שרמזנו בס"ד על מרע"ה בענין הפה:
ואפשר לרמוז עוד בהקדמה הנז"ל בס"ד והוא כי לזה כתיב בשיר השירים כולך יפה רעיתי והיינו כי ע"י התיקון שיעשו ישראל אז עושים את פי"ה הנז' אותיות יפ"ה ולכן קראה יפ"ה וא"ל כולך יפה רעיתי אימתי הוא בזמן שמום הוא הפגם והעונות אין בך אזי אותו זמן יהיה מן פי"ה יפ"ה. ואפשר לרמוז עוד בס"ד כי לזה נשתבח דוד הע"ה שהוא גלגול אד"הר ובא לתקנו שנאמר עליו והוא אדמוני עם יפה עינים כי אדמוני יש בה אותיות אדם לרמוז שהוא תיקון אד"הר יפ"ה עינים לרמוז שעשה מן פי"ה יפ"ה שכל צדיק וצדיק צריך לתקן מה שנונע לו מן התיקון והוא תיקון מה שמגיע לו יה"ר שיתוקנו כל העולמות וכל שמות הקדושים מהר במהרה בימינו אכי"ר ויתוקן עולם במלכות שדי ובא לציון גואל ותגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה בימינו אכ"יר: