קרח וכו'. איתא בגמרא דסנהדרין ויקח קרח אמר ר"ל שלקח מקח רע לעצמו עכ"ל ע"ש. ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתב רבינו שמשון מאסטרופולי זיע"א בליקוטי שושנים וז"ל איתא בפליאה דר"נ קארו תת"ן חדרים יש בגיהנם כמנין תכל"ת ובאלו החדרים צריך לילך אפי' צדיק גמור לתקן ולהעלות נשמות של רשעים כמבואר בזהר בכ"מ והנה כאשר בא נשמת הצדיק לתת"ן חדרי' אינה צריכה לפחוד מן המזיקין כי תק"ף חדרים אינם תוקפא דדינא ממילא הנשארים ר"ע וכשמם כן הם שהם רע ובאם היו הצדיקים הולכים שם בלא שמידה אזי היה יכול להיות שהיו ניזוקין מגרדיני נימוסין טהורין ואזי הולך מלאך אחד ושמו יהושע ובידו שעוה וכותב על מצחו השם הנקרא אתה ואז אפילו הולכים באלו ר"ע חדרים אין שטן ואין פגע רע. ולדעתי ז"ס גילה לנו דוד הע"ה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע רזא רמלתא גיא צלמות גימט' תק"ף ר"ל גם כי אלך בגיא צלמות בתק"ף חדרים מן תת"ן שהם אינם תוקפא דדינא ממילא הנשארים ר"ע מ"מ לא אירא ר"ע מאותן ר"ע חדרים כי אתה עמדי ר"ל השם של אתה עמדי שכתוב על מצח הצדיק ומי כותבו אהא מפרש עמדי שבטך ומשענתך המה ר"ת שע"וה ולמפרע ר"ת דהיינו עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני ר"ת יהושע שהוא כותבם והענין פלא שהכל מרומז בקרא והאל יכפר בעדי עכ"ל זלה"ה ע"ש. המורם מכל האמור שהתת"ן חדרים שיש בגיהנם יש בהם ר"ע חדרים שהם קשים הרבה כשמם כן הוא והנה קרח שהיה תחלתו טוב ואח"ך סרח וחטא שנידון אז בכוליה גיהנם ולהיות שם כל ימיו וכמ"ש רז"ל ע"פ בן לוי שנעשה לויה בגיהנם וכו' לכן אתי שפיר כוונת רמז דבריהם ז"ל שאמרו שלקח מקח רע לעצמו כלומר גם הר"ע חדרים שהם קשים ומרים ביותר לקחם לעצמו דייקא שיהיה הוא נידון בהם ולא בשביל לתקן ולהעלות נשמות של רשעים כאשר היתה ראויה לו כן בעודו צדיק קודם שסרח וכאמור אלא לקחם לצורך עצמו ממש: "Korach, etc." It is mentioned in the Gemara of Sanhedrin that "And Korach took" (Numbers 16:1) - Rabbi Levi said: He took an evil acquisition for himself, etc. It can be understood with divine inspiration to explain according to what our master, Shimson of Ostropol z"l, wrote in Likutei Shoshanim. It is mentioned in the Peliyah of Rabbi Nachman Caro z"l that there are chambers in Gehennim corresponding to the numerical value of "Tachlit" (a hint to the chambers' names). In these chambers, even a completely righteous person must enter in order to fix and elevate the souls of the wicked, as explained in the Zohar and other sources. Now, when the soul of a righteous person enters these chambers, it does not need to fear the harmful forces, because the chambers of Tachlit are not a valid jurisdiction. Therefore, the remaining wicked are not powerful, and when the righteous go there without being harmed, it would be possible for them to be harmed by pure spiritual forces. In such a case, an angel named Joshua, with a fiery coal in his hand, would come and write the name "Atah" (You) on the forehead of the righteous person. Then, even if they were to enter those chambers of Tachlit, there would be no Satan or evil harm. According to my understanding, it is revealed to us by King David, peace be upon him, that even though I walk through the valley of the shadow of death, I will fear no evil. The numerical value of "Gai Tzalmavet" (shadow of death) is equal to "Tachlit Chadarim" (chambers of Tachlit). These chambers are not a valid jurisdiction, and therefore, the remaining wicked are not powerful. From those chambers, I will not fear evil because "Atah Imadi" (You are with me), as written on the forehead of the righteous person. Who writes it? It is explained that "Atah" (You) means "Shavitcha" (Your rod) and "Mis'anntecha" (Your staff), which are initials of "Shavitcha" (Your rod) and "Mis'anntecha" (Your staff) will comfort me. "Shavitcha" refers to Joshua, who writes them, and it is a wondrous matter that everything is alluded to in the verse "And G-d will forgive me," etc. This is the explanation of their words, z"l, that they said: He took an evil acquisition for himself, meaning that even the chambers of Tachlit, which are difficult and very harsh, he took them specifically for himself, precisely so that he would be judged in them, not for the purpose of fixing and elevating the souls of the wicked when it was appropriate for him to do so while he was still righteous before he rebelled, as mentioned above. Rather, he took them for his own sake, literally.
או יובן בס"ד לפרש דקדוק מאמרם ז"ל שלקח מקח רע לעצמו והוא דידוע שכל אדם העושה עון נדבק בו חלק רע מאותו העון כי אותו העון שעשה הוא עצמו חלק רע ונדבק בו ומטמא אותו וכמ"ש ותהי עונותם על עצמותם כי העון שהוא רע גמור בהחלט נדבק באדם ואמנם הנה זה הרע שהוא העון עצמו אפשר ליפרד ולהסתלק ממנו והוא ע"ד שכתבו חז"ל שמי שמספר לש"הר על חבירו לוקח כל עונות חבירו ונותן לו כל זכיותיו כנודע ונמצא לפ"ז אם זה האדם ספרו עליו לש"הר יש לו תקנה שיפרד ממנו הרע שהוא העון עצמו שעשה כי יקחהו אז אותו בעל הלש"הר ואמנם נראה ודאי דאם זה האדם הוא בעל מחלוקת הנה זה הרע הנדבק בו מן העון לא אפשר שיפרד ממנו ע"י לש"הר שיספר אדם אחר עליו ויקחהו ממנו יען כי אמרו רז"ל מותר לספר לש"הר על בעל מחלוקת וא"כ אם המצא ימצא אדם אחד שיספר עליו לש"הר לא יחשוב ה' לו עון כי מותר הוא לספר לש"הר על בעל המחלוקת וא"כ זה בעל המחלוקת אין לו תקוה שיפרד ממנו הרע ויהיה לזולתו ע"פ האמור אלא הרע שנדבק בו ע"י העון שעשה יהיה לו לעצמו ולא יסוב לזולתו ואין לו תקוה כי אם ע"י שהוא עצמו יתקן המעוות ויטהר עצמו מטומאתו אבל לא שייך שיסוב הרע ממנו ויהיה לזולתו. והנה כאן אצל קרח שתכלית עונו העיקרי הוא עון המחלוקת א"כ השתא הרע שלקח ע"י עונו ודאי יהיה לו לעצמו דוקא ולא אפשר שיסוב ממנו ויהיה לזולתו כי מה שאפשר להיות זאת הוא ע"י סיפור לש"הר וכאן לא שייך זה כי אדרבה מותר לספר לש"הר על בעלי המחלוקת ולזה דקדק ר"ל בלשונו לומר שלקח מקח רע לעצמו תיבת לעצמו דייקא כאמור: Or it can be understood with the help of Divine inspiration to interpret their statement, may it be blessed, that "he took a bad acquisition for himself." It is known that when a person commits a sin, a bad part of that sin adheres to him, for that sin he committed is itself a bad part that clings to and defiles him. As it is stated, "Let their sins be upon their bones." For the sin, which is entirely evil, is definitely attached to a person. However, it is possible to separate and remove this evil from him, as our sages said: "One who reports a negative report about his fellow takes all his fellow's sins and gives him all his merits," as is well known. Based on this, if someone reports negative information about him to the negative reporter, he has a remedy to separate himself from the evil that is the sin itself. Because then the owner of the negative report will take it. However, it seems certain that if this person is the one who causes discord, the evil that adheres to him from the sin cannot be separated from him through a negative report by someone else. It is only possible for someone else to report about him to the negative reporter and take it from him, as our sages said: "It is permissible to report a negative report to the negative reporter about the one who causes discord." Therefore, if someone can find another person to report about him to the negative reporter, Hashem will not consider him guilty, for it is permissible to report a negative report to the negative reporter about the one who causes discord. If this is the case, the one who causes discord has no hope of separating from the evil, and it will remain with him alone. He has no hope unless he himself rectifies his deviation and purifies himself from his impurity. However, it is not appropriate for the evil to transfer from him to another. Here, concerning Korach, whose primary sin was the sin of discord, now the evil that he took through his sin will certainly be his alone, and it is not possible for it to transfer from him to another. Because what is possible is only through reporting to the negative reporter, and it is not applicable here, as, on the contrary, it is permissible to report to the negative reporter about those who cause discord. Therefore, Rabbi Yosef Chaim meticulously chose his words to say, "He took a bad acquisition for himself," specifically for himself, as stated.
והנה רז"ל אמרו במדרש קרח אפיקורוס היה שפקר בתודה והנה אפשר בס"ד לרמוז זה בשם קרח במילואו כזה קו"ף רי"ש חי"ת שיהיה מזה ממש אותיות פוק"ר ישחי"ת שע"י שנעשה פוקר ואפיקורוס בזה השחית נפשו. גם אפשר להיות מאותיות שמו הנז' אותיות שִקֵר וְיָחִית והנה ארז"ל עוד מה ראה קרח לחלוק על משה פרה אדומה ראה ע"ש. והשתא אפשר לרמוז בס"ד עוד באותיות שמו הנז"ל שיהיה מזה אותיות יפרי"ש חוק"ת רמז לענין פרה אדומה שהיא חוקה דכתיב זאת חוקת התורה וזהו יפרי"ש חוק"ת כלומר יפריש עצמו לחלוק עם משה בשביל חוקת היא פרה אדומה דכתיב בה זאת חוקת וכו': And behold, our sages said in Midrash Korach that Korach was a heretic who mocked gratitude. And it is possible, with the help of Divine inspiration, to allude to this through the name "Korach" itself, which contains the letters Kuf, Reish, and Chet. These letters can form the word "Pokar" (פוקר), which means a gambler, and "Yashchit" (ישחית), which means he corrupts himself. By becoming a gambler and a heretic, he corrupted his soul. It is also possible to find meaning in the letters of his name, forming the words "Sheker" (שקר), meaning falsehood, and "Yachit" (יחית), meaning he destroys. And our sages further asked, "What did Korach see to challenge Moses regarding the Red Heifer?" This can be understood further, as mentioned. Now, it is possible to allude, with the help of Divine inspiration, to additional meanings in the letters of his name. The letters of "Korach" can form the words "Yafrish" (יפריש), which means he separates or isolates himself, and "Chokat" (חוקת), which alludes to the matter of the Red Heifer, which is referred to as a "chok" (חוק), a statute, as it is written, "This is the statute of the Torah." And "Yafriach Chokat" (יפריש חוקת) means he separates himself to challenge Moses regarding the statute, which is the Red Heifer, as it is written, "This is the statute, etc."
והנה רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א כתב בשם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א ע"פ כי שבעתים יקם קין וז"ל גם דע כי ר"ת יקם יתרו קרח מצרי כי גם קרח היה משורש גלגול נשמת קין ולכן נתקנא במשה שהוא הבל כנודע ואמנם מצאנו שלשתם היו בדורו של משה וא"כ איך שלשתם יחד נתגלגלו בדור אחד אבל הענין הוא כי קין היה בו נר"ן ושלשתם נתגלגלו באלו כי הנפש שהיא יותר גרועה להיותה נאחזת בזוהמת הנחש כנז"ל בפ' ויהי מקץ ימים לכן נתגלגלה במצרי שהיה עכ"ום כי הרע גובר על הטוב בבחי' נפש כי שם תכלית אחיזת הקליפות ולכן משה שהיה הבל רצה לתקן את נפש קין אחיו הטוב המעורב ברע של המצרי ולכן לא הרגו בחרב כ"א בשם המפורש כנודע והכוונה היתה לבררו מן הרע ולהעלותו אל הקדושה ע"י שם בן מ"ב שאין דבר מתברר ועולה למעלה אלא בכח שם בן מ"ב כנז' בפ' עקב במצות נטילת ידים של המזון ובאנא בכח שבקרבנות תפלת שחרית ובקבלת שבת ע"ש. ורוחו של קין נתגלגלה בקרח ראש שבט לוי כנז' בזוהר כי הרוח לא נתגלגל בעכ"ום ועכ"ז נתקנא במשה ונתקוטט עמו ונשמתו של קין נתגלגלה ביתרו חותן משה ולכן לקח משה את צפורה בתו כי אז נשלם תיקון קין וכנז' בתיקונים תיקון ס"ט דכד חזת חוה גלגוליה דקין ביתרו כדין אמרה קניתי איש את ה' דאז אתתקן ונמצא כי ר"ת יקם קין הם כסדרן מלמעלה למטה יתרו נשמה קרח רוח מצרי נפש ובש"ח שער הגלגול נתבאר דרוש זה היטב כי הרע שבנפש קין נתגלגל במצרי והטוב שבה בקינן ומהללאל וכו' כנז' בס"ד פ' תרומה והרוח הרע שבקין נתגלגל בקרח בסוד ויקח קרח מקח רע לעצמו והטוב שבו נתגלגל בשמואל הנביא בן בנו של קרח והנשמה של קין נתגלגלה ביתרו ושם נתבאר כל הגלגולים הללו באורך עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א. נמצינו למדין שרוח קין מצד הרע נתגלגל בקרח ובזה אפשר לרמוז בס"ד עוד בשם קרח כי קר"ח גי' צ"ר רו"ח לרמוז שאין כל רוח קין נתגלגלה בו כי אם צד ממנה והוא צד הרע כי בכל נר"ן יש צד טוב וצד רע ובקרח נתגלגל צד אחד שברוח דוקא והוא צד הרע אבל צד הטוב שברוח נתגלגל בשמואל הע"ה וכמ"ש רבינו זלה"ה:
והנה כדי לברר יותר הדברים נעתיק בס"ד עוד דברי מהרח"ו זלה"ה זיע"א שכתב בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה במ"א וז"ל דע כי נפש הבל היתה כלולה מכמה נפשות ומכמה ניצוצות והיו מעורבות טוב ורע ושאר ניצוצות הרעות שבו היו ש"ח ניצוצות ומספר ניצוצות הטובות שבו היו ל"ז ניצוצות בלבד כמספר שמו של הב"ל הנקרא על שם ניצוציו הטובים אבל מרע"ה נתקן לגמרי והיה כולו טוב כמו שביארנו על פסוק ותרא אותו כי טוב הוא והנה הב"ל וש"ח הם גי' משה לרמוז כי כל שמ"ה ניצוצות שבו היו טובות והנה אותם ש"ח ניצוצות רעות שבהבל הם היו בבחי' עיקריות של נפש קרח שהוא בגי' ש"ח ואח"ך נתגברה בו ג"כ בחי' הרע שברוחו של קין בבחי' עיבור לבד ואז נאבר מן העולם כי הוסיף רעה על רעתו וז"ס ויקח קרח ולא ביאר מה לקח והוא לקוחו הרע של קין מצד הרע וזהו רמזו רז"ל בדבריהם שלקח מקח רע לעצמו והענין הוא בראותו שעתה נתעבר בו רוחו של קין מצד הרע אמר הנה עד עתה הייתי מצד הרע של משה והבל והייתי משועבד לו ועתה שיש בי רוחו של קין איני משועבד לו ורצה לצאת מתחת ידי רשותו עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א. ונמצא לפ"ז שע"י שנתעבר בו הרוח של קין בזה נתן אל לבו לחלוק על מרע"ה ובזה יובן בס"ד לפרש מ"ש מרע"ה אל אלהי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף דלמה קראו עתה להקב"ה אלהי הרוחות מה שלא מצינו כן במקום אחר וגם מה דקדק לומר בתיבת אחד והיה די באומרו האיש יחטא וכו'. ואמנם כפי האמור דהרוח של קין שנתעברה בקרח גרמה זו ולכן הזכיר עתה הרוחות וקראו אל אלהי הרוחות שהוא גזר על רוח קין להתעבר בקרח ולז"א לכל בשר דייקא דהיינו בין לטוב בין לרע כי הכל הוא בהשגחתו ית' ולכן אמר האיש אחר יחטא כי רוח במ"ק גי' אח"ד עם ג' אותיות ומה דאפקיה ברמז לשון אחר לרמוז על קין שהיה אחד בעולם שקודם ממנו עדיין לא נולד אדם מאב ואם כי הוא היה הבכור וא"כ הגם שהיה אד"הר וחוה בעולם עכ"ז שפיר יצדק עליו לשון אחד כי אד"הר היה יציר כפיו של הקב"ה וחוה ננסרה ממנו ובמין התולדה מאב ואב לא היה רק קין ואח"כ נולד הבל דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל ולכן אמר האיש אחד יחטא לרמוז על רוח קין שנתעברה בו שהיא גרמה לכל זאת וא"כ על כל העדה תקצוף בתמיהה:
איך שיהיה הנה לפי האמור הרוח של קין היה מצד רע ומצד טוב וקרח לקח צד הרע ושמואל הע"ה לקח צד הטוב ובזה יובן בס"ד לפרש מ"ש רש"י ז"ל ויקח קרח לקח עצמו לצד אחד ע"ש אמר לצד אחד דייקא כלומר שלא לקח הרוח כמות שהוא אלא צד ממנו דוקא לקח והוא צד הרע:
או יובן בס"ד לפרש מ"ש רש"י ז"ל שלקח עצמו לצד אחד והוא כי הנה העולם יש בו מזרח מערב צפון דרום והמערב הוא פנים והמזרח הוא אחוד וכפי סדר עמידת האדם תחשב המערב פנים והמזרח אחור ודרום וצפון הם הצדדים שהם ימין ושמאל והנה ידוע מ"ש רז"ל הרוצה להחכים ידרים הרוצה להעשיר יצפין ונמצא החכמה מן הדרום והעושר מן הצפון והנה ידוע שצד הצפון פתוח ואין בו מחיצה ולכן מי שרודף אחר העושר דוקא ועוזב החכמה מוכרח שיפול כי העושר הוא מן הצפון שהוא בלתי מחיצה וגם הבא ממנו אין בו סמיכה אבל מי שרודף תחלה אחר החכמה שהיא מן הדרום שיש בו סמיכה אזי גם אם יבקש העושר ג"כ לא יפול כי יש לו על מה לסמוך והיינו כי החכמה שבו לא תניחנו לטעות בעושרו ולאבד עולמו בזה ח"ו והנה קרח רדף אחרי הממון והעושר ונפל בזה שנתגאה בעושרו וסיבב עליו נפילה גדולה כזו ואם היה תופס צד החכמה ג"כ לא היה בא לכלל טעות זה וז"ש שלקח עצמו לצד אחד של העולם שהוא צד העושר ולא תפס הב' צדדין ביחד כדי שאז החכמה תסמכנו ותמנענו מדרך הרע אשר ובא לו מכח העושר ולכן נפל בזה לבאר שחת:
או יובן בס"ד לפרש ע"ד דאיתא בגמרא דשבת פרק י"ב דף ק"ד נון כפופה נון פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט וכו' צדיק כפופה וצדיק פשוטה צדיק כפוף צדיק פשוט היינו נאמן כפוף נאמן פשוט הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו מכאן שניתנה תורה במנוד ראש ופי' רש"י ז"ל גבי נאמן כפוף וז"ל אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו וסופו להיות פשוט וזקוף לעו"הב עכ"ל ע"ש א"כ השתא לפ"ז צד"י כפופה וצרי' פשוטה שהוא להורות שצריך להיות הצדיק כפוף ועניו בעו"הז כדי שיהיה פשוט וזקוף לעו"הב כי לא בא הכתוב בזה כ"א להוסיף לך כפיפה על כפיפתו והמשמעות הוא אחד והנה קרח שרדף אחר השררה והגדולה ורצה להיות זקוף לא למד מוסר לעצמו כ"א מצדי' אחת הפשוטה שמורה להיות הצדיק פשוט אבל לא למד מן צד"י הכפופה שמורה שצריך להיות הצדיק כפוף ועניו שאם היה כן לא היה חולק על מרע"ה בעבור השררה והכבוד ולזה רמזו ז"ל לקח לעצמו לצ"ד אחר צ"ד דייקא רמז לאות הצד"י ר"ל לא הלך כי אם אחר צד"י אחד הפשוט ולא אחר צד"י הכפוף ע"ש:
או יובן בס"ד לפרש כי הנה קרח ראה שהר"ת של יחוס מרע"ה עד לוי הוא עולה גי' ר"ם כי ר"ת משה עמרם קהת לוי גימ' ר"ם וחשב שלכן לקח לעצמו השררה והמלכות כי יש ביחוסו רמז על זאת שצריך להיות ר"ם על הכל ולכן בא להתקנאות בו ולחלוק עליו כי ראה שגם ביחוס עצמו עד לוי יש רמז זה והוא כי ר"ת קרח יצהר קהת לוי גי' ר"ם וא"כ מאי חזית שמשה יטול השררה והמלכות והוא לא יטול והלא גם בו יש רמז זה שצריך להיות רם על הכל. ובזה אתי שפיר דברי הכתוב ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי כלומר לקח טענה עמו שהוא קרח בן יצהר בן קהת בן לוי שיש בר"ת רמז להיות רם על הכל כמו שיש רמז זה במרע"ה. ואמנם באמת זה אינו ואין בו רמז שוה למרע"ה בזה והוא דאם תצרף הס"ת הנז' עם ר"ת הנז' יפול הרמז של קרח ויתעלה הרמז של מרע"ה והוא דס"ת של קרח יצהר קהת לוי הוא תרי"ח צרף עם זה מספר הר"ת יהיה סך הכל גימ' תתנ"ח שהוא אותיות תְנָתֵח שירמוז בזה שאם ירצה קרח לעלות במעלות עליך צריך שתנתח אותו מעליך ותשליכנו לארץ והכוונה שלא תניחהו להשתרר עליכם גם עוד תת"נח הנז' הם אותיות נח"תת שהוא לשון מחיתה וא"כ אם תצרף הב' צדדין של שמו ושם אבותיו עד לוי אדרבא יהיה הרמז שבהם לגריעותא אבל משא"כ מרע"ה שגם אם תצרף הב' צדדין של שמו ושם אבותיו יחד דהיינו שתחשוב הר"ת והס"ת ביחד ג"כ יש בו הרמז לטיבותא והוא ס"ת של משה עמרם קה"ת לוי הוא גי' תנ"ה ואם תחברם עם מספר הר"ת שהם ר"ם יהיה סך הכל גי' תר"צה ויבא הרמז בזה שבמרע"ה תרצה בו להשתרר עליך וא"כ השתא בא וראה כמה הפרש איכא בין הרמז הרומז במרע"ה שהוא אותיות תר"צה לבין הרמז הרומז בקרח שהוא אותיות תְנָתֵח וגם שהוא אותיות נחתת והנה קרח לא לקח עצמו להביט בשני הצדדין של שמו ושם אבותיו כדי שיהיה ניכר קלונו אלא לקח עצמו לצד אחד דוקא והוא הר"ת לבדו ולכן בא לחלוק עם מרע"ה כי לדעתו הוא שוה אליו וז"ש ז"ל לקח עצמו לצד אחד דייקא והנה לכאורה אם תדקדק בזה יותר תמצא שגם במספר הרמוז גבי קרח יש רמז לשררת מרע"ה ואהרן הע"ה הפך ערעורו וטענתו והוא כי מספר תת"נח ע"ה עולה במספר תיבות אלו ממש בדקדוק והוא מש"ה יה"י מל"ך אה"רן רה"י כה"ן גד"ול דוק ותשכח שהוא בדקדוק גמור וא"כ השתא הבל יפצה פיו שבא לחלוק ולערער על שדרת מרע"ה ומינוי אהרן הע"ה דאם תביט בשני הצדדין של שמו ושם אבותיו אדרבה יש רמז לגדולת מרע"ה ואהרן הע"ה:
או יובן בס"ד לפרש ע"ד שפי' רבינו מה"רם אל"שיך ז"ל ע"פ בן יצהר בן קהת בן לוי שקרח לקח ראיה מן לוי שהיה שלישי ועכ"ז נבחר וא"כ ב"ש שהוא בן השני שצריך להיות נבחר עכ"ד ז"ל ע"ש. והנה לכאורה כי הגם שיש צד זכות לקרח מלוי כמ"ש הרב ז"ל ואמנם הנה זיל לאידך גיסא דיש נמי צד חובה להפך והוא מדמצינו שלוי שהוא שלישי נבחר יותר מן הראשון והב' א"כ אין כ"כ תימה על אלצפן שהוא בן הג' שנבחר יותר מן הב' דכ"ש הוא מלוי שנבחר גם מן הא' והנה נמצא שיש להוכיח מלוי ב' צדדין צד אחר זכות וכמ"ש רבינו מה"רם אל"שיך ז"ל וצד א' חובה וכאמור וקרח לא הביט כ"א צד אחד של זכות ולא הביט בצד הב' של חובה ולז"א לקח עצמו לצד אחד:
או יובן בס"ד ע"ד מ"ש בספר וילקט יוסף משם הרב שם שמואל ז"ל וז"ל עין הוא מנין ק"ל ואם יגביה יותר עין הוא מנין קל"א שהוא כמנין ס"מ לכן חכם עיניו בראשו שאינו מגביה עיניו להיות בחלק ס"מ אבל כסיל עיניו בקצה הארץ כי קצה הארץ הוא אות אל"ף ואז נעשה מנין קל"א שהוא ס"מ עכ"ד ז"ל ע"ש. ובזה יובן מ"ש ז"ל לקח עצמו לצד אחד כלומ' שנעשה מן הכסילים שעיניהם בקצה הארץ וקצה הארץ הוא אלף במספר אחד וכמ"ש הרב ז"ל וזהו לצד אחד כלומר לצד הארץ שמספרו אחד ואז נעשה אצלו מנין קל"א שהוא ס"מ ובזה נטרד מן העולם ולז"א מרע"ה האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף נקט מלת אחד לרמוז שהוא איש שלקח לו יתרון האחד להיות לו הק"ל מספר קל"א כמנין ס"מ ולכן חטא ובזה יובן בס"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד ר"ל שיהיה הטמא הוא הרשע טהור וצדיק וזהו טהור מטמא ע"י לא אחד כלומר שלא יהיה לו יתרון האחד הנז' על מספר ק"ל:
ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. יובן בס"ד לפרש ונקדים לפרש בס"ד תחלה מאמרם ז"ל שאמרו מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה דלכאורה מצרפה צריך הבנה והו"ל לומר חושב אותה כמעשה ומה הוא ענין הצירוף בזה ויובן בס"ד לפרש דהנה ידוע שכל מצוה ומצוה צריך להיות בה תרתי מחשבה קדושה ומעשה ואפי' מצות שאין בהם מעשה כ"א דבור דוקא כמו ספירת העומר וכיוצא עכ"פ צריך להיות בהם ג"כ מחשבה קדושה ויש מצות דשייך בהו השלשה מחשבה דבור ומעשה ועל כל אופן שיהיה אין לך מצוה שאינה צריכה מחשבה יען כי המחשבה היא דוגמת הנשמה והמעשה הוא דוגמת הגוף וכמ"ש חז"ל תפלה בלא כונה כגוף בלי נשמה וא"כ כמו שאין קיום לגוף בלתי נשמה כן אין קיום למעשה המצוה בלתי שיהיה בה נמי מחשבה קדושה לש"ש וכן ראוי להיות ע"פ השכל ג"כ יען כי המחשבה היא רוחנית והיא כנגד הנשמה שהיא רוחנית אבל המעשה הוא ממשי והוא כנגד הגוף שהוא ממשיי והנה האדם לא יבצר ממנו שיעשה מצוה אחת שהמעשה שלה היא טובה שעושה מעשה טוב בפועל כגון שנותן צדקה לעני וכיוצא ואמנם המחשבה שלה היתה רעה שלא כיון במעשה ההוא כוונה קדושה לש"ש אלא שכוין בה פניות זרות ורעות ע"פ עצת היצ"הר וא"כ זאת המצוה היא נמצאת כגוף בלי נשמה והיא חסרה הרבה שאין בה כ"א כח גוף ולא כח נשמה ואמנם עוד ימצא באותו אדם עצמו שלפעמים מחשב לעשות אותה מצוה עצמה לש"ש ואמנם לא היה ספק בידו לעשות ולא עשאה בפועל ורק בא במחשבתו ונמצא שיש לו כעין אותה מצוה עצמה מחשבה קדוש' שהיא הנשמה אלא שאין בה מעשה שהוא הגוף הנה אז השי"ת ברוב רחמיו וברוב חסדיו מצרף אותה המחשבה עם אותו המעשה ואז אותו הגוף שהיה חסר בלתי נשמה נעשה שלם בנשמה זו הבאה לתוכו ולז"א חז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מצרפה דייקא דהיינו מחשבה טובה גרידא הוא מצרפה עם מעשה גרידא ואזי יהיו נשלמים שתיהם שיתחברו גוף ונשמה יחד ויהיה מהם פרצוף שלם כי הש"ית חפץ חסד ומרבה להטיב ולא ידח ממנו נדח:
ואמנם לכאורה יש לחקור דאיך יהיה דבר זה גבי הצדיק דהצדיק מסתמא יש לו מחשבות טובות הרבה שתמיד מחשב לעשות מצוה פ' ומצוה פ' ומקוה למצות תמיד בלי הפסק ובודאי שלא אפשר לו לקיים כל מחשבותיו בפועל לעשותם ממש וא"כ יהיה לו מחשבות טובות הרבה שצריך לצרפם למעשה וכאמור והנה צדיק כזה ודאי לא יש לו כ"כ מצות שעשה אותם בלתי מחשבה קדושה שחשב בהם פניות זרות כי ודאי הצדיק כל מצותיו מכוין בהם לש"ש במחשבה קדושה והם שלמים בבחי' הנפש ובבחי' הגוף ואם המצא ימצא איזה מצוה שאינה שלימה מצד המחשבה הם מעט מזער וא"כ השתא צדיק כזה שיש לו כמה אלפים מחשבות טובות שצריך לצרפם למעשה איך אפשר להמציא לו כ"כ מעשה גרידא כנגד המחשבה גרידא שיש לו וא"כ לפ"ז ישארו כמעט כל מחשבותיו בלתי צירוף ובודאי זה חסרון גדול דכמו שהגוף צריך הרבה לנשמה כן הנשמה צריכה לגוף כי איך ישב המלך בלתי בית מושב ואיך ילך המלך ערום בלא מלבוש וכן הגוף הוא כמו בית מושב וכמו מלבוש לנשמה וא"כ גם היא צריכה אליו ואיך אפשר למצוא זה ומיהו אמנם אפשר ליישב זאת בס"ד ע"ד מאמרם ז"ל שאמרו זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכו' והכוונה שהצדיק נוטל חלק הרשע שיש לו בג"ע מן המצות שעשה הרשע בעו"הז. גם עוד אמרו רז"ל שהמספר לש"הר על חבירו לוקח ממנו כל מצותיו כנודע והנה הרשע ודאי רוב המצות שעושה הגם שהמעשה היא טובה עכ"ז המחשבה היא רעה שמכוין בה פניות זרות ורעות ואינו מחשב בה לש"ש וא"כ השתא זה הצדיק שנוטל המצות של הרשע נמצא שיש לו לצדיק בזה הרבה מצות שהם חסרים מן המחשבה שאין בהם כ"א בחי' גוף ולא בחי' נשמה וא"כ השתא מאחר שהם שלו וזכה בהם אזי הקב"ה מצרף המחשבה שלו עם אותם המעשים טובים של הרשע ואז יהיה אצל הצדיק מצוה שלימה בבחי' נשמה ובחי' גוף קשורים ואחוזים זה בזה יחד:
והנה השתא יש לחקור בס"ד אם המצא ימצא שיש בדור אחד צדיקים ורשעים ודרך משל יש לצדיקים שבדור ההוא מחשבות טובות יחידות שאין בהם מעשה מאה אלפים לזה אלף לזה חמשה לזה עשרה וסך הכל מאה אלף ויש לרשעים מעשים טובים יחידות שאין בהם מחשבה טובה חמשים אלף הנה אם באנו לומר זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע איך תתחלק חמשים אלף הנז' בין כל הצדיקים כולם כי כל אחד רוצה להשלים מחשבות טובות שלו היחידות ורז"ל אמרו זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכל אחד יטעון אני זכיתי א"כ לפחות תתנו לי כנגד מחשבות טובות יחידות שיש לי כדי להשלימם דוקא ולא יותר ואם היו המחשבות כנגד המעשים שוה בשוה אין בזה מקום שאלה כי ודאי שיחלקו אותם וכל אחד יקח בפי מה שצריך לו כדי שיהיו נשלמים הכל ובודאי לא ירצה אחד ליקח מעשים טובים יחידות של הרשע יותר ממה שצריך לו כנגד המחשבות יחידות שלו כי מאחר שצירף כל המחשבות שיש לו א"כ מה יעשה במעשה יחידית שהיא גוף בלי נשמה כי מהיכן יביא נשמה לתת בתוכה וא"כ כל אחד לא יבקש מחלק הרשע כ"א כדי צורכו ומאחר שהמחשבות הם כנגד המעשים שוה בשוה בזה ישבות דין וקלון וכולם ישתוו בזה ואיש על מקומו יבא בשלום. ואמנם מה שיש מקום טענה הוא כשאין המעשים משלימים המחשבות כי רבות עליהן וא"כ כל אחד יתבע כדי צורכו ואין מספיקין המעשי' לכולם הנה איך לידיינו דייני בהא והנה באמת הגם שענינים כאלה הם תלויים בפלס בורא עולם והוא היודע ועד איך לעשות ביניהם ומה אנחנו ומה חיינו להכריע בזה ואמנם תורה היא וללמוד אנכי צריך ואין אנחנו מחדשים סברא מדעתנו אלא מתורתנו הקדושה אנחנו באים ללמוד לענין זה ונבין דבר מתוך דבר בעז"הו והוא דידוע מ"ש רז"ל במי שצוה בצוואתו שיתנו מנה ליוסף בן שמעון ואח"ך נמצא בעיר ב' בני אדם ששמם יוסף בן שמעון זה אומר עליו צוה לתת לו מנה וזה אומר עליו צוה לתת לו מנה דהדין הוא דאם אחד מן השנים אלו הוא קרובו לזה שצוה אז יתנו לזה שהוא קרובו ואם לאו אזי יהיה בזה שודא דדייני ואם כן השתא הכא גם כן אפשר לומר בכהאי גוונא והיינו שכל צדיק שהוא קרוב לשורש אותו רשע בעל המעשים יש לו זכות במעשיו יותר משאר צדיקים וא"כ ד"מ אם יש צדיק שצריך לו עשרה אלפים מעשים טובים ויש רשעים שיש להם שהם קרובים לשורשו יותר משאר צדיקים ויש להם הרבה מעשים טובים יותר מעשרה אלפים הנה הוא צריך ליקח כדי צורכו בשלימות והשאר שאינו צריך לו יקחו שאר צדיקים ואפשר לזה כוונו רז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע נקטו חבירו דייקא ר"ל קרוב לשורשו ולא אמרו זכה נוטל חלקו וחלק הרשע בג"ע לרמוז לאמור:
והשתא נחזי אנן בדורו של מרע"ה אם היה רשעים ויש להם מעשים טובים יחידות ויש הרבה צדיקים שיש להם הרבה מחשבות טובות יחידות ובודאי שבדור קדוש כזה הגם שאפשר שימצא בו רשעים עכ"ז הצדיקים שבו רבים הם ובודאי לא יספיקו מעשים טובים יחידות של רשעים כנגד מחשבות טובות יחידות של הצדיקים וא"כ השתא איך יתחלקו ביניהם הצדיקים את חלק הרשעים בזה. והנה לפי האמור לעיל בס"ד הנה תחלת הכל צריך ליקח מרע"ה כל המעשים הצריכים לו להשלים המחשבות טובות יחידות שיש לו והמותר שלו יקחו אותו כל הקרוב קרוב ומוכרח שמרע"ה יקח כדי צורכו בשלימות יען כי לא ימצא קרוב ממנו עם כל הדור ההוא כי ידוע שכל נשמות אותו הדור היו כלולים במרע"ה ולכן הוא דוקא הוציאם ממצרים ומסר עצמו למיתה בשבילם ולכן קראם הקב"ה למרע"ה עמך ולכן אמר משה רבי' ע"ה העם אשר אנכי בקרבו דייקא וכנודע כל זה מדברי רבינו האר"י זיע"א ונמצא שלא היה אחד קרוב לכל איש פרטי שבדור ההוא כמו מרע"ה שהיה לו קורבה עצומה עם כל אחד ואחד וא"כ השתא צריך שיקח הוא כדי כל צורכו והשאר יתחלק כפי הקרבות שיש לכל צדיק פרטי עם רשע פרטי וא"כ השתא לפ"ז אם תניח במונח שמרע"ה ושאר צדיקים שבדורו הם שוים עמו בקיום המצות ולא קיים הוא מצות יותר מהם עכ"ז הא ודאי שמצד זה יש לו יתרון עליהם בקיום המצות כי הוא יש לו מצות רבים מאוד מאוד מצירוף המחשבות טובות יחידות עם מעשים טובים יחידות כי הוא לא אפשר שנשאר לו שום מחשבה טובה בלתי צירוף מעשה כי הוא המוקדם לכל משא"כ שאר צדיקים שכל אחד צריך ליקח מרשע הקרוב לו וגם ממה שנותר ממרע"ה א"כ לא אפשר שלא היה לשום צדיק כדי סיפוק כל צורכו אפי' לשליש ולרביע. גם עוד דכפי הסברא נראה שאהרן הע"ה יקח גם כן יותר משאר צדיקים מצד קרובתו למרע"ה ואמנם כל זה האמור הוא תינח באם המצא ימצא באותו הדור רשעים אבל אם באמת לא נמצא אצלם שום רשע כלל ועיקר א"כ השתא אם שאר העדה גם הם קיימו מצות בפועל בשוה עם מרע"ה אז אין יתרון למרע"ה בשביל צירוף המחשבות על העדה והנה ידוע שאם השכינה שורה על האדם אז ברור הוא שלא יבא לידי חטא וכמ"ש גבי דוד הע"ה וה' עמו אפשר שכינה עמו ובא לידי חטא. ובזה יובן ויאמרו אליהם רב לכם וכמ"ש רש"י ז"ל הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה וא"ת הלא גם אם אנחנו מקיימים המצות בשוה עמכם עכ"ז יש לנו יתרון וחשיבות ומעלה בקיום המצות יותר מכל הצדיקים והגדולים שבדור יען כי אנחנו כל המחשבות יחידות שיש לנו שלמים הם אתנו מצד צירוף המעשים יותר מן הכל כי מרע"ה אין קרוב יותר ממנו עם כל אנשים שבדור ההוא וגם אהרן הוא קרוב עם הכל יותר מן השאר מכח שהוא קרוב למרע"ה והו"ל קרוב דקרוב וא"כ ודאי אנחנו נקח כדי צרכינו בשלימות והמותר יתחלק בין שאר צדיקים כל אחד כפי מה שיעלה לו מצד קורבתו לז"א כי כל העדה כולם קדושים דזה תינח אם המצא ימצא בדור הזה רשעים אבל באמת הוא כל העדה כולם קדושים כולם דייקא הכל כאשר לכל ואין בהם אפי' אחד רשע והראיה שכולם קדושים ואין בהם חטא כלל הוא כי ובתוכם ה' וזו הראיה שאין באים לידי חטא וע"ד שאמרו שכינה עמו ובא לידי חטא וא"כ השתא מאחר שכולם קדושים וכולם שמעו בסיני א"כ הם מקיימים המצות בשוה עמכם ולכן ומדוע תתנשאו על קהל ה' ליקח לכם גדולה ושררה יותר מדאי ומה היתרון שלכם על שאר צדיקים שבדור:
או יובן בס"ד לפרש דהנה ידוע דהגם שמתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו עכ"ז אסור לחלוק כבוד לעבד לפני רבו ולז"א רב לכם שלקחתם לעצמכם גדולה ורבנות להשתרר ולהתגדל על הכל וא"ת ואתם מה לכם כי תצעקו וכי הכבוד הזה אתם נותנים לנו הלא העדה הם נותנים לנו כל הכבוד הזה שקבלו שררותינו עליהם והם מכבדים אותנו ורצונם בהכי ומה לכם כי תתעברו על ריב לא לכם לז"א כי כל העדה כלם קדושים ומזה יתחייב שבתוכם ה' שהשכינה שורה עליהם וא"כ השתא מאחר שהשכינה שורה למטה בישראל ומדוע תתנשאו על קהל ה' והלא אסור לחלוק כבוד לעבד לפני רבו מאחר כי בתוכם ה' והשתא כל קנאתינו הוא בשביל קנאת ה' לכבודו יתברך:
ובזה יובן מ"ש רז"ל שאמר שכולם שמעו בסיני אנכי ה' אלהיך דמאי רצונו בזה שזכה בפרטות דבור זה של אנכי ה' אלהיך ויובן דידוע דעובדי ע"ז טוענים מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו ואמנם הבל יפצה פיהם כי אדרבא אסור לחלוק כבוד לעבד לפני רבו כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו והוא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וא"כ לז"א כולם שמעו בסיני אנכי ה' אלהיך שהוא הצווי שלא יעבדו ע"ז וא"כ אתם שרוצים שיחלקו לכם כבוד והגם שהשכינה שורה בישראל א"כ ס"ל ח"ו דמותר לחלוק כבוד לעבד לפני דבו וא"כ בזה אתם נותנים יד ח"ו שיעברו על דבור זה של אנכי וכו' כי יאמרו אז מותר לעבוד ע"ז משום דאדרבא מתוך גדולת העבד ניכר גדולת רבו:
כי תשתרר עלינו גם השתרר. יובן כי הנה דרך המושל אשר יבא להיות מושל מעצמו ואין לו ירושת שררה מזולתו הנה כשירצה מעמו שיניחו אותו מושל ושר עליהם צריך שיתנהג עמהם בענוה יתירה וידבר עמהם בדברים רכים מאר ויראה להם שהוא רוצה להיות במינוי שררה זו לעבד עולם לצאת ולבא וללחום מלחמתם ולתקן להם כל מחסורם וצורכם ולהשתדל בטובתם כדי שבזה יתפתו וייתרצו לקבלו עליהם לשר ומושל יען כי זו היא התחלת שררה שלו ואם לא יהיה ברצונם לא יקבלוהו עליהם ותכף ומיד יבעטו בו וכאן א"ל הנה אתה לא היית עלינו שר ומושל מקודם ואין לך כח ירושה בזה מזולתך א"כ עתה שאתה מבקש שתהיה עלינו שר ומושל איך תבא לבקש זאת בדרך שררה וממשלה כי הלא אדרבה צריך אתה להתנהג עתה עמנו בהכנעה ובדברים רכים כדי שנהיה נמשכים אחריך ונקבל שררותך וזהו כי תשתרר עלינו מחדש גם השתרר ר"ל שתעשה זאת ג"כ בדרך שררה כי הלא תחלת השררה לא צריך להתנהג בדרך שררה ורק אחר שתחזיק בה אזי תשתרר כאשר תרצה אבל לא מתחלה שעדיין לא החזקת בה כראוי:
אף לא אל ארץ זבת חלב הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר וכו'. יובן בס"ד כי הנה דרך הבא להיות שר ומושל מעצמו על עם אחד ואין לו כח שררה מאבותיו כדי שבעל כרחם ישימו אותו שר עליהם אלא הוא בא למלוך מעצמו הנה אפשר להיות זה מב' סיבות הא' שזה האדם הוא היטיב טובות מרובות לאותו העם ורבים מהם אוכלי שולחנו ויש מהם שנוטלים ממנו פרס וגם שהוא תמיד מחלק לכולם מתנות וכולם הם מקבלים הנאה גדולה א"כ אז משורת דרך ארץ והנימוס שהוא ראוי לו להשתרר עליהם כי עבר לוה לאיש מלוה וכ"ש אם מקבל מתנת חנם ג"כ וא"כ מצד הטבע מאליו ומעצמו יש לו להשתרר עליהם ואין מי שיבא לצפצף כנגדו ולערער עליו כי איך יהיו כפויי טובה אליו ומעצמם הם יהיו לו לעבדים. והסיבה הב' הוא שזה האדם הוא גבור גדול אשר ידיו רב לו להיות עורר חניתו על אלף חלל בפעם א' וכל רואיו תאחזמו רעדה ממנו ואז כל העם אשר הוא יושב בקרבו מאליהם ומעצמם יכנעו תחת ידו כי יפול פחדו עליהם וייראו פן יניף חרבו עליהם להשמיד ולאבד ולכן ברוב עוצם תקפו וגבורתו מתנשא לאמר אני אמלוך ומשתרר עליהם ביד רמה. והנה כאן באו לומר המעט כי העליתנו וגו' כי תשתרר עלינו גם השתרר ר"ל כי הדרך הבא להשתרר מעצמו בלתי כח ירושה מאבותיו הוא על ב' סבות או על רוב הנאותיו וטובותיו אשר הטיב לעם או על עוצם גבורתו אשר היא גוברת על כולם וחוששים על נפשם פן יכה אותם מבת הרג ואבדן והנה אתה אין אחד משתים אלה אצלך והוא דאם מסיבת הנאה וטובה הנה אנחנו לא קבלנו עדיין ממך שום הנאה וטובה וזהו לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם ולז"א לשון אף והוא לומר דאפילו זאת שהיא מוחזקת בידינו מאבותינו ואם היית מביא אותנו אליה ומחלק אותה לנו ולא משלך אתה נותן אפ"ה עדיין לא מצאנו מזה כלום וא"כ נמצא שאנחנו לא קבלנו עדיין ממך שום צד הנאה טובה ואם כן מה לך להשתרר עלינו מסיבת הנאה טובה ואם מסיבת פחד גבורתך שהיא רבה עלינו הנה גם זה אינו שאפי' אם תהיה גבור גדול ותקיף חזק היתכן שעיני האנשים ההם הם כללות כל ששים רבוא ישראל תנקר ובודאי שלא תועיל גבורתך כנגד כל רבוי האנשים ההם כי רבים המה וא"כ אין להם לירא ולפחד ממך כלל כדי שתבא אז למשול עליהם בחזקה ולהשתרר עליהם וא"כ לזה לא נעלה להודות לך כי אנחנו וכל ישראל רוצים למרוד בך:
הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע. י"ל תיבת כרגע לכאורה יתר ומה בא להשמיענו בזה. ויובן בס"ד בהקדים מ"ש הרב מהרי"מ ז"ל משם הגאון רבינו יהונתן ז"ל בספרו קשת יהונתן על מ"ש בגמדא דתענית דף כ"א בסורא הוה דברתא בשביבותיה דרב לא הוה דברתא סבר מניה משום זכותא דרב אתחזי להו בחלמא רב נפישי ליה זכותיה טובא אלא משום ההוא גברא דשייל מרא וחצינא וכו' והקשו המפרשים ז"ל מה יבצר או מה יגרע כח רב ע"ה אם תחשוב ונאמר כי הצלתם היתה בזכותו ומה גם כ"ש הוא כי בכלל מאתים מנה והשיב בזה הגאון רבינו יהונתן ז"ל ואמר כי הצלת הרשעים בזכות הצדיקים איננו אך מדאגה כי כשיתן הוא ית' המשחית לבא לנגוף ברשעים יפגע גם בצדיק עמהם להיותו בלתי מבחין בין טוב לרע אשר על כן באם הצדיק הוא שלם בצדקתו והוא תמים עם אלהים אשר גם אם יפול מצדו המין רשעים רבים לא יאונה אליו כל רע כי רב חילו לבלתי תת המשחית לפגוע בו אז לא ינצלו הרשעים עבורו ומעתה לפי מה שחשבו כי משום זכותיה דרב לא היה הדבר בשביבותיה הנה בזאת הקטינו צדקת רב ע"ה על כן אתחזי להו בחלמא רב נפיש זכותיה טובא כלומר הוא היה יכול להנצל גם אם היה הדבר בשביבותיה אלא משום ההוא דשייל מרא וחצינא עכ"ד ודפח"ח ע"ש:
והוא הענין כאן דקאמר להו הקב"ה למשה ואהרן הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם. הנה בזה יהיה נראה כאלו קטנה היא ח"ו מעלת הצדיקים האדירים הללו שרוצה מהם שיבדלו מתוך העדה כדי לכלותם דנראה שהוא לסיבת פן יהיו הם נכוים בגחלתם שהמשחית הבא לכלות לא יבחין ובאמת שהצדיק השלם בצדקתו גם אם יפול מצדו המון רשעים רבים לא יאונה אליו כל רע כי רב חילו לבלתי תת המשחית לפגוע בו וא"כ למה יהיו נצרכים משה ואהרן להבדיל עצמם מן העדה ולהתרחק מהם הלא אפשר שישלח הקב"ה המשחית לכלות שונאי ישראל גם אם יהיו נשארים משה ואהרן וכל אשר להם בתוכם וא"כ השתא מזה יהיה נראה כאלו קטנה היא מעלתם ח"ו לזה דקדק ית' ואמר ואכלה אותם כרגע והכוונה שמה שרוצה אני מכם שתבדלו מתוך העדה לא בעבור משום שלא תהיו נכוים גם אתם בגחלתם כי אתם גדולים מאוד ואין לכם פחד מן המשחית המכלה וגם אם יבא אצליכם לא יוכל לגעת בכם ובכל אשר לכם. ואמנם רצוני הוא בזו בשביל כדי שתהיה הכליה כרגע והכוונה הוא כי כשירצה הקב"ה לכלות שונאי ישראל הוא מכלה ע"י המשחיתים המיועדים לזאת והנה אם ישארו משה ואהרן בתוך הערה הנה לרוב קדושתם כי רבה היא מאד הנה בראות אותם המשחית הבא לכלות יחלש כחו כי הסט"א כשתראה רבוי קדושה ביותר יהיה להם הכנעה גדולה וא"כ זה המשחית בלי ספק שיחלש כחו כנגדם מרוב קדושתם וא"כ לא יוכל למהר לעשות מעשהו ברגע אחד דהיינו שיעשה כליה גדולה עד שברגע אחד הוא מכלה הכל אלא צריך להאריך הרבה במעשיו כי כחו חלש ולא יהיה לו כ"כ תגבורת לעשות הכל ברגע כי אינו דומה גבור קטן שהוא חלש מעט המכה את האדם לגבור הגדול כי הגבור הגדול הנה תכף ימות האדם בהכאתו ופעם אחת ולא ישנה לו אבל גבור הקטן שהוא חלש מעט שצריך להכות הרבה עד שיהיה בהכאתו שיעור כדי להמית ואפי' שהכה הרבה עד שהיה בה שיעור כדי להמית עכ"ז אין כ"כ כח בהכאותיו שימות האדם תכף אלא יאריך ב' ג' ימים בחליו ואחר כך ימות וכן הדבר בזה ולכן רצה שיבדלו מתוך העדה כדי שאז יכלה אותם ע"י המשחית המכלה ברגע אחד ולא יאריך להם:
האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. לכאורה י"ל תיבת אחד שפת יתר הוא והול"ל האיש יחטא ועל כל העדה תקצוף ויובן בס"ד לפרש דהנה ידוע שישראל יש להם מעלה גדולה ורמה על האו"הע כי הם נקראים גוי אחר בארץ משא"כ או"הע אין בהם אחדות כלל כ"א פירוד וגבי עשו שהיו ששה קראם הפ' נפשות וגבי ישראל שהיו שבעים וקראם הפ' נפש דכתיב בשבעים נפש ולכן מאחר שיש להם אחדות הנה הם ערבים זה לזה דאם אחד יחטא גורם רעה לכל ואם יזכה גורם טובה לכל יען כי כולם כגוף אחד חשיבי והנה כל זה הוא אם זה האדם הוא בכלל ישראל ויש לו אחדות עמהם אבל אם הוא זה בעל מחלוקת שאוהב הפירוד ותופס מדת האומות שבהם הפירוד א"כ אינו מן הסברא שתהיה דעתו נמשכת לכל כי זה הוא מופרד ואינו חפץ באחדות כדי שיגרמו מעשיו על פי משפט שיתחייב מן האחדות וא"כ גבי קרח שבחר בפירוד והמחלוקת א"כ אין מן הסברא מחייבת לדון במעשיו הרעים בישראל על פי האחדות כי זה אוהב הפירוד ואזל בתר האומות וממילא גם מהם הופרד והוחלק ולמה יהיו נכוים השאר בגחלתו וז"ש האיש אחד יחטא כתמיהה כלומר וכי אם זה האיש שחוטא הוא בעל אחדות כדי שיגרום חטאו רעה לכל ואז ועל כל העדה תקצוף וזהו האיש אחד דייקא ר"ל אם הוא בעל האחדות הלא אדרבה מעשיו הם מעשה פירוד ונמצא שזה אזיל בתר חוק האומות שבהם הפירוד ונמצא שזה אין לו התדבקות עם העדה כשאר ישראל גמור וא"כ למה יהיה הקצף על כולם:
ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי אם כמות כל אדם וגו' ואם בריאה וגו'. לכאורה י"ל שתיבת כי לא מלבי שפת יתר הוא ועוד מאי אתא למעוטי בתיבת בזאת והיה אפשר לומר עתה תדעון וכו'. ויובן בס"ד לפרש בהקדים מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זלה"ה זיע"א וז"ל כתיב ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ויספת לך עוד שלוש ערים על השלוש האלה לכאורה קשה כי הרי כתיב ולא ישא גוי אל גוי חרב וכו' וכתיב לא ירעו ולא ישחיתו וכו' וכתיב בלע המות לנצח וכו' וא"כ איך צוונו שלעת"ל נוסיף עוד שלוש ערי מקלט אחרות כנראה שאז יתרבו הרצחנים אבל צריך שתדע כי כשחטא הבל נתחייב מיתה הוא וכל זרעיותיו כנז' בס"ה קול דמי אחיך צועקים אלי ולכן נהרג ע"י קין אחיו ולא היה בהזדמן כנודע בסוד והאלהים אנה לידו שמגלגלים חובה ע"י חייב אבל הדבר מוכרח וכמ"ש רז"ל על דאטפת אטפוך והטעם הוא כי הבל חטא במחשבה וכו' שהיא א"י מן אד"ני כנז' שם בתיקונים והוא סוד שם אהי"ה לכן נתחייב מיתה הוא וזרעיותיו וע"י הריגה זו יתעלה הבל בחמשים שערי בינה כי נתקנו בהריגתו כי בהם חטא. והנה כאשר משה שהוא הבל הרג את המצרי שהוא קין היה בשוגג כי הוא חשב שהדין עמו על אשר הרג את הבל ולכן הרגו בשם המפורש כדי לתקנו ע"י שם בן מ"ב שהוא המעלה הנשמות כנז' אצלינו בקבלת שבת במזמור הבו לה' בני אלים ואמנם חטא בזה כנז' בר"מ בס"ה בפ' משפטים ונתחייב משה גלות ולכן משה נזדרז להכין ערי מקלט בעבר הירדן כנז' בפ' ואתחנן אז יבדיל משה שלוש ערים כמ"ש רז"ל והטעם הוא כי בהפרשתם כבר נתכפר גלותו וזהו לנוס שמה רוצח שמ"ה אותיות מש"ה שרצח את רעהו קין בבלי דעת וזה נרמז בפסוק מכה איש ומת וכו' כמבואר שם בפ' משפטים בשער הפסוקים וכמש"ה ושמתי לך מקום לך ממש דהיינו למרע"ה עצמו כמו שהתחיל והאלהים אנה לידו דרך נסתר. ונחזור לענין ראשון כי אין זרעו של הבל נתקן אלא ע"י הריגה וז"ס מ"ש רז"ל קין ראש לרצחנים הבל ראש לנהרגים כי הם מוכרחים ליהרג וכל הנהרגים אז רובם מזרעו של הבל וכבר נודע כי בלעם מקליפת הבל והיה ניצוץ קדושה אחד של הבל מעורב בו ולכן נהרג גם הוא וכמש"ה ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב ונהרג ע"י פינחס שהיה משורש קין ועי"ז נתקן ונתגלגל בנבל הכרמלי כמבואר אצלינו ולרמוז כי ע"י הריגה זו זכה לעלות אל הבינה אשר בה חטא הבל ולכן נקרא נבל באותיות הבל שהם אותיות שוות אלא שאות ה' של הבל נעשית נו"ן דנבל בסוד ה' דבינה שהם נו"ן שערי בינה גם ז"ס אבנר בן נר שנהרג כי גם הוא מזרעו של הבל וע"י הדיגתו נתעלה בבינה ע"ד הנז' בבלעם שנתעלה בנבל וזש"ה הכמות נבל ימות אבנר ועד"ז הוא כל זרעיותיו של הבל הנהרגים ועד כי ב' קצין הם לביאת המשיח ואם זכו אחישנה לא זכו בעתה. והנה אם הקץ הוא בעתו ודאי שיתוקנו כל זרעו של הבל אבל אם הקץ הוא אחישנה עדיין לא נתקנו זרעו של הבל והתקון להם הוא זה שיהרגו אחר ביאת המשיח אך לא במזיד כי הרי אז לא ישא גוי אל גוי חרב אלא יהיה בשוגג וע"י כן יתרבו הרצחנים בשוגג ובפרט כי צריך למהר תקון זרעיותיו במהירות גדול ולכן צריך שלעת"ל תוסיף עוד שלוש ערים וזש"ה אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ויספת לך עוד שלוש ערים כלומר אם הרחבת את גבולך בביאת המשיח תהיה ע"י זכות כי תשמור את כל המצוה הזאת ועי"כ יוקדם הקץ ואז מוכרח אתה להוסיף עוד שלוש ערים למהר תיקון זרעיותיו של הבל אבל דע לך כי לא ישפך דם נקי ר"ל שלא יהיו במזיד רק בשוגג כנז' כי הרי כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
ונמצינו למדין מן האמור שמרע"ה שגג בהריגת המצרי ולא היה צריך מן הדין להרגו כדי לנקום ממנו נקמת הבל בגלגול ראשון ואדרבא נתחייב בעבור זה גלות ונתקן הדבר בהפרשתו ערי מקלט וכמבואר למעלה והנה ידוע מ"ש בס"ד למעלה בתחילת הפרשה בשם רבינו האר"י זיע"א שהנפש של קין נתגלגלה במצרי והרוח של קין נתעברה בקרח וכו' ע"ש וא"כ השתא שכבר השיג מרע"ה השגה גדולה אחרי שהרג את המצרי וידע שהריגתו היתה בטעות ולא היה ראוי לעשות כן לכן עתה שבא לגזור על קרח מיתה ולהאבידו מתוך הקהל רצה לברר הענין להדייא שלא יחשבו שג"כ זאת עשה כדרך שעשה עם המצרי בראותו שהיה מכה איש עברי מאחיו ונקם ממנו נקמת גלגול ראשון שהרג קין את הבל ואותו המצרי היה גלגול נפש קין וכאן גבי קרח שהיה רוח קין ג"כ כל כוונתו בזה הוא כדי לנקום ממנו נקמת גלגול ראשון ורצה לעשות הנקמה בנפשו וברוחו של קין והם המצרי וקרח וא"כ ממילא לא יקחו ראיה מנקמה זאת שתהיה בקרח ולומר שמה שנעשה כ"כ נקמה גדולה בקרח הוא בעבור כי דבר סרה על מרע"ה שהכחיש בנבואתו ובזה נאץ את המקום ב"ה וז"ש בזאת תדע כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה והוא קאי על הנקמות שעשה בקרח ועדתו ואין הדברים כפשוטן דקאי על הכהונה ועל הנשיאות אלא הכוונה הוא על הנקמות שעשה בקרח ועדתו וזהו את כל המעשים האלה אשר אני רוצה לעשות בגזירת פי כי ה' שלחני לעשות אותם ולא יש כוונה אחרת מלבי כאשר היה בנקמת המצרי שהגם ששם לפי הנגלה לעין שאנכי הרגתי המצרי על שראיתיו שהיה מכה איש עברי מאחיו וראיתי מה שעשה לו בבית ומה שעשה לו בשדה ואמנם בלבי היה עיקר הדבר כדי לנקום ממנו נקמת גלגול ראשון מה שהרג קין את הבל הנה עכ"ז כאן לא יש בלבי שום דבר וסיבה לנקום מקרח בעבור הנז"ל אלא כל מה שאני עושה וגוזר עליו הוא שה' שלחני לעשות והנה המופת לזה הוא שאם תראו שכמות כל אדם ימותון אלה והיינו שתצא נפשם בסיבת דבר מה וישארו פגרים מתים לעיני הכל או אם פקודת כל האדם יפקד עליהם רמז בזה לאות' שהם נהרגים בשם המפורש וכמו שהרג הוא את המצרי בשם המפורש ופקודה הוא לשון זכירה שזוכר בפיו עליו את שם המפורש ובזה הורג אותו הנה אז מזאת שפיר יש לכם לומר כי לא ה' שלחני לעשות בו נקמה אלא מלבי היה כדי לנקום ממנו נקמת הבל. ואמנם אם תראו שבריאה יברא ה' מחדש שהוא דבר הפך הטבע שצריך בריאה פרטית לזה והוא שופצתה האדמה את פיה ובלעה. אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה אז בזה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' בהכחשתם בנבואתי ועל כן קרא להם הנקמה הרעה הזאת ובעבור זה ה' שלחני לעשות להם ואין שום סיבה לנקמה זו מלבי כלום יען כי תראו בזה המופת כמה הוכחות חדא שזו צריכה בריאה פרטית לזה הענין ולכן אמר אם בריאה יברא ה' כלומר אם לא בראה מקודם צריך שיברא אותה מחדש ואם זאת מלבי היתה בעבור הנקמה של הבל איך הקב"ה ירצה לשמוע ממני ולברוא בריאה מחדש כדי לנקום בה מקרח בעבור שהרג קין את הבל והלא על מה שהרגתי את המצרי לא היה הדין עמי בזה וצריך אני לתקן השוגג ההוא שעשיתי וכ"ש הוא שאין ראוי לנקום ממנו נקמה פעם שנית עבור הנז' וא"כ איך ישמע אלי לברוא בריאה מחדש לזה ובשלמא המצרי הרגתי אותו בשם המפורש וזה אפשר לעשות ואפי' שאינו מן הראוי לעשות כי בהזכיר האדם את שם המפורש דומה כחרב פיפיות שאם יבא האדם בבחירתו להכות בו מוכרח שיהרוג בלתי ספק אבל ענין זה שהוא תלוי בו ית' שצריך לזה בריאה פרטית איך ישמע אלי לסייעני בנקמה זאת מאחר שאין ראוי לעשות כן וא"כ מזה שאתם רואים שהנקמה היא בדרך שצריך בריאה פרטית עד שאם לא ברא זאת הבריאה מקודם צריך להיות בורא אותה מחדש א"כ מזה תדעו שאין זאת המעשה היא מלבי וכמו שהיה גבי מצרי אלא היא מהקב"ה שהוא ית' שלחני לעשות את זאת על כי נאצו האנשים האלה את ה' וזו ההוכחה האחת שתהיה לכם מן המופת הזה. ועוד הוכחה יש בזה והוא שוירדו חיים שאולה והכוונה הוא שלא תהיה הנקמה באופן כזה והוא שתפתח הארץ את פיה ותבלעם ואחד שתבלעם ויכנסו בין סדקי הארץ במקום שנפתחה אז כשיחזרו הסדקים להדבק זה בזה תכף יהיו נחנקים ותצא נפשם בעודם בין סדקי האדץ תכף ומיד אלא יהיה בהם נקמה יתירה והוא שהגם שיהיו נכבשים בין סדקי הארץ כשיחזרו הסדקים לידבק זה בזה תכף הנה הם לא ימותו בזה אלא תשאר נפשם בם כדי לחיות חיי צער והוא באופן שירדו חיים שאולה ולא מתים וזו היא הנקמה הב' וא"כ נמצא גם מזאת הנקמה יש הוכחה שאין זאת בעבור הריגת קין את הבל אלא היא בעבור מה שחטאו עתה בהכחשתם בנבואתי והוא דאם בשביל הריגת קין להבל הנה למה צריך שירדו חיים שאולה אדרבא צריך שימותו תכף בהדבק הסדקים ז"בז דכל דבר נקמה צריך להיות מדה כנגד מדה וא"כ כמו שקין כשהרג את הבל על פני הארץ ובלעה הארץ דמו היה דם מת ולא דם חי כן עתה כשירצה משה שהוא הבל לנקום ממנו בגזירה זו צריך שתבלענו הארץ מת ולא חי וא"כ לפחות שיהיה הדבר באופן זה שתכף בדבוק הסדקים זע"ז ימותו וירדו מתים לשאול כאשר ירד דמו של הבל בתוך הארץ ונבלע בה שהיה אחרי הריגתו וא"כ מוכרח הדבר לומר שאין זה עבור אותו ענין אלא הוא בעבור הכחשתם בנבואתי שבזה נאצו את ה' ולכן באו לידי נקמה דעה כזאת שאין כמוה. וגם עוד יש נקמה אחרת שהארץ תבלע אותם וכל אשר להם נשיהם ובניהם ועבדיהם ובהמתם וכל ממונם ואם זה היה בעבור הריגת קין את הבל למה צריך לכל זאת והלא כל דבר נקמה צריך להיות מדה כנגד מדה וקין כשהרג את הבל לא הרג את תאומתו וגם לא הרג והשמיד את צאנו וגם לא איבד את ממונו וכאן למה צריך לכל זאת וגם אנכי בעת שהרגתי את המצרי לא הרגתי כי אם אותו לבדו ולא נגעתי באשתו ובניו וממונו ואם היה עבור אותה נקמה למה אעשה כל זאת בקרח אלא וראי שכל זה הוא מאתו יתברך. וזהו המשך הכתוב ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם וזו היא הוכחה א' שהוא בריאה וכאמור וגם זאת כל אשר להם וזו היא הוכחה ב' וכאמור וגם וירדו חייב שאלה וזו היא הוכחה ג' וכאמור הנה מכל זאת תדעו שנאצו האנשים האלה בהכחשתם בנבואתי את ה' ועל זאת לקו כ"כ נקמות בזה ולא תבואו לחשוב שמלבי עשיתי כל זאת כדי לנקום נקמת הבל שהרגו קין וכמו שעשיתי עם המצרי ולכן אמר בתחלת דבריו בזאת תדעון זאת מכלל דאיכא אחריתי והכוונה שבא לאפוקי מנקמת המצרי שהגם שלפי הנגלה היתה בעבור שראיתיו מכה איש עברי עכ"ז בלבי היה העיקר בשביל לנקום ממנו נקמת הבל אבל כאן אין בלבי עבור זאת כלום כי כבר נודע לי שהריגת המצרי היתה בטעות ואין לי מן הדין לנקום מקין על שהרג את הבל א"כ איך אוסיף עתה לעשות מעשה כזאת:
והנה לפי דברי רבינו זלה"ה זיע"א שהעתקנו בס"ד כי אין זרעו של הבל נתקן אלא ע"י הריגה וכל הנהרגים אז רובם מזרעו של הבל ובלעם שנהרג בחרב ע"י פינחס היה מקליפת הבל והיה ניצוץ קדושה אחד של הבל מעורב בו ולכן נהרג גם הוא ועי"ז נתקן ונתגלגל בנבל הכרמלי וזכה ע"י הריגה זו לעלות אל הבינה וכו' וגם עוד גילה לנו רבינו ז"ל סוד אבנר בן נר שנהרג כי גם הוא מזרעו של הבל וע"י הריגתו נתעלה בבינה ע"ד הנז' בבלעם שנתעלה בנבל וכמ"ש רבינו ז"ל למעלה ע"ש. הנה בזה אפשר לרמוז בס"ד רמז הכתוב בקהלת יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם במעשה הרשעים ויש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל והכוונה לומר כי יש תקון שמתתקן בו ע"י כוונות ויחודים שעושים זרעו הצדיקים כדי לתקנו כי כל אחד שהוא גלגול הבל צריך לעשות כוונות ויחודים השייכים לשרשו כנודע ואמנם פעולת תקון זה הוא נראה בשמים ממעל דוקא כי כל זה הוא נעשה במחשבת האדם ואין נראה לעין האדם שאם האדם מכוין כוונות נשגבות ומיחד יחודים הנה אין זה ניכר כ"א דוקא בשמים שעי"ז הוא מעלה שורשו בתכלית העילוי הצריך לו והנה כל זה הוא מה שנעשה ע"י כוונות ויחודים או ע"י מצות ומע"ט ואמנם יש תקון של הבל שנעשה ע"י הריגה שיהיו נהרגים זרעו על הארץ וכאמור לעיל וא"כ זאת הפעולה היא נעשית וניכרת על הארץ ממש כי תכף כשתהיה פעולה זו על הארץ שיהרג האדם שהוא משורשו הנה ממילא תכף נתקן הבל במה שחטא ונמצא שאותו התיקון אשר נעשה ע"י כוונות ויחודים הנה אין התיקון הזה נעשה להבל כי אחר שיהיה פעולה מן הכוונות והיחודים למעלה בשמים בשמות ובספירות קדושה שיתעלו וממילא אז יהיה נתקן הבל בזה אבל אם הכוונות והיחודים לא יועילו כלום למעלה גם הוא לא נתקן וכן הדבר ממה שיהיה נמי ע"י המצות ומע"ט שאין התקון יהיה כי אם אחר שתתגלה הפעולה למעלה בשמים אבל התקון שיהיה ע"י הריגה הנה הוא נעשה בארץ ממש ע"י שיהיו נהרגים שם וממילא יתתקן. והנה התקון הנעשה על השמים הוא ידוע כי זה יהיה מכל מעשה הטוב שיעשה האדם הן בכוונות הן ביחודים הן בעסק התורה הן בקיום המצות ואמנם בא שלמה הע"ה ברוח קדשו להשמיענו תיקון הב' אשר יהיה על הארץ ממש והוא תיקון שיהיה בהריגה ובזה יובן הפ' יש הבל אשר נעשה על הארץ כלומר יש ענין בהֵבל אשר נעשה כלומר אשר נתקן מלשון ובן הבקר אשר עשה על הארץ דייקא והוא תיקון שיהיה ע"י הריגה אשר זה יהיה על הארץ ממש שנהרגים שם והדר קרא לפרש הענין היטב היטב אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעי' רמז בזה על אבנר בן נר שגם הוא נהרג לתיקון הנז' וקינן עליו דוד הע"ה הכמות נבל ימות אבנר שאמר הכמות נבל דייקא וכמ"ש רבינו זלה"ה למעלה וזהו אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים דייקא ואמר עוד ויש רשעי' שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים הנה רמז בזה על בלעם שע"י שנעשה בו תיקון הנז' של הריגה שנהרג זכה לעלות אל הבינה אשר בה חטא הבל וכמ"ש רבינו זלה"ה למעלה וזהו שמגיע להם כמעשה הצדיקים שגם הוא זכה לעלות לבינה כאשר נאמר באבנר שזכה לעלות בהריגתו לבינה אמרתי שגם זה הבל קרי ביה הֵבל בצירי תחת הה"א לרמוז אל נבל והכוונה שגם זה שתראה צדיקים שמגיע להם כך והם אבנר וכיוצא ורשעים שמגיע להם כך והם בלעם וכיוצא כל ענין זה הוא מסיבת הבל שהם משרשו ובאו לתקן חטאו וזהו אמרתי שגם זה הבל ר"ל שהם תקון הבל והדברים ברורים:
וכגון דא צריך למודעי שמ"ש רבינו זלה"ה על בלעם שע"י הריגתו זכה לעלות לבינה הכוונה הוא על אותו נצוץ הקדוש שהיה מעורב בו אבל בלעם עצמו ועיקרו הוא היה קליפה רעה והוא היה הרע שבהבל וכמ"ש רבינו ז"ל בפירוש למעלה וז"ל כי בלעם מקליפת הבל והיה ניצוץ קדושה אחד של הבל מעורב בו ע"ש וא"כ השתא מ"ש נתקן ועלה וכו' הכל הוא על אותו הניצוץ הקדוש של הבל המעורב בו ואחר שנתקן ועלה הניצוץ נשאר בלעם כולו רע כי ניצוץ הקדוש שבו נתקן ונתעלה וכו' והדברים פשוטים וברורים:
והנה בענין זה של מחלוקת קרח ועדתו שנחלקו והכחישו בנבואת מרע"ה נדונו מזה ג' דינים קשים והוא הא' הבליעה הב' השריפה שנשרפו הג' המגפה שנמשך מזה אח"ך הרי גרמה המחלוקת לעשות ג' דינים קשים ומזה נתברר אצל הכל שמשה אמת ותורתו אמת ודבר ה' בפיהו אמת ולא בדה שום דבור מלבו ח"ו ובזה אפשר לרמוז בס"ד מ"ש הפ' ואנכי ידעתיך בשם תיבת בש"ס ר"ת בליעה שרופה מגפה שבזה נתוודע מרע"ה שהוא אמת ותורתו ונבואתו אמת:
ואפשר לפרש בס"ד הטעם שגרם הענין לעשות ג' דינים קשים ומרים הנז' והוא דאיתא בש"ס בפרק חלק אתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחוה שווייה כהנא דבא לבני אחוה שויין סגני דכהנא אי אתייא תרומה אמר תהוי לכהן אי אתו מעשר דשקליתו אתון אמר הבו חד מעשרה לכהן וכו' היינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת ואולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח ע"ש ונמצא לפ"ז שהם ערערו על שלשה מינויים והם מלכות כהונה סגנות ולכן לזה שפיר נמשך מן מחלוקתם ג' דינים קשים הנז"ל:
ובזה יובן בס"ד לפרש רמז הפסוק הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו ויובן בס"ד כמ"ס ר"ת כהונה מלכות סגנות והם השלשה שערערו קרח ועדתו עליהם ואמרו שמרע"ה עשה מנויים אלו מעצמו לו ולאהרן ובניו והקב"ה לא ציוהו ח"ו כי כמס כתיב בלא וא"ו וז"ש הלא הוא כמ"ס רמז לג' מינויים הנז"ל הם עמדי כלומר ממני יצאו הדברים ומשה לא עשה שום דבר מדעתו והוא חתום באוצרותי באוצר הנשמות כי כל אחד קבל המינוי השייך לו מצד נשמתו ושורשו והענין מוכרח לכל אחד ואחד מהם וזהו חתום באוצרותי וא"כ לי נקם ושלם לקרח ועדתו אשר חלקו על משה בזה לעת תמוט רגלם רמז בזה לעוצם הנקמה שכ"כ הגיעה שגם ממונם אבד ורגלם רמז לממון וכמ"ש רז"ל ע"פ כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו כי קרוב יום אידם רמז למ"ש רז"ל שכל שלשים יום מהדרים להם גיהנם ונידונים בה ונמצא לפ"ז שכל יום ויום שפיר יש לומר קרוב יום אידם שהוא על יום שלשים הבא אחריו ראז מחזיר להם גיהנם וחש עתידות למו שמהר יבואו העתידות להם שאין הפרש זמן רב כמו משנה לשנה אלא משלשים יום ועד שלשים יום:
ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. יובן בס"ד לרמוז ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהר"חו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה וז"ל דע כי אמרו רז"ל כי אד"הר נידון בנשירת אברים שהענין הוא כי תחלה היה כלול מכל הנשמות שבכל שיתא אלפי שני דהוי עלמא וכולם היו אברים פרטיים שבו וכשחטא נסתלקו ממנו כי שלטה בו הקליפה ונטבעו כולם תוך הקליפות ולכן כל תפלותינו ומצות ומעשים טובים שאנחנו עושים בכל יום תמיד עד ימות המשיח הוא לברר ולהעלות אלו הנשמות שנשרו מאד"הר ונפלו בתוך הקליפות עד דמטו רגלין ברגלין כנז' בס"ה בפ' פקודי וכשיושלם בירורם ותיקונם אז יבא משיח בן דוד ואמנם מה שנשארו כלולים באדם ולא נפלו בקליפות הם נקראים חלתו של עולם והחלה נטלת מן המשובח שבעיסה כמש"ה בהרימכם את חלבו ממנו ולהיותם מובחרים לא שלטו בהם הקליפות כמו באחרות. האמנם להיות שנשרו ממנו בסיבת חטאו הסברא בזה נותנת שניטל ממנו המשובח ונשאר ממנו הגרוע כיון שחטא וגם לזה יש סיוע מן הפסוקים האמורים אנחנו טמאים לנפש אדם וכיוצא באלו ובפרט במה שנתבאר אצלינו כי נפש אדם ר"ל מה שנשאר באדם היה בחי' נפש שהיא התחתונה שבכל הנשמות כנודע. האמנם דע כי ב' סברות אלו הם אמתיות כי מוכרח הוא שהקליפות שולטות בגרועות ולא במשובחות ואם ח"ו שולטות גם במשובחות מכ"ש שהיו שולטים גם בגרועות ולא היה נשאר נפש כלל באד"הר א"כ ודאי שהמשובחות נשארו באדם האמנ' להיות כי הגרועות ניטלו ממנו ע"י חטאו מוכרח הוא שגם המשובחות שנשארו בו גם הם נפגמו בצד מה ע"י חטאו ונסתלק אורם הגדול ונשארו בערך הגרועות הנקראים נפש אדם בלבד ולא רוח או נשמה וכיוצא והנה מה שנשארו בו הם בחינות הכתרים של כל הנשמות והענין הוא כי הנה נתבאר שלא זכה אד"הר אחר שחטא וכו' כי אם אל הנשמות שהם מבחינת יו"ד פרצופים והם וכו' והנה כל פרצוף כלול מעשר ספירות וכל ספירה וספירה כלולה מעשר נמצא שבכל פרצוף נכללים מאה ספירות והעשרה שבהם הם כתרים שלהם שהם כתר שבכתר. וכתר שבחכמה וכתר שבבינה וכתר שבחסד וכתר שבגבורה וכתר שבתפארת וכתר שבנצח וכתר שבהוד וכתר שביסוד וכתר שבמלכות הרי שבכל פרצוף יש עשרה כתרים והנה הם עשרה פרצופים ובהם מאה כתרים ואלו הם סוד מאה אמה שנשארו באד"הר שהם הכתרים שבכל הנשמות כי בהם לא שלטו הקליפות כנזכר. ועוד טעם אחר כי כיון שאד"הר אע"פ שחטא עכ"ז מבחר הנבראים הוא כי יציר כפיו ית' הוא משא"כ בשום נברא ובלי ספק כי המובחר שבכל הנשמות נשארו בו והוא זכה אליהם יותר מכל שאר הנבראי' ואמנם על ידי מה שחטא נפגמו גם הנשמות האלו כנז"ל ולא נשאר בהם הארה זולתי שיעור ההארה שהיה אל בחינת המלכיות האחרונות של הנשמות קודם שחטא ונמצא כי אלו הכתרים שנשארו בו אין הארתם רק שיעור מלכיות שהיה בתחלה קודם החטא ולכן נקראים נפש האדם כי המלכיות נקראים נפש והבן זה עכ"ל:
וכדי שיתבאר הענין היטב היטב נכתוב נמי מ"ש רבינו זלה"ה עוד בשש"ה על האמור למעלה שאד"הר היה בו נשמות מעשרה פרצופים שכתב וז"ל והנה כל פרצוף מאלו העשר כלול מעשר ספירות ועשר מעשר הרי הם עשרה עשרה פרצופים והם אלף ספירות כי כל פרצוף מאה ספירות ועשר שבהם הם בחינת הכתרים נמצא כי בעשר הפרצופים יש מאה כתרים ואלו בלבד נשתיירו באד"הר אחר החטא ונקראי' מאה אשר נתמעט וכל התשע מאות ספירות נפלו אל הקליפות וגם באלו המאה כתרים היה פגם כי נסתלק מכל כתר שבהם אור התשעה ספירות שבו ונקרא זה"רא עילאה ונשארו העשר ספירות שבכל כתר מהם באור הנפש שלהם שהם המלכות התחתונה שבכל כתר מהם הרי ג' בחינות בנשמות שהיו בלולות באד"הר וכו'. האחת היא בחי' האורות הנקראים יחידה חיה נשמה רוח שבמאה הכתרים ההם ואלו נסתלקו ממנו בשחטא ועלו למעלה ונקרא זיה"רא עלאה דחנו"ך. השנית גרועה ממנה שנשארה באדם אחר שחטא ולא נסתלקו וגם לא ירדו אל הקליפות והיא בחי' האור הנקרא נפש שבמאה הכתרים שבכל ספירה מעשר ספירות שבבל פרצוף מעשר פרצופים הנז'. הבחינה הג' הגרועה מכולם והם כל הנשמות שהם כל אורות בחינות התחתונות שבכל ספירה מעשר ספירות שבכל פרצוף מעשר פרצופים הנז' ואלו ירדו לעמקי הקליפות ובכל יום עולים מעט מעט ונתקנין עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א. וגם ראיתי להעתיק מ"ש רבינו זלה"ה עוד בזה בש"ה והגם שמשמעות הדברים הם אחר ממש עכ"ז לא אמנע מלהעתיק מה שכתב וז"ל הכלל כי ג' בחינות נתחלקו כל הנשמות שהיו כלולות באד"הר שהם בעשרה הפרצופין הנז'. בחי' א' עליונה מכולם היא הנק' זיהרא עלאה שניטלה מאד"הר ולא שלטו בהם הקליפות כלל ח"ו אלא שנסתלקה ממנו על ידי חטאו אשר חטא ולא זכה אליה עד שבא חנוך הוא מטט"רון ולקחה כמו שנתבאר אצלינו בפ' קדושים בס"ת דף פ"ג ע"ב ע"ש והוא בחי' אורות הנקראים יחידה חיה נשמה רוח שבכתרים שבכל ספירה וספירה שבעשר ספירות שבכל פרצוף ופרצוף מיו"ד פרצופים הנז'. בחינה השנית גרועה ממנה היא נשארה באד"הר אף אחר שחטא וגם בזו לא שלטו הקליפות והיא נקראת חלתו של עולם כנז' והיא בחי' האור הנק' נפש שבכתרים שבכל ספירה מעשר ספירות שבכל פרצוף ופרצוף מעשר פרצופים הנז' וב' בחינות אלו הראשונה והשניה אינם קודם שחטא אלא בחינה אחת שהם הכתרים בשלימותם ואחר שחטא נתחלקו לשנים. ובחי' שלישית גרועה משתיהן והיא כל שאר הנשמות שהם כל אורות ט' בחי' נפרדות התחתונות שבכל ספירה מיו"ד ספירות שבכל פרצוף מיו"ד פרצופים הנז"ל ובאלו שלטו הקליפות ע"י חטאו של אד"הר ונשרו ממנו ונפלו לעמקי הקליפות ולא יושלם תיקונם אלא עי ביאת משיח בן דוד כנז"ל וכשיושלמו כולם לבא בעולם ולהתתקן אז משיח בן דוד בא עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
הנה המורם מכל האמור הוא שאד"הר היה כלול בו נשמות מאלף ספירות ותשע מאות התחתונות נפלו לקליפות ע"י חטאו ובכל יום עולין מעט מעט ונתקנין עד ביאת הגואל במהרה בימינו אכ"יר והמאה העליונות שבאלף הנז' הנה בחי' היו"ד ספירות התחתונות שבהם נשארו בו ובחי' התשעים ספירות העליונות שבהם נסתלקו ממנו ועלו למעל' והם נקראים זיהרא עילאה הרי שהאלף ספירות הנז' נתחלקו לג' בחינות בחי' א' העליונה היא בחינת התשעים ספירות העליונות שבעליונות וזו נסתלקה ממנו ובחי' הב' הגרועה מזו היא בחי' עשר ספירות התחתונות של תשעים הנז' והיא תשלום המאה וזו נשארה בו ובחי' הג' הגרועה מכולם והיא התשע מאה ספירות שנפלו לקליפות ועולין כל יום ונתקנים ונמצא שסדר מדרגתם והתחלקותם הוא תשעים ועשרה ותשע מאות ולעתיד צריך שכולם יתעלו ויתחברו כאחד ואז יהיה לכולם תוספת אור ומעלה יתירה כי ודאי גם אותם התשעים שנסתלקו ממנו ועלו למעלה יהיה להם לעתיד מעלה יתירה ותוספת גדולה כשיתחברו עמהם יחד אותם התחתונות שנפרדו מהם כי אז יהיו שלמים ונמצא שהתיקון הוא צורך הכל:
ובזה יובן בס"ד לפרש רמז הכתוב ויוצא פר"ח רמז לרפ"ח ניצוצין שנפלו בבריאת העולם וכמו שרמזו המפרשים בזה והכוונה שהרפ"ח ניצוצין יתבררו ויצאו למקומם ושרשן העליון ויצץ ציץ הנה בתיבת ציץ רמז אל ג' בחינות של הנשמות שהיו באד"הר והצ"די הוא גי' תשעים רמז אל בחי' הא' והיו"ד גי' עשרה רמז אל בחי' השניה והצ"די הפשוטה גי' תשע מאות כי הוא מאותיות מנצ"פך שמספרה תשע מאות רמז לבחינה השלישית הרי כאן רמז אל בחי' האלף כולו כסדר התחלקות המדרגות שבו וזהו ויצץ ציץ שכל המדרגות יעלו ויתיחדו יחד להתדבק זה בזה כראוי להם ואז אותו זמן ויגמול שק"דים גי' תנ"ד רמז לג' מילואים אה"יה דיו"דין וה"הין ואל"פין שעולים תנ"ה והם בחי"חמשים שערי בינה שיתפשטו לעת"ל ואז ומלאה הארץ דעה את ה' דלא לימא חד לחד אליף לי חכמתא או יובן בס"ד שקדים גי' תנ"ד כמספר א"ל אדנ"י ומספר משיח בדקדוק ובזה יובן מ"ש שלמה הע"ה אדם אחד מאלף מצאתי שהוא רמז לאד"הר שהיה כלול בו נשמות מאלף ספירות:
ובזה יובן בס"ד לפרש הטעם שהגאולה שתהיה במהרה בימינו תהיה מאות הצ"די דמנצ"פך והוא כי ע"י שיעלו כל התשע מאות הנז' ויתתקנו אזי יתעורר אות הצ"די דמנצ"פך שהוא עולה כמספר כולם להיות ממנו צמח הגאולה ובזה יובן נמי הרמז בשם הציץ של כה"ג שהוא המרצה הקרבנות לרמוז לכללות המדרגות הנז' ולכן נאמר בפסוק ציץ נזר הקדש:
ובזה יובן בס"ד לרמוז מאמרם ז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם והוא כי התשעים עלו והת"ק ירדו ונשאר אצל אד"הר עשרה והאדם נקרא עולם קטן כנודע וזהו בעשרה מאמרות רמז לבחי' עשר שנשארו נברא העולם נברא לשון בריאות כי בריאותו היתה בעשרה דוקא כי הם דוקא נשארו בו:
ובזה יובן בס"ד מה שבישר הקב"ה לישראל באומרו להם על צד תנשאו ובנותיך על צד תאמנה הוא לרמוז להם שלעתיד יזכה אותנו לאותם בחינות התשעים שעלו שנקראים זיהרא עילאה והם ד' בחינות שהם יחידה חיה נשמה רוח וכמ"ש רבינו זלה"ה וזהו רמוז בתיבת צ"ד שהוא תשעים וארבעה:
ובזה יובן בס"ד דמז הפ' שמלה לך קצין תהיה לנו שמ"לה גי' שע"ה רמז לשע"ה נהורין שע"י המשכת שע"ה נהורין יהיה עת רצון להעלות אותם הנשמות שנפלו גם רמז בתיבת ל"ך גי' חמשים רמז לחמשים שערי בינה קצ"ין גי' תשע מאות כי הנ"ון נחשב בשבע מאות ולז"א קצ"ין גי' תת"ק רמז לתת"ק הנז' תהיה לנו שיעלו מן הקליפות ויהיו לנו ובזה יובן בס"ד ברשת זו טמנו נלכדה רגלם כי ידוע שבירור הנשמות הוא עד שיגיעו רגלין ברגלין וכמ"ש רבינו זלה"ה ור"שת גי' תת"ק רמז להנז"ל וכ"י אומרת פרש רש"ת לרגלי כלומר עד הרגלים וכולם עתידים ליתקן ולכן אמר דוד הע"ה כי הוא יוציא מרשת רגלי שהכל עתידים ליתקן ולעלות ויהיה אז האלף בשלימות ויקויים אז רמז הפסוק ותרש יקביך ר"ל תר"ש שהם יקביך יפרוצו ויהיה האלף בשלימות הכל ולכן נתבשר דניאל ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגור לך לקץ הימין קץ דייקא רמז לאלף הנז' שק"ץ גי' אלף והם מצד הימין:
ובזה יובן בס"ד הטעם שבירך מרע"ה לישראל יוסף ה' עליכם אלף פעמים שתפס מדרגת האלף לא פחות ולא יותר והוא לרמוז על כללות הנשמות שהיו בחי' אלף ספירות הנז"ל שכולם יהיו לישראל כאחד ובזה יובן בס"ד מ"ש שלמה הע"ה כרמי שלי לפני שהוא רמז לב"המק הנקרא כרם אם יהיה תמיד לפני ולא יחרב אזי יש תקוה שהאלף לך שלמה ר"ל שהאלף הנז' יהיו שלמים כי אז יהיה זמן רצון לעשות הבירור מהר והקדוש ברוך הוא נמי הבטיח אותנו על ידי נביאיו ואמר הקטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה יהי רצון שיבא הגואל במהדה בימינו ויתוקן עולם במלכות שדי אכ"יר:
ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש הרב זלה"ה בש"ה וז"ל עוד דע שאם האדם מתעסק בעשיית המצות לבד הנה הוא זוכה אל הנפש הנק' עשייה ולא יותר והוא דומה לאשה שהלך בעלה למדינת הים והניחה ערומה רעבה וצמאה והיא דומה אל השכינה היושבת בגלות וביתה חרב ויושבת בגלות בחושך כך נפש האדם בהיותה בלתי הרוח שהוא בעלה אין לה לא אור ולא שכל להשכיל ואם ישתדל עוד האדם הזה לעסוק גם בתורה ולומד והוגה ושונה בה תמיד בתורה שבכתב ובתורה שבעל פם ועוסק תמיד בתורה לשמה אז יזכה גם אל הרוח שהוא מן היצירה ואז ידמה לאשה שבא בעלה ודר עמה בביתה תמיד ומלבישה ומאכילה ומשקה וחוזרת למעלתה כך האדם הזה כשיבא בו הרוח וישרה תוך נפשו אז תתמלא נפשו ברוח חכמה ותתעלה נפשו מעשייה ליצירה. ואם ישתדל עוד האדם הזה ויעסוק בחכמת האמת בסודות התורה אז יזכה גם אל הנשמה שהיא מן הבריאה ותאיר הנשמה ברוח שבו ותוסיף מעלה על מעלתו וחכמה על חכמתו ואז נקרא אדם שלם אשר עליו נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו. וסוד הענין הוא כי בהיות האדם נפש לבד אין לו השפעה אלא משם אד"ני בלבד וכשיעסוק בתורה לשמה זוכה גם אל הרוח הבא משם הוי"ה וכשיעסוק בסודות התורה זוכה גם אל הנשמה וימשך עליו כח והשפעה גם משם אהי"ה ובהתחבר באדם ג' שמות אלו יעלו בגי' יבק ואז יאמר עליו ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ר"ת יב"ק ואז יהיה האדם בנפש העשייה ורוח מיצירה ונשמה מבריאה ואם יתקן עצמו יותר אז יהיו לו שלשתם מן היצירה ואם יתקן עצמו יותר יהיו השלושה מהבריאה ואם יתקן עצמו ביותר יהיו לו כל השלושה מן האצילות עכ"ל לשון הזהב זלה"ה:
ונמצא לפ"ז דעיקר שלימות האדם כשיזכה גם אל הנשמה דאז יהיה לו השפעה מג' שמות שהם גי' יב"ק כנז"ל וז"ש ונחשב לכם תרומתכם נחשב לשון חשיבות תרומתכם לשון התרוממות ומעלה וזהו אימתי תהיה חשוב' ומעולה תרומתכם ר"ל ההתרוממות והמעלה שלכם הוא כשתגיעו למדרגה זו והוא כדגן מן הגרן כדגן רמז לשפע קדוש הנמשך מלמעלה שהוא דגן ומזון רוחני הגרן ע"ה גי' ר"ס כי החולם הוא עומד במקום הוא"ו ונחשב כאלו כתיב וא"ו כנודע וזהו בכלל קרי וכתיב דקרינן גורן בוא"ו והוא רמז אל שפע הבא משם הוי"ה ב"ה שעולה גי' ר"ס כנודע כי כל דבר שבקדושה כלול מעשר ויו"ד פעמים כ"ו גי' ר"ס וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א ע"פ וירא ה' כי ס"ד לראות וזהו כדגן מן הגרן שתגיעו למדרגה גדולה ושלימה שתוכלו להמשיך שפע ומזון רוחני משלימות שם הוי"ה ב"ה שהוא בשלימות העשרה וגם עוד כ"כ תעלו למדרגות גדולות עד שנפשכם נעשית מלאה מן היק"ב שהם ג' שמות הנז"ל והכוונה שנמשך להם גם רוח ונשמה כנז"ל שאז נשפעים מן ג' שמות הנז"ל שהם גי' יק"ב סוד יב"ק:
ובזה יובן בס"ד הפ' בחגי בא אל היקב לחשוף חמשים פורה והיתה עשרים והוא כי ידוע מ"ש רבינו האר"י זיע"א שהרוח תבא אל האדם בשנת הי"ג והנשמה תבא לאדם בשנת העשרים וכמ"ש דבריו לעיל בס"ד. גם ידוע שהבריאה היא בחי' הבינה שיש בה חמשים שערים והיא בחי' שם אהי"ה וז"ש בא אל היקב ר"ל אימתי בא האדם למדרגת היק"ב שהוא רמז לג' שמות הנז' לחשוף חמשים פורה לחשוף לשון גילוי פי' לגלות ולקחת לו חמשים פורה כי הבינה היא סוד חמשים כאמור וגם ידוע כי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית הוא רמז לבינה וזהו לחשוף חמשים פורה שיהיה לו יניקה והשפעה משם הנה זה יהיה בזמן שיהיה לו עשרים שנה ר"ל שיגיע לשנת העשרים ולז"א והיתה עשרים:
ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן מגרל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. והנה פי' זה הוא על ישראל שהם כרמו של הקב"ה והוא ית' בעל הכרם ופי' רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דברי המשל הזה כי הכרם שהם בית ישראל היה לידידי ית' בקרן זוית של בן שמן הוא מקום דשן ושמן היא ארץ גושן קרן של מצרים אשר גבולה ת' פרסה על ת' פרסה והוא בן שמן כד"א כגן ה' כארץ מצרים וכדי להכניסם לקבלת התורה וארץ ישראל אז ויעזקהו בצרות מצרים שנקראת כור הברזל ואח"ך ויסקלהו בסקלו כל אבן נגף ומכשול הם רשיעי ישראל אשר מתו בימי החושך שיהיה סילוקם טהרת חלאת הזוהמא מקרב ישראל וכל זה כדי שויטעהו בארץ הקדושה שורק ר"ל שלא יהיו ככרם הנטוע משריגים רבים נפרדים זה מזה רק שורק אחד כי זכו להיות באחדות אחד בהיותם תחת ההר דכתיב ויחן שם ישראל וכו' ויבן מגדל בתוכו הוא בית המקרש שהוא בתוכו של כרם ממש כמ"ש ושכנתי בתוכם כי היכל ה' המה וכו' ע"ש סיום דבריו ז"ל באורך. והשתא לפי האמור אתי שפיר אומרו וגם יק"ב חצב בו ר"ל שגם העלם במעלות דמות ונשגבות והמשיך לנפשם גם רוח גם נשמה עד שהיו נשפעים משלושה שמות שהם סוד יב"ק וזהו וגם יק"ב חצב בו ובזה שהמשיך להם גם הנשמה בזה ויקו לעשות ענבים ר"ל שאז מעתה יוכלו להיטיב מעשיהם ולעשות פעולות טובות נשגבות כי הנשמה תסייע לאדם הרבה ואינו דומה מי שיש לו נפש לבדה למי שיש לו רוח ג"כ ואינו דומה מי שיש לו נפש ורוח למי שיש לו נר"ן ביחד בשלימות כי ודאי יסתייע מאוד בזה לעשות מעשים טובים וא"כ מזה ויקו לעשות ענבים ואפ"ה המה עשו באושים שחטאו ולכן עתה יושב ירושלם וגו' שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו דאחר שהעליתים במעלה רמה כזו ועשיתי להם סיוע גדול כזה מה צורך עוד לעשות להם וא"כ מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים: