לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. יובן בס"ד לרמוז ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל וכאשר נולד פינחס כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס וכו' וארז"ל פוטיאל זה יוסף שפטפט ביצרו וזה יתרו שפיטם עגלים לע"ז וסוד הענין הוא כי פינחס בעת שנולד היה כלול משתי ניצוצות וזהו פוטיאל לשון טיפין כי היה משני טיפין של נשמות ניצוץ אחד היה משורש נשמת יוסף הצדיק וניצוץ שני היה משורש נשמת יתרו ובחינת שתי נפשות אלו נקרא פינחס ואל תתמה איך נתערב ניצוץ של יתרו עם ניצוץ של יוסף כי כבר ידעת שיוסף הוא ביסוד אשר שם נמשכי' טיפת של כל הח"וג ומתערבים בו ולכן אין לתמוה איך נתערבה ניצוץ נשמת יתרו שהיא משורש א' עם ניצוץ השורש של יוסף ונמצא כי פינחס לקח ניצוץ משורש יתרו שהוא מבחי' אור פנימי דנפש דאד"הר דאצי' אח"כ כאשר מתו נדב ואביהוא במעשה הקטורת שחטאו בו ואירע אח"כ ענין פינחס שהרג לזמרי זכה שנכנסו בו בחי' נפשות נדב ואביהוא שהיו מבחי' אור המקיף של נפש דאדם מן האצי' וזה גרם לו היות כבר בו ניצוץ משורש יתרו שהוא מאור פנימי דנפש דאצי' וע"י כך נשלם עתה בפינחס נפש דאצי' באור פנימי ואור מקיף אלא שהאור פנימי נכנס בו בסוד גלגול ממש כשנולד והאור מקיף בסוד עיבור לבד אחר שנולד וגדל וכיון שהיה חילוק זה בו לכן היה בו ענין אחד והוא כי צריך שתדע שהנשמה הבאה לאדם בעת שנולד בסוד גלגול ממש אע"פי שתהיה מורכבת מב' ניצוצות כנז' בענין פינחס שהיה בו ניצוץ מיוסף וניצוץ מיתרו הכל נקרא נשמה אחת ואינה צריכה לבחי' אחרת שתחבר' אבל הנשמה הבאה בסוד העיבור אחד שנולד האדם כגון נפש נדב ואביהוא שנתעברו בפינחס הנה צריכה היא שתבוא עוד עמה ניצוץ נשמה אחרת חדשה ר"ל שזאת תהיה פעם ראשונה שבאת לעולם ולא תהיה ישנה ומגולגלת וזאת החדשה היא מחברת את זו הנפש של נדב ואביהוא הבאה בסוד העיבור להתעבר עם נפש פינחס של בחי' גלגול ממש ולכן הוצרך להתעבר עוד בפינחס נפש אחרת חדשה והיא הנק' בשם אליהו התשבי מתושבי גלעד והיא משורש גד והיא נשמה חדשה כנז' ובאה עתה בו כדי לקשר ולחבר יחד את נפש נדב ואביהוא עם נפש פינחס עצמו שהיתה בו בגלגול גמור מיום שנולד ואמנם עוד צריכה נשמה אחרת חדשה גם כן כדי לקשר ולחבר נשמה חדשה הנק' אליהו התשבי עם שאר נשמות הישנות שהם נפש פינחס ונפש נדב ואביהוא ולכן הוצרך לבא עוד בפינחס נשמה אחרת חדשה והיא הנק' ג"כ אליהו משורש בנימין הנז' בדברי הימים ויערישיה ואליה וזכרי בני ירוחם וכמו שאמר אליהו ז"ל עצמו לאותו חכם מבני בניה של רחל אני וכמ"שית ענין זה בסיום הדרוש הזה ונמצא כי ד' בחי' נכללו בפינחס הא' נפש פינחס עצמו כשנולד כי אע"פי שהיתה כלולה משני טפין דיוסף ודיתרו נק' נפש אחד. השנית היא נפש נדב ואביהוא כשבאה בסוד העיבור וגם זו נפש א' נק' ולא שתים כנודע מס' הזהר בפ' אחרי מות דנדב ואביהוא תרי פלגי גופא הוו. השלישית היא נפש הנק' אליהו התשבי משורש גד. הרביעית היא נפש הנק' אליהו דשורש בנימין וז"ס מאמרם ז"ל תנא מיכאל וכו' אליהו בארבע והבן זה אח"כ כאשר אירע מעשה דבת יפתח הגלעדי שאמרו ז"ל שיפתח היה שופט ולא רצה לילך אצל אליהו להתיר לו נדרו וגם אליהו לא רצה לילך אצלו באומרו מאן דחייש לכיבייא ליזיל לאסייא ואז בין דא לדא הלכה לה בת יפתח ושניהם נענשו כי יפתח שהיה בעל הדבר לפיכך נענש שמת בנשירת איברים כמ"ש ז"ל על פסוק ויקבר בערי גלעד לשון רבים ואליהו נענש שנסתלקה ממנו שכינה כמ"ש רז"ל על פסוק לפנים ה' עמו הנאמר על פינחס בס' שופטים דמשמע לפנים ה' עמו ולא עתה ואז גם אותה הנפש שנכנסה בו בסוד העיבור של נדב ואביהוא נסתלקה ממנו והלכה לה ונתגלגלה בשמואל הנביא כמ"שית לקמן וז"ס מ"ש דז"ל הנני נותן לו את בריתי שלום ו' דשלום קטיעא. גם אמרו בזהר פ' אחרי מות כי י' של פינחס היא זעירא והענין הוא כי במעשה זמרי זכה לעיבור זה דנדב ואביהוא כי כשרצו להרגו פרחה ממנו נשמתו ואז תכף נכנס בו עיבור דנדב ואביהוא כנז' בזהר פינחס וכשנאבד ממנו בחטא בת יפתח העיבור כנז' אז היתה ו' קטיעא כי בחי' הו' היא ספירת היסוד הנק' בריתי שלום ונקטעה אז כשנסתלקה ממנו שכינה ועיבור נדב ואביהוא והנה במעשה בת יפתח לא נשאר בו רק אותו הניצוץ של טיפת שורש יוסף בלבד כי עיבור נדב ואביהוא הלכו בשמואל הנביא כנז' וגם ניצוץ טיפת שורש יתרו נסתלקה ממנו ואז נולד חיאל בית האלי אשר בנה את יריחו ונכנס' בו בגלגול גמור כמ"שית והטעם הוא כי עיבור נדב ואביהוא וגם אליהו דשבט גד ואליהו דבנימין כנ"ל הנה אינם בפינחס רק דרך השאלה בסוד עיבור ואינם עיקרים בגוף ההוא ולכן אין החטא ההוא דבת יפתח פוגם בהם וכן ניצוץ דטיפת יוסף אינה קרובה לחטא באותו חטא כניצוץ יתרו שניצוץ יתרו היא באה מן קין וכשבאה ביתרו היה שם כומר מפטם עגלים לע"ז ולכן עיקר החטא היה מזה הניצוץ של יתרו ולכן נסתלק ונתגלגל בחיאל בית האלי והבט וראה כי אותיות חיאל הם אותיות אליה כשתחליף הח' בה' באותיות אחה"ע גם האלי הם אותיות אליה וז"ס בית האלי בית אליה פירוש בית מושב אליה ז"ל כי אליהו מושבו היה בגוף פינחס כי הוא ניצוץ דטיפת יתרו כנז' ונמצא כי עיקר הגוף ההוא של פינחס ולא של אליהו רק נק' בית מושב אליהו ז"ל:
והנה רז"ל אמרו כי חיאל הוה גברא רבא שהיו הולכים לביתו אחאב המלך ואליהו ז"ל האמנם עבירה ראשונה שחטא במעשה דבת יפתח גרמה לו עבירה זו שבנה את יריחו כי הם דומות כי ענין בת יפתח היתה בענין נדר כנודע וכן עבירה זו היתה שעבר על הנדר שהדיר והחרים יהושע שלא יבנו את יריחו ולפי שיריחו מיוחסת לשורש קין כמש"ה ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים שהיא יריחו ולכן בקש חיאל שהוא משורש קין לבנות את יריחו ואח"כ נשתנה שמו ונק' אליהו התשבי לפי שכיון שנדב ואביהוא עדיין לא נתקנו בו כנז' וגם בחי' פינחס עצמו דבן יתרו חטא בבת יפתח וגם אליהו דשבט בנימין לא נתעבר בו אלא לקשרו עם הנשמות האחרות כנזכר לעיל נמצא כי העיקר הוא אליהו דשורש גד ולכן לא נקרא עתה פינחס אלא אליהו התשבי המורה על נשמת שבט גד ואז כשחזרה בו הנבואה בהיותו נקרא אליהו התשבי אחר שמת שמואל חזרו להתעבר בו נדב ואביהוא ונשלמו הם להתקן בענין הר הכרמל כאשר נפלו כל העם על פניהם ואמרו ה' הוא האלהים וגו' ואז נמחל להם עון שלהם שקצצו בנטיעות ופגמו בשכינה ונתקן זה באמרם ה' הוא האלהים והבן זה גם לפי שבתחלה חטאו על שהציצו בשכינה בהר סיני כמש"ה ויראו את אלהי ישראל וגו' ועתה נתקן בנפילת אפים שלא להציץ באש היורד מן השמים גם זהו טעם שנקרא אליהו ולא פינחס לפי שבגלל עיבור זה זכה לשינוי זה השם וכמ"שית לקמן בענין אלישע הנביא וע"ש ואחר שנתקנו ולא הוצרכו לעמוד שם ונסתלקו להם נדב ואביהוא והנה איזבל אשת אחאב היתה מכשפה גדולה כנז' בפסוק בהדייא שהדיחה את ישראל בכשפיה וע"י כישופיה ידעה שנסתלקה נדב ואביהוא מן אליהו ז"ל אשר עליהם נתבשר הנני נותן לו את בריתי שלום שהוא היותו חי לעולם ואז אמרה לו כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם כיון שנסתלק ממנו גזירת החיים והשלום. גם רמזה אל נדב ואביהוא שמתו בשריפת אש וזהו כנפש אחד מהם וכיון שהרגיש אליהו שנאבדה ממנו מתנה זו נתיירא וברח להר חורב וזהו ויירא וילך אל נפשו ר"ל לפי שלא היתה רק נפשו יחידית מפני כך נתיירא מן איזבל ואח"כ חזר להרויחם במערת הר חורב פעם אחרת עד שעלה בסערה השמים ואז אליהו התשבי שהוא משבט גד נתעלה בשמים ונשאר שם ושוב לא ירד עוד. ואליהו דשבט בנימין נתגלגל אח"כ באותו הנז' בדברי הימים כמ"ש ויערשייהו ואליהוא וזכרו בני ירוחם וכו' ואח"כ כשנפטרו עלה ונתחבר עם אותו אליהו התשבי שעלה לשמים ונשאר שם זה אליהו דשבט בנימין הוא העולה ויורד תמיד לעשות נסים של הצדיקים ולדבר עמהם ולהיות שהחכמים היו יודעים שאליהו היה כלול מד' בחינות לא היו יודעים איזה בחי' מהם היא היורדת ועולה ומדברת עמהם ונחלקו בספרותיהם עד שהודיעם ואמר להם רבותי מה אתם חלוקים מבני בניה של רחל אני כמ"ש ויערשייה ואליה וכו' והודיעם שזו הבחינה היא המדברת עמהם בחינה זו הנק' אליהו דבנימין נתעברה עם הבחי' הנק' טיפת יתרו שניתנה לחיאל בית האלי ומת ונטלה אליהו עמו:
(אמר הכותב נלע"ד כי שתיהם נתגלגלו באליהו של בנימין ואותה הבחי' הנק' טיפת יוסף נתנה אליהו ליונה בן אמתי בן הצרפית כשהחיה אותו וזהו מ"ש בזו' פ' ויקהל ד' קצ"ד ע"א וז"ל תאנא יונה מחיליה דאליהו קא אתי ודא איהו בן אמתי כמד"א ודבר ה' בפיך אמת וז"ש מ"ש דז"ל בתנא דבי אליהו אותו הנער שהחייתי משיח בן יוסף הוא כי להיותו מטיפת יוסף לכן הוא יהיה משיח בן יוסף ב"ב ומה שישאר אח"כ לעתיד לבא לחלק אליהו עצמו האמתי הוא אותו אליהו דשבט בנימין ועיבור נדב ואביהוא ניתנו לאלישע הנביא בסוד עיבור כשעלה אליהו השמים וז"ש מה ששאל אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ובס' הקנה כתוב כי פי שנים הם נדב ואביהוא והענין הוא כי נ"א ר"ת "נדב "ואביהוא שהם פי שנים נתעברו ברוחו של אליהו עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
הרי שבענין זה שהרג את זמרי זכה לנפש דנדב ואביהוא וגם לנשמה חדשה דאליהו משורש גד וגם לנשמה דאליהו משורש בנימין וכאמור והנה מספר נד"ב אבי"הוא אלי"הו ג"ד אלי"הו בני"מין עולה מספר שמ"ד כמנין לכ"ן אמ"ר עם ב' תיבות וכולל הכל ולז"א לכ"ן אמ"ר רמז לנשמות קדושות הנז"ל הנני נותן לו. גם אפשר לרמוז בס"ד "את "בריתי "שלום ר"ת "אליהו "שורש "בנימין וס"ת "יהיה "מבשר "תשועה. גם אפשר לרמוז בס"ד כי פינ"חס גי' ר"ח ורביע מספר ר"ח הוא ג"כ כמנין "אליהו לרמוז שנפש אליהו אצלו רביעית ויובן בס"ד לרמוז עוד מ"ש הפסוק ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו והוא כי עד"ה עם האותיות גי' פ"ב כמספר נד"ב ואבי"הוא עם הכולל. גם תיבות רמ"ח בי"דו עם האותיות גי' רע"ז אותיות עז"ר והוא כמנין אליהו גד אליהו בנימין ביו"ד שניה ככתוב באפוד שעולים עם התיבות כמנין עז"ר והכוונה שהם באו לעזר כי העיקר באה נפש נדב ואביהוא ואליהו דגד בא כדי לקשר ולחבר יחד נפש נדב ואביהוא עם נפש פינחס ואליהו דשורש בנימין בא כדי לקשר ולחבר נפש דאליהו דשורש גד עם נפש נדב ואביהוא ונמצא דאליהו דשורש גד ואליהו דשורש בנימין הם באו בסוד עז"ר והשתא בזה יובן רמז הפ' ויקם מתוך העד"ה גי' נדב ואביהוא כאמור כלומר נעשה לו התקוממות והתרוממות וגדולה מתוך העדה ר"ל מכח נפש נדב ואביהוא שנתחברו בו ואז בא הפסוק לומר על ידי מי זכה להתקוממות הזאת שנתעבר בו נפש נדב ואביהוא ואמר על זה ויקח רמ"ח בי"דו שהוא גי' עז"ר כמנין אליהו גד אליהו בנימין וכאמור ר"ל ע"י שלקח ב' נשמות קדושות אלו זכה לזה. גם אפשר לרמוז בס"ד ר"ת וס"ת רמח בידו הוא אותיות חו"רב לרמוז שאחר שנתקנה ונסתלקה ממנו בזמן שאמרו העם ה' הוא האלהים אזי חזר וזכה אליה ולקח' בהר חורב וכמ"ש רבינו זלה"ה זיע"א. גם אפשר לרמוז פינחס גי' פני חיים שעליו נאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום ועיין מ"ש בס"ד בהפטרה בפ' ואותר אנכי לבדי וכו' ע"ש:
והנה ראיתי לרבינו הרש"י ז"ל במס' קידושין דף ע' שכתב עמ"ש בגמרא כל הנושא אשה שאינה הוגנת אליהו כופתו והקב"ה רוצעו ותנא על כולם אליהו כותב וכו' שכתב וז"ל האי אליהו לאו אליהו דכתיב במקרא הוא דא"כ מקמי דהוה אתי מאן כפתיה אלא שם מלאך הוא שהוא סופר למעלה עכ"ל:
והנה נחזי אנן אם רש"י ז"ל קשיא ליה על זמן קודם שבא אליהו זכור לטוב לעולם הזה הנה ודאי אין זו קו' דכל צדיק וצדיק קודם שיהיה נולד ובא בעו"הז מזלו עומד בשמים ושם לומר תורה הרבה כמו שלומד אחר זמן לידתו וביאת לעו"הז וכמ"ש רז"ל באותיות של רבי עקיבא באות הצר"י וז"ל וכיון שראה משה כתות כתות של סופרים כתות של סנהדרין וכו' באותה שעה ראה מזלו של ר' עקיבא בפרגוד של מקום שיהיה יושב ודורש אותית של תורה על כל תג של כל אות ואות אומר עליו שלש מאות וששים וחמשה טעמי תורה מיד היה מפחד ומזדעזע ואומר אין לי עסק בשליחות של מקום וכו' שנא' ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח גלוי היה לפני הקב"ה מה בלבו של משה מה עשה הקב"ה שיגר מלאך שר כל התכונה מה עשה תפשו למשה והוליכו למקום אחר והראהו בפרגוד של מקום רובי רבבות של מזלות של חכמי' ושל נביאים ושל סנהדרין ושל סופרים שיושבין ודורשין טעמי תורה ומקרא ומשנה ומדרש הלכות והגדות ושמועות ותוספות ואומרים הלכה למשה מסיני מיד נתקררה דעתו וכו' באותה שעה נפתח לו למשה דלתי דבור ופתחי שיחה והיה משה מוצא פתחון פה ומענה לשון יותר מכל באי עולם שנאמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים עכ"ל ע"ש והנה ודאי דמ"ש אליהו כופתו והקב"ה רוצעו הכוונה הוא אחר פטירת האדם ותעלה נפשו לשמים ואז שם עושים לה הרציעה והכפיתה וזה ברור:
וא"כ השתא אין זו תמיהא מקמי דאתי לעו"הז מאן כפתיה דמקמי דאתי אכתי מזלו בשמים הוא ואפשר לעשות כל מה שיש לו לעשות אח"ך ואמנם לכאורה כך הו"ל להקשות והוא דבזמן שכבר בא אליהו זכור לטוב לעו"הז למטה בארץ והיה דר בתוך בני האדם כמה שנים עד שעלה לשמים הנה מאן כפתיה באותם הימים לאותו שנושא אשה שאינה הוגנת לו ודוחק לומר שהיו אותם הבני אדם שבזמן ההוא תלוי משפטם זה עד שעלה אליהו זכור לטוב לשמים ואז כפתם כולם דודאי אין מעכבים דין למעלה וגם דוחק לפרש דברי רש"י ז"ל דג"כ כוונת קו' הוא על זמן שהיה אליהו זכור לטוב בעו"הז ופירוש מקמי דהוה אתי היינו מקמי דהוה אתי מן עו"הז שהיה בו דאין לשונו סובל פירוש זה:
ואמנם איך שיהיה הנה אכתי צריך למפרק לקו' זו שהקשינו על זמן שיהיה אליהו זכור לטוב בעו"הז מאן כפתיה ואפשר לתרץ בס"ד והוא כמו שמצינו לרבינו מהרח"ו זיע"א זלה"ה בש"ה שהביא מרבינו האר"י זיע"א זלה"ה חקירה כיוצא בזה ממש שכתב וז"ל ובזה יתורץ הקושייא הנודעת בענין חנוך ומט"ט דאם שניהם אחד א"כ בעולם היצירה הנקרא עולם דמט"ט מי היה אז שרו של עולם כשהיה עדין חנוך למטה בארץ אבל הענין יובן במ"ש בזוהר ריש פ' נח בתוספתא על פסוק נח נח כי כל צדיק וצדיק יש לו תרין רוחין חד בארעא לתתא וחד בשמייא מלעילא וכו' והבן זה עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
והא לך לשון התוספתא הנז"ל וז"ל למה נח נח תרי זמני אלא כל צדיק די בעלמא אית ליה תרין רוחין רוחא חד בעלמא דין ורוחא חד בעלמא דאתי והכי תשכח בכולהו צדיקי משה משה יעקב יעקב אברהם אברהם שמואל שמואל שם שם וכו' ע"ש:
וא"כ השתא נתרצה שפיר הקו' הנז"ל כמו שתירץ רבינו זיע"א לקו' הידועה בענין חנוך וא"כ השתא ליכא למימר מאן כפתיה כי איכא עוד רוחא בשמים וזה ברור ונכון ויציב בעזה"ו. וראיתי להרב פתח עינים ז"ל בחידושיו לבתרא של דף ק"ט שהביא הקדמה מספרי המקובלים דאליהו ז"ל היה מכת מלאכי מרום וכו' וכתב הרב ז"ל דבזה מיושב דלעולם אליהו כופתו דקאמר בש"ס הוא אליהו הנביא זכור לטוב שבמקרא ועד שלא בא לעו"הז הוא עצמו היה כופתו בהיותו מלאך וכן אחר שבא ואחר שעלה לשמים עכ"ל ולכאורה מ"ש וכן אחר שבא אין לו מובן דהא ודאי כפיתה זו היא אחר פטירת האדם לבית עולמו שעושים לו כן עם שאר משפטים שעליו וא"כ להיכן היה הולך אליהו זכור לטוב וכופת אותו מאחר דאליהו זכור לטוב היה עודנו בארץ כאחד הארם והדבר רחוק מן השכל מאוד לומר שהיה כופת אותו באותו זמן שהיה עודנו למטה בארץ ולא ידעתי איך הוה ניחא ליה להרב חיד"א ז"ל בזה. ואמנם כפי מה שהבאנו בס"ד מרבינו האר"י זיע"א אתי שפיר ודע דמדברי רבינו האר"י זיע"א שכתבנו בס"ד אין שום סתירה להקדמה שהביא הרב ז"ל מספרי המקובלים ז"ל ורק הישוב של הקו' יהיה על דרך זה שכתבנו בס"ד:
והנה דע דלפי האמור לעיל שפינחס הוא אליהו ממש שאח"ך נשתנה שמו ונקרא אליהו וכמ"ש רבינו זלה"ה זיע"א א"כ השתא לפ"ז הוה אליהו זכור לטוב כהן גמור שהוא הוא פנחס שנתכהן במעשה זמרי וא"כ השתא לכאורה יש לתמוה מההיא דאתא בתנא דבי אליהו בסדר אליהו רבה פרק י"ח וז"ל פעם אחת היו רבותינו ושאר חכמים יושבים בב"המד והיו חולקים זע"ז ואומרים מהיכן אליהו בא זה אומר מזרעה של רחל וזה אומר מזרעה של לאה עד שהן חולקין זע"ז באתי אליהן ועמדתי לפניהם ואמרתי להן רבותי אין אני באתי אלא מזרעה של רחל וא"ל תן סימן לדבריך אמרתי להן ולא כתיב ביוחסין של שבט בנימין וערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם וא"ל ולא כהן אתה ולא כך אמרת לאשה האלמנה אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה אמרתי להן אותו תינוק בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם שאני יורד תחלה לבבל ואח"ך יבא בן דוד עכ"ל ע"ש והתוס' במס' מציעא דף קי"ד הביאו זאת ע"ש ועיין במדרש רבה בפ' ויצא בפ' ותאמר לאה בגד ע"ש וא"כ השתא לפי האמור שפנחס הוא אליהו וא"כ הוא היה כהן בודאי וא"כ כששאלו אותו אמאי לא א"ל אה"נ כהן אני. ומיהו באמת אין זו קו' כלל דאפשר משום דבאמת עיקר כוונתו היתה בענין העוגה כדי לרמוז רמז לעולם לכן אודיע להו לרבנן קושטא דמלתא כיון דהם תלו שאלתם בענין זה ולכן א"ל דעיקר הטעם של העוגה היה בשביל רמז זה ולא חש תו להודיעם אם הוא היה כהן אם לאו ולעולם הוא היה כהן דהגם דמצד נשמת אליהו דמשורש גד ואליהו דמשורש בנימין לא היה כהן אבל מכח עיקר פינחס עצמו היה כהן שנתכהן בענין זמרי:
והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל והנה כשהוליד קין והבל אז ניתנה נפש דאצילות שנסתלקה מאדם ונתחלקה בשניהם בקין והבל בניו ולקמן יתבאר ענין גלגול קין מבחי' נפש זו דאצילות שזכה בה איך נתגלגלה ונתפשטה בקינן ומהללאל וכו' עד שנתגלגלה בנדב ואביהוא בני אהרן שהיו שניהם תרי פלגי גופא כנז' בזהר פ' פינחס ואחרי מות וזהו מש"ה ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם הנדרש על נרב ואביהוא כמ"ש ז"ל והענין הוא כי הם בחי' נפש דאצילות דאד"הר ואח"ך לקחם פינחס במעשה זמרי כנז' בזהר וכמו שיתבאר לקמן בעז"ה. גם יתבאר איך אע"פי שקין והבל לקחו נפש דאצילות דאדם כדי לתקנה לפי שחטא אדם בעץ הדעת ועירב טוב ברע כנודע. אמנם הרוח דאצילות דאד"הר לקחו אליהו זכור לטוב ולכן עלה בשמים ולא מת כשאר בני אדם כי היה דומה למלאך ולא לבני אדם ואח"ך נעשה מלאך כנודע וזהו טעם שלעולם לא הוזכר באליהו זכור לטוב אלא בחי' רוח כמש"ה ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכתיב ונחה רוח אליהו על אלישע וכתיב ורוח ה' ישאך וכו' ואמנם לא זכה אל הרוח הזה דאצילות עד שהרג לזמרי במעשה שטים לפי שמוכרח הוא שאין הרוח שוכן באדם אלא עד היות בו נפש ולכן כאשר פינחס הרג לזמרי זכה ולקח נפש דאצי' שהיתה בנדב ואביהוא ואחר שזכה לנפש דאצילות הזאת אז זכה לחלק הרוח דאצילות ועליו נתבשר הנני נותן לו את בריתי שלום כי הרוח הוא מן הת"ת והיסוד כנודע ושניהם נקראו שלום כנודע מפסוק שלום שלום לרחוק ולקרוב תפארת ויסוד כנודע וחלק הנשמה של אצילות לקחה חנוך בן ירד ולכן היה מלאך בשמים הנקרא מט"ט ולכן לא מת כבני אדם גם הוא יודע כי בחי' זו הנשמה דאצילות היא הנקראת שרו של עולם להיותה נמשכת מעולם האצילות והיא שולטת על כל העולמות כולם עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א:
ונמצינו למדין מן האמור שפינחס אחר שזכר לנפש דאצילות של נדב ואביהוא אח"ך זכה נמי ממילא לרוח דאצילות וא"כ נמצא שהיה לו נפש דאצילות ורוח דאצילות ואלישע זכה לכל זה בעליית אליהו זכור לטוב לשמים וכמ"ש רבינו זלה"ה זיע"א ובזה אפשר לרמוז והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם כהנת כתיב בלא וא"ו והשתא מספר ברית כהנת עולם עולה אלף ורל"ג כמנין נפ"ש ורו"ח מהאצי"לות שעולים תיבות אלו אלף ורל"ב וע"ה הוי אלף ורל"ג בדקדוק ולז"א והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם והוא כמספר נפ"ש ורו"ח מהאצי"לות שיזכה לזה תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל ומ ש ולזרעו אחריו רמז לאלישע שאחר שיעלה אליהו ז"ל שהוא פינחס לשמים יזכה לכל זה וידוע שהתלמיד קרוי בן כנודע וכמ"ש דז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו וגם ידוע מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה בש"ה וז"ל הרב המובהק עם תלמידו כבר נתבאר אצלנו לקמן כי הרב נותן לתלמידו רוחא בגויה ע"ד האב לבנו אלא שהוא חיבור יותר נמרץ כי לעולם ועד ההוא רוחא עם התלמיד קיים לעולם לא יפרדו בסוד ותדבק נפש דוד ביהונתן וזהו טעם יתרון כיבוד הרב מכיבוד האב עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש וא"כ השתא אלישע היה תלמיד אליהו וקבל ממנו השתא שפיר קורא אותו זרעו כי הוא כמו זרעו ממש ואדרבא דיבוק רוחא שנותן הרב הוא יותר מן האב וכמ"ש רבינו זיע"א ולזה אתי שפיר והיתה לו ולזרעו אחריו הוא אלישע בר"ית כה"נת עו"לם והוא רמז על נפ"ש ורו"ח מהא"צילות:
בני ראובן חנוך משפחת החנוכי לפלוא משפחת הפלואי. הנה אפשר לרמוז בס"ד שאם נבוא לחשוב מספר היו"דין שהוסיף הפסוק במשפחות שבטי ישראל חנוך חנוכי פלוא פלואי תמצא שהם נ"ב יוד"ין וזה מספרם א' חנוכי ב' פלואי ג' חצרוני ד' ראובני ה' נמואלי ו' ימיני ז' יכיני ח' זרחי ט' שאולי י' שמעוני י"א צפוני י"ב ארודי י"ג שלני י"ד פרצי ט"ו זרחי ט"ז חצרוני י"ז חמולי י"ח תולעי י"ט פוני כ' ישובי כ"א שמרני כ"ב סרדי כ"ג אלני כ"ד יחלאלי כ"ה זבולוני כ"ו מכידי כ"ז גלעדי כ"ח איעזרי כ"ט חלקי ל' אשראלי ל"א שכמי ל"ב שמידעי ל"ג חפרי ל"ד שותלחי ל"ה בכרי ל"ו תחני ל"ז עירני ל"ח בלעי ט"ל אשבלי מ' אחירמי מ"א שופמי מ"ב חופמי מ"ג ארדי מ"ד נעמי מ"ה שוחמי מ"ו ישוי מ"ז בריעי מ"ח חברי מ"ט מלכאלי ן' יחצאלי נ"א יצרי נ"ב שלמי הרי לך נ"ב יוד"ין כמספר ב"ן הוסיף הפסוק במשפחות שבטי ישראל לא חסר ולא יתר והוא לרמוז שישראל יש להם דין בן להקב"ה וכמ"ש בנים אתם לה' אלהיכם. גם לרמוז עוד על בחי' שם ב"ן שהיא המלכות שתתמלא בעשר ספירות קדושה בשלימות כראוי:
והנה אפשר לרמוז עוד כי בשם פוה אמר פוני הרי הניח נו"ן במקום ה"א ונמצא שמלבד היו"ד שהוסיף כנז"ל הנה הוסיף עוד מספר מ"ה והוא ההפרש שיש בין נו"ן לה"א גם עוד בשם שלה כתב נו"ן במקום ה"א שאמר שלני הרי ג"כ הוסיף מספר מ"ה א"כ השתא נעשה תוספת ב"פ מ"ה כמנין מאד מאד רמז למדת הענוה והשפלות שצריכה להיות עד קצה האחרון וכמ"ש התנא מאד מאוד הוי שפל רוח והכוונה לרמוז שכל חשיבות ישראל ומעלתם לפני הקב"ה הוא מצד הענוה כי הש"ית מואס בגאוה הרבה וע"י הענוה הם דבקים בו ית':
ואפשר לרמוז עוד בס"ד כי בשם שפופם חסר אות פ' שאמר שופמי וכן בשם נעמן חסר נו"ן שאמר נעמי הרי אותיות פ"ן שהם גי' ק"ל וכן בבריעה חסר אות ה"א שאמ' בריעי הרי סך הכל מספר קל"ה רמז לס"מ שע"ה גי' קל"ה ורמז בזה כי הרמז הנרמז במספר היתר שבשם פוה ושלה שהוא רמז לענוה כאמור הנה בזה מבטלים ישראל את ס"מ הנרמז במספר החסר הזה כי ע"י הענוה יכניעו את ס"מ ולכן רמז הענוה נרמז במספר היתר ורמז ס"מ נרמז במספר החסר לרמוז על חסרונו והכנעתו וביטול טומאתו מן העולם וכל מה שאתה מוסיף ומותיר בענוה כן אתה מחסר כח ס"מ ומבטל טומאתו:
ואפשר לרמוז עוד בס"ד כי ב"ן פעמים יו"ד שהוסיף בשמות הנז"ל הנה מספר כולם יעלה תק"ך כי ב"ן פעמים עשרה גי' תק"ך ואותיות תק"ך הם ר"ת תאוה קנאה כבוד והוא רמז למ"ש רז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם וישראל ע"י התורה והמצות שיש להם הם מכניעים החומר של שלשה מדות רעות אלו ובזה הם נוחלים ב' עולמות עו"הז ועו"הב:
והנה ראיתי בס"ד בספר וילקט יוסף מע' הרי"ש שהביא מן הרב פנים יפות וז"ל בקדושת ג' רגלים מתבטלים ג' מדות רעות דהיינו הקנאה והתאוה והכבוד בפסח משתבר כח התאוה שלכך נצטווינו שלא לאכול חמץ ושאור אלא מצה כדי שלא יתאוה לתאוה גופנית והוא תקון השכל והוא בחי' תקון דור המבול שהיה עיקר חטאם בתאוה. בעצרת נשבר כח הכבוד ע"י כבוד התורה שנתגלה במתן תורה שקבלו כולם ואמרו מי זה מלך הכבוד וכו' והוא תקון דור הפלגה שעיקר חטאם היה הכבוד והגאוה ע"ד שאמרו הבה נבנה לנו עיר וכו'. ובסוכות משתבר כח הקנאה והמחלוקת והם נכנעים בכח הסוכה וד' מינים שהוא התקשרות כל ישראל בלב שלם יחד עכ"ל ע"ש:
ובזה יובן בס"ד מאמרם ז"ל על דברי האתון שאמרה לבלעם זה שלש רגלים ודרשו רז"ל שרמזה אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה והנה ודאי שמן השמים שמו בפיה כן ולכן צריך להבין מה יתרון יש במצוה זו של שלש רגלים יותר מכל מצות שבתורה שזכרה דוקא לזאת המצוה ואמנם בזה אתי שפיר כי הנה המדות המוציאין את האדם מן העולם המה שלשה והם קנאה תאוה כבוד וכמ"ש רז"ל והנה ביטול ג' מדות אלו הוא בשלש רגלים וא"כ ישראל שהם חוגגים ג' רגלים הם מבטלים מדות הנז' וא"כ איך תוכל לעקור אותם מן העולם מאחר שהם נשמרים מן המדות הנז"ל שמוציאין את האדם מן העולם ולכן נזכרה מצוה זו דוקא שהיא לפי הענין שלו שרוצה לעקור אותם מן העולם ח"ו:
ובזה יובן בס"ד לרמוז אך טוב לישראל אך רמז לשלשה רגלים שהם כ"א ימים כי הסוכות הוא ז' ימים כי ש"ע הוא חג בפני עצמו והפסח הוא ז' ימים והשבועות נמי יש לו תשלומין כל ז' לענין קרבנות הרי שלשה פעמים ז' גי' כ"א וז"ש א"ך טוב לישראל רמז להנז"ל:
והנה אפשר לרמוז בס"ד השלש רגלים לפסוק פרשתינו זאת והוא מ"ש הפסוק בני גד למשפחותם לצפון משפחת הצפוני לחגי משפחת החגי לשוני משפחת השוני ויובן בס"ד ג"ר גי' ז' רמז לשלש רגלים שכל אחד הוא ז' ימים כי גם השבועות יש לו תשלומין ז' ימים לענין קרבנות וז"ש בני ג"ד רמז לשלש רגלים ומפרש להו לצפון רמז לפסח שבודקים ומבערים החמץ הצפון בחורים ובסדקים לחגי רמז לסוכות הנקרא חג סתמא. לשוני רמז לשבועות והוא מלשון שונה הלכות שבו ניתנה תורה שצריך לשנותה ביום ובלילה תמיד:
וראיתי עוד בס"ד בס' וילקט יוסף שם שהביא מליקוטי מוהר"ן ז"ל שבשלש רגלים בכל אחד נתקן מדה אחת והוא בפסח נתקן תאות הממון בשבועות נתקן תאות המשגל בסוכות נתקן תאות האכילה וכתב טעם לזה ע"ש:
והשתא יובן בס"ד המסרה והביאה הר' ע"א ז"ל וזו תוארה תכין לך הדרך. תכין לבם תקשיב אזנך. תכין דגנם וגו'. ויובן בס"ד תכין לך הדרך רמז למשגל שהתשמיש קרוי דרך וכמ"ש הפסוק דרך גבר בעלמא וזהו תכין בהכנה ובכשרון ולא להרבות תאוה כבהמות. תכין לבם רמז לתאות הממון שבו מתגלה מה שבלב האדם וכמ"ש רז"ל בג' דברים האדם ניכר וא' מהם בכיסו שהממון מגלה לבו וזהו תכין לבם שג"כ יהיה בדרך הכנה בהיתר ולא באיסור ולא שיקבץ מן הבא בידו ואפי' מן הגזל. תכין דגנם רמז לאכילה שיהיה ג"כ בדרך הכנה וכשרון והנהגה:
ובזה יובן עוד המסרה והביאה הרב הנז' ועשה לי מטעמים. ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה. ועשה להם מכנסי בר לכסות בשר ערוה. ויובן בס"ד ועשה לי מטעמים רמז לתאות אכילה שתהיה מטעמים כדי טעם דוקא ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו אבל לא כדי למלאת הכרס. ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה רמז למשגל שלא יעשה כי אם לכוונת פריה ורביה להוליד בנים ובנות ולא למלאת תאותו ויצרו הרע וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך זלה"ה ע"פ ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה רמז לפ"ור שיוליד בן מכח האב הזכר ובת מכח האם הנקבה וזהו כרוב אחד מקצה מזה הוא הזכר וכרוב אחד מקצה מזה היא הנקבה ע"ש. ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה הוא הממון כי האדם אם הוא עשיר ויש לו ממון בזה מתכסים כל המומין שבו שאם הוא טפש יכבדוהו וינשאוהו כמו חכם גדול וכמה עשירים גמורים יושבים בראש הקרואים ומכבדים אותם בכבוד גדול מחמת עשירותן ואם יש בהם כמה דברים מגונים מכסים עליהם ואין מי שידבר בגנותן אלא אדרבא נותנים להם השבח בעו"הר וזו היא עיקר החנופה אשר מאס בה השי"ת נמצא שהממון הוא כמו המכנסים שמכסים את הערוה וכן אם האדם רוצה לחזור בתשובה ג"כ הוא מכסה עונותיו מן המקטרגים ע"י הממון שנותן לצדקה כי ע"י הצדקה שנותן בזה גורם שיתכסו עונותיו מנגד עיני המקטרגים ולא יקטרגו עליו בהן וממילא אז הוא לאט לאט מתקן עצמו וחוזר בתשובה שלימה ולכן ראוי מאוד לבעל תשובה לפזר ממון לצדקה ובפרט בתחלה תשובתו ונמצא שהממון מכסה את הערוה הן בדרך הנאות הן בדרך בלתי נאות וכאמור ולז"א ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה והוא לרמוז על דרך הנאות שאמרנו על בעל תשובה:
ובזה יובן בס"ד נמי עוד מסרה אחרת והביאה הרב ע"א וז"ל הא לכם זרע הא דרכיך בראש הא כדי פרזלא הא לכם זרע רמז למאכל הא דרכיך בראש רמז למשגל המכונה בשם דרך וכמ"ש דרך גבר בעלמה והוא מוריד כח הזרע מן הראש כי לכן המרבה בתשמיש עיניו כהות וזהו דרכיך בראש. הא כדי פרזלא רמז לממון שהוא מיני מתכות וגם פרזלא אותיות לא פזר שאין האדם רוצה לפזר ממונו אלא רוצה לכנוס ממון:
והנה הרב ע"א ז"ל כתב על נוסח הסליחות שאומרים פני הצאן אל עקד שתיבת שתיבת עק"ד הוא ג"פ ח"ן והם ר"ת עזר קנין דירה ע"ש באורך. ויובן בס"ד לרמוז כל זה על שלש רגלים והוא עזר רמז לפסח שעזרנו הש"ית ברחמיו וחסדיו והוציאנו ממצרים גוי מקרב גוי קנין רמז לשבועות שבו קנינו התורה שנקראת מקח שנא' כי לקח טוב נתתי לכם דירה רמז לסוכות שהאדם צריך לעשות דירה חדשה לעצמו תחת אויר השמים היא הסוכה והנה בכל רגל אנחנו מוצאים חן לפני הקב"ה ולכן נרמז בר"ת הנז' עק"ד הוא ג"פ ח"ן וכמ"ש הרב ז"ל:
ובזה יובן בס"ד לפרש מאמרם ז"ל שאמרו ג' חינות הן חן אשה על בעלה חן מקח על מקחו חן מקום על יושביו ויובן בס"ד לרמוז חן אשה על בעלה רמז לפסח שיצאו ישראל ממצרים בלתי שהיו ראויים לכך יען כי היו גוי מקרב גוי מה אלו עובדי ע"ז אף אלו עע"ז ואפ"ה נשאו חן בעיני הקב"ה וגאלנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה והכה כל בכור בכבודו ובעצמו וזהו משום דחן אשה על בעלה כי כן תמצא לפעמים שהאשה היא כעורה ואפ"ה אוהב אותה בעלה הרבה ומחבב אותה מאוד והיינו משום דחן אשה על בעלה וכן ישראל עם הקב"ה הם נמי כדמיון אשה ובעלה כנודע ומה שאמרו חן מקח על מקחו רמז לשבועות שבו ניתנה תורה לישראל שהקב"ה החזירה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה כי אם ישראל והתורה נקראת מקח וכמ"ש הפ' כי לקח טוב נתתי לכם וררשו רז"ל אמר הקב"ה אל תעזבו המקח שנתתי לכם ע"ש הרי קראה מקח וזהו מן מקח היא התורה על מקחו אלו ישראל דוקא משא"כ א"הע שלא אהבו אותה ולא קבלוה ומ"ש חן מקום על יושביו רמז לסוכות שהאדם עוזב דירתו המצויירת ומכויירת ועושה לו בראש גגו דירה מעצים ועלי אילנות ויושב בה כדרך שעושים שומרי השדות והוא שמח ואוהב דירה זו של הסוכה יותר מדירת ביתו ומכבדה יותר מכל דירתו והיינו משום דעיקר חן המקום הוא על יושביו דכמו שתמצא שיש איזה אדם שאוהב לדוד בבית אחד קטן ואינו אוהב לצאת מתוכו גם שיש ספק בידו לקנות בית אחר יותר טוב ממנו הרבה והיינו משום דחן מקום על יושביו:
הפטרת פינחס
ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק. יובן בס"ד לרמוז מ"ש רבינו האר"י זיע"א זלה"ה והבאנו דבריו לעיל בס"ד בריש הפרשה שאחר שנעשה ענין הר הכרמל ונפלו כל העם על פניהם ואמרו ה' הוא האלהים וגו' נתקנו נדב ואביהוא שחזרו ונתעברו בו ואחר שנתקנו לא הוצרכו לעמור שם ונסתלקו להם נדב ואביהוא. והנה איזבל אשת אחאב היתה מכשפה גדולה ועל ידי זה ידעה שנסתלקו נדב ואביהוא מן אליהו אשר עליהם נתבשר הנני נותן לו את בריתי שלום שהוא היותו חי לעולם ואז אמרה לו כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם כיון שנסתלק ממנו גזרת החיים והשלום גם רמזה לו אל נדב ואביהוא שמתו בשריפת אש וזהו כנפש אחד מהם וכיון שהרגיש שנאבדה ממנו מדרגה זו נתיירא וברח להר חורב וזהו ויירא וילך אל נפשו ר"ל לפי שלא היתה רק נפשו יחידית מפני כך נתיירא מאיזבל ואח"כ חזר להרויחם במערת הר חורב פעם אחרת עד שעלה בסערה השמים עכ"ל זלה"ה זיע"א ע"ש. והשתא אתי שפיר הפסוק מ"ש ויאמר קנא קנאתי וגו' ועי"ז שקניתי ועשיתי תיקון בהר הכרמל אז ואותר אני לבדי דייקא כי נדב ואביהוא נתקנו בזה הענין של הכרמל ונסתלקו ולכן כיון שראוני לברי ויבקשו את נפשי וגו' ורמז על איזבל שרצתה להרגו כנז"ל ולכן אמר אל נפשי דייקא והיא נפש העיקרית שלו שנשארה בו ואז ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך שרמז לו שיתן לו אותה שעה את נפש נדב ואביהוא לך שוב לדרכך הראשון והוא אותה המדרגה הגדולה שהיית הולך בה ואמר מדברה דמשק רמז לו על זאת והוא כי מדברה דמשק עם האותיות והתיבות גי' תש"ה כמנין ק"ח עו"ד נפ"ש נד"ב ואבי"הוא שעולה גימ' תש"ה בדקדוק וזהו לך שוב לדרכך מדברה דמשק לרמוז על האמור:
וילך משם וימצא את אלישע בן שפט וגו' והוא בשנים העשר ויעבור אליהו אליו וישלך אדרתו אליו. יובן בס"ד לרמוז ע"ד מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א שאלישע הנביא היה משורש חנוך הנק' מט"ט וכו' עכ"ד זלה"ה זיע"א. והנה בזה אפשר לרמוז בשנים העשר גימ' תתקע"ז ועם התיבות וכולל הכל גימט' תתק"ף כמנין מ"ן שור"ש חנו"ך שעולים תתק"ף בדקדוק וזהו והוא בשנים העשר גימט' מ"ן שור"ש חנו"ך ולכן זכה אז ויעבור אליהו אליו וישלך אדרתו אליו שלקח ממנו אח"כ נפש נדב ואביהוא כי ע"י שהיה משורש זה זכה לזה וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א דהא גרם להא:
לך שוב כי מה עשיתי לך. יובן בס"ד לרמוז ונקדים תחלה מ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה ודע כי כל מי שהוא מזאת הבחינה של נפש אדם הניתן בקין להיותה מבחינת נפש דאצילות כנז"ל יכולין כל הנשמות שהם משרשו לעלות ולתקן עד נפש דאצילות והיא בכלל ולכן כל מי שתיקן עד זה נקרא מלאך ולכן תמצא כי אליהו נקרא מלאך וכן יהודה וחזקיה נאמר עליהם בגמר' שהם תרי אמוראי בארעא ולקבלייהו תרי מלאכי ברקיעא להיותם משורש הזה וכן אמרו על ר"י בר אלעאי שהיה מתעטף בליל שבת בסדינים המצוייצים ודומה למלאך ה' צבאות והוא לסיבה הנז' וכן פינחס שהוא אליהו נאמר עליו ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו ולא אמר ותצפנם כי פנחס היה מלאך ולא הוצרכה להצפינו וגם הוא נקרא מלאך להיותו משורש הזה וכן בכל מקום שתמצא שם מלאך מכונה לאיזה חכם או לתנא או נביא כולם הם מבחינה זו ושמור כלל זה. ואמנם חנ"וך שהוא מט"ט להיותו שנטל גם זיהרא עילאה דאד"הר שהיא נשמה דאצילות היה מלאך גדול מאליהו וכו' עכ"ל ע"ש והנה הקב"ה אמר לאליהו ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך ואז הבין אליהו זכור לטוב שצריך ליתן את נפש נדב ואביהוא שיש לו לאלישע בעת שיסתלק מן עו"הז ולכן אליהו כשראה את אלישע השליך אדרתו אליו לרמוז לו שהוא מוכרח ליתן לו את נפש נדב ואביהוא שהיא אדירות ומעוז שלו ולכן השליך אדרתו אליו ואלישע ברוח קדשו הבין מה שרמז לו בהשלכת האדרת כאמור ולכן שמח ואמר לו אשוב ואשקה לאבי ולאמי ואלך אחריך והשיב לו אליהו לך שוב כי מה עשיתי לך שרצה לרמוז לו עתה על ענין האדרת שהשליך אליו וא"ל כי מ"ה ר"ת מלאך השרת עשיתי לך ר"ל בהשלכת האדרת רמזתי לך על נפש נדב ואביהוא שאתן אותה לך ואז תהיה נקרא מלאך השרת וכאמור והגם שודאי הוא לא נתן אותה לו כי אם בעת הסתלקותו מן העולם אפ"ה קאמר עשיתי לך הכוונה כי מאחר שהשליך אליו אדרתו הנה בזה הוא זכה בה וכאילו נתנה לו ממש ודע דהגם שכתבנו בס"ד לעיל משם רבינו האר"י זיע"א דאלישע עצמו הוא משורש חנוך שהוא ג"כ מלאך וגדול מאליהו עכ"ז שפיר קא"ל אליהו מלאך השרת עשיתי לך דזה לחוד וזה לחוד:
ובזה אפשר לרמוז עוד בס"ד כי מל"אך במילואו כזה מ"ם למ"ד אל"ף כ"ף הנה אם תמלא את אותיות המילוי ג"כ יהיה מילוי המילוי כזה מ"ם מ"ם למ"ד מ"ם דל"ת אל"ף למ"ד פ"ה כ"ף פ"ה סך הכל גי' אלף ור"ג ועם הכולל כ"ד אותיות שלהם גי' אלף רכ"ז כמנין נפ"ש דק"ין מ"ן האצי"לות שעולים תיבות אלו מספר אלף רכ"ו וע"ה הוא מספר אלף דכ"ז והוי חושבנא דדין כחושבנא דדין לרמוז שמי שהוא מבחי' זו נקרא מלאך. או יובן אופן הרמז כך כי כבר כתבנו בס"ד שאם תמלא אותיות מל"אך במילוי דמילוי יעלו מספר אלף ור"ג ועם ד' אותיות השורש הרי אלף ור"ז והוא כמנין בחי"נת ק"ין מאצי"לות שעולים תיבות אלו אלף ור"ז בדקדוק והוא להורות כנז"ל גם אפשר לרמוז בס"ד כי המספר הנז"ל של אותיות המלאך שעולה אלף ג"ר הוא רמז שמי שיש לו נפש דאצילות שהיא בחינת האלפים כנודע הרי זה נקרא מלאך ולכן מל"אך חשבונו כנז"ל עולה אלף ג"ר ר"ל שזה האדם הנקרא מלאך הוא הגיע וגר באלף שהיא עולם האצילות שזכה לנפש דאצילות: