ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. הנה הדקדוק מבואר דלמה רצה לקרות כל התורה כולה ולהזהירם בה דווקא במועד שנת השמטה וגם שיהיה בחג הסוכות ולא בפסח ועצרת שג"כ יש בהם עולי רגלים. ויובן בס"ד לפרש דידוע מ"ש המפרשים ז"ל טעם השמטה הוא להורות כי לה' הארץ ומלואה ואין לישראל חזקה בארץ אלא ממנו הכל וכתבו המפרשים ז"ל דמוכח מזה דיש לישראל דין עבדים דאם יש להם בחי' בנים לא היה צריך סימן זה כי בלא"ה אין חזקה לבן בנכסי האב כנודע אלא ודאי דינם כעבד ויש חזקה לעבד בנכסי רבו ומשום הכי אצטריך השמטה ונמצא שענין השמטה מורה שאין אנחנו בחי' בנים עכ"ד ז"ל. גם ידוע מ"ש המדרש רבה בפ' אמור א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעינן מאן הוא נצח אלא מאן דנסיב באיין בידיה אנן ידעינן דהוא נצוחייא כך ישראל ואו"הע באים ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעינן מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידם אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא לפיכך משה מזהיר את ישראל וא"ל ולקחתם לכם ביום הראשון ע"כ ע"ש. ונמצא שהגם שעיקר מחילת העון של ישראל הוא ביום כפור עכ"ז הדבר מתברר בחג הסוכות דוקא שאז נוטלים ישראל בו הלולב והנה ידוע שהטעם שישראל דוקא יש להם מחילת העון אבל לאו"הע לא מהני להו מחילה משום דישראל יש להם דין בנים ולהכי מהני להו מחילה דאב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל או"הע דיש להם דין עבדים לא מהני להו מחילה דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ונמצא דבחג הסוכות אשר יתברר בו דישראל נצחי דינא יש בו הוכחה דישראל יש להם דין בנים ולכאורה נראה דדבר זה והשמטה הוי תרתי דסתרי דמן השמטה מוכח ריש לישראל דין עבדים ואמנם אין זה קושיא כלל דאפשר לומר דהאי טעמא דהשמטה הוא אתי אליבא דרבי יהודה דוקא דס"ל בפ"ק דקידושין כשישראל עושים רצונו של מקום קרויים בנים וכשאין עושים רצונו של מקום קרויים עבדים וא"כ השתא אתי שפיר דכשבאים ישראל לפני הקב"ה ומתוודים ומתחרטים על מעשיהם א"כ הרי באותה שעה המה עושים רצונו של מקום כי הם שבים בתשובה ואז יש להם דין בנים ולכן מהני להו מחילה על עונות שעברו ומה שצוה אותם הקב"ה במצות השמטה משום פן יהיה זמן שישראל יתרשלו כמה שנים בעבודתו ית' ח"ו ולא יהיו עושים רצונו של מקום דאז אותו זמן יש להם דין עבדים ולכן כדי שלא יהיה להם חזקה באותם שנים צוה להם במצות שמטה כדי להורות שהארץ היה של הקב"ה ולא יהיה להם אז חזקה:
ונמצא לפ"ז דבצרוף השמטה וחג הסוכות יצא לנו הוכחה לסברת ר"י דכשישראל עושים רצונו של מקום יש להם דין בנים וכשאין עושים רצונו של מקום יש להם דין עבדים דאי לא תימא חלוק זה א"כ הוי תרתי הוכחות דסתרי אהדדי ואמנם בזה החילוק יתיישבו שפיר וא"כ השתא לפי חילוק זה מוכרחים ישראל לירא מהש"ית תמיד ולעשות רצונו דאין יכולים לבטוח מעצמם ולחשוב שאין הקב"ה ידונם כאו"הע ויבוא עליהם פורענות מאחר שהם בנים דבזמן שהם אינם עושים רצונו של מקום ודאי הם עברים כאו"הע ויש לירא מן הדין וגם עוד לפי חילוק זה יצא לנו ללמוד דהגם שישראל חטאו הרבה אין להם להתרשל מן התשובה מכח רבוי העונות שעשו שאם יעשו תשובה א"כ הרי הם באותו זמן עושים רצונו של מקום וקרויים בנים ואז ממילא הקב"ה ימחול להם על העבר והשתא שפיר יובן בס"ד הטעם שרצה הש"ית לקרות התורה באזניהם ולהזהירם בה בשנת השמטה ובחג הסוכות דוקא מפני שענין השמטה וחג הסוכות הם תרתי דסתרי ובעל כרחך אתה צריך לחלק כסברת רבי יהודה הנז"ל וכבר אמרנו בס"ד דלפי סברא זו מוכרחים לשמור התורה ולירא מהקב"ה ולא יבטחו בעצמם בשביל שהם בנים דמאחר שהם אינם עושים רצונו אינם בנים כי אם עבדים וז"ש מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות דאז אותו זמן הוי תרתי הוכחות דסתרין ובעל כרחך אתה צריך לחלק כסברת רבי יהודה דדוקא כשעושין רש"מ קרויים בנים ואי לא לא הנה אז בבא כל ישראל לראות תקרא את התורה הזאת וכו' וצריך שתקהל לך את הכל וגם האנשים והנשים והטף כדי שע"י הכרח הנולד מזה אז ישמעו וילמדו ויראו את ה' וזהו שנתן טעם למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת:
ובזה אפשר לומר בס"ד דהפסוק רמז עוד טעם אחר לפי דרכו דמוכח נמי ממנו שיש לישראל דין בנים והוא כי ידוע דמן הקרבנות נמי מוכח דין בנים דהקשו המפרשים ז"ל איך הקב"ה יקבל הקרבנות מן האדם והלא הוי דוגמת השוחד ח"ו כי הקב"ה הוא הדיין ותירצו דישראל יש להם דין בנים ובין אב לבן לא שייך שוחד עכ"ד ז"ל ולפ"ז אמר הפסוק מקץ שבע שנים וכו' בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר הוא הב"המק אשר שם מביאים הקרבנות דמוכח ג"כ ממנה דין בנים וא"כ הוי נמי טעמייהו סותר ענין השמטה אז תקרא את התורה הזאת וכו' וכאמור:
והנה רש"י ז"ל כתב מקץ שבע שנים בשנה הראשונה של שמטה השמינית ולמה קורא אותה שנת השמטה שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ע"ש ולפי דרכנו בס"ד לכן בחר בזמן הזה ולא היה זה בסוכות של שנה השביעית עצמה מפני שיותר נראה כח השמטה במוצאי שביעית משנת השביעית עצמה דבזמן ההוא איכא רבותא טפי והוכחה טפי על ביטול החזקה יען כי אפי' ששנה השביעית כבר עברה אפ"ה מה שנשאר מן הקציר שלה ג"כ אין זכות לבעל השדה בו כלל:
הפטרת וילך
קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. יובן בס"ד לפרש ע"ד מ"ש בגמרא דסוכה פרק ה' א"ר אחא בר חנינא אלמלא ג' מקראות הללו נתמוטטו רגליהן של שונאי ישראל חד אספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הריעותי ואידך הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל ואידך והסירותי את לב האבן מבשרכם רב פפא אמר אף מהאי קרא ואת רוחי אתן בקרבכם ע"ש ונמצא שמכח דברים שיצאו מפי הקב"ה בזה יצא כח לישראל לענין קבלת התשובה שצריך אז לקבלם הש"ית בתשובה ולטהרם ולהצילם מיד היצ"הר ובזה יובן קחו עמכם דברים רמז לדברים הנז"ל שיצאו מפי הקב"ה מ"ש ואשר הריעותי ומ"ש כחומר ביד היוצר ומ"ש והסירותי את לב האבן ומ"ש ואת רוחי אתן בקרבכם הנה את הדברים האלה שדבר הש"ית בעדכם קחו עמכם לעזרתכם ובזה אז ושובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא עון וכו' כי מן הדברים הנז' יהיה לכם כח גדול לענין קבלת התשובה ומחילת העון:
או יובן בס"ד קחו עמכם דברים ושובו אל ה' והוא דידוע מ"ש במדרש והביאו הרב מהר"י אלגאזי ז"ל ע"פ שמעו דבר ה' אין דבר אלא שמירת שבת כמ"דא ממצוא חפצך ודבר דבר אמר הקב"ה לישראל אפי' אם עברתם על עשרת הדברות שמרו שבת ואסלח לכם ע"כ ע"ש ונמצא לפ"ז הדבר הוא כינוי לשמירת השבת ובזה יובן קחו עמכם דברים נקט דברים לשון רבים רמז לשמירות הרבה של שבתות הרבה ובזה ושובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא עון וכו' כי שמירת השבת תועיל לסליחת העון וכמ"ש המדרש אפי' אם עברתם על עשרת הדברות שמרו שבת ואסלח לכם:
או יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב מהר"י אלגאזי ז"ל דדבר הוא כינוי למלאך כמ"ש רז"ל בתנחומא בפסוק וישם ה' דבר בפי בלעם מלאך ישב לו בגרונו רצה לברך מניחו רצה לקלל סותמו ואין דבר אלא מלאך כד"א ישלח דברו וירפאם ע"ש והנה ידוע כי בעל תשובה צריך להרבות בעסק התורה ומעשה המצות במאד מאד יען כי מעסק התורה והמצות נבראים מלאכים והמה יהיו מליצי יושר על האדם והנה החוטא רבים מקטרגים יש עליו למעלה והמה המשחיתים הנבראים מן עונותיו ועל כן צריך להרבות עליהם המזכים המה המלאכים הנבראים מן תורה ומצות שיליצו יושר בעדו ויצא זכאי וז"ש קחו עמכם דברים המה המלאכים שהמלאך נקרא דבר ובזה ושובו אל ה' שתעשו תשובה ואמרו אליו כל תשא עון הוא המשחית המקטרג הנקרא עון כנודע וקח טוב הוא המלאך הטוב הנברא מן עסק התורה והמצות:
או יובן בס"ד דברים גי' רנ"ו רמז ליחוד נ"ר שהוא יחוד שלשה הווי"ות ב"ה עם אה"יה אד"ני אלה"ים שעולים גי' נ"ר ועם הכוללים שלהם גי' רנ"ו ובזה יובן קחו עמכם דבר"ים רמז ליחוד הנז' שתייחדו אותו ובזה ושובו אל ה' שתתקבל תשובתכם ואמרו אליו כל תשא עון יען כי וקח טוב הוא היחוד הנז' שממשיכים בו שפע רב טוב:
או יובן בס"ד קחו עמכם דברים ע"ד שאמרו במדרש בפ' נח פ' ל"ב ע"פ תאבד דוברי כזב תאבד להם מדברותיהם ר"ל דוברי מלשון דבר אחד לדור שיאבדו מביניהם שמסייעין להם לעשות רע וכמ"ש הרב הנז"ל שם ע"ש והנה ידוע כי כמו שהחולה צריך לילך אצל הרופא כדי שימסור לו רפואתו וינהיגנו בדרכי הרפואה ואז בזה יתרפא ויבריא כן החוטא שהוא חולה מחולי הנפש צריך לילך תחלה אצל רופא הנפש והוא הת"ח אשר לו נגלו רפואות הנפש מפי סופרים ומפי ספרים ואז הוא יגיד לו את התיקון אשר יועיל לכפרת עונותיו בפרטות והוא יורנו את הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה וז"ש קחו עמכם דבדים דבר אחד לדור הם הת"ח שהם הדברים והמנהיגים של ישראל אשר המה יודעים ובקיאים ברפואת הנפש ואז ושובו אל ה' כי על ידם תוכלו לידע התיקון המועיל לכל עון ועון בפרטות:
מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. יובן בס"ד כי הנה ידוע שהתשובה וסליחת העון לא שייכא כי אם לישראל אבל לא באו"הע והנה יש לזה ב' טעמים והוא הא' כי ידוע מ"ש רז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו והנה סתם ישראל מעבירין מדותם הם כן מנהגם מנהג קדוש שבכל לילה מוחלים זה לזה ומי שאינו מוחל בשאר ימות השנה הנה הוא מוחל בערב כפור ומתירין כל הקללות ונמצא שהם מעבירים על מדותם ועל כן הקב"ה מעביר על פשעם ומוחל להם משא"כ או"הע דלית להו מדה זו ומנהג זה ועל כן לגבי דידהו יקוב הדין את ההר וכמש"ה חטאים תרדף רעה ולא שייך בהו תשובה ומחילה כלל ועוד איכא נמי טעם פשוט והוא כי ישראל יש בהם ג' סימנים והוא ביישנים רחמנים גומלי חסדים והנה כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה וכמו שהם מדתם רחמנים גומלי חסדים ונמצא שהם מתנהגים זה עם זה לפנים משורת הדין כן הקב"ה יתנהג עמם לפנים משורת הדין ולכן שייך מחילת העון כי תהני להו התשובה אשר היא לפנים משורת הדין משא"כ או"הע שאין להם מדה זו שאין מתנהגים לפנים משורת הדין על כן גם הקב"ה לא יתנהג עמהם כי אם בדין ובמשפט ואיך תהני להו תשובה אשר היא לפנים משורת הדין כי שורת הדין נותנת שהנפש החוטאת היא תמות וחטאים תרדף רעה כנודע וז"ש מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו הם עם קדוש בית ישראל דוקא וא"ת ולמה ישתנו בזה לטיבותא מאו"הע דלא שייך בהו מחילת העון ובישראל איכא ויהיב טעמא מפני כי חדא לא החזיק לעד אפו ר"ל שמדת סתם איש ישראלי הוא שאין מחזיק לעד אפו על חברו שאם יש לו כעס וחימה על בני אדם שחטאו לו הנה הוא מוחל מעצמו להם כמנהג ישראל קדושים אשר נותנים מחילה זה לזה בכל לילה על המטה ומי שאינו מוחל בכל לילה בודאי הוא שימחול בערב כפור ומתירים כל הקללות כנודע וא"כ מן הראוי הוא שגם הקב"ה לא יחזיק לעד אפו על ישראל וימחול להם משא"כ או"הע דליכא בהו מדה ומנהג זה ועוד איכא טעמא אחרינא והוא כי חפץ חסד הוא שכל איש ישראלי חפץ לעשות חסד עם העולם כי סימן ישראל הם רחמנים גומלי חסדים וא"כ כמו שהם מדתם לעשות ולהתנהג לפנים משורת הדין גם הקב"ה יתנהג עמהם לפנים משורת הדין משא"כ או"הע דליתנהו במדה זו ומה שאמר הפ' כי חפץ חסד הוא ולא אמר עושה חסד הוא לכלול גם העני והחולה אשר אין בידו יכולת לעשות חסד שעכ"פ חפץ לעשות חסד אלא שאין ביכלתו וא"כ ג"כ הוא נידון כעושה חסד ממש ולז"א כי חפץ חסד הוא חפץ דייקא:
ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. יובן בס"ד לפרש ונקדים תחלה מ"ש רז"ל במדרש רבה בריש פ' ויצא וז"ל יש שהוא הולך אצל זווגו ויש שזווגו בא אצלו יצחק זווגו בא אצלו וירא והנה גמלים באים יעקב הלך אצל זווגו דכתיב ויצא יעקב ע"כ ע"ש. גם ידוע דהקב"ה אמר שובו אלי ואשובה אליכם וישראל אמרו השיבנו ה' אליך ונשובה וכתבו חז"ל שזה הוא ויכוח בין הקב"ה ובין ישראל שהקב"ה רוצה שהם יתעוררו תחלה לעשות תשובה ותקון על עונם ולהתקרב אליו ואז הוא ית' ישוב אליהם ויפרוש כנפיו עליהם כבתחלה וישראל רוצים שהוא ית' יעורר אותם תחלה ויטהרם מטומאתם ויביאם אצלו ואז הם יהיו דבוקים בו לעולם ועד לשמור מצותיו וחוקותיו תמיד כל הימים והנה ידוע עוד דישראל עם הש"ית הם כדמיון אשה עם בעלה ואם כן השתא יובן בס"ד שפיר הויכוח והוא כי הש"ות תפס השיטה כמנהג יצחק אע"ה שזווגו בא אצלו ולכן אמר שובו אלי ונשובה אליכם כי כן היא המדה כיצחק אע"ה שזווגו בא אצלו ולא שהוא הלך אצל בת זוגו ואמנם ישראל תפסו השיטה כמנהג יעקב אע"ה שהוא הלך אצל בת זוגו א"כ יש כח טענה לישראל ולכן טענו לפני הקב"ה ובקשו השיבנו ה' אליך ונשובה כי המנהג והשיטה האמיתית הוא כמנהג ושיטת יעקב אע"ה שהבעל צריך לילך אצל בת זוגו וליקח אותה לו והוא ע"ד המשל שהמשילו רז"ל משל לבעל אבידה מי מחזר על מי הוי אומר בעל אבירה הוא מחזר על אבידתו וכאשר עשה יעקב אע"ה וכן כאן גבי הקב"ה וישראל שצריך ג"כ שהש"ית ישלח דברו וירפאם ברפואת הנפש להעביר חטאם ולטהרם כדי שיהיו ראויים לקרבם ולקחת אותם אליו כי בעל האבידה צריך לחזר על אבידתו ולעשות כמה הכנות ועניינים לתועלת חזרת האבידה אליו. ובזה יובן ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם של ישראל והכוונה כי הוא ית' כביכול צריך לחזר על ישראל ולטהרם מטומאתם כדי לקחת אותם אליו כדרך בעל האבידה שהוא מחזר על אבידתו והוא מטפל בה וכטענת ישראל שאומרים השיבנו ה' אליך ונשובה והגם שבאמת יש שיטה ומנהג להפך והוא מנהג יצחק אע"ה שבת זוגו באה אליו והוא לא הלך אצלה וא"כ לשיטה זו צריך להיות כדבריו ית' אשר אמר שובו אלי ואשובה אליכם לז"א תתן אמת ליעקב ר"ל הגם דאיכא שיטה ומנהג להפך אבל עכ"ז אנחנו מבקשים ממך ית' שתתן אמת ליעקב כלומר שתכריע האמת כשיטת יעקב אע"ה שהוא הלך וחזר על בת זוגו וכמה יגיעות יגע וכמה הכנות עשה כדי לקחת אותה אליו וא"כ גם אתה ית' תכריע האמת כשיטתו ואתה תכוננו תחלה ותקרבנו אליך וכמ"ש השיבנו ה' אליך ונשובה והנה עי"ז שתכריע האמת כשיטת יעקב אע"ה ותשיבנו אליך אז בזה אתה מקיים החסד של אברהם אשר נשבעת בעבורו לאבותינו מימי קדם והיא ההבטחה שהבטיח הש"ית לאברהם יצחק ויעקב בעבור הטבת זרעם שיהיו קיימים ומאירים ככוכבים לעולם ועד ונשבע להם בעבור זאת:
ובזה יובן בס"ד יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל והכוונה כי תיבת משפטיך הוא מלשון לא ידעו את משפט אלהי הארץ וזהו יורו משפטיך ליעקב ר"ל שגם אתה תעשה כשיטת יעקב ר"ל ותורתך מנהגך ידמה לישראל ישראל סבא הוא יעקב אע"ה וכפל הדברים לקראו ישראל לומר שהוא ישר אל ויפה שיטתו אשר נהג בה כי הדרך הוא שבעל האבידה הוא מחזר על אבידתו וכן הוא הענין גבי הקב"ה וישראל כי ישראל יש להם נפש חלק אלוה ממעל והם חבלו וגורלו של הקדוש ב"ה. ובזה יובן בס"ד עוד הפסוק בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל והוא כי מאמר ישראל שאומרים השיבנו ה' אליך ונשובה הוא כשיטת יעקב אע"ה דהוא חזר על בת זוגו והנה כאשר יעשה הש"ית כרצון ישראל שהוא ישיב אותם תחלה טרם אשר ישובו הם אז ישמח יעקב אע"ה ויגל כי יראה כי נתקיימה שיטתו ומנהגו בבניו וז"ש בשוב ה' שבות עמו בשוב ה' דייקא שהוא יחזר עליהם להשיבם אליו אזי אותו זמן יגל יעקב ישמח ישראל הוא יעקב אע"ה שהוא ישראל סבא כי יראה שנתקיימה השיטה בבניו כשיטתו ומנהגו וכאמור ולכן ישמח ויגל גילת ורנן: