שמעו דבר ה' בית יעקב. אמר הגאון זצלה"ה טעם למה אנו מפטירין דש"ח קודם ט"ב. היות שחטאו ישראל בג' סרחוני עבירה וגם הראייה והשמיעה והדבור שעל פי הג' האלה יוכל להשיג הבורא מצד ברואיו והם חטאו בג' אלה בדבור על עסקי לה"ר ובראייה ובשמיעה לכך אנו מפטירין דש"ח דברי ירמיה על עסקי דבור. שמעו על עסקי שמיעה וחזון על עסקי ראייה מלשון חזית איש מהיר במלאכתו וא"ש. ואי' במד' שמעו דבר ה' בית יעקב לפי שעברו על נשמע לכך אמר ירמיה שמעו וצריך ביאור. ונר' לתרץ דידוע כל מקום שנאמר בית יעקב אלו הנשים כמש"ה כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים. ואי' יצירת הולד הוא ארבעים יום בזכר ושמונים יום בנקבה ויש לתמוה מי שברא כל העולם ברגע אחת בחיבור ד' יסודות יצטרך להכנת האדם ארבעים יום ויותר תמוה על האשה. ונר' לומר דהנה ידוע שיש במין האדם שלש נפשות האחת היא נפש הצומחת דכמו שיש במיני הצמחים והדשאים כח נקרא נפש הצומחת מה שיגדל גשם הצומח ויגבר וירחב כן יש באדם וזאת הנפש מתגברת עד זמן הקצוב וזאת הנפש היא מתאוה והוצרכה לאכול. והשנית היא נפש הבהמית והיא בעלת הרגשת החמשה ובעלת התנועה והתנודה ממקום למקום וזאת הנפש היא ג"כ באדם וממנה נעשו כל כעולת האדם הצריכה לו כגון בית לבנות וזו נקרא מושכלות ראשונות. והנפש השלישית היא לאדם לבד והיא נקראת נשמה והיא בעלת חכמה כלולה מחכמה עליונה ונחצבת ממערכת אלקים חיים בגזירת עירין ובמאמר קדישין דא היא מדורהון עם בשרא לשוט על פני תבל ארצה. אבל הנשמה אינה רוצה לצאת ממדור העליון אל החומר כי היא כתלג חיור וכעמר נקי ואין בה שמץ פסול והש"י. עושה שלום במרומיו ואין מכריח את הנשמה. אמנם הש"י מאציל אותה ממדורה מ' יום כדי שיתרצה והוי תחלה באונס וסופה ברצון וכן בעת פרידתה הנשמה מעל גוייתה הש"י ממרק את הגשם תחלה עד שתתרצה הנשמה לבוא אל גינת ביתן המלך אם היא ראויה לכך. ואי' בגמרא נמנו וגמרו טוב לו לאדם שלא נברא משנברא ומפרש מהרש"א דמנו מצות עשה ולא תעשה ומצאו שמצות עשה הם רמ"ח ול"ת הם שס"ה והוא רחוק משכר וקרוב להפסד שבקל יוכל האדם לכשול לכך גמרו טוב שלא נברא. ומפני זה הנשמה ממתנת מ' יום טרם שתתחבר בגשם. וכ"ז באיש שיש לו רמ"ח מצות עשה. אבל באשה שאין לה כלל אלא שלש מצות עשה ויותר קרוב להפסד לכך הנשמה ממתנת פ' יום וא"ש:
ואי' שאמרו ישראל נעשה ונשמע נעשה נגד מצות עשה ונשמע נגד מצות ל"ת וידוע דנשים חייבות בכל ל"ת האמורה בתורה אבל לא במצות עשה כי אם מתי מספר ולכך תפס הנביא בלשונו שמעו דבר ה' בית יעקב אלו הנשים וז"ש המדרש שמעו לפי שעברו על נשמע והם ל"ת כנ"ל וק"ל. וכל משפחות בית ישראל פי' לפי שאמרו הנשים יבא נא אויב ימהר ויחיש מעשהו ובטחו על הוד יפים וזה דרכם כסל למו כי הלכו בנטיית גרון הלוך וטפוף תלכנה לכך אמר הנביא ישעיה ושפח ה' קדקד בנות ציון ר"ל בשעה שבא צר ואויב בשערי ירושלים עשו משפחות משפחות להחבא שלא יתעלל בם האויב כי ה' פתחן יערה ושופעת דם ולכך נעשו משפחות ולכך אמר הנביא וכל משפחות בית ישראל על שם סופן וק"ל:
פי' אחר שמעו וכו' בית יעקב אלו הנשים וכל משפחות בית ישראל אלו אנשים והטעם למה קורא אותם בלשון משפחות ונקדים מ"ד כשתפלו על המן כתיב והנה העם בוכה למשפחותיו ותמוה וכי מפני שלא היה להם אלא מן בכו למשפחותיו וביותר תמוה על הגמ' דאמרו שם דבכו להתיר להם עריות בפרהסיא ומה ענין זה לזה וי"ל בשני אופנים ע"פ הידוע דאם אדם הולך אצל זונה אשה זרה לא יוכל לקרוב אל פתח ביתה ולדרוש שלומה בעצם היום דכל רואיו יכירו וידעו כי הוא הולך לבית הזונה. רק בנשף בערב יום באישון לילה מאפלה אז עין נואף שומרת פתח ביתה. אמנם אם הוא מנאף עם קרוביו יוכל לילך לשם לדרוש בשלומה ולבקרה בהיכלה בעצם היום כי מי יודע מה יעשה לשם. והש"י אסר להם קרובים וזהו טענתם שבכו למשפחותיו להתיר להם קרובים שהמה עריות בפרהסיא ולכאורה איך יצדק לזנות עם קרוביו הלא המן היה מגלה מי שזינה לא ירד לפני פתח אהלו. ולכך בכו בתרתי חדא שהמן היה מודיע והשני שנאסר להם קרובים וזהו בלתי אל המן עינינו והעם בכו למשפחותיו וא"ש:
באופן אחר י"ל דכתב הפילסוף שמאכל העני לא יטעם לעשיר והוא מואס בו אף שהוא מתוק לחיך ובוחר תמיד במאכלים יקרים ביותר מפני שחלק המתעורר מבקש תמיד גאוה ושררה יותר על שאר אנשים הן במאכלים הן במלבושים. וידוע דישראל במדבר לא היו כל המשפחות שווים כי היו מדריגות לכל משפחה אמנם מאכלם היתה שוה דהיינו המן כקטן וכגדול וע"ז התרעמו ואמרו בלתי אל המן עינינו שכולנו שווים בו ולכך בכו למשפחותיו כי מאסו במאכל עני. וכמו כן היו משפחות מיוחסים בירושלים כהנים ולוים ומשפחת בית דוד. וכאשר הלכו בגולה היו כולם שוים כנקלה כנכבד היו כולם עניים טרודים ומרודים וזהו רמז להם הנביא וכל משפחות בית ישראל שיהיו כולם שוים וא"ש:
או יאמר בית יעקב זהו שבט יהודה דהי' בהמ"ק בחלקם ונקרא בית יעקב כדאי' אברהם קראו הר יצחק קראו שדה יעקב קראו בית ולכך נקראין שבט יהודה בית יעקב וכמש"ה בית יעקב לכו ונלכה. וכל משפחות בית ישראל אלו עשרת השבטים שהחזירן ירמיה אע"ג דכתיב וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים זהו היו האבות שהגלם סנחרב ומתו שם אבל הבנים החזירם ירמיה ואפ"ה לא סרו מרוע מעלליהם בא"י. ונתוכח עמם הנביא ואומר. מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי. והקשו המפרשים למה נתוכח עם האבות אשר כבר בעפר יסודם וכי מפני שאבות אכלו בוסר שיני בנים תקהינה הלא גם הם זנו אחרי אלקי נכר. ואמ"ו ז"ל לתרץ באגב גררא לדקדק מה שאמר כי רחקו מעלי הא עבדו ע"ז ממש רק הענין כך הוא דהנביא נתוכח עמם באמת על שעבדו ע"ז וביאר להם במליצת דבריו אבותיכם באו להמצודה באונס ולבסוף נעשית ברצון כאשר נבאר דאי' בגמרא דסנהדרין ירבעם היה לוכד חכמים בערמה הושיב רשע אצל צדיק אמר להם חתמיתו על כל מאי דעבידנא א"ל הן אפי' למפלח לע"ז א"ל הן וכו' וצריך להבין איך יסבול החוש המוחש אנשי שם שהיה בהם רוח ה' איך יטעו. אך הענין הוא דירבעם וכל אנשי דורו חכמים גדולים היו וראו בחכמתם שאם ישראל יעלו לחוג את חג ה' בירושלים ישוב המלכות לבית דוד אשר לו משפט המלוכה. וכרתו עצה לילך בח"ל בזמן הרגל ובח"ל פטורים מלעלות כמבואר בג' דפסחים דר' יהודה בן בתירא היה בנציבין ולא עלה לרגל וקבעו שילכו לדן ולבית אל שאותן מקומות היו בח"ל. ואי' כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה מפני שא"י מקבלת השפע מן השם ב"ה בעצמו וח"ל מקבל שפע באמצעות המזל כידוע ולזה הסכימו אחיה השילוני וחביריו שילכו לח"ל ושפיר אמר אפי' לעביד ע"ז א"ל הן כנ"ל. אמנם רוע לבו של ירבעם הטעהו והלך אחר ההבל ותוהו וטעו ממש בתר ע"ז ועל זה הוכיחם הנביא מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי ר"ל שהלכו לח"ל ואח"כ וילכו אחר ההבל ויהבלו ממש וק"ל. באופן אחר ליישב קו' הנ"ל על שחתמו לעבוד ע"ז לפי שאמר אחיה השילוני ובניתי לך בית נאמן לכך סברו שאין דבריו של ירבעם הנזכרים רק פטומי מילי בעלמא ובטחו במלכם שלא יכשלו בחטא דהלא מלך כשר הוא אמנם היצה"ר הטעה אותו באמת. אבל ישראל בנקיון כפים עשו זאת כי השם יתברך מינה אותו למלך ע"י עבדיו הנביאים ואלו היה רשע לא נתמנה לנגיד על ישראל ולכך עשו הישר בעיניו. וזהו היה טענה ישרה על שחתמו אפי' לעבוד ע"ז. וע"ז נתוכח עמם הנביא כי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואמר דלא נוכל להאמין באדם עד יום מותו כי הבחירה נתונה בידי אדם ומצודה פרוסה על כל החיים ואף שמינה השם אותו לנגיד על עמו ישראל אינו סך את דרכו בסירים להיות אסור לעבוד בהכרח כי הארץ נתן לבני אדם ואיש כל הישר בעיניו יעשה והוכיח לישראל שלא היה להם לבטוח בו.. והביא ראייה שאין הקב"ה מונע הבחירה מברואיו. דהנה צריך להבין בעת שהיה אהבת דודים וזכר לעולם בריתו ברית אשר כרת בין הבתרים ושלח משה עבדו להוציאם מארץ מצרים. והדריך בנעלים בעים רוחו אל המדבר מקום נחש שרף ועקרב ופרש ענן למסך ואש להאיר לילה ויבא שלו ולחם לאכול מן השמים השביעם פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר ועם זה אמר הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה יש לתמוה מי שהוא כל יכול היה לו לחזק את לב ישראל שלא יגורו מפני איש ולבער ולנער רשעים מן הארץ. ועפ"י דברינו יובן כי הש"י אינו מונע הבחירה מאדם ועשה להם נסים ונפלאות נגד הטבע ולא הכריח את האדם לעשות רצונו כנ"ל. וזהו שנתוכח עמם הנביא מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי ר"ל שחתמו אפי' לעבוד ע"ז ואין לומר דהשם ב"ה מינהו למלך והכל גלוי לפניו ובודאי אין בו שום דופי זה אין טענה כלל כי סיבת הבחירה אינו מונע הש"י מבריותיו. וז"ש ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו ממצרים המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה ולמה לא הוליך אותנו מיד דרך ארץ פלשתים וצ"ל כדי שלא ימנע הבחירה וא"כ למה רחקו מעלי וק"ל:
בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. י"ל טעם למה הביאם הקב"ה למדבר מקום אשר לא עבר בה איש וכו' והיינו דאי' אסור להקריב קרבן בבמה בח"ל מפני טומאת ארץ העמים והטעם על שיש טומאה בח"ל יותר מבא"י מפני דמי המבול ירדו לח"ל וננערו שם כל מתי מבול ונעשה כל העולס כבית הפרס. אבל בא"י קיי"ל דלא היה המבול יורד לשם ולא נטמא כלל ולכך יש קדושה בא"י יותר מבשאר ארצות. והש"י בחר בישראל מכל העמים להיות לו לעם סגולה והשרה הקב"ה שכינתו בתוכם וצוה לבנות משכן להקריב שם קרבן לכך נתן להם א"י אבל ח"ל אינו ראוי להקרבה כנ"ל. וגם במדבר ראוי להקרבה כי לא נטמאה ממי המבול לפי שלא היה אדם לשם והש"י רוצה לזכות לישראל שיקרבו קרבן וזהו ההבדל שבין ישראל לאו"ה שקרבן של ישראל מתקבל לרצון ולכך הוליכם למדבר ולא במקום ישוב היות דהמדבר לא נטמאה ממי מבול לפי שהיא ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם כנ"ל וק"ל:
ואביא אתכם אל ארץ הכרמל ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה. הק' האברבנאל הלא שבעה אומות נמי טמאו את הארץ ולמה נתוכח עם ישראל. ונ"ל בהקדים טעם למה הניעם הקב"ה במדבר ארבעים שנה. ורש"י וכל המפרשים פירשו דכאשר שמעו הכנעניים שישראל שלחו מרגלים נתנו עצה בלבם לברוח וקצצו כל עץ רענן ושחתו יבול הארץ כדי שאם ישראל יבואו לשם יהא הארץ נעדר מכל טוב ולכך היו הולכים במדבר ארבעים שנה כדי שיצמחו האילנות והארץ תתן יבולה. וצריך להבין לפ"ז למה שלחו ישראל מרגלים ואף הקב"ה צוהו שלח לך אנשים כדי שיניעו במדבר הלא היה יותר טוב להביאם מיד לארץ לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולמנוע לשלוח מרגלים. אלא הענין כך הוא דכתיב אבד תאבדון וכו' את אלהיהם על ההרים וכו' ואמרינן בגמ' אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אם היו עובדין ע"ז לדבר מחובר בעודו מחובר לקרקע אינו נאסר. וי"ל הטעם מפני שא"י מוחזקת היא מאברהם שייעד לו הקב"ה ליתן לו את הארץ ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו לכך לא נאסר מחובר לקרקע משא"כ תלוש נקנה בשינוי ונאסר לכך צוה על התלוש ולא על המחובר. אמנם כ"ז דוקא מעת שניתנה לאברהם אינה נאסר במחובר. רק הכנעניים היו בארץ קודם לידת אברהם ובאותו פעם היה שלו דבן נח קנה מיד בן נח בחזקה וא"כ בעת ההיא נאסר מחובר לקרקע מחמת ע"ז וע"ז אסור בהנאה. ולאותה הסיבה צוה הש"י לשלוח מרגלים כדי שיבא מורך בלבם ועמדו והשחיתו כל הארץ ולא נשאר מחובר שלא השחיתן וגוי שביטל ע"ז שלו מותר בהנאה. ולכך הניעם הש"י במדבר מ' שנה שימצאו א"י מלאה כל טוב וכל מ' שנה הללו לא היו יכולין לאסור מחובר כטעם הנ"ל ולא הוצרכו ישראל אח"כ לבער כל טוב הארץ במחובר כי כבר ביטלוהו כנ"ל וא"ש:
וזהו המשך הכתובים שהוכיחן הנביא על שעבדו ע"ז ועל שטמאו נחלת ה' וז"ש ולא אמרו איה ה' המוליך אותנו במדבר והטעם היה כדי שאביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול מפריה ולשבוע מטובה כדי שתהיה הארץ מלאה כל טוב ולמה באמת כך וצ"ל לפי שא"י מוחזקת היא כנ"ל וא"כ הארץ היא שלכם ולמה תבואו יתטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה ובזה יתורץ קו' האברבנאל וק"ל:
הכהנים לא אמרו איה ה'. פי' דאי' בפרקי אבות בהיכל הקודש שבחר ה' לשכן שמו שם נעשו בו עשרה ניסים כידוע וגם אש המערכה היה רובץ שם כאריה אבל בהיכל הטומאה אשר עבדו שם לבעל היו עשר טומאות ואמר הנביא על כהני הבעל שלא אמרו איה ה' מפני שעשו דן כירושלים ואם מקדש אלהים הוא איה ה' היכן עשרה ניסים וק"ל:
ותופשי התורה לא ידעוני. חוזר לענין הנ"ל שחתמו הצדיקים לשמוע למלכם אפילו לעבוד ע"ז. וידוע מ"ד דאסור היה לשמוע למלך ישראל לעבור על א' ממצות האמורות בתורה ומכ"ש לעבוד ע"ז ועל זה צוח ירמיה בשביל כבוד מלכם הסתירו לעבור את דבר ה' ואמר לא ידעוני שעשו עצמם כאלו לא ידעוני. הנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועילו הלכו פי' דהנה נביאי הבעל היו מנבאין בלחשיהון עד שהשד היה מדבק עמם והיו מגידי עתידות דאלו לא הגידו עתידות מי פתי יסור הנה להאמין בדברי הבל. אמנם בני הרשף היו שומעים מאחורי הפרגוד כל פורענות שיבא לעולם ומיד מודיעים אותו לבני אדם אבל אם נגזר לטובה לא ידעו כלום כי הם כנפל אשת בל חזו שמש וזהו היה ההבדל בין נביאי אמת לנביאי הבעל כי נביאי אמת נאצל עליהם רוח העליון בין טוב ובין רע ח"ו אבל נביאי הבעל לא היו יודעין כ"א רע ולא ראו נפשם בטוב כנ"ל. וזהו מאמר הנביא ואחרי לא יועילו הלכו שנביאי הבעל מתנבאים דברים שאינם אלא לרעה להם ולא יועילו להם וק"ל:
לכן אריב אתכם נאום ה' ואת בני בניכם אריב. פי' בב' אופנים דהנה אית' כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב ובנים לא יומתו על אבות ומשני כאן במזיד כאן בשוגג וצריך להבין למה על הזדונות אין נפרעין ממנו וי"ל דודאי אם חטא בזדון המעשה המדה"ד מקטרג עליו מיד ואינו מאחר לתח לו כפי פעלו. אבל אם חטא בזדון הלב דהיינו ביחוד הלב אין המדה"ד מקטרג עליו מיד אלא צפון חטאו עד דור רביעי. וישראל בימי ירמיה לא חטאו לעיני בני אדם אלא בצנעה חטאו ולא היה רשות למשחית לחבל מיד אלא עד שלשים ועד רבעים וז"ש לכן אריב אתכם ואת בני בניכם אריב וא"ש:
או יאמר שהתנבא ירמיה על חורבן בית שני ואמר ואת בני בניכם אריב ע"י רומיים ומפרש כי עברו איי כתים וכתים הם רומיים כמבואר ביוסיפון. וקדר שלחו והתבוננו הן היתה כזאת ההמיר גוי אלהים וכו' ויש לתמוה למה דוקא לשני האומות האלה ונרא' דידוע לכל חכמי לב דכל אומה ולשון מקבלין שפע באמצעות גרמיים השמים ולכל אומה יש מזל מיוחד או כוכב מיוחד משבעה משרתים שאותו אומה מסתופף בצלו ולכך הם היו עושין דמות אותו כוכב ומקטרין למזל המיוחד להם וזהו ע"ז שלהם. אבל ישראל הם עם ה' ומקבלין שפע מן עילת כל העילות מפני שאין מזל לישראל. אמנם ישראל לא אבו לשמוע להש"י וזנו אחרי אלהי נכר ונאצו את קדוש ישראל ולא בטחו בה' ואמר הנביא שילמדו מוסר מן קדר דידוע דקדר הוא ישמעאל בן אברהם ולזרעו של אברהם אין מזל לפי שאמר השם ב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך שעפ"י המזל היה אברהם עקר. והתחייב מזה שאין מזל לזרע אברהם וא"כ לא היה לקדר מזל כלל. אמנם אפ"ה היה עובד למזל מיוחד ולא היה ממיר אותו וע"ז אמר ירמיה ראו הן היתה כזאת ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים כמבואר שאין לו מזל אין ממיר אותו ועמי המיר כבודו בלא יועיל. וצריך להבין כבודי מיבעי ליה. וי"ל דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך שהיו אומות אומרים אלהי ישראל נורא הוא ולכך היו מתיראין מפני ישראל וזהו היה כבוד ישראל שהם בנים למקום. אבל כאשר חטאו ישראל היו נקראים בנים משחיתים ועזבו את ה' ואין לך תמורה גדולה מזו וע"ז אמר כבודו כינוי לישראל וא"ש:
או יאמר דהנה ההיכל הקודש היה גאון עוזם ועטרת תפארת ישראל לפי שהיתה יער כרמילה של שכינה ורה"ק ממנה הופיע. ומנשה העמיד צלם בהיכל וא"כ איה מקום מקדשינו כי נסתלקה השכינה וגם כבוד ישראל נסתלק. וז"ש ועמי המיר כבודו בלא יועיל ר"ל תמורת הדמות שבהיכל שהיא לא יועיל וק"ל:
שומו שמים על זאת ושערו חרבו מאוד. מוסב אדלעיל שעבדו ישראל לגרמיים השמים ולכל הי"ב מזלות. ואי' אין הש"י נפרע מאומה עד שנפרע משר שלה תחלה ישראל חטאו ונתחייבו כליה וגם אלהיהם שעבדו להם נפרעו בהכרח תחלה וע"ז אמר ירמיה שומו שמים על זאת מלשון שממה. ושערו חרבו סערה נקראים י"ב מזלות כדכתיב ואשמע אחרי קול רעש גדול ר"ל שעילת כל העילות מאציל רוח אצל הרעש וזו גרמיים השמים ומן הרעש אל עולם השפל. והעד מאמר אליהו ז"ל שאמר וארא רעש גדול לא ברעש ה' ואחר הרעש קול דממה דקה וילט פניו באדרתו. ונבאר גם תלונות איוב כאשר נגעו ה' ביסורין חשב דאין הש"י משגיח בשפלים ואשר קרה לו הוא מאיכות רוע סידור גרמיים השמים שהם פועלים בשפלים ועושים כרצונם כי לאיש דרכו נסתר מה' ויסך אלוה בעדו ולזאת הסיבה פתח פומיה ואמר אשר שם בסערה ישופני ר"ל שהקב"ה מסר עולמו לגרמיים השמים לכך גוי נתתי למכים. ומזלות נקראין סערה והשיב לו הש"י מן הסערה דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה ר"ל ע"י אמצעות המזל נענה איוב והוכיח אותו וז"ש ירמיה ושערו חרבו מאוד מפני שעבדו למזלות כנ"ל וק"ל:
באופן אחר נר' ומתחלה נבאר מאמר תמוה בגמרא מרגליות טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו ע"ה שכל חולה הרואה אותו מיד נתרפא וכשמת תלאה הקב"ה בגלגל חמה ע"כ ואיני צריך לבאר הדקדוקים דממילא יובנו. אמנם דברי חכמים כדרבונות וכמסמרו' נטועים דברי בעלי אסופות כולם ניתנו מרועה אחד להודיענו מציאת הבורא ית' לענות כסילים באולתם ואיך גייר אברהם גרים לחסות תחת כנפי השכינה היות ידוע דקודם שנולד אברהם היה העולם נעדר מכל חכמה והיו עובדים לחמה ואומרים אלי אתה מאיכות זכות אורה וגם היא מאירה לכל העולם בזכותה וגם היא מאצלת חור לבנה. וכאשר בא אברהם לעולם מיד בא בחכמתו לפי שהחמה מקבלת שינוי בלילה ואי אפשר לקדמון לקבל שום שינוי והתבאר לו מיד אצילות ומציאות הבורא ית' ואמר לאנשי דורו עד מתי פתאי' תאהבו פתי לאמר להחמה אלי אתה הלא היא מפיק אורה בהכרח והולך וסובב בגלגל כל יום בהכרח וסיבת ההכרח מונע סיבת הקדמון והאמינו לו ויחשבה לו לצדקה. ולפ"ז יובן מאמר הגמ' מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם ר"ל סוד יחוד הבורא ופומיה ממלל רברבן למנוע סיבת הקדמון מהחמה. ויחס הדבר אל הצואר מפני שקול הפשוט היוצא מן הריאה מתחכך בצואר לחמשה כלי מוצאות. וכל חולה ר"ל חולי הנפש אשר היה מעולל בעפר ולא יוכל להשיג אחד האמיתי לראות אור כאשר בא אל אברהם והראה אותו מיד נתרפא והתברר לו מציאות הבורא במתק לשונו. וז"ש מי האיר ממזרח צדק זה אברהם שמאיר לכל העולם כחמה שמתחלת להאיר מאופק המזרח והכסילים ראו אור החמה ויחשך לבם אבל דברי אברהם היו מאירין כספירין. וכתיב ויגדל שמי בגוים שהיה מודיע לכל באי עולם שהשם ב"ה הוא עילת כל העילות. ונקדים עוד מה שכתבו הפלסופים שאור החמה איננה בתכלית שלימות זכות אורה אלא יש מעט שחרורית במזגה ודוק ותשכח בנסיון כשהיא במזרח או במערב. ונר'. לאמ"ו ז"ל טעם למה באמת איננה זך בשלימות כדי להפיק רצון המאמינים בחמה שהיא קדמון ואין לה גבול לכך אינה זך בשלימות להורות שיש לה גבול ומחיצה וכל שיש לו גבול אינו קדמון. אמנם קודם שבא אברהם היתה החמה זך בשלימות להפיק אורה והעד שטעו בחמה וכאשר מת אברהם אע"ה הטיל הש"י פגם בחמה כדי שיראו מלפנים שאינה אלוהות ויחזור לקלקול הראשון מפני שלא היה איש בעל דברים כאברהם לדעת מציאות הבורא וזהו המאמר בגמרא וכשמת תלאה המרגליות בגלגל חמה ר"ל עשה פגם בחמה שלא יאמרו שהוא אלוה ויחזרו לקלקול הראשון ונתברר מציאות הבורא. ונחזור לענינינו דישראל עבדו לגרמיים השמים והיה צריך השם להראות לבני אדם שהמה לא אלהים לזה אמר שומו שמים על זאת ושערו חרבו מאוד וכו' וק"ל:
כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב וכו'. פי' בב' אופנים. הא' עפ"י מ"ד ואבדל אתכם מן העמים היות דכל האומות מושפעים באמצעות המזל וישראל מובדלים בזה מן האומות יען השם ב"ה מאציל עליהם מזיו הודו וכבודו עפ"י שכליים הנפרדים ואין צריכין כלל למזל וכי הם למעלה מן המזל. והואיל אנו עסוקים באותו ענין אשכילך ואורך אשר התיעצו הוברי שמים לבנות מגדל וראשו בשמים לסתום ארובות השמים ולקטר לגרמיים ויש בזה סוד עמוס וכמוס. ואמ"ו פי' לפי הפשוט דידוע לכל באי עולם כי מי המבול מחו כל חי מעל פני האדמה ואמרינן בגמ' שנטל הקב"ה שני כוכבים מכימה ונפתחו ארובות השמים וירדו מי המבול. ונראה לתת טעם לשבח דאי' מרוב השפע שהשפיע להם הקב"ה מרדו בו כמש"ה שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל ישלחו כצאן עויליהם וכו' יבלו בטוב ימיהם ולא יוכלו המזלות שאת השפע ויתרופף חוג הגלגל העליון ונקבעו ארובות השמים וזהו דאמרו חז"ל שנטל הקב"ה ב' כוככים מכימה והוריד מבול לעולם דהיינו שנתפרקו ממקום חיבורם מאיכות רוב השפע ולפני שבר גאון ומתו כולם בימי המבול. ואנשי דור הפלגה בקשו לעשות עצה ולקנות תחבולה למנוע זאת השיבה ואמרו לאל סור מנו ודעת דרכיך לא חפצנו ואמרו הבה נבנה לנו מגדל ר"ל זה ע"ז וראשו בשמים ר"ל עילת כל העילות שהוא הראש לכל היצורים יהא בשמים לפי שאין השכינה שורה בד' אמות של ע"ז וממילא יסתלק השכינה ולא יקבלו שום הפסד כלל מהמזלות ויתנועו כפי סדר הילוכן. אבל הש"י הפיר מחשבותם ובטל עצתם ובלל לשונם ועל שאמרו וראשו בשמים לכן כתיב וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל. ונחזור לענינינו שישראל רצו שיאציל הקב"ה את רוחו עליהם ועבדו לגרמיים השמים כדי להוריד שפע מן המזלות והוכיח אותם הנביא על זה ואמר כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים ר"ל שלא בקשו השפע ממש ועוד עשו לחצוב להם בארו' נשברים אשר לא יכילו שאת השפע כימי המבול וק"ל:
אופן ב' נבאר ע"פ מ"ד בסנחרב מלך אשור שבלבל כל האומות והרס כל מבצריהם וכבש כל העולם עד שבא לירושלים ינופף ידו על הר בת ציון והקב"ה היה מסעף פארה במערצה ורמי הקומה השפיל ובלילה אחת נהרג כל מחנהו ונשארו לו מתי מספר והלך לביתו בבוז ובקלון וסגד לע"ז שלו ויוצאי חלציו הרגוהו כידוע. ואי' אין השם נפרע מאומה עד שנפרע מאלהיה תחלה וסנחרב כבש כל העמים וביטל אלהי העמים. והעד כאשר גבה לבבו ושלח את רבשקה לירושלים לאמר כדברים האלה מי בכל אלהי העמים אשר הציל את ארצם מידי וזהו היה בימי יחזקיהו מלך יהודה ואפ"ה עבדו ישראל אלהי העמים בימי ישעיהו וע"ז אמר כי שתים רעות עשו עמי אותי עזבו וכו' ועוד מעשה רע לחצוב להם בארת נשברים אשר לא יכילו ושבחרו במזל אשר כבר בטל כחו בימי סנחרב וק"ל:
העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז. י"ל עפ"י מ"ד בגמ' שבי קשה מכולן דכתיב אשר לחרב וכו' אשר לרעב אשר לשבי וכו' מנה הכתוב שבי באחרונה שקשה מכולם. ולפ"ז צריך להבין מאמר אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי איך בחרה אותה צדקת בשבי שקשה מכולם. ולהבין זאת נקדים ענין אברהם דכאשר ייעד לו הש"י שיתן לזרעו ארץ כנען אמר במה אדע כי אירשנה והשיב לו הקב"ה כי גר יהיה זרעך ועבדום וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול והאמין בה' וכו' וצריך להבין בתחלה נסתפק אם ירשו בניו את הארץ וכאשר אמר לו השם שבניו יהיו עבדים במצרים והאמין בה'. אלא הענין כך הוא דאברהם ראה במזל הארץ ארץ כנען שעבדים יירשו את הארץ והרהורין על רעיונו סליקו שהעבדים יהיו מאליעזר וע"ז אמר הן לי לא נתת זרע והנה בן משק ביתי יורש אותי. והודיעו הש"י רזא דנא שזרעו יהיו עבדים במצרים ונסתלק הספק מלבו והאמין. ויובן גם מאמר אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי לפי שאסתר בקשה רחמים על ישראל שישובו לארצם ואי אפשר שישובו אא"כ יהיו בתואר עבדים כנ"ל ושפיר אמרה אלו לעבדים וכו' נמכרנו החרשתי דלא היה חמת המציק כ"כ גדול דיכול להיות שישובו לארצם. ונחזור לענינינו דישראל עבדו למזלות והנביא הודיע להם שאין מזל לארץ ישראל וישראל אמרו שיש מזל לא"י ומיוחס אל העבדים כנ"ל. ואמר להם הנביא העבד ישראל מדוע היה לבז ר"ל אם אתם בתואר עבדים למה הלכתם בגולה לעבדים ולשפחות הלא בא"י אתם עבדים וק"ל. עליו ישאגו כפירים נתנו קולם ישיתו ארצם לשמה עריו נתצו מבלי יושב. רצונו לומר אם מזל שלהם מגין על העבדים למה עליו ישאגו כפירים וק"ל.
גם בני נוף ותחפנחס ירעוך קדקד פי' לפי שאמרו ישראל שהם בתואר עבדים ובנימוסי מצרים היו כותבים שאין עבד מלך ולכך הרג מלך מצרים ליאשיה המלך וקדקד הוא כינוי למלך כמו שהמלך הוא ראש לכל העם וז"ש גם בני נוף וכו' ירעוך קדקד וק"ל:
הלא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלהיך המוליכך בדרך. פי' דזה חוזר על המשך הפסוקים דלעיל ור"ל מאין זכה פרעה לגדולה שיתגרה עם המלך ישראל ומפרש הנביא הלא זאת תעשה לך לפי שהשר של מצרים הפך פניו ביום קרב ולא היה לו כח לעמוד במלחמה כלל אמנם כשאמרו ישראל ניתנה ראש ונשובה מצרימה נתנו כח למצרים וז"ש הנביא הלא זאת תעשה לך בדרך וכו'. ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשור לשתות וכו' פי' היות דכתבו חכמי הרופאים שמי נילוס הם רופאים למי שאין לו כח במזגו לבשל המאכל באצטומכא אם ישתה מי נילוס יתעכל המאכל ומשם יפרד לב' חלקים לכח המושך ולכח הדוחה המותרות. ומי פרת הם יפים לגשם שאינו מוליד. וידוע דשיחור הוא נילוס כי זהו נחל מצרים ומי פרת הוא נהר אשור וז"ש הנביא מה לך לעסוק ברפואות לשתות מי שיאור לעכל המזון הלא אתה תלך בגולה ותהיה חסר לחם. ומה לך לשתות מי פרת לכרות ולרבות בנים ובנות הלא בניך ובנותיך ילכו בשבי וק"ל:
תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך וכו'. פי' דהנה בעת שיולד הנער לפתח חטאת רובץ וישתער עליו מלך הצפון בלב וחיל רב ויבן דיק וישפוך סוללה לכבוש את המלוכה בבית ובחוץ אחר תאות הגשמי. רכו דבריו משמן והמה פתיחות וכאשר הוא מתועב בחטא עולה ומרגז על חטאיו ונוטל רשות ומייסר אותו ביסורין רעים עד יום מותו. אבל ילד מסכן מלט את העיר בחכמתו ולוחם נגד היצה"ר ומתחבר עליו ומגין עליו כתריס. וזהו דאמרי' לצדיקי' נדמה להם כהר שהיה מגין עליהם אמנם היצ"ט אם הוא מתועב בחטא מוכיח אותו על אשר לא עשה לשמור את דרך עץ החיים. וז"ש תיסרך רעתך ר"ל מי שיעץ אותך לרע הוא מיסרך ביסורין כנ"ל. ואשובתיך תוכיחך הוא היצ"ט כנ"ל והטועם כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך וא"ש. או יאמר דהנה הנביא אמר להם שישובו ואם לא ישובו מדרכם הרעה שיגלו ואמרו ישראל עלינו לא תבא הרעה וצריך להבין טענת הכסילים שלא יהיה עליהם רעה איך יתכן שישראל ישיבו זאת לנביא אשר רוח ה' בו. אלא הענין הוא כך דישראל עבדו לי"ב מזלות ולז' כוכבי לכת וכבר בארנו דאין הקב"ה נפרע מאומה עד שנפרע מאלהיה תחלה וא"כ צריך לכלות את כל העולם וזהו אי אפשר וע"ז בטחו ישראל. אמנם הקב"ה נפרע מישראל שלא ע"י המזל וז"ש הנביא תיסרך רעתך ר"ל רעות שעשית זהו מייסרך. וידוע דישראל לא עבדו את ה' אפי' בשיתוף וע"ז אמר ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך ולא פחדתי אליך שאפי' בשיתוף לא כיבדוהו וק"ל. כי מעולם שברתי עולך נתקתי מוסרתיך וכו' ר"ל שאמר להם שיחזרו בתשובה והם אמרו כי כבר עברו כל התורה כולה ואמר להם דאפ"ה יקבלם הש"י דהבא לטהר מסייעין לו ואמר דהלא כמה פעמים נכשלת בחטא ועשית תשובה והש"י היה מקבל אותך וז"ש כי מעולם שברתי עולך נתקתי מוסרותיך ר"ל העבירות קשות נתקתי ותאמרי לא אעבוד וא"ש:
כי על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן את צועה זונה. פי' דהנה קרח וסייעתו בהצותם על ה' אמרו כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' והתחברו עמו ר"נ איש במחברת רשע והתעוררו על הכהונה ואמרו שאין דין משכן של מדבר למקדש שיהיה רק כהן א' כי המשכן הוא כמו במה שמותר לזר להקריב קרבן. אמנם משה השיבו שאין דבר זה תלוי בהר ציון דוקא אלא בכל מקום שהשכינה שורה ומה הוא אחד אף כהן אחד. ובני קרח עשו תשובה לבסוף ואמרו מה ידידות משכנותיך ה' צבאות ר"ל שמשה שפיר קאמר דלהמשכן יש דין מקדש ואמרו גם צפור מצאה בית רצונם לחזק דבריהם דידוע דקרבן עוף אין מקריבין בבמה ואלו היה למשכן דין במה לא הקריבו קרבן עוף. ונחזור לענינינו דישראל בקשו ג"כ לשמש בכהונה ועבודה אסורה בזר אבל בבמה אין כהן כלל ואפי' זר מותר להקריב ולזאת הסיבה עשו במות על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן לע"ז וז"ש ותאמרי לא אעבוד לה' והטעם כי על כל גבעה גבוהה כנ"ל וק"ל:
ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת. פי' דידוע תמונת שורק יש לה ג' עיקרים וישראל יש להם ג"כ ג' עיקרים ג' עמודי עולם והם כהנים לוים וישראלים ועוד דמספר ג' הוא כולל לכל מספר ואם תכפיל ג' פעם ג' עולה ט' וזהו מ"ק של אמת חותמו של הקב"ה ואין לך מספר גדול מן ט' כי אם יהיו יותר מן ט' יהיו לאחדים ותוכל לחלק אותם אבל מספר ט' לא תוכל לחלוק בשום פנים ואי אפשר שיהיו לאחדים. וע"ז אמר ואנכי נטעתיך שורק ר"ל בג' יסודות ועיקרים וזהו זרע אמת זרע בירך ה'. ואיך נהפכת לי לסורי הגפן נכריה ר"ל לפי שהגפן הטוב משתמר בסייג אבל גפן נכריה אין משתמר כלל כי לזר נחשב וכן היו ישראל עם ה' שלא היו עושין סייגים וגדרים נשמור את מצות ה' וא"ש. או יאמר דהנה הגאולה העתידה יהיה באשר"ק כמ"ש אשרקה להם ואקבצם ושורק הוא בסדר תשר"ק. אבל שקר הוא שלא כשדר ולכך שיררא לא קאי וז"ש ואנכי נטעתיך שורק כסדר ואיך נהפכת לי ר"ל שנהפך שורק לשקר וק"ל:
כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני. פי' דהנה ישראל בימי יאשיהו המלך היו מתודין בפיהם ולבם לא נכון עמם והיו מראין פנים כאלו הם חסידים אמנם הקב"ה הוא בוחן לבבות וע"ז אמר הנביא אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית היינו בפני העולם ואיננו בנפש חפיצה כלל נכתם עונך לפני כי השם הוא רואה ללבב ויובן גם מ"ד בגמ' גזר דין שיש עמו שבועה אינו נקרע רק לפעמים הוי גזר דין בלא שבועה. והענין הוא דאם יש שקר בעולם הקב"ה קופץ ונשבע דשבועה של הקב"ה הוא היפך השקר ואז אינו נקרע. וז"ש כאן אם תכבסי בנתר היינו שמראים עצמם כחסידים ולבם בל עמם וזהו שקר ואז הקב"ה קופץ ונשבע באמת היפך השקר והוי גז"ד שיש עמו שבועה ואז אינו נקרע וז"ש נכתם עונך לפני. ואם תאמר על חנם לקו על לא חמס בכפך כי לא עבדת ע"ז. לזה אמר הנביא איך תאמרי לא נטמאתי ואחרי ע"ז לא הלכתי ראי דרכך בגיא לפי שישראל בדורו של יאשיהו היו עובדין ע"ז בצנעה וביערו כל ע"ז שהיה להם בראש הגג ובראש פינה במקום שרבים מצויין שם אבל במבואות האפלים ובמקומות העמוקות שם היו עובדים והם אמרו לא פעלנו און ולזה אמר להם הנביא ראי דרכך בגיא וק"ל:
פרה למוד מדבר וכו' בחדשה ימצאונה. דהנה כתיב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו שאמרו ישראל בשעת מ"ת מקושטת אני בכ"ד קישוטי כלה אמנם לא האריך השמחה כי אחר חדש ימים עשו העגל וע"ז אמר בחדשה ימצאונה. או יאמר דחדש אב מוכן לפרענות ישראל לפי שבכו בכייה של חנם במרגלים כידוע. וז"ש הנביא פרה למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח דכשיצאו ישראל ממצרים היו כלילת יופי משוש כל הארץ ונמוגו כל יושבי הארץ מפניהם וכאשר חטאו במרגלים לא נפל פחדם על האו"ה כלל וז"ש כל מבקשיה לא יעפו והטעם בחדשה ימצאונה זהו חודש אב וק"ל:
מנעי רגלך מיחף וכו'. פי' דהנה יחוד האל ית' הוא בלב שלא יעבוד זולתו והדבר מסור ללב ואינו נודע אלא לה' לבדו שהוא בוחן לבבות והגשמים נעצרים על עבודת הלב שאינו כראוי והוי מכ"מ. וחכמי המחקר כתבו שאלולי הגשמים לא היה אפשר להולך יחף על הארץ מרוב חום השמש והעד שיש מדינה אחת באינדיי"א שאין הגשמים יורדין והיא בטבע חם מאוד וא"א לשום אדם לילך יחף. ונחזור לענינינו שירמיה היה מוכיח לישראל שיעבדו את ה' בלבם דאל"כ ועצר את השמים ולא יהיה מטר וזהו מנעי רגליך מיחף מחמת חום השמש וגרונך מצמאה וק"ל. ותאמרי נואש כי אהבתי זרים ר"ל הע"ז שהיא זרה לעובדיה שאינה מושיעם בעת צרה וק"ל:
כבושת גנב כי ימצא כן הובשת וכו'. פי' דידוע דגזלן משוה כבוד עבד לכבוד קונו והגנב עושה עין שלמענה כאלו אי"ו ועושה בצנעה במקום חושך ואופל וישראל שבאותו הדור היו עובדים ע"ז בהצנע ובהסתר כגנב וזהו כבושת גנב כן הובשת וק"ל:
אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו. כבר בארנו שהיו עובדים לחמה וללבנה לחמה היו עושין דמות מן עץ וללבנה היו עושין דמות מן אבן והחמה נקראת בעל שהוא מאציל אור ללבנה והלבנה נקראת אשה שהיא מקבלת מן החמה כאשה המקבלת פרס מבעלה וז"ש האומרים לחמה אבי אתה וללבנה את ילדתנו ות"ל.
וכי פנו אלי עורף ולא פנים. עפ"י מ"ד שאמר משה להקב"ה הראיני נא את כבודיך מ"מ יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו והראהו הקב"ה קשר של תפילין ויובן עפ"י מ"ד ביומא בן קמצר לא רצה ללמוד על מעשה הכתב שהיה כותב שם של ד' בד' קולמסים בבת אחת ויש ליתן טעם למה צריך דוקא לכתוב השם בבת אחת לפי שכאשר השם של ד' יורד מלמעלה למטה לעולם השפל מתחבר בעולם השפל. אבל למעלה הוא כל תיבה חשובה בפני עצמה ולכך זהו מעשה אומן לכתוב בבת אחת כמו שהוא בעולם השפל. ומזה הטעם אין אנו מזכירין את השם של ד' ככתבו שא"א לאדם שיוכל לדבר ד' תנועות בב"א. אבל במקדש היו מזכירין את השם של ד' ככתבו מפני דמקדש היה כעין שלמעלה. וידוע דמשה ביקש לידע מ"מ צדיק וטוב לו וכו' והראהו הקב"ה קשר של תפילין מפני דבקשר של תפילין מתחבר הד' ונמצא השם של שדי שלם וזה רמז לו הש"י דזה לא תוכל לידע ונקדים מ"ד דשם של ד' מקבל י"ב צירופים כידוע לכל יודעי חן ואם צדיק מקבל השם בצירוף כזה י"ה וזהו לשון טוב אז טוב לו ואם צדיק מקבל צירוף כזה ו"י זהו קול יללה אז רע לו. ורמז לו שענין של צדיקים הוא בהצטרף השם כמו הדל"ת שהוא נצטרף אל השם של שדי וזה לא תוכל לידע. ונחזור לענינינו דישראל בקשו להשיג איכות הצדיק לפעמים טוב לו ולפעמים רע לו ולא מצאו מענה ולכך סרו מאחרי ה' ואמרו שרע של הצדיק הוא מאיכות רוע סידור גרמיים השמים וזהו כי פנו אלי עורף ולא פנים ר"ל שבקשו להשיג למה יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו וסרו מאחרי ה' ואפ"ה בעת רעתם לפי דעתם מצד סידור גרמיים השמים אמרו קומה והושיענו וק"ל.
ואיה אלהיך וכו' כי מספר עריך היו אלהיך יהודה. י"ל דאלו היו עובדים לע"ז אחת י"ל שאותה ע"ז לא תוכל להצילם אבל ע"ז אחרת יש לה כח להציל משא"כ ישראל היו עובדים לכל ע"ז שבעולם וראו שלכולם אין כח להציל וז"ש ואיה אלהיך אשר עשית יקומו ויושיעוך דהלא מספר עריך היו אלהיך יהודה ואם יש לאחת כח תקום ותושיעך וא"ש:
או יאמר דהנה האבן עזרא כתב דבכל ג' ימים יש שינוי במזל. וכבר ביארנו דישראל היו עובדים י"ב מזלות הפועלים בעולם השפל ופעולת המזל היא למ"ד יום ובכל ג' ימים משתנה נמצא יו"ד פעמים משתנה המזל כל חודש בחדשו וי"ב פעמים יו"ד הוא ק"כ נמצא היה לישראל ק"ך ע"ז ואי' כמה יהיו בעיר ותהא ראויה לסנהדרין ולכל דין עיר ועיר ק"כ בעלי בתים. וז"ש הנביא כי מספר עריך ר"ל במספר הפחות שהיה בעירך היו אלהיך יהודה דהיינו ק"כ ע"ז כנ"ל וק"ל:
הלא מעתה קראתי לי אבי אלוף נעורי אתה. בישר הנביא דלעתיד יהיו ישראל כולם אהובים כולם ברורים כולם יזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ויעבדו את ה' באהבה וביראה ב"ב אמן.