א. לדבריו קאמר וליה לא ס"ל. כתב הרמב"ן בספר המלחמות פרק יום הכפורים בשמעתא דסנדל של שעם דתלמודא מצי למימר לדבריו קאמר וליה לא ס"ל ולא אנן מסברא דילן והקשה מורינו הרב המופלא מהר"י הכהן הרב המחבר בתי כהונה זלה"ה דהרמב"ן גופיה במלחמות פרק י"ט של ר"ה בשמעתא דמצות צריכות כונה איהו מפרק לה הכי מדנפשיה:
ב. לא בדא. כשאומר בירושלמי כתב הרב הגדול מהר"ר שלמה שרילייו בפתיחתו שכתב לביאורו לירושלמי דהפירוש הוא לא יש מקום לחשוב מחשבה זאת:
ג. לא צריכא. שמעתי בקטנותי מפה קדוש הרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ח ן' עטר זלה"ה דלא שייך לא צריכא כי אם על קושית הפשיטות והיתור וזהו בעצם לא צריכא לא היה צריך לאומרה כי חלוקה זו פשוטה ומיותרת אלא להשמיענו זה עכ"ד. ואחר זמן מצאתי כלל זה בשיטה מקובצת כתובות על דף ג' מהש"ס במ"ש שם לא צריכא דאתי וקבע. וגם בפרק י"ג דף מ"ב מהספר. אך אחרי שנים רבות נזדמן לידי ספר שארית יוסף למהר"י ן' וירגא ומידי עוברי אנא חזיתיה שכתב דמלבד קושית הפשיטות והיתור נאמר על פנים אחרים ועיין מה שכתב הרב שני לוחות הברית דף ת"ז משם מהר"ש סירילייו זלה"ה:
ד. לאפוקי. הרא"ש פ"ק דכתובות סימן י"ט כתב דר"ח פסק דכתובה דרבנן משום דאמרינן לאפוקי רשב"ג וכתב הרא"ש עלה דטובא אשכחן בש"ס לאפוקי דקי"ל הלכתא הכי בגיטין לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ובפרק הזהב יש הרבה כאלו וכו' ע"ש. וראיתי להרב קרבן נתנאל שם שכתב וז"ל ופרק הזהב יש הרבה כאלו תמיה אני מאד שבפרק הזהב לא מצינו לאפוקי אלא בסוגיא במנא דכשר וכו' דף מ"ז במנא לאפוקי מדרב ששת דכשר לאפוקי מדשמואל למקנייה לאפוקי מדלוי ורבינו גופיה שם סימן ז' פסק דלא כר' ששת ושמואל ולוי ובדף נ"ה ונ"ו לאפוקי מדרב קטינא ולאפוקי מדרב כהנא וכו' ורבינו פסק דלא כר' קטינא ודלא כרב כהנא ודוחק לומר דכונת רבינו על הרי"ף והרמב"ם שפוסקים כרב קטינא וכרב כהנא וכו' ונ"ל להגיה ובפרק הזה יש כאלו וכיוין למ"ש ריש מכילתין דילמא לאפוקי מדרבותינו דאמרי זמנו של שטר מוכיח ואנן קי"ל כרבי יוסי עכ"ל ולא הונח לי הגהתו חדא דכבר הביא מגיטין הא דקאמר לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר וכו' ואמאי אכפל לאתויי להא מפ"ק נמי וגם הלשון אינו מתוקן. ותו דבתוספי הרא"ש לכתובות כתב כלשון הזה שכתב בפסקיו והוא דוחק עצום לומר שגם שם הוא ט"ס:
והתוספות בראש השנה דף ט' ע"א והגהות מרדכי סוף כתובות כתבו נמי דאין ראיה ממאי דאמר לאפוקי שאין הלכה כמותו. ודברי הגהות מרדכי הביאם הרב מהרש"א בספר גופי הלכות אות רע"ג וע"ש מה שהביא מדברי הרי"ף ועיין בשיטה מקובצת מציעא על דף מ"ז מ"ש משם תוספות שאנץ ע"ש. ואחר זמן ראיתי שהרב חוות יאיר בכלליו אשר בסימן צ"ד לו זכר שר הני דוכתי ויותר מהמה אך לא זכר דברי הרא"ש פרקא קמא דכתובות ע"ש סוף דף צ"ב ושם רמז לדברי הרא"ש ריש ע"ז סימן ו' וראיתי שם בהרא"ש דאינו מזכיר מפרק הזהב כלל ועמ"ש במעדני מלך שם בע"ז ודוק:
אחרי כתבי הן כל יקר ראתה עיני כללי הרב הגדול כמהר"ר בצלאל אשכנזי כ"י וראיתי לו ז"ל שכתב וז"ל כל היכא דאמרינן לאפוקי מדר' פלוני לית הלכתא כוותיה וההיא דאתקין רב בגיטי מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי ורב גופיה פסק כר' יוסי פרק יש נוחלין ה"ק מאי דכתבינן מן יומא דנן ולעלם שאינו אלא שופרא דשטרא לא צריך למכתביה אליבא דרבי יוסי ואפילו משום שופרא דשטרא אבל מודה הוא דהלכה כר' יוסי ומשום שופרא דשטרא כתבינן ליה. תוספי הרא"ש במציעא פרק הזהב עכ"ל הרב הנזכר וקשה דדברי הרא"ש הללו הפך מ"ש בתוספותיו פ"ק דכתובות ובפסקיו שם ובריש ע"ז כמבואר:
ה. לאתויי. כשאומר בש"ס לאתויי הא דרבי פלוני וסמוך לו מייתי מימרא או בריתא מצינו לומר דמאי דקאמר לאתויי קאי אף על הבריתא והמימרא דבסמוך והש"ס קיצר כן כתב הרב פרי חדש בביאורו להלכות גיטין סימן קכ"ה ס"ק ג':
ו. לכאורה. פירוש תיבה זו לכאורה כמו לכעורה כלומר לאדם כעור שאינו מעיין רש"י מהדורא קמא הביאו רבינו בצלאל בשיטה מקובצת למסכת כתובות סוף פרק נערה ע"ש והערוך ערך כאורה כתב שהיא לשון ארמי:
ז. לאתויי. מחודש שפירושו למעוטי. מסכת נזיר דף ס"ב ע"א. כן פירשו התוספות שם. אבל מהר"ם מרוטנבורק הביאו הרא"ש בתשובותיו כלל ל"ג סימן ד' חלק על ר"י וכתב דלא אשכחן לאתויי בש"ס שפירושו למעוטי ע"ש באורך. והרא"ש בפסקיו ריש קדושין פירש לאתויי למעוטי והביא ראיה והביאו מרן בכללי הגמרא דף ק"א ריש ע"ב עיין שם:
ח. לא שנו. זמנין דהתנא שנה סתם ומיירי בב' ענינים וקאמר לא שנו על חלק אחד אעפ"י שהתנא כללם בדבור אחד כי הא דשבת דף נ' דתנן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי ופירשו התוספות והרא"ש דרישא מיירי בכל גיזי צמר בין של הפתק בין שאינם של הפתק דאין מטלטלין אותם וקאמר רבא לא שנו בהנהו שאינם של הפתק אלא שלא טמן בהם וכו' והא דקתני סיפא כיצד הוא עושה בשל הפתק קאמר ואעפ"י שטמן אין מטלטלין אותם ע"ש ועיין בספרי הקטן שער יוסף סוף דף ק"ט ע"ש ודוק:
ט. לא ראינו אינה ראיה. ואימתי הוי ראיה יעויין בשו"ת מהר"י קולון שרש קע"ב והרב פרח מטה אהרן ח"א סימן ס"ו ס"ז ומורינו הרב זרע אברהם חלק אבן העזר סימן יו"ד דף ל"ב ע"ג יע"ש ומשם באר"ה:
י. לערבינהו וליתנינהו. זמנין דמשכחת דהדינים שוים והוה ליה לתנא לערובינהו אלא דאי הוה ערבינהו הוה מצינן למטעי באיזה דבר אמטו להכי פלגינהו בחלקו"ת ישית למו כן כתבו התוספות בשבת דף מ' ד"ה למ"ש רוחץ:
יא. לפני עיור וכו'. פ"ק דע"ז אמרינן דמושיט יין לנזיר ואבר מן החי לב"נ דעבר אלפני היינו דקאי בתרי עברי נהרא. וכתב מור"ם ז"ל בהגהה ריש סימן קנ"א י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם ה"ד אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במ"א וכו' ויש מחמירין וכו' ע"ש וביאר הרב ז"ל בדרכי משה דעת היש מחמירים דהיינו ממ"ש הר"ן פ"ק דע"ז דאע"ג דיכול ליטלו בלא"ה אסור מדרבנן משום דאסור לסייע עוברי עבירה והוא דעת התוספות והרא"ש והמרדכי ריש שבת:
ובצפייתינו צפינו להרב שפתי כהן שכתב דאין כאן מחלקת דמה שכתבו התוספות והרא"ש ריש שבת והר"ן פ"ק דע"ז מיירו בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור מה שאין כן בגוי ומומר דאינו חייב להפרישו ע"ש באורך. ונראה להביא קצת ראיה לדעת מור"ם ממ"ש בנדרים דף ס"ב רב אשי הו"ל ההוא אבא זבניה לבי נורא א"ל רבינא לרב אשי האיכא לפני עיור א"ל רוב עצים להסקה ניתנו ומסתמא הוא שכיחי עצים למזבן ואפ"ה א"ל רבינא האיכא לפני עיור ואי אמרת בשלמא כדעת מור"ם דלהר"ן פ"ק דע"ז וסיעתו גם להגוי איכא איסור מרבנן אף דיכול ליטול בלא"ה משום מסייע ידי עוברי עבירה שפיר א"ל רבינא האיכא לפני עיור כלומר דמדרבנן מיהא אסור אף דשכיח עצים לקנות אלא אי אמרת כדעת הרב ש"ך דלא כתבו הר"ן ודעמיה אלא דוקא בישראל אבל לא בגוי דאינו מצווה להפרישו א"כ מאי פריך רבינא האיכא לפני הא אסיקנ' דה"ד דקאי בתרי עברי והכא הא שכיחי עצים:
הן אמת דאף לדעת מור"ם תקשי מהא דנדרים להמרדכי פ"ק דע"ז וסיעתו דשרו למכור להם אם מוצאים לקנות בהם ממקום אחר דא"כ מאי פריך רבינא לרב אשי הא עצים שכיחי ובכי האי גונא שרי למכור להם. ודחיקא מילתא לאוקמה בדלא שכיח לקנות ולא נשכח כדין הוא אב"א דרב אשי:
עוד נראה להביא ראיה לדעת מור"ם ממ"ש הרמב"ם פ"ח דשמיטה דין ח' מחזיקים ידי גוים בשביעית בדברים בלבד וכו' מפני שאינן מצווין על שביתת הארץ וכו' ע"ש אלמא משמע דאם היו מצווין היה אסור להחזיקם אפילו בדברים ואתיא כסברת הר"ן פ"ק דע"ז וסיעתו דאף דיכול ליטלו אסיר מדרבנן דאסור לסייע ידי עוברי עבירה וה"ה לגוי נמי ומטעם זה גבי שביעית אם הגוי היה מצווה היה אסור להחזיקו אף בדברים. גם מלשון הר"ן פ"ק דע"ז נראה קצת כדעת מור"ם דהרי הר"ן קאי על כוס יין לנזיר ועל אבר מן החי לבני נח ועל שניהם הוא אומר בש"ס דדוקא בתרי עברי איכא לפני ואף דלא קאי בתרי עברי אסיר מדרבנן ומסתמות דבריו משמע דקאי גם אאבר מן החי לגוי ע"ש ובחידושי הריטב"א לע"ז ודוק. ולשון פסקי תוספות בריש שבת שכתבו צריך להפריש חבירו מעבירה וכו' נראה קצת כדברי הרב שפתי כהן:
והרב מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה סימן ה' פירש דברי התוספות דסנהדרין דף ס"ג גבי שתוף דכתבו דליכא לפני דאין הגוים מוזהרים דכונתם דאף דלא קאי בתרי עברי איסורא איכא ע"ש וזה כדעת מור"ם אבל אין דבריו מוכרחים בתוספות ובפרט לפי מ"ש הרב פר"ח א"ח סימן תצ"ו במנהגי האיסור סעיף כ"ב דכיון דאין האיסור לפני האוסר והמתיר מזמינו הו"ל כתרי עברי ע"ש:
ואתה תחזה להרב באר שבע בתשובותיו סימן ס"א בעצים שנותנין הגוים ביום אידם ונוטלין גם מישראל דמייתי אותה שאמרו פרק בן סורר דף ע"ד קוואקי ודימונקי היכי יהבינן להו ואסר ליתן להם בידים ע"ש והרב משאת בנימין סימן פ"ו לנדונו הביא ההיא דבן סורר והתיר לתת אף בידים והביאו הרב כנסת הגדולה סימן קמ"ח הגהת הטור אות י"ח ולא זכר מדברי הרב באר שבע ע"ש ועמ"ש הרב חוות יאיר דף ר"ע ע"ב ודף רס"ז ע"ב ע"ש:
הנה ארש"י אשר קרית"י לי מימות החור"ף וכך היה כתוב בהגהותי. והן עתה כן ראינו בעי"ר וקדיש על ארע"א דרבנן אות של"ט שכתב וז"ל וכתבו התוספות וכו' מדרבנן אסור בכל גוונא ועיין בנדרים דף ס"ב ע"ב דמוכח הכי ועיין בש"ך י"ד סימן קנ"א עכ"ל עין רואה דהושיטה לזו בקנה אך קיצר את הרחב:
ואשא עיני ואראה להרב החסיד בספר הנחמד יד מלאכי אות שס"א שהקשה מהא דנדרים דהא אסיקנ' דקאי בתרי עברי והתם נכונו ללצים גזרי עצים וכתב ששמע דרבינא פריך דרב אשי אדם חשוב שהי"ל להתקדש במותר לו וע"ז כתב הרב הנזכר וז"ל ולא נהירא דא"כ מה זו תשובה שהשיב לו רב אשי רוב עצים להסקה נתנו הלא אעפ"כ יש לו לאדם חשוב כמוהו ליזהר גם בזה ולדידי מעיקרא קושיא ליתא שהרי כתבו התוספות וכו' איסורא מדרבנן איכא וכו' דבזה מדויק דלא קאמר והא קעבר אלפני אלא והאיכא לפני כלומר והאיכא איסור דרבנן השייך לאיסור לפני עכ"ל בקצור ע"ש באורך. ולא זכר דהרב החסיד בספר ארעא דרבנן בשני האותו"ת רמזו כמו שהבאתי לשונו לעיל בסמוך. ותו נבא העי"ר על דבריו ז"ל שכתב דאעיקרא קושיא ליתא ומייתי דברי התוספות וכו' ומוכח מדבריו דהא מילתא מוסכמת ולא רבו עליה. והרי המרדכי פ"ק דע"ז ורבים אשר אתו כמ"ש בדרכי משה י"ד סימן קנ"א סברי דכיון דאפשר ליטלו אפילו איסורא ליכא ולדידהו קשיא מאי פריך רבינא לרב אשי וכאשר אנכי העירותיהו מראש מקדם אחת למעלה:
לכן נראה לפי קצורי לקיים התירוץ ששמע מאחד קדוש דרבינא אתי עלה מטעם דרב אשי אדם חשוב וצריך להחמיר בדבר המותר וכדאמרינן בעלמא דרבי אמי אקפד הגם דלא עבוד איסורא וכתורה יעשו דאדם חשוב שאני וה"נ רבינא א"ל והאיכא לפני עיור כלומר לתא דלפני עיור דהגם דמדינא שרי דעצים שכיחי מ"מ גדול כבודו דרב אשי וצריך ליזהר. ומה שדחה הרב הנזכר דא"כ מה זו תשובה וכו' כגון זו נדחה ונראה דמצד היותו אדם חשוב יש להחמיר בקונים לע"ז אף דימצאון שם דשרי. אבל הכא דרוב עצים להסקה גם אדם חשוב שרי דאיכא תרתי למעליותא חדא דעצים שכיחי וזאת שנית דאעיקרא רוב עצים להסקה ובהכי תנוח דעתנו כסברת המרדכי ודעמיה דסברי דשריותא היא:
יב. לפני עיור. שייך אף אם למושיט התרא הוא כל שאסור לגוי אסור להושיט לו האסור. כ"כ הרב פרי חדש בי"ד סימן ס"ב והשיג על הרב מהר"ש קאיידניבר בספר אמונת שמואל ויש להביא ראיות לסברת הרב פרי חדש וכן מוכחי דברי הר"ן פ"ק דע"ז וכבר הארכתי אני הדל בענין זה בספרי הקטן מחזיק ברכה שם בי"ד סימן ס"ב והבאתי דברי האחרונים בזה ע"ש באורך:
יג. לפני עיור. לא שרי אלא כי ההיא דמושיט יין דכיון דלא קאי בתרי עברי נהרא יכול הנזיר והגוי ליקח אותו וליכא תו לתא דלפני עיור ואיסור לפני עיור לא נעשה כלל. אבל לוה שיודע ודאי שהמלוה ילוה לישראל אחר ברבית ומשו"ה לוה הוא ברבית לא נפטר מלפני כיון שאם היה מלוה לישראל אחר אותו ישראל היה עובר ובשביל שלוה זה לא נפטר מלפני. כן הוא דעת גדולי הדור שלפנינו הרב הגדול מהר"ר אברהם רוזאניס וחתנו הרב הגדול במשנה למלך והרב המופלא כמהר"ח אלפנדארי והרב המובהק מהר"ח אלגאזי בבני חיי ודעמייהו ודלא כהרב כנסת הגדולה בי"ד סימן קט"ן וכדמשמע מהרב פני משה ח"ב סימן ק"ה והגם שמורינו הרב זרע אברהם בי"ד סימן א' מסיק כדברי הרב כנה"ג והרב פ"מ. העיקר כדברי הרבנים הנזכרים וגם דברי הרב פני משה ביארם הרב מש"ל וכמו שכתבתי בעניותי באורך בענין זה בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ט' אות ג' ע"ש באריכות:
יד. לשון אחר. מצינו בגמרא על כונות מתחלפות הרשב"א בחידושי קדושין דף ט' מהש"ס וכ"כ מרן בכללי הגמרא משם הריטב"א דף קט"ו ע"ג ע"ש. ועיין פרק הזהב דף נ"ז גבי ההקדשות אין להם אונאה. כן היה כתוב בליקוטי מימי חרפי. ואחר זמן נדפס חדש ממש ספר"א נהר ספר הבהיר יד מלאכי ושם ראיתי באות שע"ד הפליא עצה הגדיל תושיה ריבה וקיבץ מכמה מקומות ובסוף דבריו תמה על הרב כנה"ג שברוב בקיאותו לא הזכיר כלום וכן בכמה וכמה מקומות הפליא הפלא ופלא על מרן בכללי הגמרא ועל הרב כנה"ג שלא הביאו א' מעשרים מהמקומות שמביא הוא נר"ו:
ואני אומר להליץ בעד מרן והרב כנה"ג כי הם ז"ל לא כיונו מלאכתם לכך כי הוו עסקי לחבר חיבוריהם הגדולים הרבים והעצומים אשר ישנם פה עמנו ואשר אינם בידינו רק דזמנין דרך אקראי מתוך לימודם היו רושמים איזה כלל פרט למזומן ושינ"ת עראי ואותם הרשימות אח"כ סדרום ונעשה ספר או קונטריס. ולכן אין לתמוה על הגאונים ז"ל דעסקי רובי גדולי חיבוריהם פוטרות והיה בעיניהם הכללים כפרפראות וחילוק קליות ומסתפקים במועט מן הבא בידם מאשר ולא כל אשר וזה בעיני קשט אמרי אמת. וכבר הרב בית דוד בי"ד סימן קל"ג כתב דספר כללי הגמרא חיברו מרן אחר חיבור הב"י בסוף ימיו דבתחילת ימיו לא היה מוציא זמנו בכללים. והרב יד מלאכי בסוף דף קצ"א הביא דבריו ודחאם ע"ש ודברי הרב בית דוד עיקר וכן מוכח קצת ממ"ש בספר כללי הגמרא דף צ"ז שלא עצר כח והקיפוהו חלאים ולא יכול לתקן המפתחות ולא יכול לראות אם יש שום כפל ומחלה פני המגיה לתקן ע"ש. ומזה נראה שהיה בסוף ימיו ותקנו כאשר בא מידו להדפיסו וביני ביני נשבה ארון הקדש זצ"ל והדפיסו בנו. וכן ראיתי להרב כמהר"ר דוד קורינאלדי שחלק על הרב יד מלאכי מסברתו וממ"ש בקורא הדורות. ולי ההדיוט נראה כמו שכתבתי דבתוך לימודו זמנין דמשכח כלל א' והיה רושם בקונטריס ולא כיוין מלאכתו לכך רק קמא קמא דמטא לידיה ושוב בסוף ימיו סדר הקונטריס הזה ממה שהיה רשום אצלו אשר רשם אגב לימודו לחיבוריו הקדושים וכך היה עושה הרב כנסת הגדולה ודעתייהו על חיבוריהם הנוראים היקרים המסולאים. והני כללי מיני דשאים. משמשין בערבוביא ויהיו נקראים. על יד על יד לפי דברים הבאים. ולא עליהם היתה כונתם בעצם בראש הקרואי"ם:
טו. לשונות הפכיים והכונה אחת. בל יכון באר"ש והתוספות פ"ק דפסחים אמתניתין דר"י אומר בודקים י"ד וכו' דחו פירש"י דלר"י קרי ליה שעת הביעור ולחכמים קרי ליה מועד אעפ"י שהם לשונות משני תנאים ומצינן למימר דכל אחד לא רצה לשנות לשון רבו וכל שכן אם שני הלשונות אמורא אחד אמרן. הרב פרי חדש סימן תס"ח דין ד' דף מ"ג ע"ד:
טז. לא זו אף זו. לעיל במערכת זיי"ן כתבתי קצת. ולמ"ש התוספות פ"ב דקדושין דאין לומר לא זו אף זו בשני תיבות נראה דהגם דיש תיבה אחת בינתים התוספות אמרוה ותיבת אחת כגון על או וכיוצא לא משוה ליה שתי בבות הפך מ"ש מהר"י חזן בעין יהוסף וכמו שכתבתי בעניותי בספרי הקטן שער יוסף דף ז' ודף ע"ו. וכן הוא דעת מורי הרב זלה"ה בסוף ספר נחפה בכסף אך הרב החסיד הרמ"ך בספר הבהיר יד מלאכי אות שפ"ב נראה שהוא מסתפק בזה דבראש אמי"ר הקשה על ספר זרע יצחק ובסוף כתב שיש לו לסמוך על סברתנו ע"ש:
ומה שהקשה הרב יד אהרן א"ח סימן שכ"ט על כלל זה מההיא דנודרין להרגין וכו' והזכרתיו בשערי. הן עתה שמעה אזני משם אחד קדוש שתירץ דפליגי ב"ש וב"ה אי נודרין ולא נשבעין או אפילו נשבעין ואי לא נקט הרגין אלא מוכסין הוה אמינא דמאי דפליגי הוא במוכסין דוקא דאין נשבעין אבל בהרגין כ"ע מודו דאף בשבועה להכי נקט הרגין לאשמועינן דבהרגין נמי פליגי עכ"ד אלא דק"ק דתני תנא לאשמועינן לב"ש דפליגי בהרגין. והתלמוד מקשה טעמא דב"ש אתי לאשמועינן אמנם כבר כתבו ז"ל דמצינו דתנן רבותא לב"ש להודיע במאי פליגי וכמ"ש הרב יד מלאכי אות רצ"ג ודוק הטב:
טוב. לאו דלא תסור. הרב ארעא דרבנן אות בש"ם הביא פלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן והקשה לדעת הרמב"ם מ"ט אמרו גזרה לגזרה לא גזרינן ע"ש:
ודע דרבנן בתראי הרב לב שמח והרב קנאת סופרים כתבו דאין כונת הרמב"ם כמו שסבר הרמב"ן דדעת הרמב"ם דאינו עובר על לא תסור אלא הממרה דבריהם כזקן ממרא וכיוצא בו. וכמ"ש בעניותי לעיל במערכת הי"ת אות י"ט והסכים על זה הרב המופלא גדול הדור מהר"י בכר דוד בקונטריסים דף נ"א ע"ג ע"ש ובזה תירצו כל קושיות הרמב"ן והרשב"ץ על הרמב"ם ואתיא מכללא קושית הרב הנזכר:
חי. לא תתגודדו. לא תעשו אגודות אגודות מדברי מרן בכסף משנה פי"ב מהלכות ע"ז מוכח שהוא מדאוריתא אמנם מדברי הרמב"ם בספר המצות מוכח שהוא מדרבנן וכבר בספרי הקטן שער יוסף דף ס"ו ע"ב עמדתי על דברי מרן. ולעיל במערכת בי"ת אות ח' כתבתי בזה ושם הבאתי דברי הרבנים הרב ארעא דרבנן אות שמ"ד והרב מהר"י עייאש על זה והיתה ארש"ת על דברי קדשם ע"ש ודוק:
יט. לא תשקצו את נפשותיכם. כתב הרמב"ם סוף הלכות מאכלות אסורות אסרו חכמים מאכלות ומשקין שנפש רוב בני אדם קיהה מהן וכו' וכן אסרו חכמים לאכול ולשתות בכלים הצואים וכו' שכל דברים אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם והאוכל מאכלות אלו מכין אותו מכת מרדות עכ"ל הנה מבואר בדבריו שכל זה מדרבנן וכ"כ הרב פרי חדש י"ד סימן קי"ז ס"ק י"א. ויש להרגיש מדוע הרב ז"ל לא הקשה על מרן הבית יוסף שנסתפק אם הוא מדרבנן או מדאוריתא ועל הט"ז דפשיטא ליה שהוא מדאוריתא מדברי הרמב"ם שכתב אסרו חכמים. וכבר הרב החסיד בתוספת דרבנן אות קס"ד הקשה כן ע"ש:
וראיתי להרב תבואות שור סימן י"ג ס"ק ב' דף כ"ז ע"ב שכתב דאין ראיה מלשון אסרו חכמים דכתב הרמב"ם דכל מה שאינו מפורש בתורה כי אם על פי פירוש שפירשו רז"ל שייך לומר אסרו חכמים והביא ראיה ממ"ש הרמב"ם פי"ג דרוצח אסרו חכמים והוא מדאוריתא והאריך בענין זה עש"ב. ולי ההדיוט לשון אסרו חכמים מוכח דהוי מדרבנן ולא אשכחן אלא דהרמב"ם כותב דברי סופרים והוא מן התורה. ואם כותב מדבריהם בזה יש מחלקת האחרונים. אבל כשכותב אסרו חכמים נראה דאין לפרש כי אם מדרבנן וכמו שכתבו הרב לחם חמודות והרב פרי חדש. והרי הריטב"א בחידושי מכות דף ט"ז כתב וז"ל א"ר ביבי בר אביי האי מאן דשתי בקרנא דאומנא וכו' מפורש במ"ק פירוש רבינו מאיר הלוי בזה ונראה ממנו דס"ל שזה אסור תורה אבל כל המפרשים ז"ל כתבו שאינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כאידך דהמשהה נקביו עכ"ל עין רואה שכתב דכל המפרשים כתבו שאינו אלא דרבנן ואם סבר הריטב"א דהרמב"ם ס"ל שהוא מדאוריתא ודאי שהיה מזכיר דעתו כמו שנוהג כמה פעמים. גם ראיתי להרשב"ץ בספר זהר הרקיע לאוין קצ"ד שכתב וז"ל ומ"ש מאן דשתי בקרנא דאומנא וכן המשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו אינו אלא אסמכתא מדבריהם וכן כתב בפירוש הרמב"ם עכ"ל הנך רואה בעיניך לגדול המורים הרשב"ץ שכתב שהרמב"ם בפירוש כתב שהוא אסמכתא וכדעת הרל"ח והרב פרי חדש ודלא כהרב תבואות שור. ומה שנסתייע הרב ת"ש מדברי הרמב"ם פי"א דרוצח דאסרו חכמים דהתם דאוריתא אינה ראיה דגם שם נמי נימא דהוא מדרבנן כאשר יראה הרואה. ועמ"ש בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן ג' והלשון צריך תקון קצת ובסוף צ"ל ושם ראיתי דהרב הנזכר הוא המסבי"ר לומר דמשהה נקביו (ואינך) [וכו'] עובר איסור תורה וכ"מ מסמ"ק סימן פ' דאיכא איסור דאוריתא ע"ש ודוק כי קצרתי כצ"ל:
כ. לינה. כתב הרדב"ז בתשובה דלינה היא כל הלילה כלה והרב גנת ורדים י"ד כלל ג' סימן ה' חלק עליו וכתב דאשתמיטיתיה בריתא דספרי. ואני בעניי בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן תקכ"ו יישבתי הבריתא דספרי לדעת הרדב"ז ועשיתי סמוכות לדעתו ע"ש באורך. ועתה ראיתי להרב המפורסם מהר"י עייאש בספרו הבהיר לחם יהודה פט"ו דסנהדרין גם הוא כתב דהעיקר כסברת הרדב"ז ותריץ יתיב בריתא דספרי כדשניין ע"ש באורך:
כא. לא נחלקו ב"ש ובית הלל בזה מעולם. כן כתבו התוספות בריש ביצה דהקשו דרבי יהודה אתי כב"ש והיכי שביק ב"ה ועביד כב"ש ותירצו דר' יהודה יאמר דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בזה מעולם עיין בדבריהם. וכן אמרו בש"ס בשבת דף מ"ב עמוד א' וביבמות דף כ"ח. ועיין מ"ש הרשב"א בחידושיו לנדרים על דף כ"ב בסוף:
כב. לא באלף. אמרו בסוטה דף ל"א סוף פרק כשם דלא באלף נמי משמע כמו לו בוי"ו. ומהרש"א בחידושי אגדות שם בסוטה הקשה מאשר לו חומה ואשתמיטיתיה דברי התוספות בחולין דף ס"ה דהקשו קושיא זו עצמה ותירצו דדריש מדשני לכתוב באלף יותר מכל אותם לו שרוצים לומר הן שכתובים בוי"ו ש"מ לדרשה ע"ש. ושוב ראיתי להרב החסיד במענה לשון דף כ"ד ע"ג בספר נאות יעקב שהביא דברי מהרש"א והתוספות דחולין ומה שהקשה שם מפ"ג דנדרים עמ"ש הרב מופת הדור מהרח"א בספר ישרש יעקב דף פ"ז ע"ב ודברי הרמב"ם בפירוש המשנה פרק כשם כבר הביאם שם בספר מענה לשון. ואני הדל באו לידי יד כהה תוספות כ"י לסוטה ודבריהם כדברי התוספות דחולין רק מצד שיש שינוי קצת אעתיק דבריהם וז"ל אלא מעתה בכל צרתם לא צר ה"נ תימה אמאי לא בעי ה"נ מכמה פסוקים כמו אשר לא כרעים כדדרשינן אעפ"י שאין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן וכל אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו וי"ל משום דפשיטא ליה דלא בעי לומר אשר לא כרעים ממש דהא ארבה וסלעם וחרגול ידועים וכו' וכן אשר לו חומה פשיטא ליה דאינו ר"ל לא ממש דבעיר חומה משתעי אבל בכל צרתם לו צר אינו פשוט לו כל כך שיש לתלות ולפרש כמו ולא היתה צרתם צרה כי אם להם עכ"ל:
כג. לשון שלילה לא שייך למתני במילתא דרבנן. הכי משמע בש"ס בזבחים סוף דף נ"ז דדייק מהא דתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות בלשון שלילה דרבי אלעזר בן עזריה היא דהוי מדאוריתא עיין שם:
כד. ללישנא קמא לא הוי תיובתא. פירוש דהוה ס"ד לאותובי כן כתב רש"י במציעא דף ל"ד ע"א. וכשאומר הש"ס הא ל"ק ר"ל אם אין קושיא אחרת הא לא קשיא ואיכא פרכא אחריתי כן כתב רשב"ם בתרא דף צ"ג ע"ב. ועיין מ"ש בעניותי לעיל מערכת האל"ף אות מ' בס"ד:
כה. לא מיבעיא. ההפרש בין לא מיבעיא לאומרם לא זו אף זו הוא דכי קאמר לא מיבעיא גזרת החיוב קאי על כלם אלא דבקמיתא פשיטא טפי מבתריתא מינה ולא מיבעיא קאמר הלכך איכא לאקשויי דלמה ליה למתנייה כלל דבכלל מאתים מנה אבל כי אמרינן לא זו אף זו קתני אין שום גזרה על הפשוטה דהא קאמר לא זו פירוש דאינו צריך לומר בה מידי ושמור חילוק זה יפה. רבינו בצלאל בשיטה מקובצת לכתובות פרק אלו נערות על דף ל"ד ע"א ד"ה כי פטרי רבנן. והוא בדפוס קושטנדינה פרק אלו נערות דף ע"א עמוד רביעי ורמזו ח"ש:
כו. לא נתנה תורה שבע"פ לידרש בי"ג מדות ואין דנין ק"ו מהלכה. רש"י בשבת ריש דף קל"ב ועמ"ש הרב דברי אמת בקונטריסים דף פ' ריש קונטרס ט'. ובדף צ' ע"ב הביא מהתוספות סוטה דף כ"ח דאף יוכיח מהלכה לא אמרינן וע"ש בסוף המפתחות:
כז. לישני דגמרא איכא דלא פלגינן במידי. רבינו בצלאל בכלליו כ"י וכבר הביא דבריו הרב גופי הלכות אות ש"ח. אלא שהושמט שם וצ"ל ובתשובותיו סימן אלף ק"ן ומ"מ כצ"ל:
כח. לאפוקי. הרב גופי הלכות הביא כלל מרבינו בצלאל ע"ש אות ש"י והשמיט מאן אמרה להאי כללא. ובכללי הרב בצלאל כ"י כתבו משם סדר עולם שחיבר הרמב"ם ז"ל:
כט. לא תחליף. אמר רב"א בכלליו כ"י פרק הגוזל קמא דף צ"ו ע"ב א"ל לאו אמינא לך לא תחליף ההוא משמיה דרבי אלעא אתמר. כתב רבינו חננאל לא באה זו השמועה אלא להודיע כמה היו זהירין להגיד השמועה ממי שקבלה וכי כל דבריהם אינן אלא קבלה ברורה ממי שראוי לקבל שמועה מפיו. הרשב"א בחידושיו שם:
ל. לישנא קמא. מצינו שהוא דברי הכל ולאיכא דאמרי בהא נמי פליגי ובכל התלמוד לא מצינו איכא דאמרי שהוא הפך מן הראשון. רבינו בצלאל בכלליו כ"י מרבינו שמשון מקוצי פ"ק די"ט:
לא. לא חיישינן לב"ד טועים. עמ"ש בעניותי לעיל מערכת בי"ת אות כ"ה ושם הבאתי דברי מרן והרדב"ז בתשובות מרן הנדפסות מחדש ועיין בסנהדרין דף ל' וחידושי הר"ן שם. ועתה ראיתי להרב כרם שלמה בשו"ת ח"מ סימן א' דף קי"ב ע"ג שהביא דברי הרדב"ז ומרן הנזכרים וכתב שהם בתשובות הרב המבי"ט וכעת תשובות הרב המבי"ט ליתנה. גבאי. ובכנה"ג סימן ט"ל הגהת ב"י אור מ"ח רמזם ועמ"ש הרב כרם שלמה שם לענין דינא:
לב. לאו כולי עלמא דינא גמירי. כבר הרב יד מלאכי בח"ג אות כ"ג ואות כ"ד הורה גבר מפתח של זהב בפוסקים בענין זה ועמ"ש הרב עבודת הגרשוני סימן מ"ד ע"ש: