א. ספרי. הוא על במדבר ודברים. כן כתב הרב בית דוד פ"ד דמנחות והביא מהערוך ושפתי ישנים ע"ש. ולא היה צריך לזה כי הוא מפורש ברש"י בסנהדרין דף פ"ו. ובהקדמת הרמב"ם. ובעיקר דבריו הדבר קשה דחשד לגאוני עולם שלא ידעו זה. ואין זה כונתם וכמ"ש הרב שושנים לדוד:
ב. ספרא וספרי. כתב הרמב"ם דרב סידר ספרא וספרי. ודלא כמי שאמר שרבי יהודה חיברו דאמרינן פרק הנחנקין סתם ספרא רבי יהודה וזה אינו דכי היכי שאמרו סתם מתניתין רבי מאיר והכונה דרבינו הקדוש חיבר המשניות והסתם משנה סתם כרבי מאיר כן רב חיבר ספרא וספרי. וברייתות ת"כ סתם על דעת רבי יהודה. ובריתות ספרי סתם על דעת רבי שמעון. וכמ"ש הרב קרבן אהרן:
והרב יש"ר מקנדיא כתב במצרף לחכמה שהביא ראיה לזה דבפרשת טהרה שנינו בספרא א"ר חייא אני השבתי לפני רבי ע"ש והרב קרבן אהרן נשקו על ראשו ע"ש וגם אני בעניי מצאתי בספרי פרשת שלח דשנינו פרשת ציצית רבי אומר זו קדושת ציצית ובסוף הפרשה מעשה שבאה לבית מדרשו של רבי חייא. ומזה מוכח דלאו ר' יהודה חיבר ספרא ולא רבי שמעון חיבר ספרי ואתי שפיר לדעת הרמב"ם שרב חיברם. ועמ"ש הרב החסיד מהר"י ן' סאמון זלה"ה הובאו דבריו בספר יד מלאכי אות רנ"ו:
ג. סמוכים. אע"ג דרבי יהודה לא דריש סמוכים הני מילי בתרי פסוקי אבל בחדא פסוקא דרשינן כן כתב הראב"ד בחידושיו לע"ז על סוגית דף כ"ז דאמרו מ"ט דרבי יהודה דכתיב לה' המול וכו' עכ"ל רבינו בצלאל בכלליו כ"י:
ד. סתם ואח"כ מחלקת דאין הלכה כסתם. שאמרו פרק החולץ אין הכונה דלעולם אין הלכה כסתם אלא לפעמים אין הלכה כסתם ולפעמים הלכה כסתם כן כתבו הריטב"א והרב הנמקי פרק החולץ משם הרמב"ן. וכתב הרב יד מלאכי אות תצ"ט דאשתמיט זה מהרב כנה"ג בכלליו סימן כ"ט שכתב זה משם בנימין זאב עכ"ד. ואני בעניי אומר דעוד אשתמיט מהרב כנה"ג ומהרב יד מלאכי תשובת הרשב"א סימן קי"ד והרב תוספת יום טוב פ"ח דחולין. וגם הרב תי"ט בפ"ו דנזיר משנה ט' ופ"ח דחולין אשתמיט מיניה דברי הרמב"ן שהביא הרב הנמקי. גם הרב תי"ט שינה מדתו דבפ"ח דחולין הו"ל לציין מ"ש פ"ו דנזיר כמנהגו דרומז לכל המקומות כידוע. ובכלל זה דסתם ואח"כ מחלקת עמ"ש מהראנ"ח ח"ב סימן ד"ע ובספר דברי אמת בקונטריסים דף מ"ו ע"ש:
ה. ספק. אמרינן בעלמא אין ספק מוציא מידי ודאי. וראיתי בכללי רב"א שכתב לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי אלא כשהן בדור אחד אבל רבא שהוא בתרא יש לחוש לספיקו נמקי יוסף פרק כיצד הרגל מהריטב"א בשם רבותיו:
ו. ספיקא דאורייתא לחומרא. כבר נודע פלוגתא דרבוואתא אי מדאורייתא ספיקא לחומרא או נימא כל ספיקא רחמנא שריא ורבנן החמירו בספק תורה. והרמב"ם סבר דספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן. והרשב"א סבר דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא. וגדולי האחרונים הפליאו עצה הגדילו תושיה בזה. ועיין להרב דברי אמת בקונטריסים דף פ"ה ע"ש באורך ובסדר אליה רבה ובכרתי ופלתי וראשון לציון ובתי כהונה ריש בית ועד ע"ש ובית דוד י"ד סימן מ"ח ואני אמרתי בחפזי מטמין ברמ"ז אות אחת בארש כי הרב פרי חדש סימן ק"י הכריע כדעת הרמב"ם מסוגית יומא והרב מופת הדור מהרח"א בספר הבהיר עץ החיים בלשונות דף ז' דחה ראית הרב פר"ח. וראיתי להרב גדול הדור מהר"ם בן חביב בסוף שמות בארץ שהפליא לתמוה על ראית הפר"ח מיומא דקאמר אצטריך קרא לרבויי ספיקא ע"ש באורך. והמעיין יראה דמכל מה שהשיג הרמב"ח על הפר"ח בזה אין טענה על הפר"ח ולא קשה מידי והעת נחוץ ופנאי לא היה לי ואני שמעתי מקשים על הרב פר"ח ממ"ש הוא עצמו בתחילת כללי ס"ס על הוכחת מהרי"ט דהתוספות כהרשב"א ולי הצעיר נראה דיש ליישב כאשר יראה המעיין היטב. ועיין מה שכתב הרב החסיד בארעא דרבנן מהדורא בתרא אות קס"ו מה שהביא מסוגית ע"ז ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן ראש דוד פרשת ראה בס"ד. ומאי דאייתי מכתובות דף נ"א עמ"ש אני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תקפ"ח בס"ד:
ודע שהרב בנין אריאל פרשת טהרה בתוך דבריו כתב דרש"י סבר כדעת הרמב"ם ע"ש ועמו הסליחה דדעת רש"י הוא כהרשב"א כמבואר בדברי רש"י בקדושין דף ע"ג וכמו שהוכיח מהרימ"ט ז"ל בתשובה ריש חלק י"ד והרב פר"ח סימן ק"י והוכיח עוד הפר"ח מדוכתי אחריני דרש"י סבר ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה כהרשב"א ע"ש:
ז. ספק ספיקא. כתב הריב"ש משם התוספות דבעינן ס"ס המתהפך וכ"כ הליכות עולם והגאון הרב מנחת יעקב הוכיח מדברי התוספות פ"ק דכתובות דף ט' כמ"ש הריב"ש וה"ע משם התוספות דבעינן מתהפך. ואני הפעוט בספרי הקטן פתח עינים הוכחתי מדבור הנזכר להפך ע"ש ועתה ראיתי להרב הגדול מהרש"א בגופי הלכות שהוכיח כן מדבריהם כמו שהוכחתי לע"ד ותאזרני שמחה. וראיתי במכתב לגדול דורנו מורינו הרב מוהר"י הכהן בעל בתי כהונה שהוכיח דלא בעינן ס"ס המתהפך וז"ל בריש פרק האשה בתרא יצאת מלאה חוששת רי"א אינה חוששת ופירש"י דשמא הפילה ואת"ל לא הפילה שמא נקבה והתם אינו מתהפך דאי אמרת זכר תו לא מצית לומר שמא הפילה וברור עכ"ל ולי ההדיוט יש לדחות דשפיר הוי מתהפך וק"ל ועיין יד מלאכי אות תק"ד:
ודע שהרב מופת הדור מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת בשו"ת דף ך' ע"ג כתב דמצא שרש דברי התוספות דבעינן מתהפך בפרק חזקת דף נ"ה ובחידושי הרמב"ן שם ותמה על מהרימ"ט והרב פר"ח ע"ש באורך ואני שמעתי מהרב המופלא כמהר"ר אברהם ישראל זלה"ה שעמד בזה וראה שאין ראיה מדברי התוספות דבתרא והשיג על הרב מהר"י בר דוד ואני בעניי פנאי לא היה לי להתיישב בדבר. ואחר זמן רב עתה נדפס מחדש קול אליהו לרב חביבא הרב מהר"א ישראל זלה"ה אחיו של הרב הנזכר וראיתי בי"ד סימן ך' דף ל"ד שתמה על הרב דברי אמת בזה ע"ש ועיין בית דוד י"ד סימן מ"ח והרדב"ז בתשובות דפוס ויניציא סימן קס"ה:
ח. סבלונות. שנוהגין בקושטנדינה העלה הרב דברי אמת דהם קדושין ודאין דרבנן ומשורת הדין אין סבלונות חלין על סבלונות אך יש לחוש בדבר שבערוה לחולקין ואסף וקבץ דברי האחרונים בזה ע"ש בשו"ת סימן ה' דף ז' ע"ד ועמ"ש בקונטריסים דף קי"ב ע"ד:
ט. ס"ס להחמיר. אף בדרבנן אזלינן לחומרא. הרב החסיד בארעא דרבנן אות נח"ת משם הרב משנה למלך פ"ד דבכורות ע"ש. ולא זכר דהרב משנה למלך גופיה פ"ח דאבות הטומאות דין ה' ופ"י דמקואות דין ו' לא החליט הדבר שמצא קצת סתירה לדבריו ואין ולאו ורפיא בידיה ע"ש באורך והרב החסיד בספר יד מלאכי אות תק"ה זריז ונזכ"ר הפותח י"ד את משנ"ה התורה ומקומו מוזכ"ר בדברי המגיה במש"ל:
יוד. ספקא דתרי ותרי. אף לסוברים דתרי ותרי ספיקא דאורייתא אין איסורו אלא מדרבנן לדעת הרמב"ם דכל ספיקא רחמנא שרייא. כ"כ הרב גדול הדור מהר"י בכר דוד בספר הבהיר דברי אמת משם כמה גדולים מהראנ"ח ומהרימ"ט והרב פני משה ושקיל וטרי בזה ע"ש באורך בקונטריסים דף ע"ה. ועמ"ש הרב ז"ל לעיל בשו"ת דף ח"י ע"ב ודוק ועמ"ש הרדב"ז בתשובות דפוס ויניציא סימן תשמ"ט ע"ש ודוק:
יא. ס"ס ואתחזק איסורא. עמ"ש הרב החסיד על ארע"א אות תנ"ט והרב פני יהושע בקונטריס אחרון דכתובות אות מ"ו עלה בהסכמה דלא כרבני הספרדים שהם מקלים אלא באתחזק איסורא אין להתיר בס"ס. והרב כרתי ופלתי בבית הספק הסכים עם רבני הספרדים להקל בס"ס אף באתחזק איסורא וכתב ברוך הבוחר בהם ובמשנתם ועמ"ש הרב עדות ביעקב סימן ח"י ומשאת משה א"ה בתשובה שהשיב להרב יד אהרן. ועמ"ש בתשובות כנה"ג לי"ד הנדפסות מחדש סימן ס"ג דאע"ג דאתחזק רעותא עבדינן ס"ס לקולא ע"ש:
יב. ספקא דרבנן היכא דאתחזק איסורא. לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. שפתי כהן. והרב פר"ח פליג. והרב שער המלך הלכות מקואות הכריע כהרב ש"ך אך הרב כו"פ הכריע כהרב פר"ח וגם הרב פנים מאירות בראשון סימן ט"ו חלק על הרב ש"ך ע"ש פלפלא אריכתא:
יג. ס"ס ובספק שני אסור מדרבנן. מותר דהס"ס מתיר דאורייתא ואיסור דרבנן סגי בספק א' כ"כ סמ"ק והביאוהו הרב ש"ך והרב פר"ח כללי ס"ס אות ט':
וחזה הוית להרב שער המלך בהלכות מקואות בסוף כלליו תמה עליהם דהוא תלמוד ערוך פ"ק דפסחים דף ט' דרש"י ותוספות לחד שינויא סברי דאסור מכניס תבואה במוץ מדרבנן ובס"ס שרי הכל:
ועם האדון הסליחה דרש"י פירש דוקא משום דאית לן חזקת חבר דמסייעת לספק וכן פירש רש"י בהדיא בנדה דף ט"ו וכ"כ הרשב"א לדעתו בתשובותיו סימן שס"א. ודעת הרשב"א ורבינו אפרים דמותר בקבע אף לאיניש דעלמא. ואם כן מאי תלמודא. הא אינו נלמד אלא מתירוץ ראשון של התוספות. ואין להביא ראיה ממנו כיון דר"י עצמו הוא המתרץ שני תירוצים ולתירוץ שני אין ראיה דיש לדחות לכל צד. ולרש"י נמי אין ראיה דסמיך אחזקת חבר. והגם די"ל דשאני התם דודאי טבילי. ומה גם דאיכא חזקה דאסירי כמ"ש הרשב"א בתשובה הנזכרת מ"מ אין ראיה:
גם לרבינו אפרים והרשב"א אין ראיה דהוא שריותא אף מדרבנן. והרב תורת חיים בשיטתו שם בפסחים פור"ש לעשות לו דר"ך בשיטה זו מדנפשיה. ודעת קדושים ימצא רבינו אפרים והרשב"א. ואני אמרתי בחפזי שזה נעלם מהרב שער המלך לעיל מזה גבי נמוחו שכתב דהרשב"א סבר כתירוץ שני דהתוספות. והרי הרשב"א סבר כרבינו אפרים. ואף דכונתו דספק דרבנן אינו מוציא מידי ודאי וגם הרשב"א מסתמא מודה בזה דמשנתנו בשביטל ובדיקה דרבנן ואין ספק מוציא מידי ודאי. מ"מ יתכן דס"ל להרשב"א כתירוץ ראשון של תוספות גבי בדיקה או כמ"ש בעניותנו במקום אחר לדעת הטור והרמב"ם דבחמץ דוקא החמירו. ובמעשר הא סבר כרבינו אפרים:
ואיברא דמהא דאין ספק מוציא מידי ודאי אף בדרבנן לפי פשט התלמוד ולחד שינויא דר"י לפום ריהטא יש ראיה דבדאתחזק לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כדעת הרב ש"ך:
והנה ממ"ש הרשב"א בתשובה הלזו לשיטתו דאמאי חבר אף ע"ה לשתרי דספק וספק הוא לפום ריהטא מוכח קצת דלא כסמ"ק דלא קשיא ליה אלא לפי שיטתו. ויש לדחות. ודוק הטב כי קצרתי. ואחר זמן רב עתה נדפס חדש ממש ספר שו"ת להרב מהר"א ישראל זלה"ה את קולו שמענו קול אליהו ואגב רהטא לו תשורנו עין בריש הספר א"ח סימן ו' שעמד בזה והביא דברי הרב שער המלך וע"ש מה שכתב. וכבר אני הדל שמעתי מפי הרב הנזכר שהעלה בתשובות שלא כאשר צידד הרב שער אפרים מכח דברי הסמ"ק והזכרתיו בספר הקטן ברכי יוסף סימן קפ"ו אך לא ראיתי כל תשובתו וגם הא דהרב שער המלך כתבו אחר כך כי באותו פרק לא יצא לאור ספר שער המלך ודוק במ"ש הרב הנזכר ובמ"ש אני הדל לעיל ובברכי יוסף:
יד. ספיקא דרבנן. אם יש בו סרך קדושה אין להקל לעשות מעשה לכתחלה הרב מהר"א הלוי בספר גן המלך סימן כ"ב:
טו. ס"ס לענין טהרת כהן. דבר שמותר מכח ס"ס נראה מדברי הרב עזריה יהושע שהביא הרב כנה"ג י"ד ריש סימן שע"א שיש ליזהר לכתחילה. ומה שתמה הרב כנה"ג שם עליו לק"מ כמו שכתבתי בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן שמ"ג ואחר זמן בא לידי שו"ת שאלת יעבץ ח"ב וראיתי בסימן זע"ק שגם הרב ז"ל דקדק בזה על הרב כנה"ג. ועמ"ש הרב יעבץ עוד שם בכונת הרוקח ועמ"ש הרדב"ז בתשובות דפוס ויניציא סימן ק"ק:
טז. סתימתאה. בכמה מקומות בש"ס אמרי זו דברי ר' פלוני סתימתאה עירובין דף ל"ח ריש מגילה ובסוף מגילה חולין דף כ"ט בכורות דף ל' ודף נ"א ועיין מה שפירש רש"י במגילה שהביא פירוש יש מפרשים דכלהו סתמי אליבא דר"ע ודחאו. ובחידושי הריטב"א למגילה הנדפסים מחדש מביא בשם רש"י הפירוש של י"מ ומקשה עליו הקושיא שהקשה רש"י על היש מפרשים. אלא שבלשון הריטב"א יש ט"ס כמובן ואפשר שגם זה ט"ס. ומה שפירש הריטב"א שם דכל מקום שנאמר זו דברי ר"פ סתימתאה ר"ל שנסתמה משנה זו לדעתו. הוא דחוק. ויותר נראה מה שפירש רש"י דסתימתאה קרי כל מי שראה רבי דבריו במקומות הרבה ושנאן סתם כמ"ש בעירובין דף ל"ח וזה כונתו גם בריש מגילה והרי הוא כמבוא"ר. ובמכות דף י"ז ע"א רש"י פירש כשיטתו. והריטב"א בחידושיו שם כתב כפירושו. ושם כתב דמפירש"י שם נראה דמפרש דניחא ליה לר' יוחנן לאשמועינן דכלהו סתמי כר' עקיבא וכתב דאין הלשון משמע כן וכו' ע"ש באורך. ולכאורה לא ראיתי שם בדברי רש"י דמוכח כמ"ש הריטב"א לדעתו כאשר יראה הרואה בנסחא דקמן ע"ש ודוק הטב:
טוב. סימנים דקתני במשנה בטענת בעל דין. כגון נתתיו לך ונתתו באונפלי. וכיוצא בזה כהן הוא ובן אחי אבא הוא. אין לדקדק ולהוציא ענין או דין מזה כמ"ש הרב ש"ך ח"מ סימן צ"א בשיטת אמר לחנוני תן לי בדינר פירות שלחזק פירושו טען ואמר לאיזה צורך האריך התנא לומר ונתתו באונפלי שלך. והרב מהר"ר צבי בתשובות סימן קמ"ג ריש דף קי"ב. ונדפס ג"כ בהגהתו לט"ז ח"מ. השיב דהכי ארחיה דתנא אע"ג דלאו נפקא לן מידי דאמרי אינשי מילתא יתירתא לאמת דבריהם. ותנא ארחא דמילתא נקט:
חי. סתירה ממשנה לבריתא. אורחיה דתלמודא לאתויי לפני מימרא ואוקמתא. מהראנ"ח בדרשותיו פרשת צו עיין שם:
יט. ספק איסור. מר ניהו רב"ה בארע"א אות תמ"ד למד מדברי רש"י בחולין דף קל"ד דלא אמרינן ספק איסור להחמיר אלא באיכא מיתה או כרת ומסיק בצ"ע. ונעלם מהרב ז"ל דעל מבוכה זו ישב הרב מהר"א הלוי בספר גן המלך סימן צ"ח ע"ש:
ך. סומא. לר' יהודה פטור מכל המצות וכתבו התוספות ודעמיהו דחייב מדרבנן שלא יהיה נראה כגוי:
ודע שמדברי רבינו ישעיה בספר המכריע סימן ע"ח מוכח דהא דפטור לר' יהודה סומא היינו אפילו מלאוין. ולכאורה הוא תימא דהסומא מן התורה יעבור על הלאוין לחלל שבת וחמץ בפסח וע"ז ג"ע ש"ד וכבר שם בספר המכריע יש הגהה לאחד קדוש שתמה מאד על רבינו ישעיה בזה. ואני בעניי נסב"ר לבי בקרבי דאפשר דסבר רבינו ישעיה דז' מצות ב"נ חייב ודייק ר' יהודה לומר דפטור מכל מצות האמורות בתורה כלומר לאפוקי מצות ב"נ דנאמרו קודם נתינת התורה. ובזה הויא הצלה פורתא וישוב לסברת רבינו ישעיה ז"ל. וזאת לפנים האר"ש יסדתי בספר הקטן פתח עינים שם בקמא. ושם כתבתי דלפום ריהטא היה נראה דהתוספות וסיעתם שכתבו דחייב מדרבנן שלא יהא נראה כגוי משמע דסברי כרבינו ישעיה. ושוב דחיתי דאפילו תימא דחייב בלאוין לדעת התוספות שפיר כתבו שלא יהא נראה כגוי דקיום הלאוין הוא בשב ואל תעשה ואינו ניכר שהוא ישראל:
והן עתה בא לידי תוספות קמא לתלמיד רביני פרץ וראיתי שכתב אהא דר' יהודה פוטרו וכו' וז"ל לכן נ"ל דאע"ג דפטר ר' יהודה סומא מכל המצות היינו דוקא מן התורה אבל מדרבנן חייב ואע"ג דאשה דמפטרא ממ"ע לא מחייבא אפילו מדרבנן מ"מ מחייב סומא מדרבנן משום דעבדו ביה רבנן היכרא מגוי דאי הוה מפטר אפילו מדרבנן א"כ לא הוה ביה היכרא מגוי אבל אשה אע"ג דמפטרא במצוות עשה גם מדרבנן מ"מ איכא הכרא טובא בינה לבין גויה כמו דם נדה ושאר מצוות טובא עכ"ל ומסוף דבריו שכתב כמו דם נדה וכו' ניכר שראש דבריו אמת דסומא פטור מלאוין והוא נראה כגוי. וליכא לעיולי פילא בקופא דמחטא כי פשט הדברים הכי משמע דסברי כרבינו ישעיה:
ואנכי חזון הרבתי להרב החסיד על הארץ הטובה ומתקריא ארעא דרבנן אות תס"א דרמי ומקשה על מ"ש התוספות במגילה דף כ"ד דטעם סומא מפני שהוא גדול ובר דעת דעדיף מקטן ותפוק להו דיכול לבא לידי חיוב דאורייתא אם נתפקח כמ"ש המרדכי ע"ש ולא קשה מידי אטו גברא אגברא קרמית מהמרדכי להתוספות דהמרדכי סבר דסומא מיקרי דיכול לבא לידי חיוב אם נתפקח ודמי למ"ש פ"ג שאכלו דיכול לבא לידי חיוב אם יאכל כדי שביעה. אבל התוספות סברי דרב המקום ביניהם דמ"ש בש"ס דיכול לבא לידי חיוב היינו משום שהוא בידו ויכול לאכול כדי שביעה. אבל סומא דאינו בידו להתפקח לא חשבינן ליה שיכול לבא לידי חיוב כי הן הן מפלאות תמים דעים הוא לבדו הסמו"י מן העי"ן נתן עיניו בו כי האף אמנם באיזה מין מחולי עינים רופא אומן זמנין יגיה חשכו הוא במין פרטי וגם זה בידו יתברך כי כמה מהם לא עלתה ארוכה ופשוט:
כא. סירכא. כתוב למ"ר על ארעא אות תס"ב וז"ל כתב הרשב"ץ בתשובה שסירכא אינה טריפה שאסרה תורה אלא שטרפה ארי והרב כנה"ג י"ד סימן כ"ט תמה על דבריו וכתב דדברים אלו שלא בהשגחה דח"י טרפיות כלם הן מן התורה ואין הפרש בין ניקבה הריאה ע"י חולי או שטרפה ארי הכל שוה ואיסור הסרכא אינו אלא מפני חשש נקב וכבר אמרו במכילתא כי ובשר בשדה טריפה דיבר הכתוב בהוה וה"ה שאר החולאים וכ"כ הרמב"ם עכ"ל והרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב כתב וז"ל עיין מה שהשיג הכנה"ג על תשובת הרשב"ץ וגם עיין בפר"ח דכן הוא האמת דכל הטריפות אסורין מן התורה ובודאי דהרשב"ץ לא יכחיש זה וכבר באו דבריו בארוכה בספר יבין שמועה וכו' ואין כונת הרב באותה תשובה אלא על מה שנתבאר בתורה בפירוש עכ"ל:
ובמטו מינייהו מלכי יסלח"ו הצדיקים דתלו בוקי סריקי על הרשב"ץ גדול המורים. ומה שנדחק מהר"י עייאש בסוף דבריו לא ניתן ליאמר. ואני תמיה על שני הרבנים הנזכרים איך לא שלטו מאור עיניהם דהרשב"ץ מר ניהו הוא דמשיג על חכם אחד שרצה לומר דמן התורה ליכא אלא טריפת ארי והרשב"ץ מחי לה אמוחא דטרפיות כלם מן התורה והדברים מבוארים בספר כנסת הגדולה וכן הוא בתשובות הרשב"ץ ח"ג סימן רצ"ג והדברים מבוארים אין צורך להאריך:
כב. סדור קנים דלחם הפנים. דאורייתא ואינו דוחה שבת משום דאפשר מע"ש וכו' כמ"ש במנחות דף צ"ז ע"ש והקשה הרב ארעא דרבנן מ"ב אות ק"ס מהקטר חלבים דדחו שבת אף דכשרים כל הלילה ע"ש ובריש הספר. ולי ההדיוט יש לומר דהקטר חלבים מעצם הקרבנות שנצטוינו להקריב בשבת. מה שאין כן סידור הקנים שהוא נטפל וענף לחם הפנים א"נ דהתם הקרבנות נקרבים בשבת. והכא לחם הפנים אינו דוחה שבת ולכך גזרו גם על סדור הקנים. א"נ דתניא בת"כ יערכנו אין עורך את הקנים עמו בשבת והביאו הרב קול הרמז ומוכח דהוי מדאורייתא שלא לסדר הקנים בשבת ולכן גזרו נמי על נטילתן מהישנה משום טלטול ומיהו סוגית הש"ס דף צ"ז הנזכרת קשיא לפי זה ונראה דהיא גופה מקשה הרב קול הרמ"ז אלא שיש איזה ט"ס בדבריו. ואפילו נאמר דרבא דס"ד דהוי סדור קנים דרבנן ומסיק דא"צ דאינו מתעפש סבר דברייתא דת"כ אסמכתא מ"מ הו"ל לרבא או לש"ס להביאה לברייתא דת"כ ותו דמנ"ל דהוי אסמכתא אימא דהיא דרשא אמיתית ובפרט השתא דידעינן דקנים דאוריתא. ואפשר לומר בדוחק שרבא ודאי ידע מברייתא דת"כ דבימי אמוראי בתראי היה שגור הת"כ לפום רבנן אמנם לא קבע דבריו עלה דיכול לומר אסמכתא בעלמא היא אמנם השתא דמפרש ומנקיותיו אלו קנים משמע דאורייתא ופירש טעמה. וכיון דלכל הדברות צריכים אנו לדברי רבא על נטילתם לא חש להביא בריתא דתורת כהנים ועדיין צריך ישוב ורבינו הלל בפירושו כ"י והרב קרבן אהרן מייתו על בריתא דת"כ סוגית הש"ס ולא לימדונו איך יכונו יחדיו ועמ"ש הרדב"ז דפוס ויניציא סימן תשל"ז. והרב מהר"י עייאש בעפרות זהב תירץ דשאני הקטר חלבים משום חביבה מצוה משא"כ סדור קנים דאם עשאן מע"ש לא ביטל מצוה בזמנה ע"ש ולא נהירא דה"נ בסדור קנים נמי נימא חביבה מצוה בשעתה כמו שיתבאר גם מה שתירץ דיש לחלק בין מאי דאפשר מקודם למאי דאפשר אחר הזמן עמו הסליחה דה"נ סדור הקנים בלחם הפנים של שבת זו לא אפשר מע"ש אלא אחר שבת כמבואר בש"ס שם ופירש"י. ומ"ש הרב ארעא דרבנן ומשני משום דאפשר מע"ש הוא תחילת התירוץ שתירץ רבא ומסיים ה"נ לא דחי שבת עלייהו טעמא מאי משום דלא לעפש וכו' כמבואר בש"ס וממילא אזדא ליה מ"ש בתירוץ ראשון דאם עשאן מע"ש וכו' דבע"ש אינו עושה כי אם להסירם מהלחם הישנה. אבל לסדרם ללחם חדשה הוא במ"ש ומאי קאמר ודוק:
כג. ספיקא דיומא בדרבנן לא עבדינן. והוא תלמוד ערוך במנחות דף ס"ח ע"ב וכבר כתבתי בעניותי בזה באיזה מקומות בס"ד:
וצופה הייתי להרב החסיד בספר קהלת יעקב בחלק תוספת דרבנן אות רכ"א דמייתי סוגית מנחות הלזו וכתב וז"ל וזה טעם ושרש דברי הרא"ם בתוספותיו הלכות חנוכה שכתב בפשיטות דמאי דלא עבדינן ט' יומי חנוכה מספיקא היינו משום דחנוכה דרבנן. ונוראות נפלאתי על הרב עץ חיים ז"ל בלשונות דף ד' שכתב על דברי הרא"ם וליתא דמגילה נמי הוי מדרבנן ואפילו הכי נ"ט המרדכי דמאי דלא עבדינן תרי יומי משום דכתיב ולא יעבור דמשמע הא לאו הכי עבדינן תרי יומי. והוא פלאי דאדרבא הי"ל לדחות דברי המרדכי מהש"ס דמנחות וכו' שדברי הרא"ם מוסכמים מתלמוד דידן בהדיא והוא ז"ל נהפך עליו אל הרודף כאלו הרא"ם מפי עצמו אמרן וכו' עכ"ל:
ועם האדון הסליחה דלא ראה הדברים בשרשן וסמך על לשון הכתוב בספר עץ החיים כי הנה בעץ החיים כתוב וז"ל הקשה הרב אמאי לא עבדין ט' ימים מחמת ספק וכתב משום דהויא מדרבנן ליתא דמגילה ג"כ דהויא דרבנן ואפ"ה נ"ט המרדכי וכו' משום דכתיב ולא יעבור הא לא"ה הוה עבדינן תרי יומי וצ"ע וליתא דבחנוכה לא הו"ל ספיקא וכו' עכ"ל והבין דהרא"ם תירץ מדרבנן ומהרח"א הקשה עליו מהמרדכי ואינו כן אלא הכל מהרא"ם ותיבת וכתב משום דהויא מדרבנן הוא טעות סופר וצ"ל וכ"ת משום דהויא מדרבנן ליתא וכו' וכ"כ הרב עצמו במקראי קדש דף קכ"ט וז"ל וכי תימא דהוי דרבנן והא המרדכי נ"ט במגילה וכו'. והדבר מבואר דמ"ש בעץ החיים וכ"ת משום דהויא מדרבנן ליתא דמגילה וכו' הכל דברי הרא"ם עד וצ"ע ואח"כ על זה כתב הרב מהרח"א ז"ל וליתא דבחנוכה לא הו"ל ספיקא וכו' וכן הוא במקראי קדש דף קכ"ט אלא דמ"ש בעץ חיים וליתא דבחנוכה לא היה ספק דבט"ו יום היה מגיע אחרון שבישראל וכו' הביאו במקראי קדש משם מהר"י פורך ע"ש. באופן דהרא"ם הוא עצמו כתב דלא אפשר לומר דחנוכה מדרבנן שהרי המרדכי וכו'. וכן הוא בדברי הרא"ם בתוספותיו בלשון אחר. ומעתה על הרא"ם יש לתמוה דמסיק בקשיא ודחה דאע"ג דהוי מדרבנן הרי המרדכי וכו' דהרי תלמוד ערוך דבדרבנן ספיקא דיומא לא עבדינן. ולמרדכי י"ל שמגילה דברי קבלה כמ"ש הרב החסיד בתוספת דרבנן. ולא כמו שהבין הרב תוספת דרבנן דהרא"ם תירץ דחנוכה מדרבנן וכתב דשרשו פתוח אלי מים סוגית מנחות. וקושטא דמילתא הוא דהרא"ם דחה טעם דרבנן מכח דברי המרדכי והרי ספרו כאן והוא עד:
ואני בעניי בברכי יוסף סימן תר"ע הבאתי מספר העתים והפר"ח שנ"ט דחנוכה דרבנן וכתבתי דדבריהם הם סוגית הש"ס במנחות ע"ש ועמ"ש הרב תוספת דרבנן שלמד מדברי הרז"ה גבי עומר ועמ"ש אני בעניי בבר"י סימן תפ"ט ודוק הטב:
כד. סתם משנה. הרב יעב"ץ בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"ב סימן ע"ה כתב דמ"ש רבי יוחנן הלכה כסתם משנה היינו אפילו לא כתיב בהדיא אלא אתי מדיוקא והביא ראיה מחולין דף מ"ג ע"ש. ואני בעניי אומר דאם הדיוק מוכרח פשיטא דלרבי יוחנן הלכה כסתם משנה ואין צריך ראיה. ואם אינו מוכרח אינו בסוג הלכה כסתם משנה וזה פשוט. ואתה תחזה מ"ש בסוגיא דשמעתא הנזכרת. ולכל הדברות נראה דנעלם ממנו גירסת הרי"ף והרשב"א והר"ן דגרסי במתניתין דאלו כשרות ניטל הכבד ונשתייר ממנה כל שהו. ובדף מ"ו ע"א גרסי והתניא נשתייר ממנה כזית ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן מחזיק ברכה י"ד ריש סימן מ"א בס"ד:
כה. סתם משנה. כתב הריטב"א בחידושי תעניות עמ"ש בש"ס דף יו"ד הגיע י"ז במרחשון דדעת הרי"ף דאף על גב דבעלמא תפסינן לישנא דש"ס ושבקינן לישנא דאמוראי מ"מ נקיט לישנא דאמורא משום דהלכה כסתם משנה וסתם במשנה ומחלקת בברייתא הלכה כסתם משנה ע"ש באורך ועיין מ"ש שם הר"ן בביאור ההלכות. ועיין תשובת הרדב"ז ז"ל בדפוס ויניציא סימן ק"ס:
כו. ספק אם איסורו מדאורייתא או דרבנן. מקרי ספיקא דאורייתא ולחומרא כ"כ מרן הב"י י"ד סימן רכ"ח מתשובת הר"ן. ועיין במוצל מאש דת סימן י"ב ומהר"ש חייון סימן מ"ב והרב המגיד פ"ט דמאכלות והרב מש"ל בדין המומי"א ועיין בית דוד י"ד סוף סימן מ"ח ועמ"ש הרב ארעא דרבנן אות תל"ז משם מהר"י אדרבי ע"ש ודוק ואחר זמן רב עתה בין כתיבה להדפסה מחדש ממש נדפס ספר קול אליהו לרב חביבא הרב כמהר"א ישראל זלה"ה ואגב רהטאי ראיתי בראש הספר בא"ח סימן ו' שתמה על מהר"י אלפאנדארי במוצל מאש סימן י"ב דאין זה מיקרי ספיקא דאורייתא. לחומרא ולא זכר מדברי תשובת הר"ן הנזכרת ואיידי דטרידנא טובא לא יכולתי לעמוד בדבר וכמ"ש הרב הנזכר והיום קצרה:
זך. סתם. במשנה ומחלקת בברייתא דאמרינן פרק החולץ הלכה כסתם סתם בבריתא ומחלקת במתניתין מאי אם רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה. ההיא כללא ר' אבהו בלחוד הוא דכייל ליה ואמוראי אחריני לית להו הכי בסתם מתניתין ומחלקת בברייתא דאיכא טובא דפסקי לעתים כמחלקת דברייתא חוץ מרבי יוחנן ואליבא דאמוראי דאמרי משמיה דרבי יוחנן הלכה כסתם משנה ור' אבהו נמי תלמידיה דר' יוחנן וסבר כרביה. אמנם לדידן אפשר לומר שהברייתא נשנית אחר המשנה דבי רבי חייא ור' אושעיא תלמידי דרבי והלכך אע"ג דאיכא סתם משנה ר' שנה להם הברייתא לבסוף והו"ל סתם ואח"כ מחלקת. הרשב"א בחידושי קמא על דף ק"ב עיין בדברי קדשו:
כח. סתם ויחיד החולק. כל עוד דאין ראיה ברורה דאין הלכה כיחיד מצי המוחזק לומר קים לי כיחיד הרב מהר"ר שמואל ן' וילייסיד בתשובות הובאה בספר פני משה ח"א סימן י"ב והביא ראיות לזה ע"ש וסמוכו"ת שלו תמהי"ם וכבר הוו בה רבנן הרב עדות ביעקב סימן קי"ב והרב גדול הדור מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת בקונטריסים דף ע"ז גם אני בעניי כתבתי בזה בספרי הקטן פתח עינים במסכת טבול יום ע"ש:
כט. סברה דמותר לזנות. מוכח מדברי מהר"י קולון בתשובה שרש קס"ח דאסורה מדאורייתא עיין שם. אמנם לי ההדיוט משמע לי מתשובות הרשב"א סימן אלף קפ"ט דמדאורייתא שריא אמנם אסורה מדרבנן משום קנס דהוה לה למידק. ובשו"ת נודע ביהודה חלק א"ח סימן ל"ה כתב בתוך דבריו נשי לאו דינא גמירי ואינה יודעת שנאסרת על הבעל ואומר מותר לא גרע עכ"פ משוגג עכ"ד והדבר קשה דמהריק"ו אסר ופסק מור"ם כוותיה סימן קע"ח ואשתמיטיתיה להרב הנזכר ואני בעניי הארכתי בזה בספר הקטן חיים שאל סימן מ"ח בס"ד ע"ש באורך:
ל. סתם יינן. פלוגתא דרבוואתא אי הוי עיקרו מן התורה. מהראנ"ח בשניות סימן קי"ב ועיין להרב גדול הדור מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת בקונטריסים דף פ"ט ע"ג שהקשה על דבריו ע"ש. ועיין עוד שם בקונטריסים דף צ"א ומה שכתבתי קצת בספרי הקטן פתח עינים על סנהדרין דף ק"ו ע"ש:
לא. ספרים חיצונים. המסכתות הקטנות מסכת כלה ומסכת שמחות ומסכת סופרים ודכוותיהו קראו בשמותם התוספות והרא"ש ושאר גדולים בכמה דוכתי ספרים חיצונים. והיינו על דרך ברייתא שר"ל חיצונית שאינה מן המשנה ה"נ ספרים אלו אינם מן הגמרא וכמ"ש הרב בית חדש י"ד סימן רע"ה דמסכת סופרים קראו הרא"ש ספרים חיצונים שהוא ספר שאינו נכנס בכלל הגמרא עכ"ד:
ולכי תידוק אתה תשמע דאומרם ספרים חיצונים אינו לאפוקי שאינן נכנסים בכללי הגמרא כדאמרן וכדברי הרב בית חדש דהרי אין יחס ביניהם ובין הגמרא כלל דהגמרא תסובב על המשנה והוא דרך שקלא וטריא והני מסכתות ריח מין הגמרא לא עדת בהון. לכך נראה דקראום חיצונים לומר שאינם מן הבריתות והתוספתות דמסכתות אלו יש להן דמיון מה אל הבריתות. וקראום חיצונים כלומר חיצוניות דחיצוניות דהבריתא ר"ל חיצונית. ואלו חיצונים מן הברייתא:
וחזיתיה להרב בית דוד א"ח סימן שס"ה שכתב דמסכת סופרים הוא מזמן התנאים ותימה עליו דבמסכת סופרים שם אתה מוצא דנזכרו בה אמוראים ר' יוחנן וריש לקיש ורב הונא ודכוותייהו ואף אמוראי בתראי רבא ורב אשי הוזכרו. ותו אשתמיטיתיה מ"ש הרא"ש בהלכות ס"ת דמסכת סופרים נתחברה בדורות אחרונים ולא הובא מדבריו בתלמוד:
והרב החסיד ביד מלאכי דף קע"ד הקשה על הרא"ש וז"ל מה שסיים שלא הובא בתלמוד זה תימה אצלי דהא כמה בריתות שהביא התלמוד בהקומץ כלם מצויינים שם במסורת הש"ס שממ"ס נינהו ומכאן אתה דן שמ"ש במ"ע שמ"ס נתחבר אחר התלמוד ליתא אף לדעת הרא"ש עכ"ל ומדעתי כי קשים דבריו ותימה על תמיהותיו אטו ממסורת הש"ס אשר כן עשו בתראי דבתראי קמותיב לגדול המורים מרבוואתא קמאי (לדידן) הוא הרא"ש. ותו דאשר בנה אצלו ציון במסורת הש"ס דהבריתות ההם הנה הנם במסכתא סופרים קושטא הוא אבל לא פורש ודאי דהש"ס מייתי להו ממסכת סופרים. ושפיר מצינן למימר דהש"ס לא מייתי להו ממ"ס אלא משרשי הבריתות שבידם. ומסכת סופרים מהבריתות ההם לקחם או מהתלמוד עצמו. וכונת הרא"ש דהתלמוד לא רמז מסכת סופרים ולא אמר תנא במסכת סופרים כי היכי דאמרו בכתובות דף כ"ח תנא באבל רבתי וכן הוזכרה מסכת כלה. ולפי האמור דעת הרא"ש דנתחברה אחר התלמוד ויש הוכחה מהרא"ש שנתחברה בימי הגאונים כמו שכתבתי בעניותי בברכי יוסף א"ח סימן קפ"א. ומה שכתוב שם ואף אמוראי בתראי רבא ורב כהנא ורב אשי סמי מהתם רב כהנא וצ"ל רבא ורב אשי כצ"ל:
לב. ספק ספיקא. אין לעשות ספק בדבר שנקבעה הלכה בש"ע דקבלנו הוראות מרן. וכן אין לעשות ספק בדבר שהמנהג פשוט כחד מרבוואתא. הרב כנסת הגדולה בתשובותיו הנקראות בעי חיי בחלק עץ הדעת והם תשובות דשייכי לי"ד סימן ק"ז דף ס"ג ע"ג וסימן ק"ם דף פ"ו ע"ד. אמנם נהירנא דכמה אחרונים עבדי ספק ספיקא אף בדבר שפסק מרן לאיסור כל שיש חולקין עושים ספק מזה ועמ"ש אני בעניי במחזיק ברכה א"ח סימן ז'. ואחר זמן רב עתה הקול נשמע ספר קול אליהו שו"ת להרב מהר"א ישראל זלה"ה וע"ש בא"ח סימן ו' שתמה על מ"ש הרב כנה"ג בי"ד סימן מ"ה הגהת בית יוסף אות ע"ב שכתב כמ"ש בתשובה הנזכרת ע"ש:
לג. ספק ספיקא בענין ברכות. כשיש שני ספיקות לברך דעת הרב כהונת עולם סימן מ"ח זלה"ה דברוכי מברכינן. אך הרב משאת משה בראשון בראשו סבר דבשתים לא עלתה לו לברך ובמפתחות ספר כהונת עולם בסוף הרב כמהר"ר אלעזר זלה"ה ן' הרב המחבר דחה כל דברי הרב משאת משה לקיים דברי הרב מר אביו דבספק ספיקא מברך כל קבל דנא הרב מכתם לדוד זלה"ה א"ח סימן ג' דחה כל דברי הרב משאת משה והעלה דאפילו בכמה ספיקות לא יברך ע"ש. ואני בעניי אומר דבכל דבר שיתחדש בכי האי גוונא דיש ספיקות לברך עתה שבנו לכללין ספק ברכות להקל:
לד. רב סמא בן רב אשי מת בחיי אביו כ"כ רש"י בכתובות דף ס"ט אמנם רבינו ישעיה והרא"ש בתוספותיו והריטב"א בחידושיו והריב"ש ושאר גדולים סברי שמת אחר רב אשי ועיין בשיטה מקובצת כתובות ובמשנה למלך ובשו"ת כרם שלמה א"ה סימן נ' ועמ"ש אני בעניי בספרי הקטן פתח עינים שם בס"ד:
לה. סמיכה בטהורים. מדרבנן הכי אמרינן בזבחים דף ל"ב ועמ"ש התוספות בחגיגה דף ט"ז ואני בעניי הארכתי בזה בספרי הקטן ברכי יוסף ריש י"ד ובמחזיק ברכה שם ע"ש באורך: