נשא את ראש בני גרשון גם הם וגומר למשפחתם (ד כב). הנה לכאורה יש לדקדק, למה שינה הכתוב בבני גרשון וכתב ג"ם ה"ם, שלא כתב כן בבני מררי (ד כט). ועכ"פ הול"ל בזה הלשון נשא גם את ראש בני גרשון, ומיותר תיבת ה"ם לכאורה.
אך נוכל לומר שהתורה מרמזת לנו בכאן דרך עבודה. ונקדים לבאר מה שיש עוד לדקדק במה שפירש רש"י על פסוק (במדבר ז א) ויהי ביום כלת משה, כל"ת כתיב חסר, מפני שביום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה, ע"כ. ולכאורה תמוה שהכתיב הוא גם כן כלות בוא"ו.
ונוכל לומר בד"ז, דהנה יש שני בחינות עבדות, האחד מי שמשתוקק ונכספה וגם כלתה נפשו לאהוב את הש"י במסירות נפש ממש ובכל לבו ובכל מאודו, היינו שאין חפץ כלל בהנאת עצמו רק לעשות רצונך אלקי חפצתי, ואינו חפץ בשום דבר מהנאת גשמי רק לעשות רצון בורא כל עולמים ב"ה בכלות הנפש ממש, ואינו חפץ כלל בקבלת פרס לא בשמים ולא בארץ כמאמר הכתוב (תהלים עג כה כו) מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, והכלל שאינו נחשב בעיניו כלל שום הנאת עצמו היינו בני חיי ומזוני וכדומה מהנאת גופניות, ותשוקתו וחמדתו כל הימים הוא רק לאהוב את ה' לקשר ולייחד כל השבע מדות קדושות למקור הקדושה לחי החיים אין סוף ב"ה, כמאמר הכתוב (דה"א כט יא) לך ה' הגדולה והגבורה וגו', וכמו שציונו הבורא ית' (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, ופירש באור החיים (שם) שהוא כנגד בני חיי ומזוני. וזה הבחינה מכונה בשם כלה, שמיוחד ומקושר רק למקור הקדושה אור אין סוף ב"ה שמאיר לכל הנאצלים והנבראים ויצורים ונעשים ומחיה ומהווה אותם, ומופרד לגמרי מכל וכל מבחינת חשכות שהוא כל דבר שהוא חוץ ממנו ית"ש.
וזאת הבחינה השיג אברהם אבינו ע"ה, וזהו מאמר הכתוב (בראשית יז כו) בעצם היום הזה נימול אברהם וגו', היינו בעצם היום הזה כשהסיר מעליו בחינת ערלה שהוא כנגד ערלת הלב, שהוא כיסוי והסתרה מלקבל השפעת אור הקדושה, אז בא לבחינת נמ"ל, היינו לאהבה את ה' בכל ל"ב נ"פש מ"אוד ר"ת נמ"ל.
ויש עוד בחינת עבדות, לפעמים כשנסתלק אור א"ס ב"ה אור הקדושה ממנו בבחינת והחיות רצוא ושוב (יחזקאל א יד, ע' לקוטי תורה יחזקאל), ונשאר בחינת רשימה אצלו מאור הקדושה, ומרשימה זו מעורר את עצמו ונכספה וגם כלתה נפשו לבא לבחינה זו, ולבו בוער בקרבו כלהבת אש מחמת הצמאון שצמאה נפשו לה', כמאמר הכתוב (תהלים סג ב) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, היינו שצמאה נפשו אל ה' כשהוא בארץ ציה ועיף, היינו בחינת הסתלקות הקדושה, ומחמת זה אוחז ברשימה זו בתוקף ועוז ומחזק את עצמו בגודל התחזקות בלי שום רפיון ועצלות כלל חלילה, כמאמר הכתוב (שה"ש ג ד) אחזתיו ולא ארפנו, לבא לבחינת כוסף אמיתי בחינת תשוקה וחמדה רק לאהבה את ה' הנכבד והנורא, להיות מיוחד ומקושר למקור הקדושה, ולהיות מובדל ומופרד מבחינת חשכות.
ומחמת התחזקותו ברשימה הזאת בעת שנסתלקה ממנו האור הקדוש מסייעים אותו שיוכל לבא להתשוקה והחמדה לאהבת השם כמאז ומקדם כמו שהיתה קודם הסתלקות האור הקדוש מעליו, כמאמר הכתוב (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, היינו אפילו בעת נפילה לארץ ז' עממין שהוא ז' מדות הרעות (ע' בעש"ט עה"ת פ' שמות יב - יג), אעפ"כ לא מאסתים ולא געלתים מלסייע אותם לכלותם, היינו לבא לבחינת כלה, להיות מיוחד ומקושר רק למקור הקדושה על ידי האחיזה שאוחז ברשימה הנשאר אצלו.
וגם זה העבדות שאוחז בהרשימה הנשאר אצלו ומחזק את עצמו לבא לתשוקה אמיתית על ידי קיום המצות כגון מצות ציצית ותפלין ושאר מצות גם זה הוא מכונה בשם כל"ה, שעדיין הוא מיוחד ומקושר להרשימה ואינו רוצה ליפרד ולפרוש מהרשימה הזאת, אדרבה הוא מחזק את עצמו בכל מיני התחזקות על ידי קיום המצות ומעשים טובים לבא מבחינת רשימה זאת לבחינת שלמות הקדושה, והבורא ברוך הוא מקבל תענוג מההתחזקות הזה גם כן.
וזה היא עיקר כוונת הבורא ברוך הוא בבחינת סילוק אורו אור הק' ממנו, כדי שיתחזק את עצמו במסירות נפש ממש לבא לבחינת אור הקדושה, ויתוסף לו מהבורא ברוך הוא אור הקדושה בכפלי כפליים על ידי בחינת והחיות רצוא ושוב.
וזה בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ב"ה אז נעשה משמאל ימין (מכילתא שירה ה), היינו שבחינת התשוקה שמשתוקק רק לה' לבדו בכלות הנפש ולא לדבר אחר הוא בחינת ימין, וכשנסתלק ממנו בחינת תשוקה זו הוא בחינת שמאל. וכשישראל עושין רצונו של מקום ב"ה, היינו שמתחזקים לבחינת מסירות נפש נגד התגברות היצר הרע, לבא לבחינת אור הקדושה הוא תשוקתו ומגמתו, אז נכלל שמאלא בימינא.
ובזה נתיישב מה שיש לדקדק על המשנה (אבות פ"ה מ"א) בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים וכו' וליתן שכר טוב לצדיקים וכו'. ולכאורה תמוה, וכי חס ושלום בעלילה בא לברוא העולם ביו"ד מאמרות כדי וכו'. ועוד תמוה, אם כיון לזה למה לא ברא כל דבר ודבר במאמר בפני עצמו, היינו שמים במאמר לבד וארץ במאמר לבד וכן כולם עד אין שיעור.
אך יש לתרץ, דהנה נודע (ע"ח של"ט פי"א סי' ו) שיש בחינת יד ימין ובחינת יד שמאל, ה' אצבעות שביד ימין מרמז על חמשה חסדים, וחמשה אצבעות שביד שמאל מרמז על חמשה גבורות, ועיקר בריאת העולם היתה לאכללא ה' גבורות שביד שמאל בחמשה חסדים שביד ימין. וע"ז מרמז בעשרה מאמרות, ה' חסדים וה' גבורות, ולכך ברא את העולם שיהי' ה' חסדים וה' גבורות, כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, שיהיו מיוחדין בתכלית היחוד, שיומתקו הגבורות בהחסדים, ועי"ז מקיימין העולם, ועל ידי מה נמתקו הגבורות על ידי התקשרות והתחזקות בהרשימה הנשאר כנ"ל.
ולהפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, היינו שלא די שלא נמתקו הגבורות על ידם, עוד גורמים ח"ו שעל ידם יתהפכו החסדים לבחינת גבורות ח"ו, היינו שהתורה ומצות ומעשים טובים שעושים שהוא בחי' חסדים, מכוונים גם כן להנאת עצמם להתגדל בהם, ואפילו מי שיצא מבחינת גסות הרוח עכ"פ הוא מצפה לקבל פרס, ועי"ז גורמים שיתהפכו לגבורות ר"ל שהוא בחינת ביטול העולם.
ונחזור לענינינו, שבחינת ימין מרמז על בחינת התשוקה, וזהו עבודת בני קהת בכתף ישאו (במדבר ז ט), למעלה מהגוף סמוך להראש מאוד, שהם קרובין להראש וראשון אלופו של עולם ב"ה. ובני גרשון נושאים בחינה ב' לזה, שבני קהת נושאים דברים הפנימיים, ועבודת בני גרשון הוא בחינה שניה, והם בבחינת טפל לבחינה עליונה, וזה נקרא ג"ם מלשון טפל, שהם בחינת ג"ם, ינשאו גם כן לבחינה עליונה, כי גם זה חשוב לפני המקום ב"ה. וזהו כלות בוא"ו, היינו שני כלות כלה עליונה וכו' כמבואר, שנזכה לזה אמן כן יהי רצון:
או יאמר עד"ז, ולכאורה יש לדקדק למה מנאה התורה עבודת בני קהת קודם עבודת בני גרשון, ולא מנה כסדר תולדותיהן בני לוי גרשון קהת ומררי.
אך נוכל לומר שהתורה הקדושה מרמזת לנו דרך העבודה לה', כי הנה עיקר בחינת משכן הוא ושכנתי בתוכם (שמות כה ח) בתוך כל אחד ואחד מישראל (אלשיך הק' עה"פ), להיות אוהל שכן באדם (תהלים עח ס).
ולהמשיך בחינת השראת השכינה באדם אי אפשר רק על ידי שלשה בחינות אלו, בתחילה צריך לעבוד את הבורא ברוך הוא על כל פנים על מנת לקבל פרס, היינו להאמין באמונה שלמה שהבורא ית' גומל טוב למי שישמור מצותיו ויעניש למי שיעבור על מצותיו, ובחינה זו עדיין אינה בשלמות הלב.
ועיקר הוא כמי שנכנס בפרוזדור כדי שיכנס לטרקלין ולא שישאר בפרוזדור, כמו כן הוא בעבודת הבורא ברוך הוא, העיקר הוא שיבא מבחינה זו לבחינת אהבת ה' בכל לב ונפש, היינו שיהיה עבודתו בשלמות הלב, היינו שלא יהיה נחשב אצלו כלל תאוות והנאת עצמו הן בעולם הזה הן בעולם הבא, ועיקר עבודתו יהיה רק לה' לבדו בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו בתשוקה וחמדה גדולה, ויהיה נכספה וגם כלתה נפשו לעבודת השי"ת לבד, מחמת שמאמין שהוא מקור כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים, והוא עקרא ושרשא דכל עלמין ולית אתר פנוי מניה, וכל מה שהוא יוסיף בהתבוננות גדולת הבורא ית' יהיה לו תשוקה וחמדה יותר ויותר עד כלות הנפש.
ומחמת שמתבונן תמיד בגדולת הבורא ית' יבא לבחינת ענוה ושפלות עצמו וערכו, ואז ימשיך השראת השכינה, כמאמר (ישעיה נז טו) אני אשכון ואת דכא.
ונ"ל שזהו יורה לנו הכתוב בני לוי גרשון קהת ומררי, עד"ז, דהנה כשיש לו בחינת ענוה שהיא גורמת השראת השכינה אז הוא מקיים ובו תדבק (דברים י כ), התחברות להבורא ברוך הוא, ובחינה זו היינו השראת השכינה מכונה בשם לוי שהוא לשון התחברות כמאמר הכתוב (בראשית כט לד) הפעם ילוה וגו', רק שאינו יכול לבא לבחינה זו רק על ידי ג' בחינות הנ"ל.
וזה יורה לנו הכתוב, בני לוי, פירוש לבא לבחינת התחברות אי אפשר רק על ידי ג' בחינות הנ"ל המכונים בשם גרשון וקהת ומררי, ר"ל בחינה א' מכונה בשם גרשו"ן, כי הוא עובד על מנת לקבל פרס, וכל זמן שהוא בבחינה זו הוא בבחיננת גר בארץ נכריה, שצריך לילך ממדרגה זו למדרגה גדולה הימנה.
ובחינה ב' מכונה בשם קהת, מחמת ג' טעמים, א' שהוא לשון אסיפה כמאמר הכתוב (בראשית מט י) ולו יקהת עמים, מרמז על הבורא ית' שהוא מקור ושורש כל הנאצלים ויצורים נבראים ונעשים וכולם מקבלים חיות מאתו ית"ש והכל פונים אל השורש ושם הוא אסיפת כל הנבראים עליונים ותחתונים, וזהו עיקר עבדות שלו. טעם ב', קה"ת הוא גימטריא או"ר רחמי"ם, היינו שמשתוקק ונכספה וכלתה נפשו רק להשפעת אור הרוחני א"ס ב"ה מקור הרחמים, ואינו נחשב בעיניו כלל הנאת עצמו הן בעולם הזה הן בעולם הבא. טעם ג', מחמת שבני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה (במדבר ג כט), ודרום הוא בחינת אהבה כידוע (זח"א קנג.).
בחינה ג' מכונה בשם מרר"י, על מרירות לבו תמיד, ונשבר ונדכה ונכנע לבו בקרבו תמיד בחשבו גדולת הבורא ית' ושפלות ערכו.
ולכך מנאה התורה עבודת בני קהת קודם עבודת בני גרשון, כי בחינת בני קהת קדומה במעלה על בחינת בני גרשון.
ונחזור לענינינו, כשנבא בעז"ה לבחי' עבודת פנימיות אלו אזי נתעלה ונתנשא גם כן בחינה א' שעובד על מנת לקבל פרס שהיה שלא לשמה. וזהו נשא את ראש בני גרשון פירוש שצריך לראות שתבא לבחינה ב' שהוא דבקות הבורא ית', כדי שיתעלה ויתנשא גם בחינה א' שהיא מכונה בשם גרשון.
ונוכל לומר שזה מרומז בפסוק (תהלים קלה ו) כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, פירוש כל מי שחפצו ורצונו רק בה' לבד ולא חפץ בהנאת עצמו כלל. עשה בשמים, פירוש כל עשיות שלו הוא בבחינת שמים, שמשתוקק לרם על כל רמים היושב בשמים. אז ובארץ, פירוש אח"כ בא לבחינת ארץ שהיא בחינת ענוה.
או יאמר עד"ז, מי שהוא חפץ רק בה' כנ"ל. עושה בשמים, פירוש שעושה ומשפיע שפע לעולמות עליונים. ובארץ, פירוש שמשפיע ומוריד שפע לארץ לכללות ישראל, אמן כן יהי רצון:
צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש וגו' (ה ב), כה תברכו את בני ישראל אמור להם וגו' (ו כג). להבין על דרך המוסר ענין שילוח הטמאים משלשה מחנות בשלשה חלוקים, היינו המצורע משולח חוץ לשלש מחנות, מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל, הזב משולח חוץ לשני מחנות ונשאר במחנה ישראל, הטמא לנפש משתלח חוץ למחנה שכינה לבד ונשאר בשני מחנות (פסחים סז.:, ע' רש"י במדבר ה ב).
ולהבין כ"ז על דרך המוסר, הנה ענין השלשה מחנות שייך בכל אחד ואחד מישראל בפרט, היינו מחנה שכינה עניינו הוא תוך הקלעים, ששם היו נתונים כל הכלים המקודשים קודש הקדשים. ודוגמתו בכל אחד ואחד מישראל בחינת המחשבה כשהוא בקדושה וטהרה דבוקה באהבה ויראה לה' ואינו מסיח דעתו כלל מהתבוננותו בגדולת הבורא ברוך הוא וב"ש שמקיים מאמר הכתוב (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ופונה מחשבתו מכל עסקי הבלי עולם הזה כאלו כל מלאכתו עשויה מגודל בטחונו בה' בחסדו ית' באמת בכל לבו, ומחשבתו ומסתריו ורעיוניו המה דביקים בלתי לה' לבדו, הנה זה הוא בבחינת מחנה שכינה, בחינת קדשי קדשים.
וממילא ה' משגיח עליו תמיד להחיותו ברוחניות ובגשמיות, כמאמר הכתוב (ירמיה כג כד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', פירוש היסתר איש במסתרים שלו, היינו שהמחשבות שלו שנקראו מסתרים, שהוא מקדש אותם ומדבקם לה'. ואני לא אראנו, פירוש וכי לא אשגיח עליו להחיותו. הנה זה הוא בבחינת מחנה שכינה, שהוא טהור לגמרי.
ועוד יש בחינת חיצוניות יותר, היינו מחנה לויה שהיא חניית הלוים סביב לקלעים מבחוץ, היינו מי שהוא אינו בבחינת דביקות במחשבתו כל כך כנ"ל, והוא בחינת טמא לנפש (שאין נפשו דבוקה בהשתוקקות גדול לה' כנ"ל), רק שעכ"פ הוא סור מרע ועשה טוב, ונזהר במצות לא תעשה ועוסק בתורה ומעשים טובים, רק שאינו בדבקות כל כך, זהו בבחינת מחנה לויה, ומשתלח ממחנה שכינה לבד.
ועוד יש בחינה אחרת, שהיא בחינה חיצונית ומקיף לזה, והוא בחינת מחנה ישראל, שהוא סביב חניית הלוים עד סוף הדגלים, היא בחינה חצוניות יותר, היינו אדם שאינו עוסק בתורה ומעשים טובים והוא בחינת זב, שזב הוא היינו שזב ממנו אותו דבר שעל ידו נוטל מאור עיניו וכחו כידוע (רמב"ם דעות ד יט), וכן הוא זה שבטל מדברי תורה שהוא מאור עיניו של אדם וכחו. גם ז"ב הוא אותיות ב"ז, כלומר שבחי' תורה ומעשים טובים אינו חשוב אצלו כל כך להיות משתוקק אליהם וכמו בזויים המה אצלו ח"ו, שאינו חשוב אצלו להיות משתוקק ועוסק בהם, והוא בחינת טומאת ז"ב, ומשולח משתי מחנות ממחנה שכינה ומחנה לויה, רק מחמת שהוא סור מרע ואינו עושה עבירה נשאר בכל מחנה ישראל.
אבל מי שהוא עושה עבירות ח"ו, והוא בחינת מצורע שנגעים באין עליו בעון לשון הרע (ערכין טו:), וכדומה מי שהוא בעל עבירה, נקרא טמא ומצורע, שהוא משתלח אפילו מחנה ישראל, שבשעת העבירה ח"ו אינו בכלל ישראל, עד שתוהא ומתחרט על העבירה שעשה ושב ורפא לו ונכנס למחנה ישראל.
והנה בחינות אלו היו בכלל ישראל, היינו הכהנים נכנסו לכל השלשה מחנות בדבקות גדול לה' אחד, וזהו מרומז באותיות כה"ן שהן אותיות יחידים שאין להם זווג לעשר, היינו אות ה' אין לו זווג ביחידות, אות נ' אין לו זווג בעשיריות להיות מאה, אות ך' פשוטה אין לו זווג במאות, וכ"ז מרמז לבחינת דבקות בה' אחד. ושאר ישראל היו בכלל במחנה ישראל, היינו שכולם היו באותה בחי' סור מרע, אבל שני הבחינות הראשונים לא נמצאו בכולם.
וע"ז אמר הקב"ה למשה ולאהרן ובניו כה תברכו את בני ישראל, פירוש שתברכו ותמשיכו על כל ישראל שני הבחינות הראשונים המרומזים באותיות כ"ה, שהם בחינות הראשונים, בחינת מחנה שכינה הנ"ל ובחינת מחנה לויה הנ"ל.
ונאמר וישלחו מן המחנה וגומר, פירוש, שבתחלה לא היה השלשה מחנות, לכן אמר להם הקב"ה וישלחו מן המחנה, היינו שהזהירם הקב"ה שיקדשו בעצמם שלשה מחנות קדושות, היינו שלשה בחינות הנ"ל. ומעיד הכתוב ואמר כן עשו בני ישראל, היינו שקדשו עצמם כנ"ל.
ולעתיד לבא ינחיל הקב"ה לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות (שלשה מאות ועשר עולמות) (עוקצין פ"ג מט"ז), כלומר שיהיה כל אחד ואחד מישראל המשתוקק עכשיו לאותם הבחינות הנ"ל ומשתדל להשיגם, ינחילו הקב"ה לעתיד להיות בכל השלשה מחנות הנ"ל, שלשה פעמים מח"נה גימטריא ש"ט ועם ה' אחד השוכן בתוכם עולה שלש מאות ועשר עולמות, יהי רצון שנזכה לזה במהרה אמן סלה:
כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת (ז יד). ונ"ל על דרך עבודה, דהנה עיקר העבדות הוא לראות תמיד לאכללא שמאלא בימינא (זח"ג קעח.), היינו שיומתקו הגבורות בהחסדים (זח"ג קמב.). והסיבה לזה הוא בחינת יראה, כשיש לו גודל אימה ויראה לפני בורא כל עולמים ב"ה אז נעשה מבחינת יראה יראה, בחינת הסתכלות עינא פקיחא (זח"ג קל.), שהוא בחינת רחמים גמורים, וע"כ מכונה בחינת יראה בשם עי"ן, שמבחינת יראה נמשך בחינת עינא פקיחא.
והנה יש ב' בחינות יראה, יראה תתאה ויראה עילאה, ומקודם צריך להיות בבחינת יראה תתאה, ומזה יכול לבא לבחינת יראה עילאה, ועי"ז נכלל שמאלא בימינא ונעשה הכל בחינת ימין, ונמתקו כל הטבעיות שהוא בחי' גבורות בשרשם, כי שם קודם השתלשלות העולמות אין שם בחי' גבורות רק רחמים גמורים.
וזהו כף אחת, כף הוא לשון יד, היינו על ידי איזה בחינה נעשה יד אחת, היינו ששמאל נעשה גם כן ימין, ואז הוא בחינת יד אחת, גמר אומר עשרה זהב, היינו על ידי עשרה פעמים זהב גימטריא ב' פעמים מספר עי"ן, מרמז על ב' בחינות יראה הנ"ל, כי יראה מכונה בשם עין. ועל ידי ב' בחינות יראה הנ"ל מלאה קטורת, מלאה אותיות אלהי"ם גימטריא הטב"ע כדאיתא (ע' גינת אגוז ח"א דף ה ע"ג, פרדס שי"ב פ"ב), מרמז על בחי' דינים, קטורת הוא לשון התקשרות (ל' ארמי ע' רש"י ז"ל בראשית כה א מבר"ר סא ד וע' מת"כ שם, פרדס שכ"ג ערך קטורת), היינו על ידי ב' בחינות יראה הנ"ל יכול לקשר ולדבק כל הבחי' גבורות לשורשם ולמקורם, ועי"ז נמתקו הגבורות בהחסדים, וממשיך בחינת שפע וברכה על כללות ישראל אמן כן יהי רצון.