וידבר ה' כו' דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש וגו' (כה א - ב). להבין מאמר חז"ל (ברכות נה.) שאמר בצלאל למשה כלים שאני עושה להיכן אכניסם וכו'. וי"ל מה זו קושיא להיכן אכניסם, יהיו במקום שיתקנו אותם בבית האומנין עד שיבנה המשכן, ואח"כ יכניסם למשכן.
הנה התחלת העבודה לה' הוא בחינת אמונה, להאמין שיש אלהים ממעל שברא כל העולמות עליונים ותחתונים מאין ליש (מבחינת אין, בחינת אלף, אלופו של עולם, עד בחינת יש, עולם הזה הגשמי) ואין קץ ואין סוף לגדולתו ית' ואין ערוך אליו, ובהתבוננו כל זה בגדולתו ית', אזי תפול עליו אימתה ופחד מפני פחד ה' ומהדר גאונו, ומשתוקק להדבק בו ית' באהבה עזה ועצומה (יהי רצון שנזכה לזה אף אפס קצהו) ומקדש ומייחד עצמו להבורא ברוך הוא ככלה המתקדשת ומתיחדת לחתן, אזי משדר החתן קישוטין להכלה, והוא בחי' יראה ואהבה, פירוש שעל ידי שאיש הישראלי מאמין בה' באמונה שלמה שהוא הבורא ית' וכו' ומיחד את עצמו לה' ונעשה כלה, אזי עי"ז משדר לו הבורא ברוך הוא בחינת קישוטין, היינו בחי' יראה ואהבה אמיתים.
אמנם להגיע לבחינת אמונה בשלמות, הוא על ידי הצדיקים שבדור, שמכניסים בדור בחינת אמונה שרצון יראיו יעשה (תהלים קמה יט), וכל אשר גוזר הצדיק ה' מקיים (ע' מו"ק טז:, ע' שבת נט:), ובראות האדם כל זה נצמח לו ונתקע בלבו בחינת אמונה שלמה להאמין בה' ובעבדיו. והנה זהו בחינת ראיה, שמגיעים לבחינת אמונה מצד הראות, בחינת מופת על ידי הצדיקים.
אמנם יש עוד בחינה אחרת, שמכניסים הצדיקים בכנסת ישראל בחינת אמונה על ידי בחינת שמיעה, שמשמיעים לעם ה' דיבורים קדושים היוצאים מלבן של הצדיקים ונכנסים בלבן של ישראל ובאזניהם, עד שנקבע בלבם האמונה כיתד תקוע בחוזק שלא תמוט לעולם, ויהיו מיוחדים ומקודשים לה' ככלה לחתן.
ואזי משדר החתן קישוטין לכלה, וכמאמר הכתוב (יחזקאל טז ז) ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, פירוש ותרבי ותגדלי בבחינת אמונה, ועי"ז ותבואי בעדי עדי"ים בחינת קישו"טין לכלה.
וכן היה ביציאת מצרים, בתחלה היה להם בחינת ראיית המופתים, כדי שיוקבע בלבם בחינת אמונה, ומחמת שאין לבחינה זו קיום חזק, לכן אמר ה' למשה דב"ר אל בני ישראל, פירוש שידבר להם דיבורים קדושים היוצאים מן הלב, כדי שיכנס בלב כל ישראל תוקף בחינת אמונה, שיוכלו להגיע לבחינת קשוטין, בחי' יראה ואהבה, שיוכלו לקבל התורה בקדושה וטהרה.
וזהו זה השער לה' צדיקים יבאו בו (תהלים קיח כ), (ונוכל לומר) קרי ביה יבי"או ביו"ד, פירוש שזה הש"ער, היינו בחינת אמונה שהוא התחלה ושער לכנס על ידו לבחינת יראה ואהבה ועבודת ה'. זה השע"ר צדיקים יבי"או ויכניסו בכנסת ישראל כנ"ל, על ידי ב' בחינות הנ"ל.
וזהו דאיתא בגמרא (יומא ט:) ריש לקיש כי הוה משתעי בהדי אינש בשוקא הוה יהבי ליה עסקא בלא סהדי. פירוש, כשהיה מדבר עם איש דבורים קדושים, הוה מכניס בלבו ויהיב ליה בחינת עיסקא, בחינת עסק של אמת, בחינת אמונה בשלמות שהוא נקרא עיסקא אמיתי, כי עיסקא גשמי אין זה עסק גמור, כי מה יתרון לאדם בכל עמלו וגו' (קהלת א ג), אבל בחינת אמונה בה' זהו עסק אמיתי.
אמנם שריש לקיש לא היה מכניס בו רק בחינת עיסקא בלא סהדי, היינו בחינת אמונה בלא עדים, כי סה"די בלשון הקודש עד"ים, לשון עד"ים, בחינת ותבואי בעדי עדי"ים כנ"ל, בחינת קשוטין לכלה כנ"ל, כי הקישוטין המה בעצמם העדים על אהבת החתן לכלה, וכן כשמגיע לבחי' יראה ואהבה אמיתים, הוא סימן ועדות שהכנה שלו בבחינת אמונה הוא אמיתית, וריש לקיש הוה מכניס בו בחינת עיסקא, אבל עדיין לא הכניס בו בחינת עדות הנ"ל, שהקישוטין באו אח"כ מן השמים מהחתן כנ"ל.
וזהו מרומז בפסוק דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגומר. פירוש ד"בר, היינו שתכניס דבורים קדושים בלב ישראל, שיגיעו לבחינת אמונה, שעי"ז ויקחו לי תרומה, פירוש שיתיחדו ויתקדשו לי ככלה, כמאמר הכתוב (שמות יט ה) והייתם לי סגולה וגו', ויהיו בבחינת תרו"מה, בחינת סור מרע. ומפרש הכתוב שכל זה אי אפשר להיות כי אם על ידי מאת כל אי"ש, היינו בחינת אמונה, שזהו כל איש על דרך מאמר הכתוב (קהלת יב יג) כי זה כל האדם, כי עיקר בריאת העולם היתה בשביל בחינת אמונה כדאיתא ברמב"ן (שמות יג טז).
ומסיים הכתוב, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. פירוש, על ידי בחינת כל איש, בחינת אמונה, ידבנו לבו להתקרב ולהתקדש ולהתייחד בלתי לה' לבדו ככלה, ועי"ז תקחו את תרומתי, ישיגו לבחינת תרומתי, תרומה עליונה, בחינת קישוטין הנ"ל, כן יהי רצון אמן:
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (כה ב). ופירש רש"י לי לשמי. וצריך להבין כפל הלשון ויקחו לי כו' תקחו את כו'.
ונקדים לבאר מאמר חז"ל (אלשיך הק') על פסוק (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא כתיב אלא בתוכם, מלמד שהקב"ה שוכן בתוך כל אחד ואחד מישראל. הנה ידוע, כי עיקר בריאת שמים וארץ היה בשביל בחינת אמת, כמרומז בס"ת של בראשי"ת בר"א אלקי"ם (בראשית א א, ע' בעה"ט), וס"ת של אשר בר"א אלהי"ם לעשו"ת (בראשית ב ג, ע' בעה"ט לע'), כי זאת העיקר בעבודת ה' שיהיה בבחינת אמת, כמו שאמר הרב הצדיק מסדילקוב ז"ל ביאור מה שאמרו חז"ל (עדיות פ"ח מ"ז) אין אליהו בא אלא לקרב את המרוחקין בזרוע ולרחק את המקורבין בזרוע, כי עיקר בחינת ביאת אליהו יהיה לקרב את בחינת אמת אשר אותיותיו מרוחקין זה מזה, ראש תוך סוף, ולרחק את בחינת שקר, אשר אותיותיו מקורבין זה לזה, קוף ריש שין.
וזהו מרחוק ה' נראה לי (ירמיה לא ב), היינו על ידי בחינת אמת, שהוא מרחוק, שאותיותיו מרוחקין. ה' נראה לי, שאוכל לבא לבחינה שיהיה התגלות שכינתו ית' נראה אלי.
וזהו מדבר שקר תרחק (שמות כג ז), שצריך לראות שלא להיות בבחינת התקרבות האותיות היינו בחינת שקר ח"ו, רק להיות בבחינת תרחק, התרחקות האותיות, היינו אמת, שיהיה לו אהבת ה' ויראתו ית' בבחינת אמת, שלא על מנת לקבל פרס הן בעולם הזה והן בעולם הבא, כי אם עבודתו על מנת לקבל פרס אז אינו בבחינת אמת חותמו של הקב"ה (שבת נה.), כי הוא עובד ה' מחמת אהבתו את עצמו לקבל שכר.
והנה כבר אמרתי (סוף פ' וירא) על פסוק (בראשית כב יג) וירא והנה איל אחר וגו', דהנה עבדות הש"י הוא להאמין שמלא כל הארץ כבודו, וכל מה שברא הוא לכבודו, וכולם בחכמה (תהלים קד כד) ולקשר אפילו מדת הגשמיות בקדושה, ואז מן א"חר נעשה א"חד, שרואה בכל דבר אחדות הבורא יתברך שמו, והוא המתקות הגבורות המכונים בשם איל אחר ונאחז ומסתבך בקרן לעשות מהרי"ש בחינת דל"ת.
והנה א"חר נקרא שקר, ואחד הוא אמת, שהוא הבורא יתברך שמו הוא קיים ושמו קיים לעד ולנצח נצחים, וכל שהוא חוץ ח"ו אין לו קיום, והוא שקר אין לו רגלים (אותיות דר"ע בראשו), רק קושטא קאי (שבת קד.), וכיון שמקשר הגשמיות רק לרצון הבורא יתברך, אז הרי"ש נתהפך לדל"ת ונעשה מש"קר קו"דש, והו"או שבקודש הוא המשכת הקדושה והקיום, ונקרא קדוש. והנה זה נקרא תרומה, תרי ממאה (זח"ג קעט.), שמרי"ש נעשה דל"ת. והוא מרומם הגשמיות לבחינת קדושה, ומקבל א"ע בחינת עול מלכות שמים שהוא בחינת שם הקדוש אדנ"י (זח"ג יא.), וכל דבר שבקדושה הוא בחינת עשר (ברכות כא:, ספ"י פ"א מ"ג), ועשר פעמים שם הקדוש הנ"ל הוא מספר תרומה, וא' יותר הוא מרומז על אלופו של עולם ית"ש.
וזהו ועשו לי מקדש, שיעשו בחינת קוד"ש. ושכנתי בתו"כם, הוא בחינת א' אמת כו' שחותמו של הקב"ה אמת. וזהו ויקחו לי תרומה מא"ת אותיות אמ"ת, שיקחו תרומה ויהיו רחוקים מהשקר, רק לדבק לבחינת אחד אמת. וכל איש אשר ידבנו לבו יוכל לבא לזה, וזהו תקחו את תרומתי, יהי רצון שנזכה לזה אמן:
או יאמר על זה הדרך, ויקחו לי תרומה. דהנה איתא בגמרא (פסחים כב:) שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא (דברים ו יג) פירש, עד שבא רבי עקיבא ודרש לרבות תלמידי חכמים. ולהבין זה, מפני מה לא דרש שמעון העמסוני בעצמו לרבות תלמידי חכמים.
ואפשר לפרש בדרך זה, דהנה עיקר בחינת תלמיד חכם הוא כשהוא תמיד דבוק רק למקור הקדושה וממאס תאוות עולם הזה ומופשט מכל מיני חומריות ובורח מן הכבוד ומשתוקק תמיד רק לדבקות הקדושה, והנה כשהוא בבחינה זו אז הבורא ברוך הוא משרה שכינתו בתוכו, ומפני תלמיד חכם כזה צריך לירא, שזהו ממש יראת קב"ה ושכינתיה. והנה רבי עקיבא היה אצלו בחינה זו בבחינת התגלות, כמו שאמר (ברכות סא:) מתי יבא לידי ואקיימנה, שהיה משתוקק תמיד לבחינת מסירות נפש בפועל ממש כמו שהיה לבסוף, ורבי עקיבא ידע שבוודאי יקיימנה למסירות נפש בפועל, ומחמת שהיה אצלו בחינה זו בבחינת התגלות, לכך דרש לרבות תלמידי חכמים. אבל שמעון העמסוני היה אצלו בחינה זו בבחינת הסתרה, שתמיד היה מסתיר את הבחינה זו, לכך לא רצה לגלות ולדרוש זה.
והנה תיבת תרומה אותיות תו"רה מ' (זח"ג קעט.), וזהו ויקחו לי תרומה מא"ת, היינו שתקחו הדרש רק מאתין שבתורה ולא כל אתין, היינו שלא לדרוש את ה' אלהיך תירא. אך כל איש אשר ידבנו לבו, להשתוקק תמיד לדבקות למקור הקדושה, תקחו את תרומתי, היינו זה יכול לדרוש גם את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים:
או יאמר על זה הדרך, דהנה יש מצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא יח ה), ואינו צריך למסור נפשו עליהם. ויש כמה מצות שצריך למסור נפשו עליהם ולא יעבור, כמו שאיתא החילוק בגמרא (סנהדרין עד.).
והנה תיבת את מרמז על התחברות למקור הקדושה על ידי השתוקקות בכלות הנפש ממש, כמאמר הכתוב (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. וזהו ויקחו לי תרומה מא"ת, ולא כל א"ת, מרמז שצריך ליקח בחינת א"ת שהוא התחברות למקור הקדושה, אך לא כל א"ת, היינו שלא במסירות נפש. רק כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, היינו במסירות נפש ממש:
ועשו לי מקדש ושכנתי כו' ככל אשר כו' וכן תעשו (כה ח - ט). ופירש רש"י ז"ל לדורות. ולכאורה אי אפשר לומר כן, שהלא בבית עולמים לא היה כן.
אך נוכל לומר שהתורה הקדושה מורה לנו דרך עבודה. דהנה עיקר עבודה הוא ובו תדבק (דברים י כ), ואיתא בגמרא (ע' סוטה יד., תנחומא וישלח י', ויק"ר כה ג, מכילתא שירה ג) וכי אפשר וכו' אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'. והכלל שזה תליא בזה, כשהוא דבוק לבורא ית"ש אזי יכול להדבק במדותיו.
והדבר המביאו לידי דבקות בהבורא ית', הוא רק על ידי בחינת הכנעה וענוה ושפלות באמת, כמאמר הכתוב (תהלים קא ה) גבה עינים וכו' אותו לא אוכל, ואיתא בגמרא (סוטה ה.) אין אני והוא יכולים לדור וכו', אבל מי שהוא בבחינת שפלות באמת אז הוא דבוק לבורא ברוך הוא, כמאמר הכתוב (ישעיה נז טו) אני אשכון את דכא, וגורם על ידי הכנעה שהקב"ה משרה שכינתו עליו מדה כנגד מדה, שהבורא ית"ש כביכול מצמצם שכינתו בזה העולם הגשמי, וכמה גדולה מדת הכנעה זו לפני הבורא ב"ה שהן השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו אעפי"כ מצמצם את עצמו על ידי כמה צמצומים להשרות שכינתו על האדם הגשמי, וזהו רק על ידי בחינת ענוה ושפלות באמת, מדה כנגד מדה.
והנה כשהבורא עולמים ב"ה צוה למשה רבינו ע"ה לבנות משכן כדי להשרות שכינתו על דברים גשמיים בעולם הגשמי, כמה היתה גדולה מדת הכנעה זו לפני בורא עולם ברוך הוא, וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וזה הוא הכנעה גדולה לפני, וכן תעשו גם כן אתם לדורות, להיות לכם תמיד ענוה ושפלות באמת כדי להיות דבוק בי, ותוכלו להדבק במדותי.
והנה עבודה זו ובו תדבק על ידי בחי' הכנעה כנ"ל, הוא בחינת ו', שאות וא"ו מורה על התחברות, וצריך האדם לעבוד את הבורא ב"ה בבחינת וא"ו הן במחשבה הן בדבור הן במעשה, היינו שצריך להיות דבוק תמיד בהבורא ב"ה אפילו במחשבתו וכל שכן בדבור ומעשה. ובחינת מחשבה נקרא מאות, ובחינת דבור נקרא עשירית, ובחינת מעשה נקרא יחידית (ע' ע"ח שי"ג פ"ה), וכשאדם מקדש ומטהר ג' לבושין אלו להיות דבוק בג' לבושין אלו לבורא ב"ה וב"ש, ועל ידי מה, על ידי בחינת הכנעה באמת כנ"ל, אזי יכול להדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום.
וכשהבורא עולמים צוה למשה ע"ה לעשות משכן כדי להשרות שכינתו בתוך בני ישראל בעולם הזה הגשמי, כמה היתה גדולה מדת הכנעה כזה לפני הבורא ב"ה, ולא היה באפשרי המשכת בחינת הכנעה זו רק על ידי אתערותא דלתתא, היינו שבני ישראל שהתנדבו למלאכת המשכן והעושים את המשכן היו צריכים להיות דבוקים בהבורא ב"ה בבחינת מחשבה דבור ומעשה על ידי בחי' הכנעה ושפלות באמת יהי רצון שנזכה לזה, ואז מדה כנגד מדה שהבורא ב"ה צמצם שכינתו כביכול להשרות בין שני בדי ארון.
וזה כונת הזוהר הקדוש (זח"ב נט:) תביאמו (שמות טו יז) תביאם וא"ו, היינו שתביאם לאינון דאחידן בוא"ו. היינו על ידי דאחידן בוא"ו, מרמז על התחברות אל הבורא על ידי בחינת שפלות באמת, על ידי זה תוכל להביאם אח"כ בהר נחלתך, להשרות שכינתו עליהם כנ"ל.
ונראה שזה כוונת מה שכתוב בסידור האר"י ז"ל הישנים תב'יא'מו, פסיק בין כל ב' אותיות, שי"א פעמים מ"ו עולה תו"לע, וזהו בחינת הכנעה ואנכי תולעת (תהלים כב ז). וזה מורה גם כן, שקודם שתביאמו ותטעמו בהר נחלתך להשרות שכינתו עליהם, צריכים לבחינת י"א פעמים מ"ו, שהוא בחינת תו"לע, בחינת הכנעה.
ונוכל לרמז בפסוק עולת תמיד העשויה בהר סיני (במדבר כח ו), עולת הוא אותיות תולע, פירוש שצריך להיות תמיד בבחינת תולע, הוא הכנעה. העשויה בהר סיני, היינו כמו ההכנעה שעשה הבורא ב"ה כשהשרה שכינתו על הר סיני דווקא, נמוך שבהרים (ע' סוטה ה., זח"א רס:, בר"ר צט א).
ולזה מורה הפסוק ויקחו לי תרומה, תיבת תרומה מורה להתחבר אל הבורא ב"ה אפילו במחשבה, על ידי בחינת הכנעה, וכל שכן בדבור ומעשה, על דרך זה, ת"ר ו'מ'ה', פירוש שצריך להיות תמיד בבחינת וא"ו אפילו במאות הוא מחשבה, זהו ת"ר ו', על ידי מ"ה, היינו דבר הגורם לבחינת התחברות אפילו במאות שהוא בחינת מחשבה, הוא בחינת מ"ה שהוא בחינת הכנעה.
ועי"ז יכול להדבק בי"ג מדות, וזה מרומז בתיבת תרומה, שדין התרומה תרי ממאה (תרומות פ"ג מ"ד, זח"ג קעט.), ותרי ממאה ממנין תיבת תרומה עולה י"ג, וכשיהיה לכם זה הבחינה להיות דבוק להבורא ית"ש אפילו במחשבה, וכ"ש בדבור ומעשה, על ידי בחינת שפלות באמת, מחמת זה יכול להדבק במדותיו. וזה ויקחו לי תרומה, היינו כשתקחו לי בחינת תרומה כנ"ל, אזי ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
והנה בחינה זו, ובו תדבק על ידי בחינת הכנעה, הוא בחינת חכמה, כ"ח מ"ה (זח"ג לד.), ובחינת חכמה מכונה בשם דרום, כמאמר חז"ל (ב"ב כה:) הרוצה להחכים ידרים. ולזה הבחינה מרומז המנורה, שהמנורה בדרום (שמות כו לה). ובהמנורה ששה קנים (ע' שמות כה לב), מרמז על בחינת וא"ו, התחברות אל הבורא ב"ה.
וזהו כונת המדרש (תנחומא שמיני פ"ח) בשעה שראה משה המנורה נתקשה בה מאוד, מה עשה הקב"ה חקקה בכף ידו של משה ואמר לו וראה ועשה כתבנית אשר חקקתי בידך עכ"ל. ולפי פשוטו אינו מובן כלל.
אך נוכל לומר, שהמדרש מורה לנו דרך בעבדות הש"י כמ"ש שהמנורה מרומז על הכנעה. זהו שאמר שמשה נתקשה בה מאוד, פירוש האיך יכול לבא למדת הכנעה כזאת, ובפרט האיך יכול להיות מנהיג הדור בהכנעה כזה.
מה עשה הקב"ה וכו'. פירוש, שאמר הקב"ה צא ולמד ממני, ששני לוחות אבנים הורדתי בידך שכתוב בהם (שמות לב טז) והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות, וכמה צמצומים היו צריכים לזה שאתן על ידך הלוחות, הגם שמשה היה קדוש וטהור אף על פי כן נגד הש"י כמה אתה מוצא הכנעתו בדבר זה. וזהו וחקקה בכף ידו של משה, פירוש מה שחקק נתן בכף ידו של משה, והראה לו מדת הכנעתו, וכן תעשה אתה גם כן להיות לך מדת הכנעה ושפלות באמת, כדי שתבא לבחינת ובו תדבק, ומזה תוכל להדבק בי"ג מדות, ותתעורר י"ג מכילין דרחמי על כ"י, אמן כן יהי רצון:
לעמת המסגרת תהיין הטבעת (כה כז). הנה כתיב (ישעיה לג ו) הן יראת ה' היא אוצרו, אמרו רז"ל (ברכות לג:) מלמד שאין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים. פירוש, כי לזאת היתה עיקר כוונת הבריאה בשביל היראה. ועיקר היראה הוא בחינת נקודה הנעלמה, נקודה פנימית שבלב ישראל, בבחינת יראת בושת, שמתבייש מגדולתו ית' ורוממותו. ואם שאין לו בחינת יראה הנ"ל, אזי הוא בוש בעצמו בלבו ודואג בקרבו על שאין לו בחינה זאת הראוי להיות בלב כל ישראל, (וזהו בחינת אוצר, שנקודה זו הוא טמון כאוצר בלב ישראל). וזהו בחינת אוצר אצל הקב"ה כאוצר זה שחביב על בעליו (ע' רש"י שמות יט ה), כן בחינת היראה הוא חביבה מאוד אצל הקב"ה.
והנה אמרנו שג' בחינות יראה יש בין אנשים. א', בחינת יראה תתאה מעונש גשמי. ב', בחינת יראה מעונש רוחני לחיי עולם הבא. ג', בחינת יראת בושת.
ולזה מרמז ג' פעמים תרומה הנאמר בפרשה זו, ומדבר בהם מלמעלה למטה. ויקחו ל"י תרומה, ר"ל ל' יו"ד הוא בחינת יראת בושת, שמרומז באות יו"ד, בחינת חכמה (זח"ב קכג:). תקחו את תרו"מתי, הוא בחינה ב', בחינת יראה מעונש עולם הבא. בחינה ג', וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, פירוש שתקח מהם אותה בחינת יראה שהוא אודות זהב וכסף ונחושת, כי הוא בחינת יראה התחתונה, אם שהיא גם כן בחינה טובה, כי עכ"פ נראה שהוא מאמין בהשגחת הבורא, אבל מדרגה קטנה הוא מאוד לגבי האחרים הנ"ל.
ועל ידי יראות אלו נבנה המקדש, כמאמר הכתוב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואמרו חז"ל (אלשיך הק' עה"פ) מלמד שהשכינה שורה בתוך כל אחד ואחד מישראל, ר"ל על ידי היראה.
(והנה כל אלו הבחינות שאמרנו כאן הם אצל אנשים כערכנו, שצריכים להשתדל להגיע להם) אבל משה רבנו ע"ה השיג מדה גדולה מכל אלו, היינו שהגיע לבחינת יראה עד שנתבטל במציאות ולא ידע שהוא ירא והוא בחינת ביטול לגמרי. וזהו שאמר הכתוב (דברים לד ו) ויקבור אותו בגי ג"י גימטריא אח"ד, ר"ל שנתבטל במציאות לבחינת אחד. ולא ידע איש את קברתו, ר"ל שלא ידע מבחינת היראה שלו מגודל הביטול.
וכל בחינות היראה שמשיגין בששת ימי המעשה על ידי התבוננות בגדולתו ית', (וממשיכים מהמדות עליונות בחינת אור אלהי בכל יום מן המדה השייך לאותו יום), ובשבת מאיר עליו אור מקיף השומר אותו מכל צד שלא יגע בו זר המה הקליפות.
וזהו שאמר הכתוב לעו"מת המסגרת וגו'. פירוש, עו"מת גימטריא ששה פעמים אלהים, שמרמז על בחינת יראה (ת"ז ת' נו פט:). עו"מת מרמז על ששה פעמים יראה של כל ששת ימי המעשה. המס"גרת הוא בחינת אוצר שהוא סגור ומסוגר לבעלים, ר"ל מרמז ג"כ לבחינת יראה. תהיין הטבע"ת, ר"ל טב"עת הוא בחינת מקיף, כדאיתא (ע' משנ"ח מס' חתונה ומילה פ"א סעי' ה', סידור האריז"ל סדר ברכת חתנים) על טבעת הקידושין שהוא בחינת מקיף: