(בראשית לב, ה) ויצו אותם לאמר. אמר אשלח לו שלוחים שמא יחזור בתשובה, אמר להם, אמרו שלא תאמר, יעקב כדרך שיצא מבית אבי הוא עומד שנאמר כי במקלי עברתי (ל"ב י"א) שלא נטל כלום מתפיסת בית אביו, אלא בשכרי קניתי כל הללו, שנאמר [ועתה הייתי לשני מחנות (שם)]. עם לבן גרתי, שלא תאמר כשהייתי בבית אבי הייתי לומד תורה ובבית לבן לא למדתי מטורח העבודה, אלא בבית לבן כל שעה למדתי תורה. חשבון גרתי כנגד תרי"ג מצות. ונתן לי שכרי הב"ה שהצליחני בבית לבן הה"ד ויהי לי שור וחמור (ל"ב ו').
ויצו אותם. ר' יהודה בר סימון פתח, מה תאמרי כי יפקוד עליך ואת למדת אותם (ירמיה י"ג כ"א) א"ל הב"ה לישראל מה יכולים אתם לומר כשאפקוד עליכם עונותיכם ואמסור אתכם ביד עשו. אם תאמרו כבר אמרתי אני ורב יעבוד צעיר (כ"ה כ"ג), ואתם אינכם יודעים שיעקב אביכם עבר על דברי ולמד את שלוחיו שעשו אדוניו היה, והם אמרו כה אמר עבדך יעקב, אתם גרמתם לעצמכם שאתם משתעבדים לעשו, הוי ואת למדת אותם עליך אלופים לראש. לכן, הלא חבלים יאחזוך.
(בראשית לב, ח) ויירא יעקב. תמן תנינן ר' הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך אעפ"י שאדם צדיק יתירא בכל עת מהחטא ולא יאמין בעצמו, שהרי יוחנן כ"ג שמש שמונים שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי. ומעשה בחסיד א' חכם שהיה משיב על דברי חכמ' אמר מה ראו לומר אל תאמין וכו', מי שהוא צדיק חסיד וענו וירא אלהים ישוב ויחטא וירשע. התחיל לשנות לתלמידיו האמן בעצמך. חרה לו להב"ה על כך ובשביל שהיה צדיק לא רצה לטרדו מן העולם אלא נסהו להודיעו, שלא יאמר כך, פעם אחת יצא מבית הכנסת ויוה"כ היה ונכנס לגנתו להסך את רגליו ושלח הב"ה רוח אחת ודמתה לנערה מקושטת שאין בכל העולם כמותה, באת ועמדה לפניו. א"ל השמעי לי, אמרה לו ר' יום הכפורים הוא, אמר לה אני מקבל עלי כל העון, אמרה לו ר' איני פנויה, אשת איש אני, אמר לה אני מקבל עלי לא זז משם עד שנזקק לה. הלך ונפל בחולי מכאב לבו מכבד העון והיו החכמים מבקרים אותו ושואלים אותו מה טיבך, והוא לא משיבם מרוב הצער עד שראה הב"ה בצרתו שנתן נפשו למות בשביל החטא, ואמר הב"ה לרוח לך והודע הדבר לצדיק ולא יצטער יותר מזה. הלכה ועמדה לפניו, אמרה לו ר' אני האשה שנזקקת לה ורוח אני ולא אשה ולא נסה הב"ה אותך אלא על שהיית מצדיק עצמך ועובר על דברי חבריך, לכן באתי להודיע שלא תשנה עוד כן אלא הוי שונה כדבריהם אל תאמין וכו'. שמח וחזר לשנות כדברי חבריו. לפיכך יתירא אדם מן החטא כל ימיו. וכן אמר דוד לולא האמנתי וגו' (תהלים כ"ז י"ג). אמר ר' יוסי למה נקוד על לולא, כך אמר דוד לפני הב"ה יודע אני שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו. הרי דוד שהיה חסיד שנאמר שמרה נפשי כי חסיד אני (תהלים פ"ו ב') היה מתירא שמא יגרום החטא.
ויירא יעקב. למה נתירא, אמר כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו תאמר שבא עלי מכח [כבוד] אב ואם. ללמדך שגדול כח כבוד אב ואם כת"ת, שנאמר כי הוא חייך וארך ימיך (דברים ל' כ'), ובכבוד אב ואם נאמר למען יאריכון ימיך (שמות כ' י"ב). ללמדך שכל המכבד אביו ואמו מובטח לו שהוא בן העוה"ב אעפ"י שאינו בן תורה, ובלבד שיהיה נקי מע"ז וג"ע וש"ד ולשון הרע וחלול השם וחלול שבת בפרהסיא. ומעשה היה בר' יהושע בן אולם שנראה לו אליהו בחלום וא"ל שמח בלבך שאתה ונינוס בן כפר קיטור הקצב ראה מושבך ומושבו שוים כ"א וחלקך וחלקו שוים בג"ע. כיון שנעור משנתו חשב בלבו אוי לו לאותו האיש שמיום שנולד תמים היה ביראת קונו ולא היה לו עמל אלא בתורה ולא הלך ד' אמות בלא ציצית ובלא תפלין והיו לו שמונים תלמידים, והיו שוקלים מעשי ותורתי עם קצב א', בשבועה לא אשב ולא אכנס לבית המדרש עד שאלך ואמצא אותו הקצב שהוא חברי בג"ע. מה עשה הלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ושאל בשם האיש ובשם עירו. כיון שנכנס לעירו שאל בשבילו. א"ל היכן נינוס, א"ל כל בני העיר, אדונינו מה אתה מבקש אותו האיש, אתה צדיק ונזר ישראל ותשאל עליו. אמר להם מה מעשיו, אמרו לו שב וסעוד אתה ותלמידיך שאתם עייפים מטורח הדרך שאותו נינוס קצב הוא, מה אתה צריך לו. אמר להם העבודה לא אוכל כלום אני ותלמידי עד שתראו אותו לי. מיד שגרו בשבילו. אמרו לו ר' יהושע משגר בשבילך. אמר להם מי אני ומי אבותי שר' יהושע אור ישראל משגר בשבילי, אמרו לו עמוד ולך עמנו. חשב בעצמו שהם מלעיגים עליו, אמר להם לא אלך. חזרו אצל ר' יהושע, א"ל אי אור עינינו, כבר הלכנו ובעט בנו. מיד עמד ר' יהושע הוא ותלמידיו והלכו אצלו. מיד בא ונפל לפני ר' יהושע, א"ל אדוני מה היה בי ומה יום מיומים שאתה מבקש אותי, א"ל דבר לי אליך, א"ל אדוני אמור, א"ל מה מלאכתך, א"ל קצב אני ויש לי אב ואם זקנים ואינם יכולים לעמוד ולא לישב, ואני מלבישן ומאכילן ומרחיצן בידי. מיד עמד ר' יהושע ונשקו על ראשו, א"ל בני אשריך ומה נעים גורלך, ואשרי חלקי שזכיתי להיות חברך בג"ע, ואשרי אביך שיצאת ממנו. הא למדת כמה גדול שכר כבוד אב ואם, ולפיכך היה מתירא יעקב מעשו לפי שהוא היה זהיר בכבוד אבותיו.
(בראשית לב, יב) כי ירא אנכי אותו. הה"ד כאשר ינוס איש מפני הארי (עמוס ה' י"ט), איש זה יעקב שנאמר בו איש תם (כ"ה כ"ז), מפני הארי זה לבן שברח יעקב מפניו. קראו ארי מפני שרץ אחרי יעקב לטרוף נפשו. ופגעו הדב (עמוס שם), זה עשו שפגעו בדרך שנאמר וגם הולך לקראתך (ל"ב ז'). ולמה קראו דב שעמד על הדרך כדב שכול להמית אם על בנים, והארי יש לו בשת פנים והדב אין לו בשת פנים. באותה שעה עמד יעקב והתפלל לפני הקב"ה, אתה אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך (ל"א ג') והרי עשו הרשע בא להרגני, אני מתירא מפניו שהוא כסיל ואינו מתירא ממך. מכאן אמרו לא תתירא מפני איש שוטר ומושל אלא מפני איש שאין בו יראת שמים. והוא עומד על הדרך להמית אם על בנים, הה"ד כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני וגו', ואתה אמרת לא תקח האם (מ)על הבנים (דברים כ"ב ו').
(בראשית לב, יג) ושמתי את זרעך כחול הים. הקב"ה אמר לו כעפר הארץ (כ"ח י"ד) והוא אומר כחול הים, היכן מצינו שא"ל כן, רבנן אמרו ע"י יצחק אמ' ויתן לך את ברכת אברהם (כ"ח ד'), זו ברכת החול, שנאמר הרבה ארבה את זרעך וגו' וכחול אשר על שפת הים (כ"ב י"ז). ולמה הזכיר כאן ברכת החול ולא הזכיר ברכת העפר, לפי כשברכו בעפר רמז לו שבניו הם עקרו של עולם, כשם שא"א לעולם בלא עפר כך א"א לעולם בלא בניו, וכשם שהעפר הוא דיש לכל כך יהיו בניו דיש למלכיות, הה"ד ותשימי כארץ גוך (ישעיה נ"א כ"ג), לכך לא הזכיר ברכת העפר. אבל כשנתברך בחול, מה חול זה מקהה שני אוכליו כך ישראל מקהין שני אוכליהן שנאמר כל אוכליו יאשמו (ירמיה ב' ג'), וכשם שהים הזה הגל שלו עולה ומתגבר כאלו מציף העולם וכשמגיע לשפת הים הוא נשטח לפני החול, כך אומות העולם שנמשלו לים דכתיב והרשעים כים נגרש (ישעיה נ"ז כ'), כל מי שמזדווג להם לישראל הוא נופל לפניהם, לכך זכר יעקב כאן ברכת החול.
(בראשית לב, יח) ויצו את הראשון לאמר. הה"ד ואת העם צו לאמר (דברים ב' ד'), מהו צו לאמור ללמד לדורות שיהיו מצוין אלו את אלו שיהו זריזין ומה עשו למדו מיעקב שהיה מצוה עבדיו שיהו זהירין מעשו לדבר לפניו כראוי, שנאמר ויצו את הראשון לאמר. מהו לאמר, תזהירו שלא ימיר דברו, הוי ואת העם צו לאמר. אתם עוברים (שם), הרי סימן יפה שאתם עוברים, למה כשתבא הפורענות אינה באה אלא על היושבים שנאמר פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ (ישעיה כ"ד י"ז). בגבול אחיכם בני עשו (דברים שם), הנביא קורא עליך עד הגבול שלחוך (עובדיה א' ז'), למה, לפי שכשישראל עברו בגבולכם לא הזיקו לכם, ואתם באים בגבולם להרע להם, לכך עד הגבול שלחוך. ויראו מכם ונשמרתם מאד (דברים שם), אעפ"י שהם יראים [מכם] ונשמרתם מאוד. א"ר שמעון ב"ג בשעה שהם יראים ממנו אמר ונשמרתם מאד, אנו שמובלעין ביניהם עאכו"כ שאנו צריכים להזהר מהם. רבנין אמרי מה יעקב הצדיק שהב"ה הבטיחו והנה אנכי עמך (כ"ח ט"ו) היה מתירא ממנו ומכבדו לדורון ומצוה עבדיו שידברו לו דרך כבוד ומשפיל עצמו לפניו וקורא לו אדוני ולעצמו עבד, אנו שמובלעין ביניהם כרצונן על אחת כו"כ.
(בראשית לב, כז) ויאמר לא אשלחך. א"ר אל[י]עזר [כיון] שראה המלאך שלא רצה לשלחו התחיל משורר ומזמר מן הארץ ושמעו העליונים קול המלאך משורר ומזמר מן הארץ ואמרו בשביל כבוד הצדיק אנו שומעין את קולו שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק (ישעיה כ"ד ט"ז).
(בראשית לב, לב) ויזרח לו השמש. תני ד' גרים הם, גר אהבה, גר יראה, גר פרנסה, גר צדק, ולפי מעשיהם זכורים בתורה. גר אהבה כיצד, אהב אשה מישראל ובא ונתגייר בשביל שיטלנה, התורה מושלתו ככלב, מה בכלב כתוב ובשר בשדה טרפה וגו' לכלב תשליכון אתו (שמות כ"ב ל'), אף בו כתוב לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה (דברים י"ד כ"א). מה הכלב הזה להוט אחר נבלה, אף זה להוט [אחר] אשה מישראל. גר יראה כיצד, אלו גרי מרדכי ואסתר שלא באו להתגייר אלא מתוך יראה ומושלן כבהמה, אתה ובנך ובתך וגו' ובהמתך וגרך (שמות כ' י'), מה בהמה מיראה אף אלו מיראה. גר פרנסה כיצד, ראה עניי ישראל שהם מתפרנסים ובא להתגייר בשביל שיתפרנס ולפיכך מושלו כעני, לעני ולגר תעזוב אותם (ויקרא י"ט 2'). גר צדק זה שנתגייר לשם שמים, לפיכך מושלו כאזרח שנאמר האזרח וגו' ולגר וגו' תורה אחת יהיה לכם (במדבר ט"ו כ"ט). ר' הונא אמר חביב עלי כאברהם שנאמר בו מי העיר ממזרח (ישעיה מ"א ב'), ורבנן אמרי חביב עלי כיעקב שנאמר ויזרח לו השמש.
(בראשית לג, ב) ואת רחל ואת יוסף אחרונים. מני אפרים שרשם בעמלק (שופטים ה' י"ד) אמר הקב"ה ממני הוא הדבר מימיו של משה, שיהיו בניה של רחל פורעין מזרעו של עשו, הה"ד ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים (שמות י"ז ט'), וכי מעצמו אמר לו, אלא מפי הדבור, הוי מני אפרים שרשם בעמלק, ממני היה הדבר שיבא יהושע שהוא מזרעו של אפרים ויכרות זרעו של עמלק. אחריך בנימין (שופטים שם) אמר הקב"ה אחריך בנימין לתבוע מזרעו של עמלק. מי נזדווג לישראל, המן הרשע, א"ל חייך שבנימין מוכן לך לקעקע את ביצתך, (את) [זה] מרדכי שנאמר בו איש יהודי [וגו' איש ימיני (אסתר ב' ה')] הוי אחריך בנימין. ד"א מני אפרים, ממני היה מימיו של יעקב שיהיה השבט הזה מתוקן ליפרע מעשו, אימתי כשבא יעקב מפדן ארם והיה מצר, שנאמר ויירא יעקב מאד ויצר לו (ל"ב ח'), א"ל הקב"ה הא בניה של רחל עמך ואתה מתירא, חייך הם עתידים ליפרע ממנו, (ו)כל זמן שיהיה עומד על בניך, לפיכך עמד יעקב והיה משמר לרחל ולבניה [יותר] מכלם שנאמר ואת רחל ואת יוסף אחרונים. אמר אם ח"ו הורג את בני וישתיירו בניה של רחל שאני בטוח ע"י בניה אני נצול.
(בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם. הה"ד כרחם אב על בנים (תהלים ק"ג י"ג). אמרו רבותינו כד שמע יואב לדוד דאמר כן תמה ואמר כלום אבא מרחם על בנוי טפי מאמהון, והלא אמהון רחמא עליהון סגי דהיא מצטערת עליהון בעיבורא (והיא) [ועל] מתברא והיא מרביה להון, והוא אמר כן, לא אמר יאות. איזיל ואחמי מה דברייתא דבריין ואדע אי אמר בקושטא. עטר בכל תחום ישראל ואשכח חד סב מסכן דהוו ליה י"ב בנין והוה זן יתהון בדוחקא באגר טרחיה דהוה טרח בכל יומא. נם ליה דיזב(ו)ן חד מבנוהי, פרנס ביה לך ולאתתך ולשאר בנין דילך. כד שמע ההוא סב נזף ביה ואזל ליה, אזל לאתתיה ונם לה עד די בסוף זבן יתיה ליה במאה דינרים דדהב. ובליליא כד אתא סב למיכל ולא אשכח יתיה שאיל מיניה. נם ליה אתתיה הכי והכי וסבית הדין מאה דינרים. כד שמע כן שרי מציף סגי ולא אכל ולא אשתי בההוא ליליא, בצפרא קם ונסב הנהו דינרים ונסב (מיני) [מאני] זייניה בידיה דאי אשכח לגברא דזבן בריה ולא יבעא למהדריה ומשקל ממוניה דהוה קטיל ליה, עד דאשכח ליואב וא"ל לא תוסיף למללא דאי לא מהדרת לי ברי או אקטלך או תקטלני. כד שמע יואב נסב ממוניה ואהדר ליה ית בריה ואמר יאות אמר דוד דאמר כרחם אב על בנים ולא כרחם אם על בנים, דאלו דין טלייה אמיה זבינתיה לי דלא הוה טרחא במזוניה, ואבוה דטרח במזוניה מסר נפשיה לקטלא עלויה, הוי כרחם אב על בנים.
(בראשית לא, ה) ויאמר מי אלה לך. תניא ר' אליעזר אומר כשראה עשו שהיו לו בנים ובנות עבדים ושפחות, א"ל, יעקב אחי הלא כך אמרת לי טול אתה העוה"ז ואני אטול העוה"ב, מנין לך שתשתמש [בעוה"ז] כמותי, הה"ד מי אלה לך. א"ל יעקב, אחי העוה"ב בשכרי אבל כל אלו מתנת חנם העלה לי הקב"ה בעוה"ז, הה"ד הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. הכיר עשו את עצמו ואמר, ומה העוה"ז שאינו חלקו כך נתן לו הקב"ה שכרו, בעוה"ב שהוא שכרו עאכו"כ.
(בראשית לג, ו - ז) א"ר לוי בשעה שצוה אחשורוש שישתחוו הכל להמן היו הכל משתחוים להמן חוץ ממרדכי שנאמר וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן (אסתר ג' ב'). כשראה למרדכי שלא היה משתחוה, אמרו שמא ברברי הוא זה ואיננו רגיל בנימוס. התחילו אמרו לו מצות המלך היא שנאמר מדוע אתה עובר את מצות המלך (שם ג'), א"ל אני סקנתר של הקב"ה שנאמר ובין כתפיו שכן (דברים ל"ג י"ב), (ואינה) [ואין נאה] לסקנתרו של הקב"ה שישתחוה לבשר ודם. א"ל וזקנך בנימין שהשתחוה לעשו הוא ואביו ואחיו, לא כן כתוב ותגשן השפחות וגו' ותגש גם לאה וגו'. א"ל ח"ו דכתיב ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, ועדיין לא נולד בנימין.
(בראשית לג, י) ולקחת מנחתי מידי. א"ר יצחק אבנים טובות ומרגליות נתן לו שנאמר ולקחת מנחתי מידי, דברים הניטלים ביד, וכה"א ויקח מן הבא בידו (ל"ב י"ד), דבר הבא ביד, אלו אבנים טובות ומרגליות.
(בראשית לג, יא) ויפצר בו ויקח. הה"ד מקור חיים פי צדיק (משלי י' י"א), זה היה אלישע, מה מקור חיים אינו פוסק כך אלישע לא חזר בו ממה שאמר בפיו שנאמר ויפצר בו לקחת וימאן (מ"ב ה' ט"ז). ופי רשעים יכסה חמס (משלי שם) זה עשו שאמר ליעקב יהי לך אשר לך (ל"ג ט') ולבסוף ויפצר בו ויקח, מתחמי חזר וידוהי פשיטן.
(בראשית לג, יד) עד אשר אבא אל אדוני שעירה. וכה"א עד מדרך כף רגל (דברים ב' ה') ר' מאיר אומר עד ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים (זכריה י"ד ד'). ר' שמואל בר נחמני אמר עד יבא אותו שכתוב בו דרך ככב מיעקב (במדבר כ"ד י"ז) זה מלך [המשיח] ועליו נאמר ועלו מושיעים בהר ציון (עובדיה א' כ"א).
(בראשית לד, י) ואתנו תשבו. שיתנו להם מקום בתוך העיר לישב. מחוץ לעיר היו יושבים שנאמר ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו (ל"ג י"ט), מכאן אתה למד שלא הניחוהו לישב בתוך העיר, שהיו מתיראין מן הדבר שנשבע הב"ה לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת (י"ב ז'), אבל אחר שתתחתנו אתנו נהיה לעם אחד ולא נירא מכם.
(בראשית לד, יג) במרמה וידברו. תנא במדה שאדם מודד בה מודדין לו, לפי שהוא אומר בא אחיך במרמה (כ"ז ל"ה), השיב לו הב"ה כשבאו לדבר במרמה קראם בני יעקב דומים לאביהם, מה אביהם דבר במרמה, אנכי עשו בכורך (כ"ז י"ט), כך בניו דברו במרמה ויחסום על שם אביהם.
(בראשית לד, יד) ויאמרו אליהם. למה נאמר בבני יעקב דבור ומאמר, לומר לך כשם שהם דברו עז ורך כך הם ענו עז ורך. ד׳׳א הם ענו להם א, קשה וא' רכה כדי שלא יבינו בדבר. כי חרפה היא לנו, אמרו להם עבדיו של זקננו היו נמולים שנאמר ויקח אבר[ה]ם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו וגו' (י"ז כ"ג), ואנו נתן את בנותינו לערלים ונקח בנותיהם. ד"א כי חרפה היא לנו, הרי אנו גורמים גיהנם לזרענו כד׳׳א ואלה לחרפות לדראון עולם (דניאל י"ב ב'), מי שהוא ערל נופל בגיהנם שנאמר ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה' י"ד), ואומר אשר ירדו ערלים אל ארץ תחתיות (יחזקאל ל"ב כ"ד).
(בראשית לה, א - ב) א"ר שמואל כל המשהה את נדרו סוף הוא בא לידי ע"ז וש"ד וג"ע, שנאמר וידר יעקב נדר וגו' אם יהיה אלהים עמדי (כ"ח כ'), שלא אעבור ע"ז, ושמרני (שם) מש"ד, ועמשא לא נשמר וגו' (ש"ב כ' י'), בדרך הזה (שם) מג"ע, כד"א כן דרך אשה מנאפת (משלי ל' כ'), אמר אם תשמור אותי מכל אלה כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כ"ח כ"ב). והב"ה שמרו מכלן ושכח אותו נדרו, מיד נכשל בשלשתן, בג"ע, ותצא דינה (ל"ד א'), בש"ד, ויקחו שני בני יעקב (ל"ד כ"ה), בע"ז, הסירו את אלהי הנכר. א"ל הב"ה קום עלה בית אל וגו'. הסירו את אלהי הנכר, מכאן אתה למד שגייר יעקב גרים כשם שעשו אברהם ויצחק. אברהם, ואת הנפש אשר עשו בחרן (י"ב ה'). יצחק, וישב יצחק ויחפור את בארות המים (כ"ו י"ח), (ד) [ו]כתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו (ל"ז א') מגויירי [אביו], ואל כל אשר עמו, אלו הנשים והטף ששבו משכם.
(בראשית לה, ה) אמרו רבותינו שלא רדפו אחריהם בפעם ההיא, אבל לאחר ז' שנים שהחריבו את שכם נתכנסו מלכי האמורי על בני יעקב ורצו להרגם בבקעת שכם, לפי שאח"כ חזר יעקב ובניו לשכם, אמרו לא די להם שהרגו כל אנשי שכם אלא שהם יורשים את ארצם ונתקבצו כלם ובאו עליהם.
(בראשית לה, יא) אני אל שדי פרה ורבה. הה"ד נתת ירושת יראי שמך (תהלים ס"א ו') הב"ה נותן ענין הצדיקים ירושה לבניהם, מה אברהם דבר הב"ה עמו בצ"ט שנים וברכו בפריה ורביה, שנאמר ויהי אברם בן צ"ט שנה וגו' אני אל שדי (פרה ורבה) וגו' והפריתי אותך (י"ז א' - ו'), אף יעקב דבר הב"ה עמו בן צ"ט שנים באל שדי וברכו בפריה ורביה שנאמר אני אל שדי פרה ורבה, ואותה שעה בן צ"ט שנים היה, דתניא ר' יוסי אומר יעקב אבינו בשעה שנתברך בן ס"ג שנים [היה] ועשה בארץ כנען אחר שנתברך י"ד שנה שלמד בבית עבר, תמצא כשעמד על הבאר בן ע"ז שנה היה, ועשה כ' שנים בבית לבן הרי צ"ז, וכשיצא מבית לבן עשה י"ח חדש בסכות ובא לו לשכם ובאותו זמן אירע לו מעשה שכם ובא לו לבית אל, הרי צ"ט שנים היו ליעקב כשעלה לבית אל. ומנין שיעקב עמד בסכות יותר משנה שנאמר ויקחו שני בני יעקב [וגו'] איש וגו' (ל"ד כ"ה), מהו איש מלמד שי"ג היה לו ללוי במלחמת שכם, שאין נקרא איש פחות מי"ג שנים, ואם אתה אומר שלא עמד יעקב יותר משנה אי אתה מוצא ללוי י"ג שנים.
(בראשית לה, יח) ויהי בצאת נפשה כי מתה. הה"ד דברי ירמיהו וגו' (ירמיה א' א'). ר' תנחומא אומר כל מקום שנאמר דברים, דבר, דברי אלות ותוכחות הן. אלה הדברים (דברים א' א') מה כתב תמן, מזי רעב וגו' (שם ל"ב כ"ד). דבר ה' אשר היה אל הושע (הושע א' א') מה כתוב תמן, כי אתם לא עמי (שם ט'). דברי ירמיהו, א"ל הב"ה לירמיהו לך אמור לישראל עשו תשובה, ואם לא, אחריב בית מקדשי, א"ל ואי מחריב ליה דידיה הוא מחריב, אלא כך אמר הב"ה אנא מחריב בית מקדשי ודברי יקומו בירמיהו. ד"א דברי ירמיהו, אמר הב"ה (ברורי) [דבורי] בעי גבהון ירמיהו, אני אמרתי לא יהיה לך וגו' (שמות כ' ג'), והם לא עשו כן אלא המשתחוים על הגגות וגו' (צפניה א' ה'). אני אמרתי לא תשא (שמות כ' ז'), והם, לשקר ישבעו(ן) (ירמיה ה' ב'). זכר את יום השבת (שמות כ' ח'), והם, ואת שבתותי חללו (יחזקאל כ' ט"ז). כבד את אביך (שמות כ' י"ב), [והם], אב ואם הקלו בך (יחזקאל כ"ב ז'). לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב (שמות כ' י"ג), והם, הגנוב רצוח ונאוף (ירמיה ז' ט'). לא תענה (שמות שם), והם, וידרכו את לשונם (ירמיה ט' ב'). לא תחמוד (שמות כ' י"ד), והם, וחמדו שדות וגזלו (מיכה ב' ב'). הוי דברי, דבורי. ירמיהו, שבימיו יעשה בית המקדש אירימון. ד"א ירמיהו, שבימיו נתרוממה מדת הדין, בן חלקיהו, מאותו השבט שכתוב בו אני חלקך ונחלתך (במדבר י"ח כ'). מן הכהנים, א"ר שמואל ד' הם שהם באים ממשפחה בזויה, ואלו הן, פנחס, אוריה, יחזקאל וירמיה, פנחס בשעה שהרג את זמרי היו ישראל מזלזלין בו ואומרים בן פוטי שפטם עגלים לע"ז, זה יתרו שנאמר ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל וגו' (שמות ו' כ"ה). כשראה הב"ה שהם מזלזלין בו עמד ויחסו אחר אהרן שנאמר פנחס בן אלעזר (גו') [בן אהרן הכהן] (במדבר כ"ה י"א), כהן (הכהן) [בן כהן] קנאי בן קנאי. אוריה היו ישראל מזלזלין בו ואומרין לא גבעוני הוא, שנאמר וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריהו (שמו) [בן שמעיהו] מקרית היערים (ירמיה כ"ו כ'), וכתוב ועריהם גבעון והכפירה וגו' וקרית יערים (יהושע ט' י"ז), התחיל הב"ה מיחסו ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן וגו' (ישעיה ח' ב'). יחזקאל היו מליזין עליו [ואומרים לא מבני בניה של רחב הזונה הוא, וצריך הכתוב לייחסו היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן (יחזקאל א' ג')]. ירמיה היו מליזין עליו ואומרים שהוא מבני בניה של רחב הזונה, ויחסו הכתוב מן הכהנים. מני שמי ככהנים. (שהיו) בימי משה הכהנים מברכין את ישראל יברכך ה' (וישמרך) (במדבר ו' כ"ד), ובימי(ו) [ו]לקח מהם קללה (ירמיה כ"ט כ"ב). וישמרך (במדבר שם), ובימי, אשר (לאלות) [למות למות] גו' (ירמיה ט"ו ב'). יאר ה' (במדבר שם כ"ה), ובימי(ו), במחשכים הושיבני (איכה ג' ו'). ויחנך (במדבר שם), ובימי, אשר לא אתן לכם חנינה (ירמיה ט"ז י"ג). וישם לך שלום (במדבר שם כ"ו), ובימי, כי אספתי את שלומי (ירמיה שם ה'). בארץ בנימין (שם א' א'), מה בנימין אחרון לכל השבטים אף ירמיהו אחרון לכל הנביאים. ולא נתנבאו אחריו חגי זכריה ומלאכי. ר' אל(י)עזר אומר קצרי נבואה היו, ור' שמואל אמר כבר הי[ת]ה הנבואה פקודה ביד חגי זכריה ומלאכי. מה בנימין לא נתברר אבינו יעקב מעמיד י"ב שבטים עד שנולד בנימין, כך מכל הנביאים אשר התנבאו על ירושלים לא נתבררה נבואתם עד שבא ירמיהו. ומה בנימין כל זמן שהיה בתוכה לא מתה וכיון שיצא מיד מתה, כך ירמיהו כל הימים שהיה בירושלים לא חרבה, וכיון שיצא ממנה מיד חרבה, הוא שירמיה אמר פתיתני ה' ואפת (ירמיה כ' ז'), שדלתני ואשתדלית, אפקתני מן גבה וחרבת יתה. אתמול אמרת לי הנה חנמאל בן שלום וגו' קנה [לך] את שדי (שם ל"ב ז'), ועכשו אפקתני מן גבה.
ותקרא (את) שמו בן א[ו]ני. בן צערי, ואביו קרא לו בנימין בלשון הקדש. אימתי נתקיימו דברי אביו, בימי שאול, הה"ד נשקי קשת מימינים ומשמאילים באבנים ובחצים בקשת מאחי שאול (ו) [מ]בנימין(דה"א י"ב ב'). אימתי נתקיימו דברי אמו בפלגש בגבעה, הה"ד מכל העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו (שופטים כ' ט"ז). אימתי נתקיימו דברי שניהם, בשושן הבירה, איש יהודי היה וגו' בן קיש איש ימיני (אסתר ב' ה'). בתחלה נצטער ונצטרך להקיש על דלתי רחמים ולבסוף גבהה ימינו.
(בראשית לה, יט) ותמת רחל. תניא ר' יוסי אומר בבית אל עשה יעקב ששה חדשים והקריב זבחים לאלהי אביו יצחק ושם עשר את בניו, יצא משם נולד לו בנימין, מתה רחל בדרך, בו בפרק מתה רבקה ודבורה, נמצאת רחל בת ל"ו שנה, ולאה לא מתה עד תשלום מ"ד שנה. רחל ולאה נמצאו בשעת נשואין בנות כ"ב שנים כי תאומות היו, נמצאת למד שאותה שעה שאמר יצחק ליעקב, וקח לך משם אשה מבנות לבן (כ"ח ב') עדיין לא נולדו רחל ולאה. שמע יעקב בדרך שלא היו ללבן בנות הלך והטמין עצמו בבית עבר ללמוד תורה. ולפי שיצא מפי הצדיק מבנות לבן אותה שעה עברה אשת לבן וילדה לסוף השנה, ויעקב שמע שנולדו, ולפי שהיו קטנות כ"כ לא הלך יעקב שם וישב ללמוד תורה מעבר ושהה שם י"ד שנים עד עת שהיו ראויות לבנים.
(בראשית לה, כא) ויסע ישראל ויט אהלה. אהלה כתיב, זה אהלה של בלהה כיון שמתה רחל הכניס את בלהה באהל רחל ועמדה במקומה והיתה מינקת בנימין, אעפ"י שעמדה מלדת כמה שנים בא לה חלב והיניקתו. מהלאה למגדל עדר, רבנין אמרי יעקב אבינו סימן לבניו, מה יעקב אבינו קבר רחל בדרך אפרת היא בית לחם ואח"כ נסע ונטע אהלו מהלאה למגדל עדר, כך לעתיד לבא ירחם הב"ה על ישראל בזכות אונאת קבורת רחל כמד"א ויש תקוה לאחריתך וגו' (ירמיה ל"א י"ז) ויצמח להם גואל וגו' מבית לחם אפרתה, כד"א ואתה בית לחם אפרתה וגו' ממך לי יצא (מיכה ה' א'), ואח"כ יקבוץ הב"ה את ישראל כד"א ביום ההוא [וגו'] אוספה הצולעה וגו' (מיכה ד' ו') ואח"כ אהלו של הב"ה הוא ציון, כל מי שיעלה לשם להקריב יבא עד מגדל עדר לקנות משם בהמות לזבחים, כההיא דתנן בהמה שנמצאה מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות ונקבות זבחי שלמים.
(בראשית לה, כב) ויהיו בני יעקב שנים עשר. הה"ד ראיתי והנה מנורת זהב כלה (זכריה ד' ב') זה כנסת ישראל, וגלה על ראשה (שם), גואלה, כד"א גואלנו ד' צבאות (ישעיה מ"ז ד'). ד"א וגלה על ראשה, למענכם שלחתי בבלה (שם מ"ג י"ד). ד"א ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' י"ג). ושבעה נרותיה עליה (זכריה שם), הוא זכות השבת שישראל משמרין א' [לשבעה] ימים. שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה (שם), (ו)ז' כנגד (ז') ז' ימי בראשית שנאמר חצבה עמודיה שבעה (משלי ט' א') וז' כנגד ז' מצוות האמורות בתורה, תרומות מעשרות שמיטין ויובלות מילה וכבוד אב ואם ות"ת כנגד כלם. שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה, זו היא התורה שנאמר בה אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים (תהלים י"ב ז'). ג' פעמים כתוב כאן ז', הרי כאן כ"א, ועוד אתה דורש ז' פעמים ז' שהם מ"ט הרי ע' זקנים. ושנים זיתים עליה (זכריה שם ג') הם שני משיחים א' משוח מלחמה וא' מלך המשיח לישראל. ד"א ושנים זיתים עליה אלו משה ואהרן. אחד מימין הגלה (שם), זה משה שלמד תורה לישראל שנתנה מידו של הב"ה שנאמר מימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב'). ואחד על שמאלה (זכריה שם), זה אהרן שהיה מקריב קרבנות על ישראל ומכפר עליהם הנשחטין בצפון. וכשם שראה זכריה לכנסת ישראל כדמות מנורת זהב כלה לשבח, כך ראה משה שנאמר ועשית מנורת זהב טהור (שמות כ"ה ל"א), זו כנסת ישראל, ירכה (שם), זה הנשיא, וקנה (שם), זה אב ב"ד, גביעיה (שם), אלו החכמים, כפתוריה (שם) אלו התלמידים, ופרחיה (שם) אלו תינוקות של בית רבן, ממנה יהיו (שם), כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד' ז'). ולכך הוא אומר ויהיו בני יעקב שנים עשר, ע"ש ראיתי והנה מנורת זהב כלה, שכלם היו צדיקים שקולים זה כזה.
(בראשית לה, כג) כי תהיין לאיש (דברים כ"א ט"ו), זה יעקב שנאמר איש תם (כ"ה כ"ז). שתי נשים, רחל ולאה. האחת אהובה, זו רחל, והאחת שנואה, זו לאה. וילדו לו בנים, שתיהן ילדו לו, ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה נביאים, רחל נביאים, לאה שופטים ורחל שופטים. והיה הבן הבכור לשניאה, זה ראובן. והיה ביום הנחילו [את בניו] (שם ט"ז), בשעה שעמד להפטר מן העולם ויקרא יעקב אל בניו (מ"ט א'), את אשר יהיה לו, אלו ברכות, לא יוכל לבכר את בן האהובה, זה יוסף שלא קראו בכור, על פני בן השנואה הבכור, זה ראובן. כי את [הבכור בן] השנואה יכיר (דברים שם י"ז), זה ראובן שהכירו והודיעו לכל שהוא בכור, ראובן בכורי אתה (מ"ט ג'), אע"פ שאמר לו פחז כמים (שם ד'), קרבו, שכן א"ל יצועי עלה (שם), כשיבא משה שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות י"ט ג'), הוא (פונה) [פודה] אותך. לתת לו פי שנים, כיון שעמד משה ובקש עליו רחמים ואמר יחי ראובן (דברים ל"ג ו') השיבו הש"י ואל ימות (שם), נמצא נוטל פי שנים, הב"ה ומשה, בכל אשר ימצא לו, לעוה"ז ולעוה"ב, יחי ראובן בעוה"ז ואל ימות בעוה"ב. כי הוא ראשית אונו, זה ראובן, כחי וראשית אוני (מ"ט ג'). לו משפט הבכורה, שאין מיחסין בכל מקום לבכורה אלא לראובן. תדע לך שכן הוא שאף בשעת הקלקלה ייחסו לבכור, הה"ד בני לאה בכור יעקב ראובן.
(בראשית לה, כו) אשר נולד לו בפדן ארם. והלא בנימין נולד בדרך, אלא ממה שאמרה יוסף ה' לי בן אחר (ל' כ"ד), מאותה תפלה ילדה לבנימין, ואותה תפלה היתה בפדן ארם.
(בראשית לה, כז) אשר גר שם אברהם ויצחק. מכאן אמרו אל יעמוד אדם אלא במקום אבותיו כדי שתהא זכות אבותיו מסייעתו, שכן יצחק לא דר אלא במקום שדר אברהם, וכן וישב יעקב בארץ מגורי אביו (ל"ז א') זה חברון שכן כתוב וישלחהו מעמק חברון (שם י"ד). ומה ראו אבותינו לישב בחברון, מפני חמדת (בעל) [מערת] המכפלה שהיתה שם.
(בראשית לה, כח) ויהיו (בני) [ימי] יצחק. באברהם כתיב חיים, ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי (כ"ה ז') וכן יעקב, ויחי יעקב (מ"ז כ"ח), וביצחק לא נאמ' חיים, ולמה כן, ר' ברכיה אמר לפי שנתיסר מעיניו והרי הוא כמת. ורבנין אמרין רואה היה הב"ה כל ימיו את יצחק אבינו כאלו הוא צרור על גבי המזבח. ותדע שכן הוא שלא נחשב יצחק כל ימיו בכלל חי, שאתה מוצא (שלא) [ש]ייחד הב"ה שמו עליו בחייו שנאמר אני ה' אלהי אברהם וגו' [ואלהי יצחק] (כ"ח י"ג) ואין הב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא לאחר מותם, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה (תהלים ט"ז ג'), אימתי הם קדושים, בשעה שהם [קבורים] בארץ.
(בראשית לו, א) [ו]אלה תולדות עשו. הה"ד ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם (דניאל י"ב ב'), אלו בני יעקב שכתוב בהם אלה תולדות [יעקב (ל"ז ב'), ואלה לחרפות (דניאל שם) אלו בני עשו שכתוב בהם ואלה תלדות] עשו. לדראון עולם (שם) שהם יורשים גיהנם. אין הב"ה חפץ בקלוסן של רשעים שנאמר הבו לה' משפחות עמים ואח"כ הבו לה' כבוד ועז (תחלים צ"ו ז'). וכדי שלא יהא פתחון פה לאומות לאמר מיוחסין אנו לכך גלה הב"ה בתורה (משנאותם) [מוצאותם] היאך הם בני זמה. את מוצא בתחלת ברייתו של עולם המקום מתעסק ביחוסי הגוים שלא יהא להם פתחון פה להודיע לבריות עקריהן ונוזליהן. כשבא ליחס את הגוים מה כתיב כוש ומצרים וגו' וכוש ילד את נמרוד (הוא) וגו' (י' ו' - ח') ועמד להכעיס להב"ה שנאמר הוא החל להיות וגו' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד וגו' (שם ח' - ט'), שהיה יודע רבונו ומתכוון למרוד בו. ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים (שם י"ד), אשר הולידו אינו אומר אלא אשר יצאו, וכפתורים בני זמה הם שלא נודע מי אביהם. וכן נתעסק ביחוסי (בניו) [בני עשו] להודיע ניוולן הה"ד ואלה תולדות עשו הוא אדום.
(בראשית לו, ב - ג) עדה בת אילון החתי. עדה שהיתה מקשטת עצמה לזנות כד"א ותעד נזמה (הושע ב' ט"ו). ואת בשמת, שהיתה מבשמת עצמה לזנות. ד"א למה נקרא שמה עדה, א"ר עזריה למדך הכתוב תפש עשו דרכן של אנשי דור המבול שכל אחד מהם היה לוקח שתי נשים אחת לפריה ורביה וא' לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה היתה כאלמנה בזויה, וזו שהיתה לתשמיש היה משקה אותה כוס של עקרין שלא תלד והיתה אצלו מקושטת כזונה, הה"ד רועה עקרה לא תלד (איוב כ"ד כ"א). תדע לך שכן הוא, שהרי נאמר בלמך ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה (ד' י"ט) שהיתה מועדת מביתו, ושם השנית צלה (שם), שהיתה יושבת בצלו. וכן עשו הרשע ולכך קראה עדה שנעדה מביתו. ויהודית בת בארי לקח לתשמיש לכך קראה הכתוב אהליבמה שהיתה יושבת באהלו, ולפי שהיתה כאלמנה היתה מקושטת ומתבשמת ועושה צרכיה ממקום אחר. ולמה קראה יהודית שהי(ת)ה מודה בה שהיתה אשתו. בת בארי שהיתה ממזרת בת זנונים וכתוב ובאר צרה נכריה (משלי כ"ג כ"ז). החתי, שהיתה מניאוף של איש שנאמר היחתה איש אש בחיקו (שם ו' כ"ז). ד"א אהליבמה שהיתה בונה במה לע"ז.
(בראשית לו, ו) [ו]את כל נפשות ביתו. א"ר אליסא שאל גוי אחד את ר' יהושע בן קרחא כתוב בתורתכם אחרי רבים להטות (שמות כ"ג ב'), ואנו רבים מכם מפני מה אין אתם עשויים עמנו לע"ז. א"ל יש לך בנים רבים, א"ל הזכרתני צערי. א"ל למה, א"ל בשעה שהם יושבים על שלחני, זה מברך לאלוה פלוני [וזה מברך לאלוה פלוני] ואין עומדין עד שפצעו את מוחיהם, א"ל ומשוה אתה עמהם, א"ל לאו, א"ל עד שאתה אומר לי להשוות עמך, לך והשוה עם בניך. נדחף והלך לו. א"ל תלמידיו רבי לזה דחית בקש, לנו מה אתה משיב, א"ל בעשו כתוב שבע נפשות וכתוב נפשות ביתו, שנאמר ויקח עשו [את נשיו] ואת בניו [ואת בנתיו] ואת כל נפשות ביתו, ה' בנים וב' בנות, וכתוב בהם ואת כל נפשות. יעקב ע' בנים היו לו וכתב בהם נפש, אחת, שנאמר יוצאי ירך יעקב שבעים נפש (שמות א' ה'), אלא עשו ע׳׳י שעבד לאלוהות הרבה כתוב בו נפשות, יעקב שלא היה לו אלא אלוה אחד כתוב בו נפש אחת.
תניא ר' לוי אמר בשעת אסיפתו של יצחק הניח כל אשר לו לב' בניו, לפיכך גמלו לו חסד שניהם שנאמר ויקברו אותו עשו ויעקב בניו (ל"ה כ"ט). אמר עשו ליעקב חלק כל מה שהניח אבינו לב' חלקים ואני בוחר שאני הגדול, אמר יעקב זה הרשע אינו משביע עיניו מן העושר שנאמר (ו)גם עינו לא תשבע עשר (קהלת ד' ח'), מה עשה [יעקב, חלק לשני חלקים, כל מה שהניח אביו חלק אחד ואת ארץ ישראל לחלק אחד, מה עשה עשו] הלך אצל נביות בן ישמעאל למדבר ונמלך עמו, א"ל החתי והאמורי בארץ ויעקב בטוח ליה הארץ, אלא טול כל מה שהניח אביך ואין ליעקב מאומה. לקח עשו כל מה שהניח אביו, וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב וכתבו כתב עולם ביניהם. אמר יעקב לעשו לך מארץ אחוזתי מארץ כנען אין אנו יכולין לעמוד ביחד. מיד לקח עשו נשיו וכל אשר לו והלך להר שעיר מפני יעקב אחיו, הה"ד וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.
וילך אל ארץ וגו'. מפני שטר חוב. כיצד בשעה שלוה אברהם את השטר ידע תדע כי גר יהיה זרעך (ט"ו י"ג), היה עשו מתירא מן השטר והוא עומד ומכנס לכל בניו, א"ל מסורת א' אני נותן לכם מפני שנגזר על הזקן שטר שישתעבדו בניו, ואנו אחים ליעקב ומן הדין אנו צריכים להשתעבד, אלא נלך ונברח מכאן עד שלא נתפס, ונטל בניו וכל ממונו והלך לארץ אחרת, שנאמר וילך אל ארץ גו'. וזש"ה וישלח משה מלאכים וגו' אתה ידעת את כל התלאה (במדבר כ' י"ד), מהו אתה ידעת, כשאמר הב"ה לאברהם כי גר יהיה זרעך, אנו נשתעבדנו ואתה בן חורין שנאמר וירדו אבותינו מצרימה גו' (שם ט"ו). מהו כה אמר אחיך ישראל (שם י"ד), לב' אחים שיצא עליהם שטר חוב על זקנם ופרעו הא' מהם, לימים התחיל לשאול חפץ מאחיו, א"ל אתה יודע שאותו חוב על שנינו היה ואני פרעתיו אל (תחזיקני) [תחזירני] מן החפץ שאני שואל, הוי וילך אל ארץ מפני שטר החוב. ור' יהושע אומר מפני הבושה, שיאמרו שאיני יכול לו, ולזה מוטב לי שאלך לי ולא אתבייש. אמרו רבותינו סבור אתה לפי שעשו פנה את כליו והלך לו שהסיר הקנאה מלבו, לא אלה לו, ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח (עמוס א' י"א), אעפ"י שהלך באותו זמן אח"כ בא עליו למלחמה, היא השנה שמתה לאה, והיו יעקב ובניו יושבים באבילות וקצות בניו היו מנחמין, ובא עליהם עשו בחיל גדול ערוכי מלחמה לבושי שרייני ברזל ונחשת במגנים וקשתות, ד' אלף גבורים, והקיפו בירה אחת שהיו חונים שם יעקב ובניו הם ובניהם ועבדיהם והיו יושבים בשלוה ולא עלתה על לבם שיבא עליהם אדם להלחם ולא ידעו עד שדבקו כל החיל, ולא היה שם באותה הבירה כי אם יעקב ובניו ומאתים עבדים שלהם. כיון שראה יעקב לעשו שהחציף פניו ובא עליהם והיה מורה בחצים להרגם, אותה שעה עמד יעקב על חומת הבירה ודבר עם עשו אחיו דברי שלום ואהבה ורעות ולא קבל ממנו עשו. ענה יהודה ואמר לאביו, אבי עד מתי אתה מאריך הדברים הלא אתה רואה כי להרגנו בא. מה עשה יעקב מתח בקשתו והכה לאדונם הארמי והרגו. ועוד משך בקשתו והכה לעשו בצד ימין וחלה מן החץ ונשאוהו בניו והרכיבוהו על עיר לבן ומת. וי"א לא מת. ואז יצא יהודה ונפתלי וגד עמו לדרום הבירה וחמשים עבדים עמהם מעבדי אביהם, ולוי ודן ואשר יצאו למזרח ועשרים עבדים עמהם. שמעון ובנימין וחנוך בן ראובן למערב ועשרים עבדים עמהם, לפי שיוסף לא היה שם כי כבר היה נמכר. שם היה לראות מלחמה ולידע כח וגבורה, משום שהיה שם לדרום הבירה לקראת יהודה ונפתלי וגד מגדל של ברזל שלא היה מקום שיעקרוהו. באותה שעה נתחזק יהודה למלחמה ונכנס בתוך החיל הוא ונפתלי וגד ותפשו המגדל וקבלו על מגיניהם (חשקי) [חלקי] אבנים שהיו משליכים עליהם. השמש חשך מן האבנים ומן החצים שהיו עליהם, ונכנס יהודה ראשון לתוך החיל והרג מהם וי"ו גבורים, ונפתלי וגד היו מהלכין א' לימינו וא' לשמאלו של יהודה לשמרו שלא יהרגוהו, וגם הם הרגו בחיל ד' גבורים כל אחד הרג שנים וגם (הכ') [הנ'] עבדים שהיו עמהם עזרום והרגו מהם בגבורים איש את אישו. ובכל זאת לא יכלו יהודה ואחיו לטרוד כל החיל מדרום הבירה ולא הסיעום משם. אז נתחזקו ונאספו כלם ונלחמו בם והרגו מהם איש אישו, ובכל זאת לא הבריחום אלא עומד החיל לקראתם ערוכי מלחמה, וחזר עליהם יהודה ואחיו ועבדיהם והרגו כל אחד מהם שנים. כיון שראה יהודה שלא היו יכולים להבריחם משם אז לבשו עצה וגבורה, ויהודה ונפתלי וגד נכנסו אל תוך החיל והרג מהם, יהודה י' גבורים ונפתלי וגד הרגו ח' גבורים, והעבדים כיון שראו לאדוניהם שנכנסו לתוך עומק המלחמה נכנסו גם הם אחריהם והיה יהודה הורג מימינו ומשמאלו ונפתלי וגד כמו כן עד שטרדו כל החיל מדרום הבירה מדת ריס א'. באותה שעה בקעו קשריהם ולא נתנו להם יד לעמוד. כיון שראו האויבים שהיו נגפים לפני אחיו חזרו ונאספו כלם וערכו מלחמה ומסרו נפשם להלחם בם בחזקה. כיון שראה יהודה שנתקבצו כל החיל ועשו דרך (אחר) [אחד] להלחם תלה עיניו להב"ה, לפי שיגעים הם מכובד המלחמה ולא היו יכולים להלחם בם. באותה שעה קבל הב"ה תפלתו וראה בצרתם והצילם. הוציא רוח סערה מאוצרותיו ונשבה נגד פניהם ונמלאו עיניהם (אבן) [אבק] ועפר וחשך ואפלה ולא ראו להלחם. ועיני יהודה ואחיו היו מאירות כי הרוח נשבה להם מאחוריהם. והתחילו יהודה ונפתלי וגד והרגו מהם ויפילו הרוגים ארצה כאשר יפיל הקוצר את קצירו ונושא אלומותיו ועושה אותם גדיש עד שהרגו כל החיל שהיה לפניהם לדרום הבירה. וראובן ושמעון ולוי וכל שעמהם נלחמו עם החיל שלפניהם, ובאו יהודה ונפתלי וגד לעזור לאחיהם והרוח רדפה אחרי שונאיהם, וראובן ושמעון ולוי וכל שעמהם נפלו בהם והתחילו להרגם ולהפילם ארצה גדישים גדישים עד שנהרגו כל העם שהיו נגד ראובן ולוי. ואותם שהיו נגד שמעון נפלו מהם ד' מאות גבורים אנשי מלחמה לא נותר מהם איש כי אם שש מאות. וד' בני עשו רעואל יעלם יעוש קרח ברחו להם, אבל אליפז לא רצה להלוך עמהם כי יעקב היה רבו. ובני יעקב רדפו אחריהם עד ארודין העיר והניחו לאביהם עשו מת מוטל בארודין וברחו להר שעיר למעלה עקרבים. ובני יעקב נכנסו בארודין וינוחו שם בלילה ההוא ומצאו את עשו מת מוטל בארץ, עמדו וקברוהו מפני כבוד אביהם. וי"א לא מת בפעם ההיא, אלא יצא מארודין חולה וברח עם בניו להר שעיר. ולמחר ויחלצו בני ישראל וירדפו אחריהם וצרו אותם בהר שעיר במעלה עקרבים, עד שיצאו בני עשו וכל שעמהם ונשתטחו לפני בני יעקב ואז עשו עמהם שלום ושמו אותם למס עובד.
(בראשית לו, יג) ואלה בני רעואל נחת וגו'. שהב"ה עושה נחת רוח לאדומים בעוה"ז בשכר שכבד עשו את יצחק אביו. וזרח, שיזריח הב"ה שמשן של ישראל כד"א וזרחה (להם) [לכם] וגו' (מלאכי ג' כ'). שמה, שעושה הב"ה שממה לאדום כד"א ואדום למדבר שממה תהיה (יואל ד' י"ט), וכה"א תזרח השמש (תהלים ק"ד כ"ב) לישראל, יאספון (שם) אדומיים לגיהנם, וכה"א והיו כל זדים וכל עוש(י) [ה] רשעה קש ולהט אותם היום [הבא] (מלאכי ג' י"ט), אלו אדום שכתוב בהם גבול רשעה (שם א' ד') ואימתי ילהט אותם היום הבא, בזמן שתזרח שמשן של ישראל. ומי פורע מאדום הקב"ה בעצמו שנאמר ומזה, כד"א מי זה בא מאדום (ישעיה ס"ג א'). ד"א ומזה, ויז נצחם על בגדי (שם ג'), הוי נחת וזרח שמה ומזה. ולפיכך נקרא (אברהם) [אביהם] רעואל על שפרנס רעו של אל, זה יצחק, לכך נתן לאדום נחת רוח בעוה"ז.
(בראשית לו, יט) אלה בני עשו ואלה אלופיהם. את מוצא י"ג אלופים כתובים כאן כנגד י"ג שבטי ישראל, שכן כתוב אפרים ומנשה וגו' (מ"ח ה'). וכשם שאתה מוצא בבני יעקב שהם י"ד עם יוסף ואינן עולין למנין י"ג, שאלוף אליפז הוא אלוף קרח של בני עשו, ללמדך כמה שכר גדול הב"ה פורע לעשו על שכבד לאביו, ואלמלא לא יצא לתרבות רעה היה שוה ליעקב בכל.
(בראשית לו, כה - כח) ואלה בני (עדה) [ענה] דישון. שנידששו שנוששו. ואלה בני דישן חמדן, שחמדו בני עשו ארצם, ואשבן, שישבו במקומם, ויתרן (ודדן) [וכרן] שניתר עצורנן. ד"א ויתרן (ודדן) [וכרן] הנותרים מן החרב נקנו לעבדים. בלהן, שנתנו לבלהות. וזעון, שהיו לזעוה. ועקן, שבאה עליהם עוקה. (ו)עוץ (וארם) [וארן], עצה אחת שנמסרה ביד בני עשו יעץ הב"ה עליהם מאותו יום שארר נח את כנען.
(בראשית לו, כט - ל) אלוף לוטן. את מוצא ז' אלופים כתובים כאן, למה כן, להודיע שכר גדול שפרע הב"ה את עשו על שכבד את אביו, שכשם שנתן הב"ה ליעקב ארץ ז' עממין כן נתן לעשו ארץ של ז' אלופים. לאלופיהם בארץ שנער, למדך הכתוב גדולה היתה, ארץ שנער, ע"ש בעלה הראשון נקראת שנער וע"ש בעלה האחרון נקראת שעיר שנאמר הן עשו אחי איש שעיר (כ"ז י"א).
(בראשית לו, לא) מנין שלא מלך מלך באדום בזמן הח' מלכים שכן את מוצא בתחלת מלכות שאול החרים שאול את עמלק והרג שאול לאגג, מכאן ואילך אי אתה מוצא מלך לאדום עד יהורם. דוד עשה עמהם ב' מלחמות, א' ע"י יואב, וא' ע"י אבישי, ולא זכר הכתוב שהיה להם מלך, ולא היו ממנים עליהם אלא נציבים שמנה דוד עליהם שנאמר וישם באדום נציבים (ש"ב ח' י"ד). ומנין אתה אומר שלא היה מלך באדום כל ימי יהושפט שנאמר ויתר דברי יהושפט וגו' ומלך אין באדום נצב מלך (מ"א כ"ב מ"ו - מ"ח). איתיבון והא כתיב וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום (מ"ב ג' י"ב). לא (תכ"ד) [תברא], שמאותה שעה שהלך יהושפט למלחמה עם אחאב ראוי היה ליהרג אלא שצעק וה' עזרו, ומאותו יום ואילך אעפ"י שחיה יהושפט כמה שנים אח"כ לא מנה לו הכתוב מלכותו אלא ליהורם בנו, ולכך כתוב אחרי אותה מלחמה וישכב יהושפט עם אבותיו (מ"א כ"ב נ"א) לומר אעפ"י שחיה עוד לא נחשב כחי אלא כמת, ומאותה מלחמה ואילך עמד מלך באדום, אבל לא היתה מלכותו תקיפה, שהיה עבד ליהושפט ולא נחשב אלא אחר מות יהושפט, וכשמלך בנו פשע, שנאמר בימיו פשע אדום וגו' וימליכו עליהם מלך (מ"ב ח' כ'). הא למדת זה העמיד ח' מלכים שבימיהם לא מלך מלך באדום. בא נ"נ וכו' ברבה.
(בראשית לו, לב) וימלוך באדום. הה"ד ברבות צדיקים ישמח [ה]עם(משלי כ"ט ב'), את מוצא כשעמד מלך לישראל תחלה שמחו הכל שנאמר וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל (ש"א י"א ט"ו). ובמשול רשע יאנח עם (משלי שם) כשהוא מלך מלך באדום הכל קראו ווי. וימלוך (מלך) באדום בלע ווי כשהמלך בלע, למה שהיה רשע, לכך נקרא בלע שהיה מבלע אותם. בן בעור, שבער הטוב. ושם עירו דנהבה, שהיה דן את האדם ואומר לו הבא ממון לכך נאמר וימלוך. אבל בשאול לא נאמר וימלוך.
(בראשית לו, לג) וימת בלע [וגו'] מבצרה. הה"ד מי זה בא מאדום (ישעיה ס"ג א'), מהו מי זה, לעתיד לבא הולך הב"ה לעשות נקמה באדום הוא בעצמו ולא יודיע מהלכו למלאכי השרת ומבקשין לומר שירה לפני הב"ה ואין מוצאים אותו, הולכים אצל הים ואומרים לו נראה לך הב"ה שנאמר הנותן בים דרך (ישעיה מ"ג ט"ז), אמר להם מיום שיבש אותי להעביר בניו לתוכי שוב לא ראיתיו, והולכים אצל סיני ואומרים לא נראה אליך הב"ה, שנאמר ה' מסיני בא (דברים ל"ג ב'), א"ל מיום שנגלה עלי ונתן תורה לבניו שוב לא ראיתיו. הולכים אצל ציון אומרים לה נראה לך הב"ה, שנאמר כי בחר ה' בציון (תהלים קל"ב י"ג), א"ל מיום שהלך ממני והחריב ביתו ושרף היכלו שוב לא ראיתיו. פגע בהם ישעיהו, א"ל מה אתם מבקשים, [א"ל את הקב"ה,] אמר להם עכשו יצא מאדום, הה"ד מי זה בא מאדום חמוץ בגדים וגו'. הב"ה יפרע מהם על שגזלו ממונם של ישראל, ואין חמוץ אלא גזל שנאמר מכף מעול וחומץ (תהלים ע"א ד'), מהו חמוץ כביכול כל הגוזל לישראל כאלו גוזל השכינה, שכן כתוב עמו אנכי בצרה (שם צ"א ט"ו). מכל עיירות אדום אלא בשעה שידין הב"ה את אדום יבא סמאל שרה של רומי בראש פמליא של רומי ואומרים לפני הב"ה רבש"ע יש לי שכר עם הצדיקים שטובות גדולות עשיתי עם ישראל, א"ל הב"ה ומה הן הטובות שעשית עם בני, [א"ל] הרבה דרכים עשיתי להם, שוקים מרחצאות וגשרים תקנתי להם. באותה שעה אומר הב"ה שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לא עשיתם אלא להכשילם. מרחצאות להעמיד בהם ע"ז, דרכים להעמיד להם לסטים, שוקים לשבת בהם זונות, גשרים הושבתם בהם מוכסים. ולא עוד אלא שגזלתם מהם כל מה שהיה בידם בכל יום ויום. אמר סמאל לפני הב"ה אם ממון גזלנו להם, עלינו לשלם שנאמר והשיב את הגזילה וגו' (ויקרא ה' כ"ג). א"ל הב"ה דמי ישראל (ששרפתם) [ששפכתם] מה אתם יכולים לשלם, הה"ד מצרים לשממה תהיה ואדום וגו' מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם (יואל ד' י"ט). מיד מתבייש סמאל ובורח בצרה גדולה לבצרה, ולמה יברח לבצרה שיהיה סבור שהיא עיר מקלט כד"א את בצר במדבר (דברים ד' מ"ג). מיד הולך אחריו הב"ה לבצרה ואומר לו רשע טעית בין בצר לבצרה. ועוד דכתיב כי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה וגו' (שמות כ"א י"ד), מיד ימסרנו הב"ה למיכאל ומביאו בשלשלאות של ברזל וימסרנו ביד ישראל ויעשו בו כרצונם שנאמר ונתתי את נקמתי באדום (יחזקאל כ"ה י"ד). זה הדור בלבושו (ישעיה שם), זה לבוש נקם, כד"א וילבש בגדי נקם (שם נ"ט י"ז). צעה ברב כחו (שם ס"ג א') כד"א כי זבח לה' בבצרה (שם ל"ד ו'). אני מדבר בצדקה (שם ס"ג א') הה"ד אני אגיד צדקתך וגו' (שם נ"ז י"ב).
(בראשית לב, ח) ויירא יעקב. ר' ברכיה ור' חלבו, ראויין היו ישראל כליה בימי המן על שנתיראו ונתיאשו מן הגאולה, אלא שנסמכו על דעתו של זקן לכן לא נענשו. אמרו ומה יעקב שהבטיחו הב"ה בחסדו ואימתו נתירא, אנו עאכו"כ. והוא שישעיה אומר ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ (ישעיה נ"א י"ג), מה ענין זה לזה, אלא היו ישראל מתפחדין על שהיו לקוחין לאבידה ולהריגה ונתיאשו מן הגאולה. א"ל שכחתם מה שאמרתי לכם, אם (ימסו) [ימדו] שמים מלמעלה גו' גם אני אמאס (בכם) [בכל וגו'] (ירמיה ל"א ל"ו), ראיתם השמים והארץ במקומם ואתם מתיראין, הוי ותשכח ה' עושך. ותפחד תמיד כל היום (ישעיה שם), מהו כל היום, א"ר יצחק שהיו צרות ממשמשות ובאות זו אחר זו. פרישטוגיאה שלו פרושה מיום אל יום ומחדש לחדש והיו מתבהלים בכל יום. מפני חמת המציק (ישעיה שם). זה המן, וימלא המן חמה (אסתר ג' ה'), כאשר כונן להשחית (ישעיה שם). ורשתו אשר טמן תלכדו (תהלים ל"ה ח'), העץ אשר הכין למרדכי עליו נתלה, ואחר שנתלה, ואיה חמת המציק (ישעיה שם), אן הוא המן ואנה שלותיה.
(בראשית לג, ט) אשריך ישראל מי כמוך (דברים ל"ג כ"ט), ישראל אומרים מי כמוכה באלם (שמות ט"ו י"א), ורוח הקדש צווחת אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד', עם שאין ישועתו אלא בה', בשכינה. ואשר חרב גאותך (דברים שם), אמר הב"ה עתיד אני ליתן להם לישראל אותו כלי זין שנוטל להם בחורב כמש"ה ויתנצלו [בני] ישראל את עדים וגו' (שמות ל"ג ו'), בשבועה נשבעתי להחזירו להם שנאמר חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי (ישעיה מ"ט י"ח). ויכחשו אויביך לך (דברים שם), בשעת צרתן של ישראל אומות העולם מוכרין אותם ועושים עצמן כאלו אינם מכירין אותן מעולם, שנאמר פן ינכרו צרימו (שם ל"ב כ"ז). וכן מצינו כשבקשו לברוח כלפי צפון היו מוכרים אותם שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי צור וגו' (עמוס א' ט'). בקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירים אותם שנאמר על שלשה פשעי עזה וגו' (שם ו'). בקשו לברוח למזרח והיו מסגירים אותם שנאמר על שלשה פשעי דמשק (שם ג'). בקשו לברוח למערב והיו מסגירים אותם שנאמר משא בערב וגו' (ישעיה כ"א י"ג). אבל בשעת טובתן של ישראל אומות העולם מתכחשין להם ועושים עצמם כאלו הם אחים שנאמר ויכחשו אויביך לך. וכן חירם אמר לשלמה מה הערים אשר נתת לי אחי (מ"א ט' י"ג). וכן עשו אמר ליעקב אחי (וגו') [יהי לך אשר לך].
(בראשית לג, יא) קח נא את ברכתי. מנחתי לא נאמר אלא ברכתי, כלום את שוטמני אלא על הברכה שברכני אבי, הרי היא נתונה לך, הנני עובד לפניך כעבד לאדוניו.
(בראשית לד, א) ותצא דינה. א"ר יהודה ב"ר שלום צריך אדם שיזהיר את אשתו שתהא צנועה ותעמוד בתוך ביתה ולא תהא יצאנית, שכן מצינו ומלאו את הארץ וכבשוה (א' כ"ח), וכבשה כתיב, שהאיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, אבל אשה שיוצאה סוף שתכשל. מנא לן מדינה בת לאה שנאמר ותצא דינה, ונכשלה, וירא אותה וגו'. בת לאה, ולא בת יעקב, אלא מפני שקפצה והעזה פניה ויצאה לקראתו של יעקב, א"ל הב"ה זו מצוה וזו שכרה, זו שכרה של רחל אחותה שמסרה לה אותן סימנין שהיו ביניה ובין בעלה שלא תתביישי, חייך שאני נותן לך בושה גדולה מזו הה"ד ותצא דינה בת לאה.
(בראשית לג, יז) א"ר הונא הכהן כשבקש יעקב לבא לארץ מה כתוב שם וינהג את כל מקנהו וגו' אשר רכש וגו' (ל"א י"ח), וכשבקש לרדת למצרים מה כתוב ויקחו את מקניהם [וגו'] אשר רכשו בארץ כנען (מ"ו ו'), ומה שקנה בפדן ארם היכן הוא, אלא מכאן אתה למד שמכרן ונתנן לעשו. לכך כתיב סכת שלא נותרה לו אלא אחת, ולמה קראו סכות שעשה לה שתי סכות סכה ביום וסכה בלילה.
(בראשית לד, א - ב) ובא הבית וסמך ידו וגו' (עמוס ה' י"ט), כשבא יעקב לבית לארץ כנען נשכו הנחש, זה שכם בן חמור, שהיתה דינה יושבת אהלים ואינה יוצאה החוצה, מה עשה שכם, הביא נערות משחקות ומתופפות בתפים ובמחולות ויצאת דינה לראות בבנות הארץ המשחקות ותפשה ושכב עמה (והדר) [והרה]. לראות, מגיד שיצאתה להראות נויה ולכך נענשה. החוי, כד"א ונשכו הנחש (שם). נשיא הארץ, מה ראה לומר כן, אלא מלמד שהיו נשיאי הארץ [מבקשים] לידבק בזרעו של יעקב. ד"א למדך הכתוב אלו לא היה נשיא הארץ לא עלתה על לבו לשכב עם בת יעקב, אבל חשב אני נשיא והוא נשיא נאה לו לידבק בי.
(בראשית לד, ח) תנו נא אותה. מכאן אתה למד שררה של חמור לפי ששכם פייסו עוד לדבר עמהם לשון פיוסים ויקנה אותה בדמים, שנאמר ויאמר שכם [וגו'] קח לי (ל"ד ד') ואין אמירה אלא פיוס וכד"א אמרי נא אחותי את (י"ב י"ג). לאמר, שגם הוא ידבר עמהם בפיוס. קח לי שיקח אותה בדמים. והוא לא עשה כן אלא דבר עמהם לשון עז, ובקשה מהם במתנה, שכן את מוצא שלא נכתב בחמור אלא לשון דבור שהוא עז וקשה.
(בראשית לד, כא - כד) האנשים האלה שלמים. א"ל אין אתם יודעים שנשבע הב"ה לאברהם לתת לו את כל הארצות האלה, ואלו בני בניהם והם עתידים לירש את הארץ הזאת ורוצים לעשות שלום עמנו ולישב אתנו ולהתחתן בנו כדי שלא נתירא מהם. א"ל אנשי עירם כן נעשה, רצוננו בכך. א"ל דבר א' הם מבקשים שנמול עצמנו, ואם תאמרו דבר קשה הוא, הלא טוב לנו לחתוך מאבר א' מעט כדי להציל כל הגוף, הה"ד אך בזאת יאותו לנו וגו'. מהו אך, א"ל אפי' אתם נותנים להם כל ממונכם ולא תמולו אינם שומעים לכם. א"ל א"כ הוא לא יהיו שלמים עמנו שלא נמול עצמנו ולא נצער עצמנו על דבר שאין אנו יודעים מתי יהי, שאם היו הם עתידים לירש את הארץ כלום הם קונים חלקת השדה ממך, לא בחזקה היו לוקחים אותו. א"ל אם אין אתם עושים לכך, עשו כדי שתקחו ממונם וכל אשר להם אח"כ, הה"ד מקניהם וקנינם וגו' הלא לנו הם. א"ל אם על ממונם אתם אומרים שנמול אין אנו צריכים לימול, אם רצונכם בכך נגייס עליהם ונטול מהם כל אשר להם. א"ל אין אתם יודעים שגבורים הם ואין אנו יכולים להם, הלא לבן רדף אחריו עם כל גבורי מקומו ולא יכול לו. וכן עשו אחי(נ)ו בא עליו בד' מאות איש ראשי גייסות ולא יכול לו, ואנו יכולים להם, אבל אחר (שנדבר) [שנדבק] בהם יהיו בוטחים בנו ונבא עליהם ולא יהיו נשמרים ונהרוג אותם ונטול ממונם הה"ד אך נאותה להם. מהו אך, יכול בלא דבוק נזדווג להם, לכך נאמר אך שאין אנו יכולים אלא בענין הזה, (חביריו) [סברין] למיחפת איחפתון, הם חשבו להורגם וליטול ממונם והם נהרגו ונשללו. כיון שא"ל כן מיד שמעו להם הה"ד וישמעו אל חמור וגו' וימולו כל זכר.
(בראשית לד, כז) בני יעקב באו על החללים. הם נהגו בזיון על אחותם אף הם נהגו בם בזיון והפשיטום והניחום ערומים. ולמה נתחייבו לעמוד ערומים, מחטאו של חם אביהם שראה ערות אביו מגולה ולא כסהו.
תניא א"ר יהודה אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, היכן מת משה בחלקו של ראובן, שנאמר ובני ראובן וגו' ואת נבו ואת בעל מעון (במדבר ל"ב ל"ז - ל"ח), והיכן משה קבור בחלקו של גד, דכתיב וירא ראשית לו כי שם וגו' (דברים ל"ג כ"א). מחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ד' מילין, ואותם ד' מילין מי הוליכו, מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה וגו' (שם), והב"ה היה סופדו, ומה היה אומר מי יקום לי עם מרעים (תהלים צ"ד ט"ז), ושמואל אמר, מי כהחכם וגו' (קהלת ח' א'), ר' יוחנן אמר, והחכמה מאין תמצא וגו' (איוב כ"ח י"ב), רב נחמן אמר, וימת שם משה (דברים ל"ד ה'), סמליון אמר, וימת משה ספרא רבא (ב) [ד]ישראל. ר' אליעזר הגדול אומר י"ב מיל על י"ב מיל כנגד מחנה ישראל נשמע הקול אומר וימת משה ספרא רבא דישראל.
(בראשית לה, כ) ויצב יעקב מצבה. כדי שידעו ישראל את קברה וישתטחו עליה ותבקש עליהם רחמים. היא מצבת וגו' עד היום, זה יומו של גלות, כד"א נתנני שוממה כל היום דוה (איכה א' י"ג).
העתירו אל ה' ויסר וגו' (שמות ח' ד'), למה צוח על מכת צפרדעים ולא צוח על מכת הדם, אלא שחלק לו הב"ה כבוד מפני שהיה מלך ולא נגעה בו מכת הדם, והתחיל מתגאה ואומר אלו היה יכול לי היה מביא עלי המכות. א"ל שוטה אני חלקתי לך כבוד, חייך שמכת הצפרדעים שולטת בך שנאמר ובכה ובעמך (שם ז' כ"ט). ד"א ובכה ובעמך כיון שבא הב"ה ליתן את המכות התחיל מן אלוהו של פרעה מכת הדם, והכה את היאור שהוא אלוהו, ולמה כן, שאלו לקה פרעה תחלה היה אומר אלולי שכעס עלי אלי לא הלקה אותי, לכך לקה אלוהו תחלה כדי שידע שאין בו ממש. א"ר תנחומא לקה אלוהו ולא השגיח ולא שת לבו שנאמר ולא שת לבו גם וגו' (שם ז' כ"ג), אפילו לאלהיו שלקה לא חשש. א"ל הב"ה אפילו לאלהיך לא איכפת לך, הריני מתחיל בך את המכה שנאמר ובכה וגו'. ואחר הביא כנים ולא חש, שלא נגעה בו המכה בגופו. ואח"כ ערוב שנגעה המכה בגופו.
(בראשית לו, ט) ואלה תולדות עשו אבי אדום. כשם שגלה הכתוב תולדות עשו בארץ כנען להודיע נוולן והיאך היו בני זמה, כך גלה הכתוב התולדות שמעמיד מבניו בהר שעיר להודיע נוולם שאף הם היו בני זמה, ולכך נאמר כאן אבי אדום בהר שעיר, שלא בא הכתוב לגלות אלא תולדות בניו. שכן את מוצא כשמנה הכתוב תולדותיו שבכנען לא אמר הכתוב אלא [ואלה] תולדות עשו הוא אדום (ל"א א'), שעדיין לא היו לו בנים, אבל כשישב בהר שעיר לכך כתוב אבי אדום.
(בראשית לו, כ) אלה בני שעיר. א"ר לוי כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים. כאן שנאמר אלה פסל בני עשו (וע' איש). אלו ואלו היו רשעים ואלו ואלו העמידו ממזרים, אעפ"כ גרועים היו עשו ובניו משעיר ובניו, שאלו שעיר ובניו היו רשעים, לא דר בין צדיקים ולא היה להם ממי ללמוד מעשים טובים, אבל עשו ובניו שדרו בין צדיקים ולא למדו ממעשיהם והפקירו עצמם הם היו גרועים מהם.
(בראשית לב, כה) אין כאל ישרון (דברים ל"ג כ"ו), הה"ד מי בשחק יערך לה' (תהלים פ"ט ז'). א"ר אבין הלוי מאן כותיה מפרנס יתמי ומשביען כד"א ביום השבת יערכנו (ויקרא כ"ד ח'). ד"א יערוך, מאן כותיה מנהר לעלמא כד"א יערוך את הנרות (שם ד'). ד"א מאן כותיה מכסה ערטילאין כד"א וערך בגדים ומחיתך (שופטים י"ז י'). ד"א יערוך מאן כותיה נצח קרבין כד"א ויערכו אתם מלחמה (י"ד ח'). ידמה לה' בבני אלים (תהלים פ"ט ז'), במלאכי השרת לית דדמיין ליה, ברם בישראל אית דדמין ליה, דעבדין דוגמא דידיה, הוי ידמה לה' בבני אלים, לכך נאמר אין כאל ישרון וגו'. ר' ברכיה אומר אין כאל, ומי כאל ישרון הנאים והישרים והמשבחים שבכם. את מוצא כל מה שהב"ה עתיד לעשות הקדים ועשה ע"י הצדיקים בעוה"ז. הב"ה מחיה מתים ואליהו מחיה מתים. הב"ה עוצר גשמים ואליהו עוצר גשמים. הב"ה מברך את המועט ואליהו מברך את המועט. הב"ה פוקד עקרות ואלישע פוקד עקרות והחיה מתים וברך את המועט. הב"ה רופא חולים ואלישע רפא צרעת נעמן. הב"ה ממתיק את המר ואלישע המתיק את המר. הב"ה ממתיק מר במר ואלישע המתיק מר במר, הוי אין כאל ומי כאל ישרון. ד"א אין כאל ומי כאל ישרון, בהב"ה כתיב ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב' י"א), וביעקב כתיב ויותר יעקב לבדו.