Chatam Sofer on Torah, Vayeilech

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' נ"ל הפי' בהיפוך שאמר זקן כמותו בן ק"כ שנה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם הן לענין גבורה למלחמה הן לענין מעינות החכמה ומה שלא כהתה עינו ולא נס ליחה ומלא חכמה בינה ודעת משום כי שכינה מדברת מתוך גרונו ואם יסולק זה הריני כשאר אדם ואלו לא הי' רצונו ית' לעבור את הירדן לפני ישראל כמו שהי' עמהם במדבר לא הי' צריך לומר למשה לא תעבור את הירדן מה איכפת לי' יעבור ויעבור כיון שה' לא ילך עמו הרי הוא בן ק"ך עבר ובטל ואע"כ ה' יעבור לפניכם והיינו וה' אמר אלי לא תעבור ולאיזה צורך אמר זה אע"כ מוכח ה' הוא יעבור לפניך הוא ישמידם ומסיים יהושע עובר לפניך כאשר דיבר ה' וגם ליהושע אמר לקמן ה' עובר לפניך הוא יהי' עמך וק' אם עובר אפי' לפניו פשיטא שיהי' עמו, נ"ל דהנה כתיב ולא קם נביא וגו' לכל האותות וגו' ולכל היד החזקה וגו ולפע"ד הם ב' ענינים שאינם דומים כי לכל האותות אשר שלחו לפרעה לא קם נביא כלל וכלל שיבוא לפני מלך הגוים לאמר כה אמר ה' ואם לא תשמע יהי' כך וכך אלא הקב"ה עבר לפני ישראל ולחם מלחמותיהם הפיל חומות יריחו ונפלו אבני אלגביש וכן כל מלחמות בית דוד וכדומה ולפע"ד מזה שפט יונה שלא תתקיים נבואתו וע"כ ברח כי אם תתקיים אחר שהזהיר מלך נינוה ולא ישמע ותתהפך ננוה א"כ הרי זה כעין נבואת מרע"ה וכתיב ולא קם ע"כ ידע יונה שישובו ולא תתקיים נבואתו ע"כ ברח והיינו בענין אותות ומופתים אשר שלחו לפרעה אבל לכל היד החזקה ומורא גדול גילוי שכינה ולימוד תורה לעיני כל ישראל נהי כמשה לא קם אבל קם עכ"פ כעין זה כדכתיב נביא מקרבך אקים להם כמוך אליו תשמעון וזה שאמר מרע"ה ה' הוא עובר לפניך הוא ישמידם לא ע"י יב"נ כי לענין השמדות הגוים לא קם כמשה אך יהושע יעבור לפניך כאשר דבר ה' והיכן דיבר נביא מקרבך אקים להם כמוך והיינו נמי דאמר ליב"נ השם שהוא עובר לפניך לענין המלחמות הוא יהי' עמך סעד לתמכך לענין הנהגת התורה כנלע"ד:

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' אל תירא ואל תיחת נ"ל כי הרי המן אחר אלף שנים ממיתת משה רבינו ע"ה שמח שנפל גורל בחדש שמת בו משה רבן א"כ איך לא יראו ויחתו ישראל ללחום עם ל"א מלכים בתוך אותו שנה שמת בו ע"כ הקדים היום מלאו ימי שנולד בו ביום והלידה מכפר על המיתה ע"כ אל תירא ואל תחת ועד"ז י"ל לא אוכל עוד לצאת ולבוא כי מורי בהפלאה כתב שישראל לא היו יכולין להתקבץ אליו למחנה לוי' כי שוכנים בצד מערב היו רחוקים אלפיים אמה מהמשכן וממחנה לוי' שבצד מזרח יותר מתחום והרי זה הי' בשבת ע"ש וצ"ל מרע"ה הלך סמוך לתחום ואלו הי' יוצא חוץ לתחום אפי' בהיתר לדבר מצוה דרבים מ"מ קנה מקומו ואסור לחזור למקומו והוא הי' צריך לעלות אותו היום על הר נבו ואם לא יחזור ולא ימות באותו יום אלא ביום אחר הרי אין יום הלידה מכפר על יום המיתה ויש להם לירא כנ"ל והוא הבטיחם לא תיראו ולא תערצו ע"כ אמר לא אוכל עוד לצאת מן התחום ולבוא אח"כ לבית ואם אשאר שם עד מחר יש סכנה כנ"ל ע"כ לא אוכל עוד לצאת ועי"כ לא תירא ולא תחת:

טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם יש לפרש שהקב"ה הבטיח אנשים ונשים שבשמעם מפי המלך במקום קדוש ביום קדוש את דברי התורה הקדושה עי"ז ישמעו ולמדו כי יצליחו ויעשו פרי והטף הללו עדיין לא הגיעו לבר מצוה ולכשיגיע לחיוב יהיו"הם עצמם מחויבים בהקהל וישמעו וילמדו וא"כ טורח של חינוך זה למה אלא רצה הקב"ה לזכות האבות שיזכו הם להתחיל החינוך עם הבן והם יביאוהו למדרגה הלז והיינו ליתן שכר למביאיהם לזאת המדרגה וע"ז אמר אין הדור יתום שראב"ע שרוי בתוכו שאפי' היתומים שכבר מת אביהם הרי הוא כמו חי שהרי הבן עובד ה' ע"י השתלשלות האב ואין כאן יתום ולזה אמרו אשריך אאע"ה שראב"ע יצא מחלציך שנאמר שם למען ילמד את ביתו ואת בניו למען הביא ה' על אברהם פי' דהוה כאלו אברהם חי לעולם והביא על זה אברהם שעודנו חי:

*הקהל את העם וגו' אנשים ונשים וטף וגו' ואמרו חז"ל אנשים באים ללמוד נשים לשמוע טף למה באים נדי ליתן שכר למביאהם והקשה המהרש"א בח"א הא בקרא כתיב הטעם ובניהם אשר לא ידעו יבואו וגו' ולמדו ליראה וגו' ותו תי' הש"ס כדי ליתן שכר למביאיהם א"כ אם יביאו אבנים במצות ה' הי' נותן להם שכר ונראה ליישב השי"ת ברא עולמו ובחסד עולם יבנה ולא קדמה לעולם שום זכות כיון שלא הי' כלל וכן נתן לנו תורה וקבע אמונתו עמנו בניסים ונפלאות גדולים ג"כ רק בחסד מבלי שהקדמנו זכות לזה ואברהם אבינו ע"ה אמר ויקרא את שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר עליו היום בהר ה' יראה ונראה הכוונה אע"פ שפעם הראשון עשה הקב"ה וקרבנו בלי הקדמת זכות ובלי התעוררת דלמטה אבל עתה אני לדודי ודודי לי בעינן התעוררת דלמטה והיינו דקאמר אברהם ויקרא שם המקום בית המקדש שקדמה לעולם ה' יראה וגו' ועשה בחסדו אבל מכאן ואילך אשר יאמר עליו היום בהר ה' יראה וצריך התעוררת דלמטה שיראה מלמטה לקדש עצמו בתחלה והנה פ' הקהל לאחר שנת השמטה וכ' בעל עקידה לאחר שכבר שבתו כל השנה מחרישה וזריעה ומסתמא עסקו בשנה ההיא בתורה ובעבודה ואח"כ היו ימים הקדושים ר"ה ויה"כ ואחר כך בא חג הסוכות שהוא קדוש מאד שנכנס בצל הקדושה ואינו ראוי לקדושה זו אלא אחר יה"כ שנתכפר לו עונו ואחר כל אלו הקדושות זכו לפ' הקהל שהמלך קורא לנגד כל ישראל עניני התורה ואז הי' ביאת ישראל לא לכפרה ולהקריב אלא ליראות את פני ה' וזה שמקדים הקרא מקץ שנת השמיטה וגו' בבוא כל ישראל ליראות ואז כשיהי' במעלה זו אז הקהל אנשים וגו' ויפעלו עליהם הקריאה וא"ש:

*והנה הילדים ביאר לן הקרא דבקטנותם בעוד שאינם יודעים מעניני העולם וחכמת הטבע אנושי אז יראו לקבוע ולנטוע בהם התורה והטעם שאין לעשות בהיפך מתחילה ללמוד שאר החכמות ואח"כ כשיהי' לו שכל צח ונקי אז ילמוד התורה זה אינו מצד ב' טעמים אחד משום דהיסוד צריך להיות בקדושה ותורת האמת בפיהו ולא יסור מהם אבל שאר החכמות יש בהם טומאה והן מרחיקין את האדם מן התורה והקדושה ואם בקטנותו לא נתייסד בו התורה ואז כשיגדל לא ירצה ללמוד ומתדלדלין והולכין, וטעם הב' כי התורה עצמה אין לה כח כ"כ כשיתחיל ללמוד לאחר גדלותו כי אין אדם צדיק בארץ ודי שתכפר על החטאים אבל כשלומד תורה בקטנותו הבל שאין בו חטא אז התורה מכפר על הכל כנאמר מפי עוללים ויונקים יסדתה עוז וגו' וכדאיתא במדרש כשהקול קול יעקב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו שולטות והנ"מ בין הנך ב' טעמים י"ל די"מ בא"י דקדושת הארץ גרמה לסלק הרע ולא הי' חשש כולי האי שהחכמות יעברו אותו מן הטוב כמו שאמר במשנה אבות פ"א חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות וגו' משמע בגלות דווקא איכא קפידא אמנם טעם שני שייך גם בא"י וזה י"ל כוונת הש"ס טף למה באו ולא המתינו עד שיגדלו וכבר למדו חכמת אנושי וע"ז משני כדי שיתן שכר למביאיהם שיגין תורת הבל שאין בהם חטא על אבותיהם המביאיהם:

הקהל וכו' והטף איתא בחגיגה דף ג' ע"א מעשה וכו' טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם ע"כ ואיתא במכילתא שאמר ר"י אשריך אברהם אבינו שיצא זה מחלציך וכו' ע"כ וקשה למה יהי' שכר בהבאת הטף אם אינם יודעים מאומה ועוד למה אמר אשריך אברהם שיצא זה מחלצך ולמה לא אמר אשריכם אברהם יצחק ויעקב שגם מבניהם הי' וי"ל דהנה יש פלוגתא אי מצווה ועושה גדול או שאינה מצווה ועושה גדול והנה למאן דסבר גדול שאינה מצווה ועושה קשה על אברהם שהי' מגייר גרים ומכניסן תחת כנפי השכינה הא גרע להו טפי דאי לא מיגיירי אי יקיימו המצוות יהי' להם שכר הרבה יותר ואי לא יקיימו לא יהי' להם עונש אבל כשמתגיירים אי אינם מקיימים מתענשים וכשמקיימים אין להם כ"כ שכר אך י"ל דאי' בשו"ע שיזהר אדם להתפלל בבהכ"נ אף שיש לו מנין בתוך ביתו משום ברוב עם הדרת מלך וא"כ להכי שפיר עשה אברהם שגיירן משום ברוב עם הדרת מהקב"ה ובזה אתי שפיר מה שיש שכר בהבאת הטף משום ברוב עם הדרת מלך וזה יש לאמר הכוונה שאמר אשריך אברהם משום שבזה שדרש בענין שכר הבאת תנוקות מתורץ שפיר מה שגייר אברהם גרים והכניסן תחת כנפי השכינה וכנ"ל שרצה אברהם אבינו שיתפרסם שמו הגדול ואחדותו בעולם ע"י ריבוי הגרים (מש"מ):

*הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע וכו' איתא במדרש ילקוט דביום מיתת משה נתיחד הדיבור ליהושע ושאל לו משה מה אמר לך ה' א"ל יהושע וכי כל ארבעים שנה שאלתי אותך מה דיבר ה' מיד אמר משה טוב אלף מיתות מקנאה אחת והוא תמוה ואמר הגאון מוה' אלי' ווילנא זצ"ל שהקב"ה רצה שימות מרע"ה בנפש חפיצה ומשה התפלל תקט"ו תפלות וביקש אם גם כבר הגיע זמנו של יהושע מ"מ יהי' הוא כתלמיד לו רק שיעבור לארץ הקדושה ולא ימות ורצה הקב"ה להראות לו שלאיהא זה לנחת למשה לכן צוה השי"ת ליהושע להשיב אל משה וכי כל מ"ם שנה שאלתי לך מה דיבר ה' כדי שאם משה ישאל לו ישיב לו כן ויסבור שיהושע משיב לו כן ויקבל עליו למות מקנאה אחת ואפי' אם אח"כ יבין משה רבינו שכך דיבר לו ה' מ"מ כבר הרגיש באותו רגע גודל כח הקנאה ולא יחפוץ להיות תלמיד ליהושע ודפח"ח:

הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו' ואחז"ל נקוט מיהת פלגא נ"ל דהמאמין בהשארת הנפש ולא מסתפק אלא בהאי גופא דבלי בארעא איך אחרי נפלו יקום לזה התי' כפשוטו כיון שהנשמה נמצאת ע"כ על חרסי הגוף נאמר מה דלא הוה הוה מה דהוי לא כ"ש אך זו המטרוניתא כחשה בהשארת הנפש והוא כמו מכבה נר דלא שייך על זה מה דלא הוה הוה וכו' ע"כ מייתי מהאי קרא דאומר דרשני האי וקם מיותר ואין לו שחר אם לא נפרש הנך שוכב וקם על מרע"ה והעם הזה וזנו מלתא באפי' נפשי' וכבר בא בספר פרשת דרכים השייכות זה לזה ובשם מורי החסיד שבכהונה הגאון מוה' נתן אדלער כ"ץ זצ"ל שאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם ועי"ז וקם העם הזה הא כיצד העם הזה יזנו אחר אלקי נכר ויחרב הבית ויבנה בית אחר ועי"ז יהי' תקומה לדור המדבר למנוחה אחרת הם באים ואלו נכנס משה לארץ לא עע"ז ואין להאריך עכ"פ מקרא זה א"א לפרש אלא כנ"ל ומוכח תחיית המתים אך המטרוניתא שלא נתפייסה בזה ע"כ צריך לפרש כמ"ש האר"י זצ"ל וקם העם הזה ממש דור המדבר נתגלגלו בדורו של חורבן ושם ראו בעיניהם מה שהתלוננו במרגלים ועע"ז בחטא עגל א"כ לפ"ז מוכח עכ"פ השארת הנפש דאל"ה לא שייך לומר דור המדבר נתגלגל בדורו של חורבן הרי אין כאן נפש אע"כ להודות בפלגא דתחיית המתים דהיינו תחיי' לנשמה נקוט מיהא פלגא בידך דתחיית הגוף הוא פשוט מאי דלא הוי הוי מאי דהוה לא כש"כ:

*הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' איתא בחלק דשאלה מטרוניתא את ריב"ח אמריתו דמית חיי והקב"ה יודע עתידות תרווייהו מנא לכו והשיב לה מהאי קרא הנך שוכב עם אבותיך וקם היינו תחיי' וקם העם הזה וזנה היינו יודע עתידות ושאלה שוב הא קרא לא קאמר הכי אלא פשטא דקאי אלמטה וא"ל נקוט מיהא פלגא בידך וצריך ביאור דהרי שאלה תרווייהו והנה מורי הגאון מוה' נתן אדלער זצ"ל פי' עפ"י המדרש על אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו הוא דלא יבואו אבל למנוחה אחרת יבואו כשיבוא גואל צדק ויקומו בתחייה ועי"ז הוכרח משה רבינו למות במדבר דאם הי' משה בא לא"י איתא בספרים דלא נחרב בהמ"ק והי' נעשה אז עולם התיקון ולא הי' אז מנוחה אחרת ולא הי' אפשר לדור המדבר לבוא שכבר נשבע ה' וע"י מיתת משה באו ונסתבב מנוחה אחרת ויבואו וזה שאמר הנך שוכב עם אבותיך ועי"ז וקם העם יהי' להעם תקומה ויקומו ויבואו בתחיי' לארץ וביאר איך ואמר וזנה אחרי אלקי נכר וגו' ויחרב הבית ושוב יבנה ויוכלו לבוא וא"כ תרווייהו נשמע ודפח"ח:

וי"ל דהרי באמת יש לחקור מדוע ברא הקב"ה אדם באופן שלא יהי' מוכרח למות ושוב חטא ונעשה בן מות הרי הקב"ה יודע עתידות וידע שיחטא הוי לו לברא אותו מיד שיהא ראוי למות ויל עפ"י מה שכ' הרב ע"מ דעיקר תכלית הבריאה שיהי' האדם בא"י במקום קדוש ויעבוד ה' שיתקדש חומרו וגופו ויהי' דר בגן עדן התחתון המקודש וכשם שכל מעשה בראשית בקומתן ובצביונן נבראו כך האדם נברא באופן היותר נעלה בקודש אבל בניו אפי' לא חטאו הי' צריכין להביא עצמן לידי מדרגה זו ולבסוף יתקיים ויהי' הישראל במדרגה כמו קודם החטא ולא נתבטל כוונת הקב"ה ול"ק מהא דהקב"ה יודע עתידות וא"כ כיון שאנו יודעין שהקב"ה יודע עתידות וקשיא כנ"ל וצ"ל דלאחר התחיי' יהי' כן וזה תכלית הבריאה ונברא בצביונו א"כ ממילא נשמע תרתי:

במס' סנהדרין דף צ' ע"ב שאלו צדוקים את ר"י בן חנניא מנין שהקב"ה מחי' מתים ויודע מה שעתיד להיות א"ל תרווייהו מן המקרא הזה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה ופירש"י הנך שוכב וקם הרי תחיית המתים וקם העם הזה וזנה הרי מה שעתיד להיות ומקשה הצדוקי ודלמא וקם העם הזה וזנה א"ל נקוט מיהא פלגא בידך דיודע מה שעתיד להיות ע"כ גמרא הדקדוקים מבוארים ונגלים איך עלה על דעתו לדחותו בראי' זו ומה זה שהשיב נקוט מיהא פלגא וכי לא הי' לו ראי' אחרת על ת"ה הלא כמה פסוקים מבוארין שם בסוגיא ע"ש נ"ל כך דהצדוקי ששאל הנהו תרי שאלות בהדדי ת"ה וידיעת העתידות ע"כ לא היתה כוונתו כפשוטו מנ"ל שמחי' מתים אלא שהי' רוצה להוכיח בהיפוך שע"כ לא יחיו המתים וזה יהי' מוכח מידיעת העתידות ובזה יתיישב נמי וכי לא ידע הצדוקי כל הנביאים נתנבאו ונתקיימו דבריהם ש"מ שהקב"ה יודע עתידות אבל לפי דרכינו יוצדק שפיר דהנה כוונת התחיי' דלעתיד ע"ד הפשוט היא כך דכל בריאת העולם היו בשביל האדם מבחר היצורים אשר בו ניכר גדולת בוראו ית' באשר הוא בגופו גרוע היה מכל בע"ח ויתוש קדמו ונשמתו מקור מחצבתו למעלה ממלאכי רומה והורכבו יחד בחיבור ותיקון נכון באופן שביד האדם ובכוחו לזכך עפרורית גופו השפל להעלותו במדרגות נפשו וזאת כל פרי בריאת העולם. אכן באשר האלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבות וביקר לא לן והסיתו נחש הקדמוני ומן אז והלאה גברה הזוהמא ואין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והצורך שימות ויתבלע גופא בעפרא והנשמה תזדכך למעלה עד שובם לעולם הזה בעת התחיי' כעמר נקי ויעבור רוח הטומאה מן הארץ ואז יתקיים הכוונה הראשונה אך זה קשה להבין באשר שהי"ת יודע מה שעתיד להיות וקורא הדורות מראש הפוכי מטרתא למה לי הלא במאמר אחד הי' יכול להבראות את האדם מזוכך כמו שיעשה לעתיד ויהי' התיקון תיכף וא"ל שהיה יותר טוב אם הי' האדם כובש את יצרו הלא ד' יודע שזה לא יהי' (וכעין זה הקשה הרמב"ם בח' פרקים שלו בענין ידיעה ובחירה ותי' לא מחשבותיו כמחשבותינו מיהו זה יתכן בידיעותו ית' עם בחירתנו אבל ידיעתו הסותרת מעשיו ית' בעצמו קשה מנ"ל לחדש זאת) וזאת היתה קושיית המין הנ"ל אכן הנה מצינו ראינו דוגמת תחיית המתים לחצאין בעוה"ז ומה שפועל התחיי' בגוף ונשמה יחד לע"ל מצינו בעוה"ז בנשמה לבד בגלגול שחוזרת ומתגלגלת לתקן כמה עבירות שעברה בפעם א' וב' או נתרשל בעשיית מצוה מהמצות וכבר האמינו בזה כמה אומות ולפעמים במקום שהי' לו לתקן הנשמה המגולגלת בו נהפוך הוא ומתקלקל הוא על ידה כי אם היתה אותה הנשמה בפעם הראשון עלולה לחטא מן החטאים גם הוא עלול לאותו החטא וצריך שמירה יתירה ולפעמים נגרר הוא אבתרה ומתקלקל ביותר וגם כאן קשה כזה על מעשה אלקינו ית' הלא ידע זאת למה גלגלה ע"כ כנ"ל גם ע"ז לא מחשבותי מחשבותיכם וה"ה לת"ה לעתיד אך היא גופא מנ"ל להאמין בגלגול הנפש והנה הצדוקי ששאל על שניהם כא' קשה וכי לא הי' יודע שהקב"ה יודע עתידות וכל ספרי הנביאים מלאים מזה ע"כ כנ"ל שהקשה מ"ט יש לתחיי' אם יודע מה שעתיד להיות והשיב תרווייהו מהדין קרא דבקרא מיותר תיבת הזה מאי וקם העם הזה וכי אותו העם בעצמם יקומו ע"כ כנ"ל דבגלגול יקומו אחרי נפלם והם החטיאו את ישראל בדור החורבן לע"ז באשר שהי' עלולים לע"ז מעגל ופעור וא"כ מוכח נמי ת"ה כנ"ל והצדוקי לא הבין לכן חזר ושאל והשיב נקיט מיהא פלגא פי' תחיית המתים לחצאין שהוא תחיית הנפש בלא גוף וממילא מוכח נמי אידך ודו"ק:

הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו' שהוא ממקראות שאין להם הכרע וי"ל המלאכים נקראים עומדים אבל האדם הוא מהלך ממדרגה למדרגה והיינו בחיים אבל כשמת לכאורה הוא עומד אמנם זה אינו במי שזוכה את הרבים דזכות הרבים תלוי בו והוא גם אז מהלך מחיל אל חיל ומי לנו גדול ממשה שזכה וזיכה את הרבים מיהו אם העם רעים וחטאים נעשה הוא עומד וזה שרמז כאן דאתה שוכב ונעשית קם עומד ע"י שזנה העם באותו עת:

*ואמר על כי אין אלקי בקרבי וגו' ואנכי הסתר וגו' אשר פנה וגו' הנה דרשו חז"ל אל תפנו אל האלילים על המסתכל בע"ז ואמרו אל תפנו אל מדעתכם שעיקר הדברים תלוי' בפני' שאח"כ שוב נודע דרך היצה"ר היום אומר לו וגו' עד שיאמר לך ועבוד וגו' ועיקר העונש על הפני' והתחלת עבירה וכן צריך להיות הווידוי על התחלת ופניית העבירה וזה שאמר שהם יתוודו רק על עיקר העבירה על כי אין אלקי בקרבי ובאמת אנכי הסתר על כי פנה אל אלהים אחרים ועל זה לא התוודו:

ואעידה בם את השמים ואת הארץ הקשה רש"י הא סוף פ' נצבים כבר העיד בם את שמים וארץ ועוד שם כתיב העדותי שכבר העיד בם והכא קאמר ואעידה בם שרוצה להעיד בם גם י"ל העדותי בכם השמים וגו' החיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים ולעיל כתיב ראה החיים והטוב וגו' ובחרת בחיים פירש"י כמו שמניח ידו על הגורל לאמר את זה בורר כי אחז"ל במס' תמיד מה יעשה אדם וחי ימית עצמו מה יעשה אדם וימות יחי' את עצמו המובן הפשוטי הוא בהיפוך שאו"ה המופקרים המה חיים בעוה"ז ושומרי התורה כמתים שהרי אמרו ימית עצמו אבל באמת הוא החיים האמיתי ע"כ אמר מרע"ה ראה נתתי לפניך ב' דרכים ויש ספק איזה מהן הוא החיים ואיזה מהן בהיפוך ע"כ נתן להם עצה ובחרת בחיים אשר אני אומר לכם שהוא חיים ורמב"ם פסק אמר עד אחד כלאים פירות אלו ושמע ושתק וקיבל דבריו ואח"כ יש עדים שאכל מאותן פירות לוקה אעפ"י שמתחלה לא הי' צריך להאמין לדברי העד מ"מ כיון שהאמין לו שוב נתחייב אם אוכל בפני עדים ונ"ל שצריך ג"כ שיעידו ב' עדים שקיבל דברי העד והיינו כיון שמרע"ה אמר לזה החיים והם קבלו עליהם והאמינו לדברי משה אם יעברו דברי הברית ההוא בפני ב' עדים היינו שמים וארץ יענשו ולכן אמר עכשיו ואעידה בם השמים והארץ שאם יעברו יענשו אך צריך עדות שקיבלו כן על עצמם ע"כ אמר לעיל העידותי כבר בכם את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניכם ובחרת בחיים:

ער"ה

הנכנס לשנת מרחם משחר לך טל ילדותך לפ"ק.

הטור מייתי מדרש ומייתי לי' ט"ז ריש הל' ר"ה בער"ה הגדולי' מתעני' והקשה מג"א איך מתעני' כולם וכבר הארכנו בזה במקומו' רק אכתוב בקיצור מה שנתחדש לי כעת בעזה"י דלפע"ד כל אדם עיר קטנה והגדולי' היינו המחשבה הראש והלב ושפיכת לבם לה' ולא השק והתעני' גורמי' אלא קרעו לבבכם וזהו בער"ה לאו דוקא מתעני' בתעני' אלא בשפיכת והרבות תפלה ובעשרת ימי תשובה גם בהם אין מצוה מן התורה אלא בריבוי מעשי' בכל האיברי' בפועל ממש והם הבינוני' בבחי' המוח והלב וביה"כ אפי' בני מעים מתענים הם הפחותים וכתיב וכל קרבי שם קדשו וכתיב בקרבך קדוש ואז הכל קדוש וטהור עד שביום הראשון של סוכו' כולם מקובלי' כעם קדוש עד שאפי' שגגו' שלהם נחשבי' כעונו' כדכתי' הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ע"כ הוא ראשון לחשבון עונו' שיחשבו אפי' חטאי' כמו עונות מרוב קדושת ישראל:

אתקין ר' אבהו בקסרי וגו' הרמב"ם כ' שבאורך הימי' נסתפק לנו ודברי' צע"ג איך אפשר שיסופק מה שראינו ממרע"ה ונהגנו כן שנה אחר שנה בכל דור ודור ורבנו האי כ' כי הכל אמת והעושה כן לא משתבש והעושה כן לא משתבש כי תרועה משמע גנוחי ומשמע ילולי וגם זה אין לו שחר א"כ מאי אתקין ר' אבהו ולהסביר מה שנלע"ד אקדים דילולי מיליל יש לתפלה בעת צרה בכי' של שמחה ודביקות וכתי' הטיבו נגן בתרועה אך גנוחי גניח אינינו אלא לצער ותרועה של יה"כ של יובל בודאי של שמחה וחירות וקריאת דרור ותרועה של נסיעת הדגלי' הי' תרועה של מדה"ד של תפלה ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך ואין כאן מקום לגנוחי גנוח אך נסיעת דגלי' ממרגלי' ואילך שהי' נוסעי' נגולים ונזופי' ומדולדלי' לאחור ולא לפנים אותן הי' גנוח או אפי' גנוח וילולי והנה סתמא בכל ר"ה הי' תרועה יללה יש מהם לשמחה ודביקו' ויש לתפלה ובקשה אמנם אותן ר"ה שממרגלי' ואילך אעפ"י שלא הי' נוסעי' באותה שעה מ"מ הי' מעותדים בכל שעה ורגע לנסיעת הענן ואז יסעו וכתי' ויש אשר יהי' לילה ויום וגם עמ"ש שם רמב"ן בפ' בהעלותך ואפי' אותן ימים רבי' שישבו בקדש י"ז שנים אעפ"י שעכשיו ידעי' למפרע שישבו י"ז שנים במקום א' אבל הם לא ידעו ולא שקטו ולא נחו בבטחון שעה א' ע"כ אפשר שתרועת ר"ה שלהם הי' גנוחי או גנוחי וגם ילולי ובאורך ממרע"ה עד עכשיו נשכח ממנו מה הי' אז ואקדים עוד מ"ש בתשו' רדב"ז ח"א סי' ע"ג היתר לדרים במצרי' כי אין אסור אלא לשקוע שם אבל אנחנו מעותדי' לנסיעה כל שעה לגור ולחזור לא"י ע"ש הנה הוא אמרו בלשון ברכה ואני אומר בלשון אחר כי בעו"ה כתי' ובגוים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח לכף רגלך ובכל דור עומדי' עלינו ומי יאמר להם מה יעשו לגרשינו ממקומינו ע"כ אינינו ישיבה אלא כדרור לעוף ואחר הוצעו' האלו אומר אני יפה קאמר רבנו האי דבין גנוחי בין ילולי הכל הוא תרועה אך בהיותינו יושבי' על אדמתינו הי' עיקור הילולי' לשמחה ודביקו' בה' דומי' דוהעברתם שופר תרועה ביה"כ וכשישבו שבעי' שנה בגלות בבל וידעו שישבו עכ"פ שבעי' שנה בלי תנועה הריעו הרעות של תפלה כמו במדבר קודם מרגלי' וכשעלו מן הגולה אמר להם עזרא עכשיו שזכיתם לחזור לא"י הריעו מתוך שמחה ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם אמנם עכשיו בגלות המר הזה שבעו"ה לא מצאנו מנוח ומתקיים ובגוים ההם לא תרגיע יש לנו להריע דומי' דהרעות נסיעה ממרגלי' ואילך ויפה כ' רמב"ם באורך הימי' נסתפק לנו איך היו אותן תרועו' אם גנוחי לבד או יללה לבד או שתיהן ע"כ אתקין ר"א בקסרי מה שתיקן וה' ירויח לנו ויקויים הטיבו נגן בתרועה:

למען ירבו ימיכם כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים וכתי' כי אורך ימי' ושנות חיים ושלם יוסיפו לך כי יום במילואו כזה יו"ד ו"ו מ"ם הוא גמטרי' שם הקדוש יב"ק בגימטרי' יהו' אלהים והמקדש יומו יוסיף בו מילוי וי"ו ביו"ד להוסיף עשרה מיני חיים כדאיתא ס"פ הי' קורא חיים ארוכים חיים של שלם חיים של טובה וגו' ע"ש והיינו כי בי ירבו ימיך אם ימיך ירבו במלואו שמו של הקב"ה כנ"ל אזי ויוסיפו לו עוד מילוי יו"ד שהוא שנות חיים ואם תמלא הוא"ו באל"ף וביו"ד כנ"ל יהי' גמטרי' קכ"ג כשנותיו של אהרן שכ' רמב"ם בהל' חנוכה והוא מסוגל לרדיפת שלם ויהי' חיים ושלם והיינו כי אורך ימי' היינו מילוי תיבת יום הנ"ל ושנות חיים ושלם יוסיפו לך:

ואמר כימי שמים על הארץ כי אנו מתפללי' ונפשי העפר לכל תהי' ומפרשי' שאזכה להשפיע לכל כמו העפר ומ"מ היא נדוש מכל שהכל דשים עליה כן אזכה למדת עניוות הנה כן ראוי שיתפלל אדם על עצמו אבל ברכת הקב"ה כימי שמי' על הארץ שהשמי' משפיעי' לכל והם גבוהי' מן הכל ולתתך עליון על כל גויי הארץ לשם ולתהלה:

זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלקי' חיים ע"ד הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך הנשמה לך והגוף שלך ה' עשה למען שמך כי מהטעם שהגוף פעלו ראוי לחוס אפי' על המצרים כי מעשי ידי טובעי' בים וכו' והיינו חוסה על עמלך והנה אפ"ה הטביע מעשי ידיו בים בשביל קיום ישראל כי מלבד שהם ג"כ מעשי ידיו אבל הם שלו ממש גוף מקודש כמו נשמה חלק אלוה ממעל וא"כ כל הגוים כמר מדלי נגד ישראל ע"כ כיון שהנשמה והגוף שניהם שלך עשה למען שמך להטביע בים שונאינו והיינו זכרנו לחיים הפשוטים כי מלך ית"ש חפץ בחיים לקיום מעשי ידיו ועוד כתבנו בס' החיים שהוא הגאולה חיים אמיתים אע"פ שיש עי"ז הפסד לאחריני כי זה תעשה למענך אלקי' חיים כי שמנו קראת בשמך:

כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשענו כרחם אב על בניו רוחם ה' על יראיו כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו נ"ל פלוגתא בנוסח' סנח ומחל או מחל וסלח כי סליחה הוא רק המתנת זמן ומחילה הוא מח"ת העון לגמרי כפי' רמב"ן בפי' סלחתי כדבריך במרגלי' והנה כתי' תשליך במצולות ים כל חטאתם ומוסיפי במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם כי השב מיראה ונעשי' מעונות חטאי' שוגג טוב לו שהקב"ה ימחה לגמרי כעב וכענן אעפ"י שאפשר יזכה אח"כ לשוב מאהבה ויהפכו לזכי' מ"מ אינו מאמין בעצמו ויאמר לא הן ולא שכרן ע"כ מתפלל שיושלכו במצולות ים לא יזכרו ולא יפקדו אך הקב"ה אוהב ישראל ויודע יצרם הטוב שהם בני אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר שע"ז אמר הקב"ה לא מרובכם מכל העמי' כי אתם המעט ממעטי' עצמכם שהרי אאע"ה אמר ואנכי עפר ואפר ודע עפר ואפר הוא גמטרי' תרל"ז עם הכולל גמטרי' אברהם יצחק יעקוב ואם נסתלק כח היצ"הר ע"י תשובה מיראה אזי קרוב לודאי שישובו מאהבה ויהפכו לזכיו' ע"כ טוב שלא ישליכם למצולה אלא ירחיקם מעל פניו לשעה עד שישובו מאהבה ויהפכו לזכיו' והיינו כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשענו לא השלכה בים כרחם אב על בניו ריחם ה' על יראיו העושים תשובה מיראה היינו יראיו דייקא והטעם כי הוא ידע יצרנו הטוב זכור כי עפר אנחנו לא מרובכם כי אתם המעט עפר ואפר כאברהם יצחק ויעקב חוט המשולש ע"כ הרחיק פשעינו ולא השליכם למצולה ולפ"ז יש סליחה הגרוע ממחילה היינו כשמתחיל בתשובה ועדיין לא שב מתפלל שיסלח וימתין ויאריך אפו עד שישוב ויזכה אח"כ למחיית עון א"כ מתפלל על סליחה תחילה ואח"כ מחל וכשכבר שב מיראה מבקש תחלה על המחילה ושוב מבקש על הסליחה שימתין ולא ישליך במצולה אולי יזכה להפכם לזכיות:

לר"ה

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש לפ"ק.

למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים על הארץ בספרי דמייתי רש"י ושמתם את דברי אלה על לבבכם דקאי בזמן הגלות שלא יהי' כחדשי' כשתחזרו והק' רמב"ן א"כ איך שייך על זה למען ירבו ימיכם על האדמה הנה כתי' חדש ימינו כקדם וק' איך שייך חידוש על מה שכבר הי' מקדם אין זה מחודש אלא חוזר ע"י הראשונות שהי' כבר בימי קדם. ונ"ל כי כתי' אחור וקדם צרתני כי האדם הנשמה חלק אלוה ממעל הוא כאורח צדיקי' כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום והיינו קדם מזרחו של עולם וגוף העכור הוא כסיל בחושך הולך כצד מערבי אחור של עולם מחשיך והולך והקב"ה הרכיבם הגוף והנשמה זה בזה והיינו אחור וקדם צרתני אך כשישיב ד' שבות עמו יחדש לנו לב טהור ויסולק חשכת היצה"ר ויהי' כלו קדם בלי אחור והיינו חדש ימינו כקדם והנה בסיני בשעת מתן תורה לא נסתלק היצה"ר לגמרי אלא נשאר אחור וקדם כנ"ל ואם אנו מחזיקי' בתורה גם בגלות אזי לכשיחדש ימינו אי"ה יחודשו כקדם בלי אחור כלל כנ"ל אך אם ח"ו לא יקיימו התורה בגלות ויצטרך לחדש קבלת התורה כבסיני א"כ די שיהי' כמו בסיני קדם ואחור וידוע כי זריחה ושקיעה היינו קדם ואחור הנ"ל הוא מפאת הארץ אבל מפאת השמים והגלגל בכל מקום שהוא מגלגל הוה זריחה והיינו ושמתם דברי אלה על לבבכם בגלות כדי למען ירבו ימיכם כשתזכו לחזור לא"י יהי' כימי השמים על הארץ כלו זריחה ולא שקיעה כולו חידוש ימינו כקדם:

זוכר יצוריו לחיים ברחמים כי הקב"ה חפץ חיים וחפץ היינו בלי טעם ולא רחמים אלא חפץ ע"כ אפי' לרשע לא יחפוץ במותו אעפ"י שלפעמי' לרע לו אבל הקב"ה חפץ בחיים ע"כ אמרי' מתחלה זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים רק דרך חפץ ושוב מתפללי' ליותר מזה והוא שיחיינו חיים של רחמי' חיי' של צדיקי':

מחיה חיים יתן לכם חיים טובי' וארוכי' ומתוקני' כי (לשון ברכה הובא מס' ברכות פרק הי' קורא) החיים טובי' בעושר ונכסי' לפעמי' הם לרע ולפעמי' הם לטוב שצדיק יזכה לשני שולחנו' אמנם הצדיק עצמו מפחד כשרואה דרכיו מצליחי' כי חושש שמא הוא לו לעונש אבל באמת הקב"ה יודע שהם לטובה ולתקנתו נמצא הצדיק הלז אע"ג שיש לו חיים לטוב מ"מ הוא בדאגה וצער שאולי הם לרעה והיינו ימי' ארוכי' כי חיי צער ארוכים הם ולא ימי' אחדי' והיינו יתן לכם חיים טובי' של עושר ונכסי' וארוכי' שלא יהי' בעיניכם כימי' אחדי' אלא כדרך של צדיקי' שדואגי' על זה ולעולם באמת יהי' מתוקני' מאת ה':

בפ' אמור כתי' שבתון זכרון תרועה ובפ' פנחס בקרבנו' כתי' יום תרועה אפשר לפרשו יום ועיון מחשבה ודביקות בהקב"ה כמו ותרועת מלך בו שר"ל רעיון ודבקו' המלך בנו ורעיונינו בו אך מדכתי' זכרון תרועה א"א לפרש תרועה לשון רעיון דהיינו זכרון היינו רעיון אע"כ זכרון תרועת שופר ולומר המליכוני שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר ור"ל המליכני שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר ור"ל המליכוני עליכם שלא יהי' לכם מלך על גוף אלא הקב"ה ועבודתו כי יש שתאותו מלכו ויש שגאותו מלכו ויש כספו וזהבו ואנו אין לנו מלך אלא הקב"ה לעשות רצונו ועי"ז גם הוא יזכר אותנו לטובה ועד"ז היוצר יחד לבם המבין אל מעשיהם שנתהפכו לטובה עי"ז אין המלך זקן וכסיל נושע ברוב חילו שקיבץ מעבירות שהסית לישראל כי הנה עין ה' אל יריאיו למיחלים לחסדו:

והנה אמחז"ל היצה"ר מסית ועולה ומסטין ונוטל רשות ונוטל נשמה הנה זה הוא אם אחר שניסת האדם עומד במרדו אבל אם טרם שיסטין כבר עשה תשובה נמצא בבואו להסטין כבר נתהפכו לזכות וע"ז אמחז"ל ח'ר'ם' מתפשט בר'מ'ח' וכשמטיב דרכיו יוצא ממנו ונעשה מ'ח'ר'ם' ר'ח'ם' דכתי' ברוגז רחם תזכור עיי' פ' ואלו מגלחין וזה מרומז כי אותיו' שאחר שטן הם אותיו' סי"ת לומר שמסית ואח"כ אותיו' ש'ט'ן' שאחר ההסתה משטין ואותיו' קודם ש'ט'ן' ר'ח'ם' שהשטן חושב בהשטינו יחרים האדם בחרם ויותן בידו רמ"ח חרבו של מלאך המות אבל לא כן אלא ברוגז רחם תזכר ירחם ד':

דהע"ה למד מאחיתופל ב' דברי' אשר יחדיו נמתיק סוד ועוד אל בית אלקי' נהלך ברגש יראה תרוויי' מרומזי' ס'נ'י' ר"ת סוד נמתיק יחדיו ושמתם ב'א'ר'ן' ר"ת ב'ית א'לקי' ר'גש נ'הלך:

תרועה מבטל כח הס"ם כי אותיו' לפני תרועה שס"ה דק והוא יוה"כ שהוא יום שס"ה דלי' לי' רשות לאסטוני אלא שס"ד ודק הוא דקה דיה"כ תרועה גמטרי' תפא"ר כמו שמים ארץ העליוני' שהוא תפארת עם מלכות:

מה שחנני הי"ת ר"ה שנת ש"ש אנכי על אמרתך.

למען ירבו ימיכם לא שייך ריבוי בזמן כי העבר אין אך בגלגלי שמי' הפועלי' על הארץ ונשאר פעולתם בכח הארץ בכל יום ויום כגדול פירות ובני אדם וכל צבא השמים אבל בזמן האדם הוא כחציר יחלוף לכאורה אך כתי' בברכה והותירך ה' אלקיך לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי הצדיק לא מבעי' שמשפיע בפרי בטנו ומגדלו בתורה ויראה אלא גם בפרי בהמתו כחמורו של ר"פ בן יאיר שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י ובפרי האדמה כמחז"ל הטהרה נטלה טעם הפירו' והיינו והותירך ולא יהי' כזמן שעבר וכלה ולא נותר ממנו דבר והיינו למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ כמו ימי גלגלי השמים הניכר בארץ ושייך ריבוי בזמן ה"כ ירבו ימיכם:

וסיפי' דקרא כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך וגו' וקשה הא לעיל אמר והטיבך והרבך מאבותיך ולכאורה בלא"ה יל"ד מה יכול להיות יותר מאבותינו שהטעימן הקב"ה בעה"ז מעין עה"ב כדכתי' בכל מכל כל כדאי' פ' פ"ק ב"ב נ"ל דעכ"פ הי' מתקנאי' בהם ואבימלך אמר לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד ובני לבן אמרו מאשר לאבינו עשה כל הכבוד הזה ונהי הקב"ה שש להטיב להם אבל אחרי' לא ששו כ"א נצטערו בכבודם וציערום ג"כ ולע"ל ישמחו כל הגוים בגדולת ישראל והחזיקו עשרה אנשים מכל הגוים בכנף איש יהודי וכתיב והי' מלכי' אומניך ושרותיהם מניקותיך ועל זה אנו מתפללי' וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך וכל החיים שאינם בריתך יודוך סלה יודו לה' על שזיכה בני בריתו בחיים טובי' וא"כ והטיבך והרבך מאבותיך היינו כנ"ל שכל החיים יודו וישבחו על טובתינו והיינו כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב פי' לשיש אחרי' על טובתינו כאשר שש הוא ית' על אבותינו והוא שש ולאחרי' לא שש אבל עתה ישוב וישיש אחרים ואע"ג דהכא לא כתי' לשיש ביו"ד אלא לשוש בויו מ"מ הלמד של לשוש מורה על פועל יוצא לאחרי' שישישו בשמחתינו:

אמר ר' יצחק למה תוקעי' ופריך רחמנא אמר תקעו והנה לעיל מזה אר"ע מפני מה אמרה תורה הקריבו עומר בפסח כדי שיתברכו לכם תבואת השנה ולא פריך רחמנא אמר הקריבו עמר נ"ל עפ"י מ"ש רבינו בחיי סוף פ' נצבים בשם הרמב"ם פסוק הנסתרות לה' אלקינו שכ' ז"ל בפי' הפסוק ההוא שאין לנו להרהר אחר המצות כי לכולם סוד נשגב ומי בא בסוד ה' ומ"מ מצוה על כל איש למצוא שום טעם על כל מצוה ולהסביר לו הענין כמו שעשה הוא ז"ל בס' מורה נבוכי' אבל חלילה לשנות שום דבר ע"י הטעם שהסביר והיינו הנסתרו' לה' פי' טעמי' הנסתרי' על המצות היא לה' אלקינו ומ"מ והנגלות לנו ולבנינו עד עולם בכל דור ודור מחויבי' החכמי' הצדיקים להסביר טעמי' עפ"י נגלה אבל בתנאי לעשות את כל דברי התורה הזאת שלא ישונה שום דבר בקיום המצות עי"ז ע"ש הדברי' יצאו מפי קדוש עליון הרמב"ם ז"ל ומשו"ה כשאמר ר"ע מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג וכו' אין לתמו' רחמנא אמר נסכו מ"מ יש ליתן טעם הקרוב אל השכל והנסתרו' לה' אלקינו ע"כ אמר מפני מה אמרה תורה ולא אמר מפני מה מנסכי' מים אלא מפני מה אמרה תורה לומר גזרת המלך היא אלא אנו מבקשים להסביר טעם למה שאמרה תורה ודין הניין לנו אך ר' יצחק אמר למה תוקעין כאלו הדבר תלוי ברצונינו ולכשיבטל הטעם שיתן יתבטל תקיעת שופר ע"כ תמה ש"ס ומסיק לא על עצם התקיעה שאל אלא על התקיעה פעמים וזה לא אמרה תורה אלא מנהגינו הוא ומסיק לערבב השטן ולהבין דבר זה שכ' תוס' בשם ירושלמי פ"א בהיל ולא בהיל פעם ב' ודאי בהיל נסביר תחלה אתקין ר' אבהו בקסרי תשר"ת תש"ת ותר"ת ומ"ש רמב"ם שבאורך הימים נסתפק לנו מלבד שדבר אין לו שחר איך אפשר שיסתפק לנו הלא כל דור ראו אבותיו האיך תקעו מלבד זה עוד קשה הרי בש"ס יהבי שיעורא לשברי' ולתרועה וכיון דשיעורא הל"מ א"כ כיון דמן התורה ליכא אלא או שברי' או תרועה א"כ לאיזה ענין יהיב מרע"ה שיעורא לאידך.

אמנם כבר כתבתי לעיל שהתרועה אעפ"י שהיא ילולי יליל מ"מ עיקור עצמיותה הוא בכיה של שמחה ודביקות בה' כדכתי' ותרועת מלך בו, ואמנם שברים הוא הוא שבר פושעי' וחטאי' יחדיו, ושניהם דאורי' או יתרועע וידבק בה' וממילא יסתלקו הקליפו' והפושעי' או יעביר גלולים מן הארץ וממילא יתוקן עולם במלכות שדי ויכול לתקוע גם שניהם אעפ"י שאינו צריך כמו שאנו אומרי' ולמלשיני' אל תהי תקוה וחוזרי' ואומרי' על הצדיקי' אעפ"י דבחד מנייהו סגי וה"נ דכוותי' וע"כ אתיהב שיעורא מסיני בין על השברי' בין על התרועה, אך אחר שבעו"ה מפני חטאנו גלינו מארצנו צריכי' אנו תרועה של יללה ובכי' של צער להתפלל על פדות נפשנו והיות כן מי שאינו מתאבל על חורבן ירושלם אינו זוכה לירושלי' של עתיד ע"כ לא תועיל התרועה שהיא התפלה על העתיד עד שתחלה תוקע שברים גנוח גניח על העבר ומתוך אותו הצער וגנוחי על חורבן העבר שוב מיד מריע ומיילל להתפלל על בנין העתיד ואח"ז חוזרי' לכסדרן הראשון בהיות בהמ"ק שתוקעי' שבר רשעי' ואח"כ תרועת מלך כנל"עד ענין ר' אבוה בקסרי.

ולבוא אל המכוון בעזה"י נפרש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם כי עשו אעפ"י שנקרא זרע יצחק אבל זרע אברהם אינו נקרא כמ"ש מג"א ואחז"ל פ"ג דמגלה אמר יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשו ואמר הקב"ה רשע הוא ואמר יצחק בל למד צדק וכי א"א ללמד עליו שום צדק ע"ש נמצא יצחק מתפלל בעד עשו ויש לחוש שהקב"ה יעשה עמו לפני' משורת הדין כמו שעשה יצחק עצמו אחר שכבר ברך יעקב חזר ואמר לעשו כאשר תריד ופרקת עולו, ע"כ יש לחוש שע"י תפלת יצחק יכנס עם עשו לפנים משורת הדין אך אחז"ל תלת שעי קמייתא הקב"ה יושב ודן אז נכנס לפני' משורת הדין אך תלת שעי שעוסק בתורה דכתי' בי' אמת אינו עושה לפנים משורת הדין ע"כ תתן אמת ליעקב בשעה שאינו עושה לפנים משורת הדין ואז יהי' חסד לאברהם דייקא שאין לעשו חלק באברהם כי איננו זרע אברהם כנ"ל והיינו דברי ירושלמי הנ"ל זימני קמייתא בהיל ולא בהיל כי הוא בתלת שעי קמיתא שנכנס לפנים משורת הדין אפשר שישמע אל תפלתו של יצחק יוחן רשע אבל בתפלת מוסף כשתוקעי' שהוא בתלת שעי שני' שעוסק בתורה דכתי' בי' אמת ואינו עושה לפנים משורת הדין ויתעורר חסד לאברהם שאין לו לס"ם אחיזה בו אז הוא ודאי בהיל:

והאלקי' נסה את אברהם לפע"ד לא את אברהם ויצחק נסה הקב"ה אם יעמדו בצדקתן כי לנסות האומה הקדושה העתידה לצאת הימנו בתחלה נסה הקב"ה את אבותינו ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר להיותם שרש לבניהם שיכולים לסבול גלות וצרות ושוב באחרונה נסה אם יעמדו בהריגות ושמדות על קדושת ה' ואחר שזיכהו ה' בבן יחיד לזקונו וגדלו ל"ז שנים בגדולה וכבוד ותורה שוב מסרו לשחיטה וכעין כי נשאתני ותשלכני וזה יהי' שרש לבניהם שסובלים זה אחר אשר היו למעלות עליון על כל גוי' הארץ שוב בעו"ה כבר קרוב לאלפיים נמסרו ר"ל לשבי וביזה הרג ואבדון ר"ל והכל סובלי' וכשראה הקב"ה וילכו שניהם יחדיו בשמחה, ראה שמשרש הקדוש הזה יצאו קדושי' גבורי' כיוצא בו ע"כ אמר ושמתי זרעך כככבי השמים שוב יהי' כאלהים בגלות עולים ככוכבי' ויורדי' עד לעפר ושוב אח"ז וירש זרעך שער אויביו בב"א:

ושמעת בקול ה' אלהיך אשר אנכי מצוך היום וכו' הנה ג' תיבות אשר א'נכי מ'צוך ה'יום ר"ת א'מ'ה' והמה כפולים בתורה כמה פעמים ע"כ אודיעך מה שהודיעני אלקי' בזה מהו האמה הזה עמ"ש רע"ב בפרקי אבות על ג' שאכלו על שלחן אחד הנה כתיב הנה טפחות נתת ימי משמע שהימים בבחי' טפחים מהו זה כתי' מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן אחז"ל כל צדיק יש לו חופתו או היכלו לע"ל גם אמרו העה"ז כחצר לעוה"ב וימות החול וע"ש הכנה לשבת כמו עוה"ז לעוה"ב גם כינו חז"ל שערי כניסה באמרם ווי דלית לי דרתא ותרעא לדרת' עביד כה הראני ה' ית"ש להיותו שנותיו של אדם שבעים שנה שכל שנה שס"ה ימים (ע"י העיבורים מתמלאים לחשבון שס"ה ימים) שבהם נ"ב שבועות והנה עיקר קדושת הימים הם הם שבתות ומועדים וכל מצות ומע"ט שנעשו בהם הם קדש קדשים כמ"ש של"ה בתכליותי' תכלית הימים שבתות והנה יש כאן נ"ב ימי ש"ק וה' י"ט עולה ז"ן ימים לכל שנה והנה ימי שנותינו שנה עי"ן שמהם י"ג שנים הראשונים דלא מפקד במצות עדיין נשארו ז"ן שנים נמצא שאותן ימים המקודשין אשר עליהם נאמר בא בימים הם ז"ן פעמים ז"ן פי' ז"ן שנה ובכל שנה ז"ן ימים עולה ג' אלפים רמ"ט ימים ולהיות הימים בבחי' טפחים כנ"ל הנה טפחות נתת ימי וכל אמה של תורה היינו בת ששה טפחים נמצא ג"א ורמ"ט טפחי' הנ"ל עולה לסך תקמ"א אמות וחצי והנה תקמ"א גימטרי' ישראל והרמז ויקרבו ימי ישראל ומקדושת ימים האלו ינטה אהל והיכל שבו ישב הצדיק לע"ל והימים האלו נקראי' ימי חיים ואמר דהע"ה שבתי בבית ה' כל ימי חיי בית ה' היינו בית הנ"ל ע"י ימי חיי וההיפך נקרא יום רעה ח"ו ואמר כי יצפנני בסוכה ביום רע"ה וידוע כי הקדושה היא לעולם עשר על עשר ואי הי' ת"ר אמות הי' נעשה לו בית של עשר על עשר משש קצותיו מעלה ומטה וד' רוחות כי עשר על עשר הוא מאה ושש פעמים ככה עולה ת"ר אך להיות רק תקמ"א וחצי יהי' הזויות פגומים ע"כ נאמר כי ה' קצוות שלמים של עשר על עשר וא' במזרח פתוחה מקום הדלת קרוב לשמנה על שמנה ואפשר שיש גם סרח העודף אחורי המשכן ואז תוכל לכוון החשבון של תקמ"א אמות ומחצה כי הסרוח במשכן הי' אמה וחצי והנה בית שער לכנס אל הקדושה הזה וגם להיות כמו עמוד ענן ההולך לפניו וליישר כל דרך הם ימי תשובה המיישרים מסילה לאלהינו והם בבחי' יראה עילאה אבל (יוה"כ) הגדול נקרא שער כידוע ולכן בכל ז"ן שנה עשרה ימים ז"ן פעמים עולה גי' שער ואם תסיר משס"ה ימים ז"ן ימים ויו"ד ימי תשובה כנ"ל היי' ס"ז ימים תשאר רצ"ח ימים גי' חצר הם הפרוזדר לפני הטרקלין כמו עוה"ז לפני העוה"ב ומשו"ה אמר תבנית היכל אשר הזויות שלו מלאים ולא פגומים ח"ו ומפיקים מז"ן אל ז"ן כנ"ל ועיי' פ"ב דעירובין ארכה ורחבה של תורה שמנה מאות אמות והבן זה הפוך בה והפוך בה כי הוא דבר פלא:

והי' כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם וכו' בכאן כ' תוס' עה"ת קץ משיח והכלל מ"ש דניאל אלף ומאתים ותשעים הם שנים ממש אלא שלא ידעו מתי הם מתחילים ולפע"ד ההתחלה יהי' פ"ר לאלף החמישי פ"ר דיני מנצפ"ך והוא זמן חתימת הש"ס וסילוקן של צדיקי' רבינא ורב אשי ובניהם ותלמידיהם ומאז הוחל הגלות הגמור וסיום החשבון בשנת אחרי נמכר והבן והנה משנת החורבן נשארו עוד קע"ב שנים עד התחלת אלף החמשי ועם פ"ר שנים יעלה תנ"ב שנים כמו מילוי י"ד כזה יו"ד דל"ת עם ב' מספרים לא השיב ידו מבלע נמצא כל ימי הגלות ע' של בבל קע"ב עד אלף החמשי ופ"ר הנ"ל ומשם עד אחרי נמכר עולה קרוב מאוד לב' אלפים שנה והנה אז תרצה הארץ מרומז דברי דניאל כי ארץ הוא א' ר' ץ' והנה מילואו של א' ר' ץ' היינו אל"ף רי"ש צדי"ק עולה א"לף תשי"ד גם מספר קטן של רי"ש צדיק (שגימטרי' כ"א) והאותיות עולה תשמ"ב והוא המספר המכוון מקע"ב קודם אלף החמשי ועד אחרי נמכר ופי' ושבתם וראיתם בין עובד אלקי' וכו' וק"ל עכ"ל:

בפ' עקידה שבו לכם פה עם החמור וגו' וילכו שניהם יחדיו כי הי' זה ביה"כ יום העקידה ואז תלוי היום בהיותם אגודה א' ע"כ העיד הכתוב פעמים וילכו שניהם יחדיו ושלא נאמר א"כ יהי' שלום גם עם או"ה ויתערבו בגוים ההיפוך ממ"ש ואבדיל אתכם מן העמי' להיות לי ע"כ אמר תחלה לאליעזר ולישמעאל שבו לכם פה עם החמור מובדלי' ממנו ואני והנער נלכה עד כה ולא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו ואח"כ וילכו שניהם יחדיו ולהיות ברית הלשון והמעור אדוקי' ואחוזים זה בזה והרמז בפסוק דמייתי רמב"ם פ"ב מהל' תשובה שמי שאינו מוחל הוא אכזרי דכתי' והגבעונים ל'א מ'בני י'שראל ה'מה ור"ת אותיות מ'י'ל'ה' שפגם של אלו האכזרי' הוא במילה שהרי גבעוני מהול דין ערל יש לו וזה הרמז בעצמו הוא בפסוק דמייתי ראב"ע סוף יומא שצריך שירצה את חבירו שנאמר מכל' חטאתכם' לפני' ה' תטהרו סופי תיבות אותיות מ'י'ל'ה' ע"כ גם כאן באומרו שהפרישו או"ה עם החמור והם הלכו יחדיו כתי' ואני ו'ה'נ'ע'ר' ואל תשלח ידך אל ה'נ'ע'ר' כי זה מרמז על מי שלא טמא ברית קדש כמ"ש אברבנאל על פסוק וישלח את נערי בני ישראל ואליעזר ישמעאל חמר גמטרי' כמו קרע שטן רפ"ח כידוע למבינים:

ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה ופי' אני צריך לתפלה זו שה' יראה אפר אילו של יצחק בשעת החורבן שמתפללי' הלואי שה' יראה בהר אז אין קרבן ולא מנחה אז צריך שה' יראה אפר איל אבל בזמן שבהמ"ק קיים וה' נראה באמת בהר אז אינו צריך לאפר אילו של יצחק:

אחז"ל כי הי' כאן הרהורי דברים אמר אלו הקרבתי בני איה הבטחת ארבה זרעך ומיד נתבשר כי ילדה מלכה גם היא ויש לעיי' הלא בתחלה לא הרהר אחר מדותיו ומ"ט הרהר אח"כ ולע"ד באמת משו"ה הקריב איל לעולה לכפר על הרהור הלב אחר העקידה ומ"מ מ"ט היתה כזאת ומה ראו חז"ל על ככה לומר כן נ"ל דהרי הי' יום עקידה ביום הכפורי' ולא הי' רשאי להקריב קרבן יחיד אע"ג דאחז"ל על פקידה דשרה כיון דרבי' אתו מינה כרבי' דמו מ"מ לפי ההו"א של אאע"ה ששחט בנו לא אתו רבי' מיני' ולא הי' קרבנו דוחה יה"כ לולי שיה"כ לא הי' מצווה ועושה ועקידה היו מצווה ועושה ע"כ הי' זריז ולא אחר עד אחר יה"כ אמנם על הקרב' האיל תחת בנו לא הי' מצווה מפה הקב"ה ולא הי' ראוי קרבן יחיד לדחות יה"כ עד שנפל לו בלבו עתה ישיא אשה לבנו ויצאו ממנו רבי' וכרבי' דמי וקרבן ציבור דוחה:

ויקרא לו מלאך שנית וגו' יל"ד מ"ט א"ל כן אחר מעשה האיל ולא מיד אחר עקידת בנו ועוד מ"ש בתחלה א"ל בנך יחידך ממני ובפעם שנית לא א"ל ממני ונר' מ"ט רצה אאע"ה לעשות מום בבנו ועוד מה א"ל אל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי מה נתינת טעם יש בזה נ"ל כמ"ש במקום אחר כי חנה דקדקה לומר כל ימיו אשר הוא שאול לה' רק שאלה ולא יותן לגמרי לה' כי אם תתנהו לה' שוב לא יהי' בנה כמ"ש בני יונה לענין מקדש ס"ת ששוב אינו שלו ואינו יי"ח כתיבת ס"ת ושם ביארתי והשתא אחר שהקדיש את יצחק לה' עולה שוב לא הי' זרעו של אברהם ולא הי' יכול לברכו ארבה את זרעך כי אפס זרעו ואין לו עד שהקריב איל תמורתו ופדאו וחללו על האיל ע"כ אח"כ קרא מלאך שנית ואמר יען לא חשכת מלהיותו בנך יחידך כי חיללתו על האיל והרי הוא זרעך כמקדם ע"כ ארבה זרעך דייקא ואמנם קי"ל תמימי' אינם נפדי' ע"כ רצה אברהם לעשות בו מום כדי שיכול לפדותו אך כל המקדיש על דעת ב"ד לב ב"ד מתנה עליהם ונפדה תמימים כמבואר ספ"ק דשביעי' ע"כ א"ל המלאך אל תעש לו מאומה שום מום כי אינך צריך כי עתה ידעתי כי ירא אלקים ולא חשכת בנך יחידך ממני ועל דעתי הפרשת ולב הקב"ה ית"ש התנה עליו מתחלה:

שלהי תעני' לא הי' י"ט לישראל כיה"כ וכו' ע"ש ובש"ס בשלמא יה"כ יום סליחה יל"ד מ"ט הוסיף על מתני' וגם ליישב מ"ש תוס' על יום שהותרו שבטי' פי' היינו י"ט עיי' דבר נאה בס' אלי' רבה ססי' תקע"ט ליתן טעם לקרות פ' עריו' במנחה יה"כ כ' תוס' סוף מגילה מפני שהנשים מלובשות לכבוד היום ופן יגרה יצ"הר ע"כ קורי' פ' עריו' וקשה טוב שלא ילבשו מלהביא ח"ו לידי מכשול ולרפאות שבר ע"י קריאת פ' עריו' אבל האמת כי בעל תשובה צריך באותו מקום ובאותו מעשה והנשים נכשלות ברוב השנה במלבושיהם לשם ניאוף והאנשים נכשלים בהסתכלות ע"כ היום שבי' לה' ולובשם מלבושם לכבוד ה' בלי שום מחשבה זרה והאנשים מסתכלי' ואינם מהרהרי' וזה הוא תשובה ושלא יבואו באמת חלילה לעבירה קורי' פ' עריו' כנלע"ד נכון בעזה"י והנה במתני' יהיב טעמא שיהי' יה"כ יום ששון ושמחה אך שיהי' הנשים חולות בכרמי' ואנשים נפנה לשם הוא דבר זר ע"כ אמר בשלמא יה"כ הוא יום סליחה ומחילה עושי' כן להיות בעל תשובה עומד באותו מקום ואינו חוטא אך בט"ו באב אף שהי' יום שכלו מתי מדבר מ"מ מ"ט לחול בכרמי' ומשני שבו הותרו שבטי' או שבט בנימין והוה רמז לעיקר הטוב שנעשה באותו היום וכיון שזה הוא עיקר הי"ט חביבה מצוה בשעתה ולא יארע בה תקלה כמו שלא נחוש ע"י אכילת קדשי' וישמן ישורון ויבעט וזה הי' מטענת רז"ה שאין מצוה לבסומי בפורי' מדקם רבה ושחטו לר"ז וכבר יישבתי זה במקום אחר והיינו דכ' תוס' דהיינו י"ט פי' שזהו עיקר הי"ט שהותרו שבטי' א"כ לא יארע מכשול ע"י חולות בכרמים:

בעי"ת אנו מתפללין על ברכה וחיים ושפע ועושר והנה איתא פ' כיצד מברכי' הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם ושם הקשה ר"י לרשב"י מואספת דגנך והנלע"ד דפ' ראשונה של ק"ש נאמרה בלי שום תנאי ואספת ובלי שום ספק דהשמרו לכם משום דפ' ראשונה נאמרה ליחידים ואמרי' פ' לולב וערבה לא בציר עלמא מל"ו צדיקי' לכן אין ספק שיהי' יחידי' בישראל כרשב"י וחבריו ולא נאמר שם ואספת וגם השמרו לכם וחרה אף אך פ' שני' בציבור ועדיין לא זכינו מעולם שיהי' הציבור כלו מחמדים כרשב"י והרבה עשו כרשב"י הרב"ה דייקא ולא עלתה בידם ע"כ שם נאמר ואספת השמרו וק"ל:

תוקעי' ומריעי' כשהן יושבי' וכו' לערבב השטן ר"ל תקיעה היא לשמחה ביום שמחתכם ותקעת' ותרועה לצרה על הצר הצורר והרעותם וכשיושבי' על אדמתם אין לך יום שאין ברכתו מרובה ואז זמן לתקיעה ולא לתרועה וכשהן עומדי' בין האומות זמן לתרועה של צרה ולא לתקיעה ולמה תוקעי' ומריעין גם שניהם בין כשהם יושבי' על אדמתם ובין כשהן עומדי' בין או"ה ונקראו על אדמתם יושבי' ע"ד כרע רבץ כארי מי יקימנו וההפך בין או"ה נקראו עומדי' ובא כמתרץ כדי לערבב השטן ב' משטינים המעכבי' מעבוד ה' א' כשהם יושבי' על אדמתם השטן הוא השאור שבעיסה וישמן ישורון ויבעט והמערבבו הוא מה שאמר שהע"ה ביום טובה הי' בטוב וביום רעה ראה שיעשה לו מזכרת בין עיניו שעתידי' חלילה לבוא ימי רעה ותוכחה אם יבעטו מרוב טובה ע"כ אז התקיעה עיקר והתרועה באה למזכרת וזכרון תרועה ליום רעה והואיל ולא בא התרועה רק למזכרת לא דקדקו אז לעשות שברים ותרועה כתקנת ר' אבהו בקסרי כיון שלא בא בעצם רק למזכרת סגי בכל שהוא כמ"ש מג"א טעם על המנהג להלקות בעיה"כ וכשהם עומדי' בין האומו אז התרועה בעו"ה עיקור לכן התקין ר' אבהו בקסרי והשטן המעכב שם הוא שיעבוד מלכיות וצריך לתקוע תקיעה של שמחה לומר שאין אנו מתיאשי' מגאולתינו ומי שהושיע את האבו' לשעבר היינו תקיעה של שמחה לפניו הוא יושיע הבנים להבא והוא תקיעה של שמחה לאחריו בב"א:

וה' פקד את שרה כאשר אמר וכו' ע"ד צדיקי' נכתבי' לאלתר לחיי' פי' תחלת פקידת הקב"ה עליהם איך להושיעם לחיי עד לבסוף ואח"כ להוציא זאת המחשבה אל הפועל אפשר יגלגלו כמה ענינים שיחי' אותו הצדיק חיי צער הרבה עד שלבסוף יהי' התכלי' מה שחשב עליו הקב"ה בתחלת מחשבתו להטיבו באחריתו וההפך ברשע נכתב לאלתר בסקירה ראשונה להאבידו ולגמור זה הענין יחי' כמה זמני' בעושר שמור לו לרעתו, והנה הקב"ה פקד את שרה בתחלת מחשבתו במדת החסד שממנה יצא יצחק בן קדוש ואומה קדושה ואמנם להוציא זה אל הפועל הי' צריך שתהי' היא עקרה ונעני' והגר יהי' צרה לה עד שנזדכך אברהם ויצא פסולתו בישמעאל ויהי' נימול בן צ"ט שנה ואז יצא יצחק הקדוש הזה והיינו וה' פקד את שרה בתחלת מחשבתו כאשר אמר אמירה רכה חסד אמנם ויעש ה' לשרה כאשר דבר דיבור קשה במדה"ד שהרי ילדה בן לזקוניו ולא בתחלתו:

מי מלל לאברהם י"ל דשרה עיניה צרה בערביי' שלא להאכילם סלת כ"א קמח אעפ"י שסופם שיתגיירו כשיאכילם אברהם מ"מ הי' עיני' צרה עליהם א"כ מי יאמין על אשה זו שתניק בנים אחרי' בני ע"ז ויוניקם חלב מגופה מה שיחסר לבנה האהוב אשה המקפדת על מעט סלת איך יאומן שלא תקפיד על חלבה והיינו מי מילל וגו' וק"ל:

ויהי איש א' מן הרמתיי' צופי' מהר אפרי' אית' פ"ק דמגלה משתי רמות הצופו' זו את זו ולחד מ"ד ממאתי' צופי' שעמדו ממשפחתו נ"ל ר"ל שהי' ממרע"ה עד אלקנה מאתי' צופי' במשפחתו אבל המה הי' צופות זא"ז ולא הוכיחו ישראל ולא הי' צופי' לישראל כדכתי' ביחזקאל צופה נתתיך לעם והם לא הי' כך אלא צפו אלו הנביאי' את אלו הנביאי' ועל ישראל לא השגיחו עד שבא אלקנה והדריך ישראל לעלות לרגל כמבואר במדרש וזכה להעמיד שמואל שהי' החוזה הראשון שהדריך ישראל והוכיחם:

וירש זרעך את שער אויביו אולי יש לפרש כי קליפת נוגה היא סובבת להקדושה מעורבת טוב ברע וחצי' הסמוכה לקדושה מתקנים בתיקון המצוות כגון שנים מקרא ואחד תרגום כידוע לקדושה ממש וזה וירש זרעך את שער (היינו הקליפה שהיא סובבת בפתח הקדושה) אויביו (מש"מ):

אמר הקב"ה כשם שעמדת לפני ביום זה בדין לצאת בדימוס כן עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין בדימוס יש לפרש הלא אדם יציר כפיו של הקב"ה והיו לו כל העולם לפניו לצרכו ונצטוה רק על מצוה אחת ועבר עליה כמה גדול חטאו ואעפ"כ יצא בדימוס מכש"כ אנחנו מוטבעים מאוד בטבע היצר והתאוה ולנו תרי"ג מצות ותאבים לכל דבר וחסר לנו מכש"כ שנצא בדימוס לטובה לכן הי' אדם סימן לבניו במה שיצא בדימוס (מש"מ):

עלה אלקים בתרועה רב יודא בר נחמן פתח וכו' ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדה"ד לרחמים ע"כ על אריכות לשון יש לדקדק וי"ל ידוע אם הרחמים גוברין על הדין אזי יש עוד למה"ד לעת מצוא לקטרג עוד הפעם אבל אם מדה"ד מסכים לרחמים אין עוד לו טענה בתביעה וזה שאמר והופך עליהם מדת הדין לרחמים היינו שהדין מסכים לרחמים:

ובזה י"ל פסיקתא כבשים ב"ש אומרים שהם כובשים עוונותיהם של ישראל כד"א יכבוש עוונותינו בה"א כל דבר שהוא כבוש סופו לצוף אלא שהם מכבסים וזה הלל איש החסד אומר אם כובש דהיינו שהרחמים גוברים יש לחוש שסופו לצוף לכן מכבסים לגמרי (מספר שיר מעון):

ר' אבא בשם ר' פנחס כל ימות השנה ישראל עוסקים במלאכתן ובר"ה נוטלין שופרות ותוקעין לפני הקב"ה וכו' ומתמלא עליהם רחמים י"ל כוונת המדרש יען שהם משוקעים כל השנה בהבלי הזמן ואעפ"כ מתאמצים בר"ה לתקוע לפני הקב"ה ולשוב בתשובה שהיא קשה לאנשים המשוקעים כל ימות השנה בהבליהם גדול זכותם שבדין יתמלא עליהם רחמים (מש"מ):

איתא בספרי אם כן מה ראו חכמים לומר מלכות תחילה ואח"כ זכרונות ושופרות אלא המליכהו עליך תחילה ואח"כ בקש מלפניו רחמים כדי שתזכור לו ובמה בשופר של חירות וכו' ע"כ ויש לפרש שעיקר קבלת מלכות שמים עליו אם יש לו כל טוב שעלול עי"ז לבעט כמ"ש וישמן ישורון ויבעט והוא מקבל עליו עול מלכות שמים והנה שופר מרמז לפעמים על צער ויגון כמו בתעניות שתוקעין בשופר כדי להכניע לפני הקב"ה ושיזכור לנו לטובה כדכתיב ונזכרתם לפני ה' ונושעתם מאויביכם ולפעמים הוא מורה על חירות וגדולה כמו שופר של יובל ושל מתן תורה וזה כוונת המדרש המליכהו עליך תחילה ואח"כ בקש מלפניו רחמים כדי שתזכור לו ובמה בשופר של חירות (מש"מ):

איתא בילקוט ראובני יהי אור דא פסח אור לארבעה עשר ויהי אור דא ר"ה דאיתמר ביה ויהי היום הכא ויהי התם ויהי וכל ויהי לישנא דצערא עכ"ל יש לפרש עפ"י מה דאיתא בזוהר הובא בליקוטי צבי לומר קודם תקיעת שופר אילו הוה נטרין ישראל תרין מיכלין דאסוותא לא הוה עמדין בדינא ביומי דר"ה ובזה יש לפרש ע"י יהי אור דפסח יהי אור בר"ה (מש"מ):

מסורה זכרון תרועה מקרא קודש אין זכרון לראשונים אין זכרון לחכם עם הכסיל י"ל כתיב יום תרועה יהי' לכם וכתיב זכרון תרועה יהי' לכם ובגמ' בס"ד רצה לאוקומי כאן בשבת כאן בחול והנה ע"י התרועה הקב"ה זוכר לנו זכות אברהם יצחק יעקב ואיתא בגמרא שבת פרק במה טומנין תמה זכות אבות ויש שם פלוגתא באיזה זמן תמה זכות אבות ויש מי שאומר בימי הושע בן אלה ודקדקו המפרשים והלא בכל יום ויום אנו מזכירין זכות אבות בשמ"ע ואם תמה זכות אבות מה יועיל לנו הזכרתם ותירצו שעד אותו זמן שתמה זכות אבות היו הקב"ה זוכר מעצמו זכותם ומאותו זמן ואילך אנו צריכים להתפלל ולהזכיר לו זכות אבות ועי"ז הקב"ה זוכר עוד זכותם והנה זכרון תרועה מקרא קודש שהקב"ה זוכר ע"י התרועה זכות אבות כדאיתא במדרש מקרא קודש זה יעקב וכו' וקשה למה אין הקב"ה מעצמו זוכר זכות אבות וע"ז קאמר אין זכרון לראשונים היינו האבות הראשונים ז"ל שתמה זכותם אבל יש לחוש שע"י התעוררות לטובה ע"י זכות אבות יזכור לטובה גם את עשו וע"ז קאמר אין זכרון לחכם עם הכסיל כסיל זה עשו (מש"מ):

בירושלמי דריש הקרא אמר ר' יהושע בשם ר' אלכסנדרי שמעה ה' צדק זו ק"ש הקשיבה רינתי זה רינון תורה האזינה תפלתי זו תפילה בלא שפתי מרמה זה מוסף ויש לפרש יען במוסף אומרים מלכיות זכרונות שופרות וזה צריך להיות באמת ובתמי' ובלב שלם לקבל עליו מלכות שמים ולהכי מרומז בתיבת בלא שפתי מרמה תפילת מוסף (מש"מ):

כי יען אשר עשית את הדבר איתא במדרש רבה נסיון עשירי היא ואת אומר את הדבר הזה אלא נסיון אחרון שקול כנגד כולם שאילולא שקיבל עליו זה איבד כל מה שעשה בתחילה ויש לפרש דרך האדם ליגע עצמו במסחר יען כי חושב שעי"ז ירוויח ממון הרבה ויהי' לו למלאות חשקו ורצונו ועי"ז מקבל הצער והיגיעה בשמחה ולפעמים בני אדם עוברים ארחות ימים יעלו הרים ירדו בקעות זמן זמנים טובא שנה ושנתים ויש להם בזמן הזה טלטול ויגיעות הרבה וסובלין רעב וצמא וסובלין ומקבלין כל זה מעצמן בשמחה רבה כי חושב שעי"ז ירוויחו עושר גדול ויהי' כל ימיהם בשמחה ובכל טוב וגם יניחו יתרם לעולליהם להגדילם ולהעשירם והנה יש לומר דלכן עמד אברהם בכמה נסיונות יען כי ידע שע"י הנסיון יברך אותו הקב"ה בבן ובכל מיני עושר והצלחה והרווחה וזקנה טובה והנה זכה באמת למאה שנה לבן חביב ושנתברך בכל מיני ברכות והצלחות ולכל מיני כבוד וידע שבנו היוצא ממיעיו יירש אותו והנה אם לא הי' מעלה יצחק בנו לעולה הי' מקום לחושדו שמה שעמד בכמה נסיונות הראשונות הי' לתכליתו ולתכלית האחרון הי' שיזכה לבן יורש אותו לעת זקנתו שיתברך בכל מיני ברכות והצלחות והא ראיה שבאמת לא עמד בנסיונו להעלהו לעולה אבל עתה שעמד בנסיונו ויקח את המאכלת לשחוט אותו נתברר למפרע שכל נסיונות שעמד לא היו לתכליתו כי אם לקיים רצון הקב"ה וזה כוונת המדרש שאמר שנסיון אחרון שקול כנגד כולם שאילולא שקיבל עליו זה היו מאבד כל מה שעשה מתחילה (מש"מ):

ויקרא אליו מלאך ה' שנית מן השמים י"ל איתא במדרש שאמר אברהם אבינו אתמול אמרת לי והעלהו לעולה ועכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער והי' אברהם אבינו נבוך בדעתו איזה מהם יעשה ע"ז ויקרא מלאך ה' אל אברהם ויאמר אליו שנית מן השמים שגם דיבור השני מן השמים הוא ויוסף ויאמר בי נשבעתי נאום ה' שגם דיבור השני הי' נאום השם מעם הקב"ה (מש"מ):

במדרש ויאמר ה' לקין וכו' הלא אם תטיב שאת ברכה וכו' אם לא תטיב שאת קללה יש לפרש דבתשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכיות לכן אם תטיב לעשות תשובה שאת ברכה על הזכיות שנעשו לו מהזדונות ע"י התשובה מאהבה עוד איתא שם ד"א אם תטיב אני מוחל לך על עוונותיך ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומגודש ע"כ י"ל יען כי הי' ברירה בידו לעשות תשובה ולא עשה בזה מוסיף חטא על פשע יען שלא חש לשוב עיין גמרא פ"ק דקידושין גבי שמטה וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר כיון שנתעורר לשוב ולא שב נחשב לו גם זה לחטא ועי"ז חטאו גדול ומגודש (מש"מ):

מחי' חיים יתן לכם חיים טובי' ארוכים ומתוקנים כי החיים צריכי' חיי' ואל"ה הם חיים של מיתה וחיים קצרים אך כשיחיה אותן החיים יהי' ארוכי' ומתוקני' והיינו מחי' חיים המחי' את החיים הוא יחי' את חיותיכם ויתן לכם חיי' טובי' ארוכי' ומתוקני' וכבר פירשו חכז"ל ס"פ הקורא שהי' מתפלל שתתן לנו חיי' ארוכים וחזר ופירש מה הוא אריכותן חיים של שלום חיים של טובה וכו' ע"ש קחשיב ט' מיני חיים ע"כ כתי' בברית התורה כי היא חייך כי ט' פעמי' חיים הוא ברית ומצות התורה הם תרי"ב אלא אם עובר על אחד מהם אז יקיים מצות התרי"ג שהוא מצות תשובה ואם לא יעבור אינו אלא תרי"ב ט"פ חיים וע"כ אנו מתפללי' ט"פ זכרינו לחיים חפץ בחיי' וכתבינו בס' החיים למענך אלקי' חיים זוכר יצוריו לחיים וכתוב לחיים ורחמי' וחיים ושלום וטוב בעינך בס' החיים לחיים טובים ולשלום הרי ט' פעמים חיים נגד הנ"ל עיי' בפני' ס"פ הקורא:

אם ישמרו בניך בריתי עדי עד ישבו לכסא לך וגו' אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו, כי התחיל נשבע ה' לדוד מפרי בטנך אשית לססא לך פי' בשבילך בזכותך אמנם אם ישמרו בניך בריתי ולא יצטרכו לזכותך א"כ יהי' זכותך שמור לבני בניהם ישבו לכסא לך ואם גם הם ישמרו בריתי יהי' שמור לבני שילשים ואלפי' עד עולמי עד ולעולם אויביו אלביש בושת כי ידעו האויבי' שעכ"פ יש להבן הלז זכות אבותיו ולקושטא דמלתא עליו יציץ נזרו של עצמו ולא של אבותיו כי לא יצטרך:

שובה ישראל עד בילקוט אמרו ישראל מי מעיד בנו אמר הקב"ה אני הייתי עד ממהר במכשפי' אני אהי' עד על התשובה הוה שובה ישראל עד ה' אלקיך הנה ביום ר"ה יום הדין והנורא וב"ד שלמעלה עומדי' ממעל לו אלו מיימיני' ואלו משמאילי' וסכנה בפה להתודו' להקב"ה רק לתקוע בשופר ולהרהר במחשבה והיינו גנוחי גנח ויילולי יילל בלי חיתוך אותיות אך מי יעיד על המחשבה כי מלאכי השרת אינם מכירי' מחשבה ולא ירצו להאמין להקב"ה שהוא נוגע אמר הקב"ה אני מעיד במכשפי' שחטאם במחשבה ולטיהם וכן מנאפי' והרהורי עבירה וכשם שב"ד שלמעלה יקבלו עדות על אלו ה"נ יקבלו לטובה על תשובה אמנם אח"כ קחו עמכם דברים במוסף כי כבר נתפייס ע"י שופר:

ועד"ז קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקרואוהו באמת הוא ר"ה שהוא בחינת אמת משא"כ יה"כ הוא רב חסד עיין פ"י פ"ק דר"ה ומפרש בתחלה רצון יריאיו יעשה ומחשבה בעלמא ולא בדיבור כ"א בשופר ואח"כ שועתם שע"י שופר במחשבה ישמע קול שופר ויושיעם לצדיקי' לאלתר לחיים ושומר לכל אוהביו הבינונים שומר וממתין עד יה"כ ואת כל הרשעי' ישמיד הוא ספרן של רשעים כל זה בשעת שופר טרם תפלת מוסף ואח"כ תהלת ה' ידבר פי ועי"ז גם הרשעי' זוכי' ומתקרבי' ויברך כל בשר אפי' הרשעי' שם קדשו:

כל השופרו' כשרי' חוץ משל פרה דאיקרי קרן יל"ד הול"ל משום דלא איקרי שופר שהרי כל השופרות איקרי קרן ואיקרי שופר דפרה קרן איקרי ושופר לא איקרי הנה שור שהקריב אדה"ר קרן א' הי' לו במצחו כי כן נבראו בע"ח בקרן אחד ואחר החטא נעשו ב' קרנות כי קרן גימטרי' עפר כי הכל הי' מן העפר ואחר שנגזר שישוב גם אל העפר כי עפר אתה ואל עפר תשוב הוה ב' פעמי' עפר וזו היא קללת אדה"ר ע"כ הקריב אותו השור שלא הי' לו רק קרן א' שלא להזכיר קללו בקרבנו והקב"ה עשה פשר והחי' אותו תתק"ל שנה היינו הוסיף על מספר קר"ן מספר שפ"ר נעשה תתק"ל ע"כ אין לתקוע אלא בקר"ן שפ"ר ולא בקרן לחוד ונקט פרה דסד"א דפרה שפיר דמי דהרי במתן תורה נעשו חירות ממלאך המות רק ע"י עגל חזרה למקומה וה"א ליקח פרה לקנח צואת בנה קמ"ל בר"ה לא מדכיריני' שום חטא:

ויקרא מלאך ה' אל אברהם שני' מן השמים כי ברך אברכך א' לאב וא' לבן יל"ד מ"ט לא ברכו כלל בקריאה ראשונה וי"ל כי דברי אלקינו יקום לעולם הקב"ה אמר העלהו אל א' ההרי' אשר אומר אליך ומבואר בדרוש אברהם אבינו וירא המקום ולא הר כי הי' עמק ולא הר אך ראה שם ענן קשור בשכינה וידע זה הוא המקום אך לא הר א"כ כשאמר הקב"ה אל תשלח ידך לא עבר הקב"ה על דבריו הראשוני' כי אמר על א' ההרי' אשר אומר אליך כל זמן שלא יאמר לו זה הוא ההר עדיין לא נגזר העלאה ועכ"פ אח"כ הקריב איל תמורתו וראה ברה"ק שזה יהי' בהמ"ק ואמר אין כבודו של ית"ש לשכון בעמק והתפלל ונעשה הר אשר יאמר היום בהר ה' יראה כמבואר במדרש הנה עכשיו הי' סכנה לאב ובן כיון שיהי' הר יאמר עתה העלהו והוא ההר אשר אמר ה' ע"כ הוצרך הקב"ה לבטל דיבור הראשון ואמר ברכה לאב וברכה לבן וכיון שאברהם מסר הבן עתה לרצונו לגמרי רק משום כבוד שמי' שלא ישכון מלך הכבוד בעמק ע"כ ברכו עתה יותר:

א"מ חטאנו לפניך א"מ אין לנו מלך אלא אתה א"מ עשה עמנו למען שמך עיין מג"א סי' תקפ"ד ויש להסביר עפ"י מה שאמרו במס' תענית דר"א לא נענה ור"ע נענה מפני שהוא מעביר על מדותיו שזה אות עניוות ולכך אין עליו עון וחטא הרבים שלא מחה בעושים רע כיון שלבו נשבר בקרבו ועד"ז אמר חטאנו לפניך הציבור ואנו שלא מחינו אבל א"מ אין לנו מלך אלא אתה ואין לנו לא שר ולא מושל ומי ירום לבו להוכיח חבירו ולכך א"מ עשה עמנו למען שמך הנקרא ושוכן עלינו דה' שוכן את דכה:

בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר ונכתב לפניך לחיים טובים ולשלום יראה דכל התפלה הלז נמשך על הסוף והכי קאמר בספר חיים ברכה ושלום בין איש לרעהו ופרנסה טובה אשר תתן לנו ברצונך אנו מתפללים שנזכר ונכתב בזה לחיים טובים האמתיים ולא יהי' שמור לבעליו לרעתו אלא מכשירין לחיי העוה"ב ולעבודת ה' ולשלום בינינו בעצמינו שנסתפק ולא נבקש מותרות ולהיות כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והקב"ה נותן חיים ועושר וביד אדם הבחירה לקנות בו חיי העוה"ב או ההיפוף ח"ו ואין שייך לבקש מהקב"ה מה שאינו בידו אלא מה שהוא בידו וההוא ית"ש אמר לנו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אך מהר"ם אלשיך כתב צדיק ורשע לא קאמר בפיו כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אבל במחשבה עולה לפניו ע"כ אומרים נזכר ונכתב נזכר דייקא בבחינת זכרון לא בבחינת דבור וגזירה מוחלטת והאי ונכתב נמי בספר זכרון לפניו ולא בבחינת דבור והחלט:

לשבת שובה

וישם ה' לקין אות במדרש אמר ר' נחמי' וכו' אלא מלמד שזרחה לו צרעת ע"כ יתפרש ע"ד מה שאמרו חז"ל על חטא עריות נגעים באים ואיתא במדרש שקין התאווה אל תאומה יתירה של הבל שרצה לישא אותה וכבר נצטווה אדם על שבע מצוות שאחד מהם גזל ועריות בעולת בעל לכן נענש בצרעת קין (מש"מ):

רב אמר כלב מסר לו יתפרש עפ"י מה דאיתא במדרש שהבל התגבר על קין והפיל אותו ארצה להמיתו והתחנן קין להבל לרחם עליו לבלתי הכותו ומילא הבל בקשתו והניחו ואח"כ קם עליו קין והרגו לפ"ז לא הי' מידת קין אף כמידת כלב להיות נאמן להכיר טובת בעליו וזה נרמז לו במה שנמסר לו כלב לשמרו שישוב וידביק במדת כלב שמכיר טובת בעליו ונאמן לו (מש"מ):

במדרש ויצא קין מלפני ה' ר' פרחיה בשם ר"א יצא כמפריז וכמרמה בבוראו וכו' פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לי' עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת ע"כ יש לפרש דכוונת אדה"ר היה יען שקין לא עשה תשובה בלב שלם כמאמר ר' פרחי' שיצא כמפריז וכמרמה בבוראו ואעפי"כ פעל כ"כ שנתפשר עם הקב"ה (דאילו עשה תשובה שלימה הי' נמחל לו הכל לגמרי לא רק דרך פשרה) וזה שאמר כך היא כחה של תשובה שגם אם היא ברמי' מתפשר מ"מ עדיין צריך יסורין למרק עוונו לכך פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת שסגולת שבת המשמרה והמכבדה כהלכתה להתם חטא ולכלה פשע ולהביא צדק עולמים (כשאחז"ל כל המשמר שבת אפילו עע"ז כדור אנוש מוחלין לו ובטו"ז הלכות שבת דווקא על ידי תשובה) ועוד נתוסף שנתברך בעוה"ז ובעוה"ב בזכות שמירת שבת וכבודו לכן כפל שירה ואמר מזמור שיר (מש"מ):

כי עתה ידעתי כי ירא וכו' (יש לתמוה וכי עד עתה הקב"ה לא ידע) וכי עד עתה לא הי' י"א וי"ל כי אם השנים כתקנן ויש לאדם הכל על צד הטוב ולכל הפחות אין לו מחסור נקל להיות איש מתהלך בתומו צדיק אבל בשעת החסרון ולו צער יגון ואנחה אם גם אז תמיד דבוק וקשור בהשם יתברך ומוכן ומזומן תמיד לעבודתו זה מעלה גדולה וכאשר שמעתי משם הרמב"ם עמו אנכי בצרה אפילו בצרה אנכי עמו ולא כאו"ה והי' כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו והנה לאברהם אבינו זה הי' גדול שבכולן מצעריו וכאביו בן יחיד הנולד לו למאה שנים להקריבו והי' באותו שעה אשר לקח המאכלת לשחוט את בנו אשר אז הי' עד דכדוכה של נפש גודל הדבר קרא מלאך השם מן השמים ויאמר הנני הנני מוכן ומזומן כי גם אז הי' מוכן ומזומן לשמוע בקול השי"ת ועל זה אמר עתה ידעתי כי יר"א עתה אפילו ברגע ובשעה הלזו שלא חשכת את בנך את יחידך ממני (מש"מ):

פסיקתא וז"ל לדוד משכיל אשרי נשוי פשע זש"ה נשאת עון עמיך וכו' אתה מוצא ביוה"כ בא שטן לקטרג על ישראל הוא פורט עוונותיהם ואומר רבש"ע יש באו"ה מנאפים וכן בישראל יש באומות גנבים וכן בישראל והקב"ה פורט זכיותיהם של ישראל מה עושה נוטל קנה של מאזנים עוונות כנגד זכיות ושתי כפות של מאזנים נמצאים מעוינות יש לפרש לפי מה שהשטן מקטרג ומגדיל עוונות תאוותיהם לנגדו הקב"ה פורט זכיותיהם כיון שהם משוקעים כ"כ בתאוות גדול יצרם ולנסיון יותר לעמוד נגד תאוותיהם ולקיים המצות ותגדל כח זכיותיהם ע"י גודל תאוותיהם ומסיים שם הפסיקתא והשטן הולך להוציא עונות ליתן בכף עוונות ולהכריעה מה הקב"ה עושה עד שהשטן חוזר ומבקש עוונות הקב"ה נוטל את העוונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירא שלו והשטן בא ואינו מוצא שם עון הד"ד יבוקש עון ואיננו כיון שהשטן רואה כך אומר רבש"ע נשאת עון עמך אתמהה וכו' עכ"ל והוא תמוה שהקב"ה מטמין עוונותיהם של ישראל ולמה לא עשה כן מתחלה וכי ירא מהשטן לעשות כך עד שהולך ממנו ויש לפרש ידוע כי ברא הקב"ה את השטן הוא היצה"ר היורד ומסית לטובה כי כאשר נכבוש אותו גדול שכרינו משא"כ כשאין לנו שום מסית ותאוה ונהיו רק כמלאכים אך כל זה כאשר עושה את שלו שמסית רק לפי כח כל אדם ואדם שיוכל לעמוד נגדו ולכבוש התאוה ואם אין האדם כובש לפי מה שהוא ביכלתו מצאהו עון וגם יש זכות לשטן מזה אם כובש אותו וזוכה על ידו אבל אה היצה"ר מסית בכל כחו ומאודו אזי אין האדם יוכל לעמוד נגדו כי גדול כח המלאך מכח האדם והאדם אונס הוא ורחמנא פטריה והנה השטן הביא העוונות ורואה שהכף שקול ולא נתחייבו על ידו והי' לו לשמוח מזה אך הוא הולך לבקש להביא עוד עוונות כדי שיכרע כף חובה כדי לחייבם ניכר מתוכו כי לא הי' מחשבתו בהסיתו לבני אדם לטובתם להגדיל שכרם ולא הסית רק עד מקום שראה שיכולים לעמוד נגדו ולכבוש רק רצה להכשילם ולחייבם וממילא בכל כחו הסית וגדול כח המלאך משל אדם ובני אדם אנוסים המה וכל העוונות כלא המה וזוכים בדין וברחמים (מש"מ):

קצת מדרוש לשבת שובה

בילקוט שובה ישראל אמרו ישראל לפני הקב"ה אם אנו עושים תשובה מי מעיד בנו אמר הקב"ה וכי לרעה נעשיתי עד ולא לטובה דכתיב והייתי עד ממהר במכשפים הוי עד ה' אלקיך ונ"ל כיוז שעושין תשובה מאהבה ויתהפכו לזכיות ומלאה"ש אינם יודעים מחשבות אדם אם מאהבה או מיראה והקב"ה עד אחד ואב המעיד על בנו אך לשעבר כשהיו חוטאים והקב"ה העיד במכשפים ומטה משפט ומה"ד האמין לעדותו כעדות תרי כשרים א"כ ע"כ יאומן גם לזה וכן פסקינן בשו"ע אם העד נאמן עליו בעלמא אזי נאמן גם לזה והיינו דקאמר עד ד' אלקיך כי כשלת בעונך ע"י עדותו במכשפים ומטה משפט גר ע"כ גם יאומן על התשובה ובדרוש הארכתי:

ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא כבר כתבתי במק"א בשם מורי בהפלאה זצ"ל כי חוקיו ומשפטיו לישראל הקב"ה ממציא לצדיק קושיות על דרכיו בתורה ובאמונה ובסודות כדי שיעמיק וימצא תירוץ ויעלה לידיעה יותר מאשר הי לפנים שוב יקשה גם על זה ושוב יעלה לידיעה פנימית יותר והיינו אכול ושבוע אכול שהוא מקור לומר אכול ויחזור ויאכל אפי' פעמים רבות וקאי אאכילת התורה כנ"ל והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא שיפלא ממך הדבר ולא שתשאר הקושיא והפלא אלא שתמצא תירוץ וישוב ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני בקרבכם ממש השוכן אתם ושכנתי בתוך בני ישראל ואפ"ה לא תסתלק יראתי אלא ואני ה' אלקיכם ואין עוד ע"ד שפירשו גבי והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע ואפ"ה אני ה' אלקיכם:

ויאמן בה' ויחשבי' לו צדקה יש לפרש כי אאע"ה נתירא אז ממדה"ד על שבשביל לוט הרג כמה אלפים נפשות והכניס עצמו בסכנה והטריח כלפי מעלה לעשות לו נס והכל בשביל לוט שאינו כדאי וע"כ הוצרך הקב"ה לומר אל תירא אברם אנכי מגן נגד מדה"ד אמנם כ' רמב"ן א"א נכנס מעיקרא לכך שלא יתחלל ש"ש ע"י לוט שיתרעם ויהרהר ויאמר מי הביאני לכל אלו הרעות הזקן הזה אברהם שהוציאני ממולדתי ואלו הניחני במקומי לא באתי לידי מדה זו ומפני זה נכנס אברהם לתגר הזה א"כ לפ"ז אין כאן צדקה וחסד במה שהגין הקב"ה בעד אברהם שלא יארע לו עונש משום שכביכול לכבוד עצמו עשה שלא יתרעם אברהם על הקב"ה כמו לוט על אברהם ויאמר נא אברהם מי גרם לי כל העונש הזה אומרו לך לך מארצך אלו הניחני במקומי לא באתי לידי כך וא"כ אין כאן צדקה וחסד שהגין ה' בעזרו כי לכבוד עצמו עשה כביכול אך זה אינו מה ענין אברהם ללוט ח"ו לוט הוא בעל תרעומות ויש לחוש לחלול ה' אבל אברהם אפי' אם יענש כהנה וכהנה יעמוד באמונתו ולא יהרהר ולא יתרעם א"כ מה שהגין בעדו הוא צדקה וחסד מאת ה' והיינו והאמין אברהם בה' ולא הרהר מעולם ע"כ ויחשביה לו צדקה לו להקב"ה לצדקה מה שהגין בעדו:

הנשמה לך וגו' ר"ל יש גופים שהם נרתיק לנשמה כגלדי בצלים ואין שום לחלוחית אור נשמה נדבק בחשכת גשם הגוף מ"מ עמלו של בורא הוא וראוי לפועל לחוס על עמלו ומעשה ידיו מכש"כ בעם ה' אלו שהגוף מתקדש ע"י הנשמה וצלם אלקים ושם ה' עליו כמ"ש רמב"ן בסוד כי קללת אלקים תלוי שהוא דווקא בישראל א"כ גם הגוף חלק אלקי ממעל וראוי לחוס לכבוד שמו ית' והיינו אלו רק הנשמה לך והגוף רק פעלך בעלמא ראוי לך לחוס על עמלך מכש"כ שהנשמה לך והגוף שלך א"כ עשה למען שמך:

פ"ק דר"ה אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו נתעטף הקב"ה כשליח צבור וכ' מהרש"א בח"א מלשון ויעבור על פניו שהעביר הטלית על פניו כביכול וכ' באר הגולה להגאון מהר"ל שהשליח ציבור יתעטף בטלית וילט פניו ליחד מחשבתו לשי"ת ולא יפנה לכאן ולכאן ואמרתי משו"ה אמרו א"א לאומרו דהקב"ה הראה כן להשליח צבור אבל הוא חלילה לא יעשה כן ולא יסתיר פניו ממנו ולא יכסה ראשו כביכול בלבושים כתלג חיור אלא יגלה רישי' כתלג חיור ואמנם ישראל יעשו כסדר הזה שיהי' הם רחום וחנון זע"ז אבל לא לאהבת אדם כלל אלא להאמינו כי ד' שוכן בתוכנו ואנחנו כולנו יחדיו גוי קדוש וממלכת כהנים ע"כ ינהג עם חברו ברחום וחנון וארך אפים נמצא מיוחד כוונתו לשם ה' ולא לכוונה אחרת לשליח ציבור הלט פניו בטליתו שלא יפנה אל כוונה אחרת אלא לשם ה' בלבד וזהו ג"כ כוונת ר"ע שלהי מס' יומא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים כלפי דדרש ראב"ע עבירות שבין אדם לחבירו לפני ה' תטהרו עצמיכם אר"ע שאין זה משום רצון חבירו אלא לפני מי אתם מטהרים עצמיכם לפני אביכם שבשמים אשר שוכן בתוככם ואעפ"י שהטהרה היא לייפות עצמיכם להקב"ה מ"מ הוא המטהר אתכם לייפות עצמיכם לעמוד לפניו:

בהפטרת יה"כ קרא בגרון אל תחשוך וגו' הן ביום צומכם וגו' הן לריב ומצה תצומו וגו' פתח חרצובות רשע וגו' הלא פרוס לרעב לחמך וכו' ועניים מרודים תביא בית וגו' ודרשינן בגמרא עניים מרודים היינו לקללה בעלי מלחמה וצריך ביאור וי"ל ג"כ הפטרת מנחה יוה"כ וישובו איש מדרכו הרעה וישובו מן החמס אשר בכפיהם וגו' ויחר ליונה וגו' כי טוב מותי מחיים וגו' ואמר ה' ההיטב חרה לך וגו' וי"ל חז"ל אמרו כל מקום שיש זנות אנדרלמוסיא בא לעולם והורגת טובים ורעים והטעם אפשר דהקב"ה חס על כבוד הבריות ואינו רוצה לגלות הרשעים ברבים ע"י העונש אמנם היינו אם הם חסים על כבוד הבריות אבל אם הרשעים אינם חסים על כבוד הבריות וא"כ לפי מדתם ראוי לפרסם עוברי עבירה בעונש ולכך בסדום שהי' רעים וחטאים בגופם ובממון וכופין על מדת סדום לכך ביקש אברהם אבינו דכיון דהם אינם חסים למה יהרגו הצדיקים ולכך חלילה לך להמית צדיק עם רשע השופט כל הארץ לא יעשה משפט וא"ש וכן הי' בננוה היו רעים וחטאים בגופם ובממונם בין אדם לחבירו ג"כ ולא הי' הקב"ה רוצה אלא לענוש הרשעים ולא הקטנים כך הי' תחלת הגזירה אמנם ע"י שישבו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם ודרשו חז"ל אפי' מריש החזירו דאע"ג דסגי ליתן דמים מ"מ הוי כמו אונס ותלויה וזבין וחמסן מקרי אפי' יהיב דמי ושבו אנשי ננוה מן העבירות שבין אדם לחבירו בכל אופן המועיל אבל בעבירות שבין אדם למקום לא שבו ואפ"ה ע"י התשובה ההיא נתמעטו העבירות ולא נתמלא סאתם ולא נתהפכו אז אלא אח"כ לאחר ג' שנים וע"ז הי' יונה מצטער שיהי' שיהי' חילול ה' גדול שיראו שאע"ג שהם רעים לה' רק ששבו מבין אדם לחבירו נתקיימו ויהי' אפיקורסים אומרים ידינו רמה והכל תלוי להיות לאיש מדות טובות אנושיות אפי' רע לשמים וראי' מננוה שתשובה מגזל וכיוצא הועיל והקב"ה לא רצה בזה כיון שכבר חסו על כבוד הבריות הי' השי"ת ג"כ רוצה לחוס על כבודם ולהרוג טובים ורעים דהיינו גם הקטנים ולזה השיב לו הקב"ה שזה אינו ראוי לקדש שם שמים ע"י קטנים שלא חטאו ואין ראוי ואיך אתה רוצה לקדש שם שמים בדבר שאינו שלך וע"ז ביקש יונה טוב מותי מחיי מצער שיש לי על טענות האפיקורסים אלא שאם אמות אז יהא חילול השם יותר גדול ויהי' אפקורסים אומרים ע"י תשובה מגזל וכיוצא שבין אדם לחבירו הנביא מת והם נתקיימו ולכך אע"ג שחיי גרע ממיתה אין אתה לוקח חיי כדי שלא יהי' חילול השם ואתה מקדש בי ע"י שאני נשאר בחיים ושוב הביא לו הקב"ה הריצוי מן הקיקיון גם על דרך זה שראוי לחוס על הקטנים:

ועתה נבוא להפטרה דשחרית יה"כ עפ"י משאחז"ל דרובן נכשלים בגזל ולאו דווקא גזל כמו ויגזול החנית אלא כל העושה שלא כדין בדבר שבממון לחבירו חשיב כגזל הן בהשגת גבול או משא ומתן ברמאות הכל הוא בסוג גזל והעושה עם ממון זה צדקה או שאר מעשים טובים אינו נחשב לו כדאמר בירושלמי שגזל לולב ונטלו אוי לזה שסנוגורו נעשה לו קטיגורו ואפי' אם קנאו בשינוי ע"י אגודה שינוי מעשה החוזר לברייתו לא קנה ותו דלדעת מקצת פוסקים אפי' לאחר קנין הוי מצוה הבאה בעבירה וע"ז אמר התר חרצובות רשע ואגודות מוטה היינו שינוי מעשים החוזרים תנתקו ואפי' שינוי התר חרצובות רשע ותחזרו ואל תדמה בנפשך דחטאך בצדקה תפרוק ותפדה זה אינו הלא פרוס לרעב לחמך ותעשה צדקה עם זה אדרבא עניים מרודים תביא בית בעלי מלחמה ונעשה קטיגור:

אבל לא די בעבירות שבין אדם לחבירו שתעשה תשובה אלא אם תשוב משבת רגליך וגו' ולא יהי' שמירת השבת רק לנוח מעבודה קשה מימי החול או אנשים שכבר הורגלו בעבודה ואין להם ניחותא בשביתה וכדי לענג צריכין לילך בבתי טרטראות וכיוצא לענג בהם לא באלה חלק יעקב אלא וקראת לשבת עונג שיהי' השבת עצמו עונג וזה שתוכל לקרוא בשבת בדברי תורה זה יהי' עונג לך ולקדוש ה' מכובד וחז"ל אמרו כבדהו בכסות נקייה י"ל בדרך מליצה על בנים טובים כדאי' בזכרי' על יהושע בן יהוצדק הסירו בגדים הצואים היינו שהי' לו בנים שאינם הגונים ממילא בנים טובים הם כסות נקיי' ואז והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך נחלה בלי מצרים דהיינו עולם הבא ותזכה לעולמך תראה בחייך היינו נחלה בלי מצרים והיא הדביקות בה' ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום וקצין ר"ת קדמה צפונה ימה נגבה ואז והרכבתיך על במתי ארץ ויהי' לך שליטה על עניני עוה"ז ולא תהי' אתה מסור ביד התאוה וה' יעזרנו לעבדו באמת וייטיב לנו החתימה ובא לציון גואל בבי"א: