כי תשא את ראש בני ישראל יש בזה רמז הידוע מאא"ז זללה"ה וכבר נתבאר זה כמה פעמים כי צדיקיא אינון שלוחי דמטרוניתא וכל מגמתם יהיה על השכינה כביכול וכן אמר ג"כ הרב המגיד המנוח מוהרר דוב בער זללה"ה על המשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש היינו מכובד שבראש ר"ל על השכינה כביכול וזה י"ל שמרומז ג"כ בפסוק כי תשא אין תשא אלא תפלה כמ"ש ואל תשא בעדם רינה ותפלה והוא שאמר כשתשא תפלה להש"י את ראש בני ישראל ראוי שיהיה עבור הראש היינו השכינה הקדושה כנ"ל והבן: אופן אחר י"ל ע"פ ששמעתי מחכם אחד בדורינו ה"ה הרב המגיד מפולנא' מוה' יוסף ני"ו כי המשל כשאדם מייגע המוח שלו ע"י שלא ישן כל צרכו אזי כל האברים כבידים עליו ואינו יכול לנענע אותם בשום מלאכה או משא ומתן וכשהמוח פנוי וחזק ורחב אזי בא בהירות וזהירות לכל האיברים וזה אין צריך ביאור כי מיחוש הוא לכל בעל חי מרגישו וכמשל הזה הוא ג"כ בענין הצדיקים שהם ראשי הדור והעם נקראים אברי הצדיק וכשהראש פנוי היינו הצדיק כשיש לו הרחבה והוא פנוי מכל עסקים וטרדות אז ממילא יכול להעלות כל האברים שלו היינו המוני עם ויבוא בהירות וזריזות להם לעבודת הבורא יתב' ויתעלה וזי"ל שמרומז הפסוק כי תשא היינו כשתרצה לנשא ולהעלות את ישראל אזי תעלה המוח והראש שלהם דהיינו הצדיקים והחכמים שהם ראשי הדור שיהיה להם מנוחה והרחבה בדעת אזי ממילא גופא בתר רישא גרירא ויעלו כל בית ישראל עמו ויבוא בהם זריזות וחיים וחשק גדול לעבודת הבורא יתברך וזהו את ראש בני ישראל והבן: ויש בזה עוד רמז ע"ד שאמרתי על פסוק ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך וכו' ויש מזה רמז בכאן ראש בני ישראל ר"ת רבי את ראש בני ישראל ס"ת "שילת וצריך לבאר בעהש"י: ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם יש בזה סוד ידוע כי המגפה באה מחמת הסתלקות ד' שמות הפשוטים מן המלואי' מלואים גי' מגפה ע"ה והכוונה שיחזור להאיר בהם הפשוטים וזה י"ל שמרומז בכאן ולא יהיה בהם נגף בפקוד היינו לשון יחוד כמו חייב אדם לפקוד וזהו בפקוד אותם היינו כשתייחד אותיות שמהם בא הניגוף כנ"ל שהם מספר מגפה ואז לא יהיה בהם נגף היינו מגפה כנ"ל והמש"י:
ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה: י"ל בזה לענ"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח כי גלוי וידוע בשם אא"ז זללה"ה שאחר התפל' שאדם מתפלל צריך ליזהר במעשיו כי עלול הוא ליפול ח"ו לכעס או לשאר דברים שאינ' מהוגנים והיינו אם מתפלל במדת יראה נופל מזה אח"כ בכעס חלילה וחס ואם מתפלל במדת אהבה גדולה יכול לבוא לפעמים אח"כ לאהבה שאינה צריכה ומזה תבין בכל מדה ומדה ועצה היעוצה בזה הוא לסמוך תיכף אחר התפלה לד"ת או למלאכה והדברים הללו צריך ביאור רב ועומק בהרחבה כי לא ניתן לכתוב על הספר והרב החסיד מוה' יעקב יוסף הכהן סמך דברי פי חכם על משנ' במס' אבות כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון כנ"ל והבן וזה י"ל שמרומז בפסוק ואמלא אותו רוח אלקי' היינו רוח ממללא לדבר בתורה ותפלה בחכמה ובתבונה ובדעת ועוד מעלה אחת יתירה הצריך לעבודת ה' ובכל מלאכה היינו לסמוך תיכף אחר התפלה עכ"פ לאיזה מלאכה כמאמר התנא במשנה דמסכת אבות כל תורה שאין עמה מלאכה וכו' וגוררת עון ולזה אמר ובכל מלאכה וזהו מה שרצינו לבאר וחכם יבין:
ולחשוב מחשבות לעשות בכסף ובזהב ובנחושת ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ וכו' דבר זה גלוי וידוע לכל בעלי הדעת כי הכל הולך אחר המחשבה וידוע מה שכתוב בזוה"ק ובתיקונים כי המשכן וכליו הם דוגמת עולמות עליונים וציורא דעובדא דמעשה בראשית ומעשהו היה משלש עשרה מדות כסף וזהב וכו' שכולם הם מדות ידועים למשכיל בהם ותורתינו תורת אמת נצחיות וקיימת לעולמי עולמים בוודאי נא נאנס נכתב מעשה המשכן וכל כליו בתורתינו הקדושה אלא כדי להורות לנו הדרך האיך הוא בכל אדם שיוכל לבנות משכן וכלים להשרא' השכינה בקרבו כי זה היה כל מעשה המשכן כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם ממש וכמ"ש בתיקונים זכאה הוא מאן דעביד ליה דירה נאה בליביה כלים נאים באברים דיליה וכו' והוא ע"י הזדככות מדותיו הגשמיים בכל פרטיהם ללבנם ולצרפם לעשותם ככסף צרוף וכזהב מזוקק שבעתים וכנחושת קלל וממילא יבוטל מזה כל גבהות לבו ויהיה לו דירה נאה בליביה כי בהבטל ממנו כל גבהות לבו אזי יהיה לבו נר דליק אחרי ה' ותורתו וחכמתו ויהיה אכילתו ושתיתו מזוכך להיות נקרא זה השלחן אשר לפני ה' והוא שאמר דוד המע"ה אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' וכו' היינו מקום פנוי מן ע"ז כמו אנכי פניתי הבית מן ע"ז וכשיהיה המקום פנוי וכשר ויבנה שמה בית נכון ונשא להיות מוכן להשראת השכינה שם אזי בוודאי יצמצם שם שכינתו כביכול ב"ה וב"ש כדי לשכון שמה כי בוודאי חפץ האב להיות תמיד עם בניו הידידים והאהובים אליו אשר מעיו המו עליהם וכמשל המדרש על פסוק ועשו לי מקדש וכו' עשו לי קיטון א' וכו' ובזה הוא ממליך הקב"ה על כל אברים דיליה וממילא נמלך על כל העולם כולו ונתפרסם אלוהותו ומלכותו בכל משלה שאין שום דבר בעולם שלא יהיה בו בחי' אלוהות המחיה והמקיים את הדבר ההוא ולכן בכל דבר שעוסק בו אפי' בדברים גשמיים הוא מדבק עצמו לשורשו בחי' אלוהות שיש בו ובזה אמרתי כבר על פסוק ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים בציון היינו בדברים המצויינים והמסומני' כל הדברים גשמיי' הנקראים בשם כ"א ואחד לפי מה שהוא ד"מ כשעוסק בכסף או בזהב או בנחושת ששמם הוא מורה ג"כ על מדות ידועות או בפשטן ובעוסקו בדברים ההם הוא מדבק עצמו לשורש אותיות שלשם הדבר ההוא שעוסק בו שהוא חיותו כידוע שם כל דבר הוא חיותו או כידוע כי כסף יש בו ג"כ רמז אל בחי' תאוה וכן בכל מדה ומדה שהוא עוסק בו אינו עוסק בגשמיות הדבר רק מדבק עצמו לשורש הדב' לעולם המחשבה ועי"ז הוא מזכך כל הגשמיות ונכנעים כל הקליפות להקב"ה ב"ה וב"ש וזהו ה' בציון היינו בסימן וציון שם כל דבר ודבר נעשה שם ה' גדול בהזדככות הדבר הגשמי ונתקרב לשמו שהוא שורשו וחיותו ובזה ורם הוא על כל העמים היינו שנכנעים כל הקליפות ונתפרסם אלוהותו ומלכותו בכל משלה כנ"ל וזה שאמ' ג"כ דהמע"ה כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל האלקים היינו ע"ד הנ"ל ע"י שאני ידעתי היינו בחי' דעת שמחבר כל דבר לשורשו היינו לבחי' אלוהות שיש בו ובזה נזדכך הגשמי ועולה לה' ובזה נתגלה גדולת ה' ונעשה בזה אדונינו שנכנעים כל הקליפות והוא מושל ואדון עליהם וזהו מכל האלקים היינו ע"י בחי' אלוהות שיש בכל דבר ודבר הנקראים בשם וזה י"ל שמרומז כאן בפסוק ולחשוב מחשבות לעשות בכסף ובזהב וכו' היינו כשעוסק בדברים הללו העיקר הוא להעלותן לעולם המחשבה וידבק עצמו שם כנ"ל וזה מה שרצינו לבאר:
ובחרושת אבן למלאות וכו' יש לומר בזה כי בפסוק הקודם כתוב איך שהתפאר הקב"ה את בצלאל לפני ישראל כדי שיאמינו בו ישראל בכל דבריו וישמעו אליו לקבל ממנו חכמת בנין המשכן וכליו בכדי שלא יאמר כל אחד ואחד שאתו תלין החכמה וכמו שיש הרבה בדור הזה המקבלים איזה דבר מרבם ואח"כ בועטים ברבם ונראה להם שהם חכמו יותר ולזה התפאר הש"י את בצלאל ואמר ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור וכו' היינו שיש לו זכות אבות ועוד הוא בעצמו מלא בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה כנ"ל ובחרושת אבן למלאות הוא ע"פ שאמר אאזי"ע זללה"ה לתרץ קושיא עצומה במשנה דמסכת אבות הלומד מחבירו פרק א' וכו' עאכ"ו ואמר הוא ז"ל כי מי שלומד מן הצדיק אפילו דבר א' ואות א' יכול האות הזה לפרות ולרבות אצלו והדבר הזה צריך ביאור רב להבין את זה מפני מה הוא כך והוא שאמר הכתוב כאן ובחרושת אבן למלאות היינו כי בצלאל הוא צדיק גדול אפילו מי שלומד אות א' הנקרא אבן כנ"ל בשם ספר יצירה כשלומד ממנו אז הוא למלאות היינו יכול להתמלאות ממנו בכל חכמ' כי האו' ההוא הוא פרה ורב' אצלו כנ"ל והוא צריך ביאו' ואין כאן מקומו ואי"ה כשיעזו' ברחמיו לפרש אותו אזי אבאר אותו בעזרתו לפי קט שכלי:
ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת וכו' י"ל בזה הרמז ע"פ דאיתא בגמרא כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו ויש להבין זה כי גלוי וידוע כי אחר חטא אדה"ר נעשה שבירה ונפלו כל הדברים לעמקי הקליפות ונתערב רע בטוב ולזה צריך לעסוק בל"ט מלאכות וזהו ל"ט מלקיות ר"ל והבן אך דאין לוקין בשבת ות"ח שהוא ג"כ בחי' שבת כידוע הוא אסור בעשיית מלאכה גשמיות רק תורתו אומנתו וא"ת איך יוציא הנצוצות קדושות שנפלו בסוד ל"ט מלאכות כנ"ל: יש בזה הקדמה עצומה מן אא"ז זללה"ה כי ע"י עוסקו בתורה הוא מעלה כל הנצוצות הנ"ל וגם כל המלאכות הנפעלים בכל העולמות נתגלים ונתעלו על ידו ד"מ זה זורע וזה קוצר וזה חורש בגשמיות או מי שמחליף פרה בחמור ות"ח הלומד תורה לשמה הוא עוסק בענין אותן המלאכות ובזה מעלה אותן הדברים לרוב טוב וגם כל המלאכות הנעשים בעולם הגשמי עולים על ידי דיבורו והתקשרותו בתורה ובקב"ה אך זה דווקא כשעוסק בתורה לשמה אזי מכניס חיות בתורה עצמה כאשר אמרתי על משנה במסכת אבות כל המכבד את התורה וכו' פי' שנותן כבוד שהוא מספר ל"ב נתיבות החכמה והחכמה תחיה בעליה נמצא עי"ז הוא נותן חיים לתורה וזהו צריך ביאור רחב ונבון לב ימצא הרבה בהקדמה זו וכבר הארכתי בזה בפסוק וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב וכו' ע"ש וזהו כל העוסק בתורה ונותן חיים לתורה אזי טל תורה מחייהו היינו שאינו צריך לעסוק בל"ט מלאכות רק הכל נבררו ע"י התורה שיש בה ענין ל"ט מלאכות והוא המחיה אותם ועולים כל הבחי' לשורשם וזהו ובחרושת עץ חרושת לשון מחשבה כמ"ש וחורש מחשבות והיינו כשכל מחשבתו הוא עץ היינו בהתורה שהיא עץ חיים לעשות בכל מלאכת מחשבת היינו ע"י התירה נעשה כל המלאכה בסוד המחשבה ויש להם עליה וחיים ע"י טל תורה כנ"ל והבן:
או יאמר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה וכו' לחשוב מחשבות ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכה ע"ד משל מי שהוא למדן גדול אינו יכול ללמוד עם תינוקת קטנים ומי שאינו למדן אינו יכול ללמוד עם תלמידים גדולים רק לפי בחינתו אך מי שיש לו אמיתת החכמה והוא דבוק בה אז יכול ללמוד עם כולם וכל אחד יכול ללמוד ולקבל ממנו לפי מדריגתו: וזה היה חכמת שלמה המע"ה שכתוב בו וידבר אל העצים ואל האבנים היינו שהיה יכול לדבר אף עם מי שהיה לו לב אבן כדכתיב והסירותי את לב האבן וכו' מכלל שיש מי שיש לו לב אבן. וזהו י"ל ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה וכו' היינו שהיה דבוק לאמיתת החכמה והיה יכול ללמוד עם כולם וזהו ובחרושת אבן היינו אף עם מי שיש לו לב אבן והלב מחשב ולכך אמר חרושת שפירושו מחשבה ובחרושת עץ היינו משום שהיה דבוק מחשבתו שהוא חרושת תמיד בעץ היינו התורה שנקרא עץ חיים והיה דבוק לאמיתת החכמה כנ"ל ולכך היה יכול ללמוד עם כולם ושיכנסו דבריו אף למי שיש לו לב אבן כנ"ל והבן:
או יאמר ובחרוש' אבן ובחרושת עץ ע"ד מאמר' ז"ל היום אומר לו עשה כך ולמחר כך עד שאומר לו לך עבוד ע"ז והוא לכאורה אינו מובן שהוא רחוק שיאמ' לו לך עבוד ע"ז ממש אך דהא מת הוא כך דיש כמה מן האומות שאינם מאמינים כלל בע"ז ויודעים שאין בהם ממש אך מחמת שאינם מאמינים בה' נקראים ג"כ עובדי ע"ז כן נמי הפירוש שם כשהוא מתרחק מאמונת אלוהות בכל פעם שמתרחק מן ה' ויוכל להיות שיתרחק ח"ו לגמרי מן אמונת אלוהותו יתב' ונקרא עובד ע"ז כנ"ל וזה י"ל ע"ד הנ"ל ובחרושת אבן ובחרושת עץ היינו שהיה יכול ללמוד אף למי שיש לו מחשבה לעבוד ע"ז והיינו ע"י שהוא מתרחק מה' ומאמונתו נקרא עובד ע"ז שהוא עץ ואבן וזהו ובחרוש' אבן ובחרושת עץ וק"ל:
או יאמר ובחרושת אבן ובחרושת עץ ע"ד יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וזה י"ל פי' הפסוק ואמלא אותו רוח אלקים היינו שהי' בו רוח אלקים לצרף אותם אותיות שברא אלקים שמים וארץ ולכך נכתב אלקים כי בבריאת שמים וארץ וכל עובדא דבראשית הזכיר שם אלקים כמ"ש בראשית ברא אלקים וכו' ויכל אלקים וכו' מלאכתו אשר עשה ולכך השכינה היה שורה במעשה ידיו וזהו ובחרושת אבן כי השכינה נקראת אבן ע"ד אבן שלימה מסע נבנה היינו שהיה נבנה מאליו כמ"ש והבית בהבנותו והיינו ע"י השכינה שנקראת אבן וזהו אבן שלימה מסע נבנה וזהו ג"כ ובחרושת אבן היינו שהיה מלאכת השכינה כביכול והיינו כי איתא בתיקונים במשכנא אית ביה ציורא עובדא דבראשית וכיון שהיה יודע לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ ממילא בכלל גם ציור המשכן שהיה נעשה במאמר כמו העולם שנברא בעשרה מאמרות וזה מלאכת השכינה כביכול וזהו שאמר ובחרושת עץ היינו מחמת שהיה יכול לצרף האותיות התורה שנקרא עץ חיים שבהם נבראו שמים וארץ וממילא בכלל זה גם ציור המשכן כנ"ל ולכך היה בחרושת אבן היינו מלאכת השכינה שנבנה מאליו כמו אצל שלמה כנ"ל וזהו לעשות בכל מלאכה היינו ע"י צירופים של האותיות היה יכול לעשות כל מלאכה שבעולם כי השכינה שורה במעשה ידיו כנ"ל והבן:
ולחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת ותרגומו לאלפא אומנוון והנה התרגום הזה הוא תמוה גדולה לכאורה שלא נזכר כלל בפסוק מזה וי"ל בזה לפענ"ד מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ולבאר ג"כ הכפל לשון לחשוב מחשבות כי ידוע מי שחושב איזה מחשבה ואינה מוציאה מכח אל הפועל נמצא מחשבתו בטילה והיה כלא היה אך כשמוצאה מכח אל הפועל אזי נתקיימה מחשבתו ונקרא למפרע מחשבה וזה י"ל לחשוב מחשבות היינו שהיה מחשבתו נעשה חשוב ע"י לעשות היינו שבא לעשייה והוציאה מכח אל הפועל והנה במשכנא היה ציור עובדא דבראשית ובצלאל היה יודע לצר' האותיות של עובדא דבראשית כנ"ל בוודאי היה מכוון כל דבר כמו במעשה בראשית דאיתא בזוה"ק ובתיקונים כשברא הקב"ה את העולם בתחלה היה במחשבה ראשיתא דכולא ואח"כ אפיק ששת ימי הבנין וכל חד אפיק אומנותא דיליה כדאית' בזוה"ק דכל חד גלי עבידתא ויהיב חיליה בהאי יומא והיינו כל מדה ומדה מז' מדות שהם נקראים שבעה ימי הבנין שבהם נברא העולם וכן היה נמי בוודאי אצל בצלאל שבתחלה היה מחשבה כמ"ש ולחשוב מחשבות ואח"כ לעשות שהוציא מכח אל הפועל וכמו שכל אחד מז' ימי הבנין אפיק אומנותא דיליה כן הוא נמי תיקן כל הז' מדות וזהו בכסף ובזהב ובנחושת שהם מדות חסד גבורה תפארת וכן שאר כל המדות בכח הז' מדות אפיק אומנותא דיליה וניתקן כל הז' מדות על ידו וזהו שרימז התרגום על ולחשוב מחשבות לעשות לאלפא אומנוון היינו שהש"י נתן בו חכמה ותבונה שילמוד מן עובדא דבראשית כמו שהיה שם בתחלה מחשבה כנ"ל ואח"כ כל אחד אפיק אומנותא דיליה אל הפועל כן ג"כ הוא היה עושה בתחלה לחשוב מחשבות ואח"כ לעשות שכל חד אפיק אומנותא דיליה וזהו לחשוב ר"ת "חשב היינו חמשים שערי בינה היינו שע"י מחשבתו שהיה מן עולם הבינה הוציא מכח אל הפועל והמש"י:
איתא בגמרא יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ להבין זה צריך ביאור רחב ואקצר והחכם ישכיל ויבין כי בהבראם אותיות באברהם כי בחסד נברא העולם כמ"ש עולם חסד יבנה וזהו כלל גדול שבאותיו' נברא העול' נמצ' הי' צירוף האותיות בחסד וידוע שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומנהיג את עולמו במדת החסד כבריאה ראשונה נמצא בכל יום הוא צירו' אותיות בחסד שע"י אותיות ההם הקב"ה מחדש הבריאה וד"מ כשהקב"ה משפיע מזון ופרנסה לכל באי העולם בחסדו הגדול נעשה צירוף אותיות של פרנסה או של רפואה או של שלום וכל השבעה ענייני טובות הנזכר בספר יצירה והכל בכח השעשועים של צדקה שיש בעולם כידוע מאנשי השם שעל ידם נעשה צירוף אותיות של חסד והם הם שמהפכין מדת הדין למדת הרחמים והיינו שמהפכים האותיות שיעשו צירו' של חסד וחלילה כשיש רשעים מהפכים וכו' שיהיו האותיו' שלא ביושר שהוא מורה על חסד כמו שהיה בעת הבריאה רק בהיפוך ונעשין צירופים אחרים בהיפוך ז' הטובות הנ"ל הנזכרים בספר יצירה והצדיקים מהפכין שיהיה צירו' המורה לשבעה הטובות כמו שהיה בעת הבריאה צירו' של חסד וזהו יודע היה בצלאל לצר' האותיות היינו להביא הצירו' באותיות כמו שהיו בעת הבריאה דהיינו צירו' החסד וזהו שנבראו בהם שמים וארץ והבן זה מאוד:
עוד י"ל בביאור זה כי ידוע שהאותיות הם קדושי' ובהם נבראו כל העולמות ושמים וארץ וכל חייליהם וכל מה שאדם עושה הן טב הן ביש חלילה הכל הוא באותיות כפי ענין הדבר שעושה וכשעושה רע ח"ו אזי הוא פוגם באותיות שנצטרפו אל הרע ההוא ומוריד ח"ו האותיות הקדושים לשפלות ולעמקי הקליפות וכשיש צדיקים בעולם אזי ע"י מה שמדברים האותיות הן בתורה ותפלה בדחילו ורחימו או בדברי גשמיות או בסיפורי מעשיות כידוע מן אא"ז זללה"ה שיש אנשים שצריך להעלותן בסיפורים ולאו כל אדם זוכה לזה כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ובזה הוא מעלה האותיות מן העכירות והשפלות לאור גדול ומזכך אותם וזהו כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה זוכה פירוש שמזכך ומצחצח לדברים הרבה היינו לדיבורים הרבה והבן זה וזה י"ל הרמז בדברי חז"ל יודע היה בצלאל לצרף האותיות לצרף היינו מזכך כמו מצרף לכסף שהוא להסיר הסיגים והפסולת שבו כדי שיהיה הכסף זך ונקי וטהור כן היה בצלאל יודע איך לצר' ולזכך האותיות הקדושים מכל סיג ועירבוב שבהם ולהעלותן לשורשן להיות זך ונקי וטהור והמש"י:
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם איתא בבע"הט את השבת לדורותם ר"ת אהל ונקדים להעיר הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הנה מזה משמע שבלתי מקדש א"א להשראת השכינה בתוכינו אך הענין הוא ע"ד מעין עולם הבא יום שבת מנוחה לכך י"ל עצה היעוצה לשמור שבת כהלכתו ועי"ז יוכלו לזכות להשראת השכינה כביכול כי היא כעין מקדש שהוא ג"כ מעין עוה"ב והוא שרימזה לנו התו' את השבת לדורותם ר"ת אהל היינו שהוא ג"כ בחי' אהל ומשכן והוא שאמר לדורותם לשון דירה שהוא בחי' דירת המקדש שעי"ז ישכון השם בתוכינו וזהו שמרמז ג"כ לדורותם ברית עולם היינו באמצעות השבת ידור ביניהם האדון ב"ה שהוא ברית של העולם שהוא המשפיע האמיתי לכללות העולם והוא שמסיים אח"כ אות היא לעולם ג"כ ר"ת אהל היינו זה אות היא לעולם בלי הפסק אפילו בזמן שאין מקדש מ"מ שבת לא בטלה והוא מקדש והבן:
או יאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורתם ברית עולם לדרתם חסר כתיב לשון דירה והיינו שיזהרו לשמור את השבת ולעשות את השבת לדירות ברית עולם היינו הש"י ב"ה שנקרא ברית עולם ע"ש שהוא המשפיע תמיד שפע וברכה לכל העולם ויעשה השבת לדור בו הש"י הנקרא ברית עולם והבן:
ויחל משה וכו' למה ה' יחרה אפך וכו': והנה בכאן יפלא מה זה השאלה למה ה' והלא ידוע לו שבשביל חטא העגל אך בכאן רימז עבד נאמן לרומם מעלת ישראל היינו למה ה' כלומר על מה תהיה ה' כשיחרה אפך בעמיך ותעשה להם כלה ח"ו ומה תעשה לשמך הגדול על מי תכנה אלוהותך כביכול כי אינו מתכנה אלוהותך רק על ישראל כמו ה' אלקי ישראל:
זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך: והקשה האו"הח דהיה ראוי לומ' לעבדיך לאברה' וליצחק עי"ש וי"ל בשני פנים א' מחמת שהולכים בעקבותיהם והם קבעו דרך ה' להיות שביל ומסלול להלוך בו ולכך בכל עובדא ועובדא שעובדים השם ב"ה היא כאלו האבות עצמם הם הם העובדים כיון שבנתיבתם הולכים והוא שרימז לאברהם וליצחק ולישראל שהם עדיין עבדיך שהם הם העובדים וכל פעולות ישראל שלהם הוא ומהם הוא כנ"ל: עוד י"ל כי ידוע שהאבו' הם בחי' מוחין דעלמא שהם חב"ד המתפשטים בכל אחד מישראל וא"א לעבוד שום עובדא בלתי מחשבה מאחד מג' בחי' הנזכר ולכך נקראים עבדיך שהם ובהם עובדים השי"ת:
וינחם ה' על הרעה וכו': י"ל הפי' וינחם ה' מחמת אשר דבר לבד ולא ברעותו ורצונו לעשות כך וראיה שאמר הניחה לי וכו' ומכאן דרשו חז"ל שמכאן מצא מרע"ה מקום להתפלל עי"ש:
ויפן וירד וכו' לוחות כתובים משני עבריהם וכו' ויש להעיר בזה אומרו ב"פ לוחות וי"ל בדרך רמז ע"ד שאמר הרב המגיד זללה"ה כיצד עלה היינו כיצד יש עליה לאדם בכבש היינו שכובש פניו ויהיה נכנע ול"נ כפשוטו כיצד עלה בכבש היינו איך יעלה במדריגה ומפרש ופנה לסובב היינו כשפונה בכל עסקיו לסובב כל עלמין ואל יזוז מחשבתו ממנו וזה י"ל שמרמז הפסוק ויפן היינו כשפונה מאת הש"י מיד וירד כי אין עליה רק כשפונה לסובב כנ"ל אבל כשיפנה מהשי"ת מיד וירד לירידה תחשב לו ואע"פ ששני לוחות העדות בידו היינו שהולך בדרך התורה והמצות ואיך אפשר לירד ומפרש הטעם שאפשרי הוא מחמת לוחות כתובים משני עבריהם היינו שכלול בהתורה רע וטוב ע"ד צדיקים ילכו בה וכו' והבן:
והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות ואיתא א"ת חרות אלא חירות וי"ל בזה דהנה ידוע אורייתא וקוב"ה כולא חד ותיבת אנכי מרמז ע"ד אנא נפשי כתבית יהבית ע"כ והיינו כביכול נפשו של הקב"ה הוא ממש בתורה וכיון שהקב"ה בעצמו שם בוודאי ממילא בטל כל הס"א ואין שום שליטה להם וע"כ המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות וכו' שבטילין כל הס"א ואין להם שום שליטה עליו כיון שהקב"ה שורה עליו וזהו ג"כ שיעור הכתוב והמכתב מכתב אלהים הוא שאלהים הוא הכותב את התורה כדאיתא נפשי כתבת וכו' ולכך קרות על הלוחו' היינו חירו' כנ"ל כיון שהקב"ה בעצמו שם בוודאי בטילין כל הקליפות וכל השיעבוד:
ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני והקשה האוה"ח למה שינה מרע"ה ממאמר הש"י אליו שהקדים מצאת חן בעיני ואח"כ ידעתיך בשם וי"ל בזה ולהקדים מה שכתוב בזוה"ק שבשם משה מרומז אורות עליונים ועולמו' עליוני' לאין שיעו' ע"ש וזה י"ל הרמז כי מרע"ה היה עניו מכל האדם אמר ידעתיך בשם פי' שקבעת בשמי אורות וקדושות עליונים ע"ד בטרם אצרך בבטן ידעתיך ולכך וגם מצאת חן בעיני אבל הש"י אמר בהיפוך כי מצאח חן בעיני מחמת גודל הטוב וכשרון הטוב ומפעל הטוב שלך לכך ואדעך בשם היינו נתתי לך שם הזה שנקבעו בו אורות עליונים יקרים וכו' והמש"י: And you said 'I know you by name, and also, you found favor in My eyes' - And the Or HaChayim asked the question: why did Moshe our teacher, peace be upon him, change the saying of the Holy One of Blessing regarding himself, in which he said first 'you found favor n My eyes' and then 'I know you by Name'? And there is something to be said on this, but beforehand one needs to bring first what is written in the Holy Zohar, that hints of higher lights and higher worlds without limit exist in the name of Moshe, see there. [...]
פני ילכו והניחותי לך י"ל בזה בדרך רמז ע"פ שאמרתי ע"ד הלצה דברי חכמים בנחת נשמעים היינו דברי חכמים הוא שרוצה להיות נחת רוח להם זה תמיד שומעים מהם ומה הוא הנחת רוח שלהם כששופע עליהם תמיד יראת שמים שהוא אור פני מלך ובזה הם חיים וזה י"ל פני ילכו היינו האור פנים שלי והניחותי לך היינו שזה יהיה לך לנחת והבן:
עוד י"ל דברי חכמי' בנחת נשמעי' ע"ד נחות דרגא ונסיב איתתא היינו רזא לייחד קוב"ה ושכינתיה וזהו תמיד עסק ודברי חכמים בנחת היינו לשון נחות דרג' כנ"ל היינו לייחד תמי' קב"ה ושכינתי' וזהו נשמעי' שהוא לשון יחוד כמו השמיעי לי הנזכר בגמרא והבן:
עוד י"ל ע"ד כל מי שיש בו יראת שמי' דבריו נשמעי' וזהו דברי חכמים בנחת היינו לייחדא שכינתי' וזהו בחי' יראת שמי' שהוא מלכו' אז נשמעין דבריו והבן:
ואדעךָ בשם י"ל בדרך רמז ע"פ דאיתא בגמ' על פסוק ומעש' ידיו מגיד הרקיע מעש' ידיה' של צדיקי' מי מגיד הרקיע פי' כשיש ח"ו עצירת גשמים והם מתפללין ע"ז ויורד גשמי' וזה י"ל שמרמז ואדעך בשם בשם ע"ה מספר גשם והיינו ע"ש גשם שירד על ידך בזה ואדעך כנ"ל וק"ל:
פסל לך ואיתא מפסולת של לוחות העשיר משה וי"ל בזה ע"ד רמז ע"פ ששמעתי מן הרב הקדוש מוה' יעקב יוסף הכהן ז"ל על פסוק אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו ע"פ דאיתא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן: לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם והנה כל אדם יש בו בחינת טוב ורע וכשמוכיח לחבירו ואומר לו דברי מוסר ויראה אם חבירו מקבלו אז מתדבק טוב של חבירו לטוב שלו ואם לאו ח"ו אז נוטל חבירו חלק רע שלו וזש"ה אויביו אלביש בושת שלו והיינו הרע שלו ועליו יציץ נזרו היינו הטוב של חבירו שהוא לכתר ועטרה לו עליו היינו על המוכיח יציץ שנוטל חלק חבירו בג"ע והנה לוח הוא בחי' לב כמ"ש כתבם על לוח לבך ולכך נקרא אדם בשם לוחות כי יש לו שני לבבות היינו משכן יצה"ט ומשכן יצה"ר והנה ידוע מדריגת משה היה ונחנו מה יהיה רוצה תמיד לקרב כל המדריגות מחתונים להשם ב"ה והיה מוכיח תמיד לאותם שלא הלכו בדרך הישר וזה י"ל הרמז מפסולת של לוחות היינו מן מדריגות תחתונות של בני אדם שהם בחי' לוחות העשיר משה והיינו כנ"ל כי רצה לקרבם ואמר בהם דברי מוסר ויראה וממ"נ העשיר אם לא שמעו לו אז נטל חבירו חלק הרע שלו בגיהנם ואם קיבל דבריו אז הגיע לו יותר הארה מחמת שנתדבק בו טוב חבירו והבן:
עוד י"ל מפסולת של לוחות העשיר משה כי איתא בזוהר אל תראו כי לחמנו הם וכו' אינון בגרמייהו מזמנין לאינון דמשתדלין באורייתא עיי"ש וכתיב והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא וכו' הכל בחי' אלקים ואיתא בכתבים שיש ק"ך צירופי אלקים והמותרות היינו שמרים שהם הקליפות ר"ל וזה י"ל הרמז מפסולת של לוחות היינו מן פסולת של בחי' אלקים שהם הקליפות מהם העשיר משה כי אינון מזמנין וכו' וק"ל:
עוד י"ל פסל לך שני לוחות וכו' אשר שברת וכו' והיה נכון לבוקר וכו' יש בזה רמז ע"ד הידוע כי כל בר ישראל יש לו שורש ואות בתורה ע"ד אורייתא וקב"ה וישראל חד אינון וכשאחד מישראל חוטא ח"ו הוא פוגם באותו אות שבתורה אשר אחיזתו בה ומחשי' אורה וכשחוזר בתשובה הוא חוזר למקומה הראשון להאיר אורה של תורה מחדש והוא שרימז כאן אחר שחטאו ישראל בעגל וידוע שהפגם נמשך למשה ג"כ כמ"ש לך רד כי שחת עמך וזהו פסל לך שני לוחות אבנים היינו אותיות ותיבות אשר היה מקודם אשר שברת וקלקלת וכו' תראה לבנות ולתקן מחדש אור התורה והאותיות וזהו פסל לך דייקא בך בעצמך היינו שיאירו בך האותיות כמקודם החטא והוא שרימזו חז"ל באמרם הפסולת יהיה שלך כי ידוע השב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות והוא שאמר הפסולת היינו זדונות שהם מצד עכירות הקליפה יהיה ג"כ שלך שהכניסם לקדושה ע"י תשובה מאהבה וכו' והיה נכון לבוקר הנה נכון בהיפוך ג"כ נכון והוא מרמז על בחי' אהבה ויראה שהוא מד"הד ומד"הר והיינו שישוב באהבה ויראה ועוד מרמז שיראה להפוך מד"הד למד"הר וזהו לבוקר היינו שיזריח אור בוקר בחי' חסדים גמורים ועד"ז י"ל על פסוק נכון לבו בטוח בה' סמוך לבו לא יירא וכו' והבן:
וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את המסוה על פניו וכו' יש בזה דברים עמוקים ונפלאים אשר הראני ה' בזה ע"ד ששמעתי מן אא"ז זללה"ה על הא דאמר משה רבכם קוביוסטוס הוא או גונב נפשות להבין זה גם להבין והביטו אחרי משה איך דור דעה כדורו של משה יביטו אחרי משה ובפרט שיחשדו אותו באשת איש ופי' הוא ז"ל כי משה רבינו נולד בבחי' שיהיה רשע גמור ויהיה לו כל המדות רעות אך שהוא היפך ושיבר כל המדות רעות והשתדל רק להכניס עצמו במדות טובות ע"כ ויש לפרש דבריו הקדושים כי ידוע בכוונת הקטורת כי מה"ש במילואו הוא מספר מות ונמתק ונעשה האמת עיי"ש ולכך משה היה בו כלול שני בחינות טוב שהוא האמת ורע גמור שהוא מות ולכך הם לא הבינו ולא הסתכלו אל האמת וראו רק הבחי' הרע שהיה בו והיינו הצירוף של מות הרומז בשמו ולכך והביטו אחרי משה היינו שלא הסתכלו רק בחי' אחורים של משה וחשדוהו גם באשת איש כנ"ל שהיה נולד בבחי' כל המדות רעות אבל כאן כשהוריד הלוחות מן השמים כתיב ויראו בני ישראל כי קרן עור פני משה ע"ד בתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור בא' וזהו הרמז כי קרן היינו האיר אור פני משה שעשה מן בחי' רע שלו שהוא עור אור בא' ודבק עצמו אל בחי' האמת שבו שהוא אור פני מלך חיים וזהו והשיב את המסוה על פניו כי מסוה הוא מספר אלף ע"ד ואאלפך חכמה היינו שהיה מדבק עצמו לחכמה אמיתי' או י"ל אלוף לשון מופלא ומכוסה היינו שאז ראו בו שגם בהוולדו היה בו בחי' הטוב והאמת ג"כ אך שהיה בהעלם ומכוסה ועתה בא להתגלות והבן:
או י"ל כי קרן עור פני משה וכו' כי ידוע מה שנזכר בתיקונים מהות האדם ומעשהו הן טוב הן ביש ניכר בשרטוטין שלו שעל פניו וידיו ע"ש והנה כשנולד בוודאי היו השרטוטין שלו מרמזים על בחי' הרע שלו שנולד בזה והוא שאמר כי קרן היינו האיר עור פני משה עור דווקא היינו השרטוטין שלו שנתהפך מביש לטב והיו מראה על בחי' הטוב והאמת שהתדבק בו והשיב את המסוה על פניו וכו' היינו כי פעמים כתיב בכתבים שע"י האל"ף והיינו כשממשיך אלופו של עולם בתוך אותיות מות נמתק ונעשה ואמת ע"ש והוא שאמר והשיב את המסוה שהוא מספר אלף במילואו היינו השראת אלופו של עולם על פניו כי התדבקת למדת אמת נמתק ונעשה מן אותיות מות ואמת והבן: